ייאוש

שלום, בת 46, רווקה, ללא קשרים חברתיים ומשפחה משלי או מורחבת. שנים רבות של דכאון, חרדות וסוג של הפרעת קשב. מזה עשר שנים מנסה תרופות: אפקסור, סימבלטה, פרוזאק וכעת ציפרלקס והדכאון בשלו - רק מחמיר. כבונוס יש גם הפרעת אישיות נמנעת. בקצב הזה, מרגישה שלא יהיה מנוס מהתאבדות, שכן שום דבר אינו עוזר להרחיק את המחשבות הרעות ואת האובססיות המחשבתיות. לא מאמינה בשיחות,די צינית ופסימית לגבי הכל. לא מוצאת טעם בחיי סבל כאלו, ואם לא תימצא עזרה תרופתית כנראה שאלך מפה לבלי שוב. אני עתידה לנסות וולבוטרין בזמן הקרוב. הקשר היחידי שלי למציאות האנושית כרגע הוא העבודה, וגם היא צפויה להיעלם מתישהו בעתיד הלא רחוק. ברור לי שלא יהיו לי כוחות נפש לחפש עבודה חדשה והמחשבה לבלות ככה בשממון נפשי ובמחשבות בלתי פוסקות 30 שנות בדידות קיומית ממש לא נראית לי אטרקטיבית. הלוואי וארגון "דיגניטאס" היה פותר גם בעיות של אנשים כמוני! בקיצור, לא מצפה לעצה, שמעתי את כולן...מחפשת אנשים שלכאורה מתפקדים אבל לא רואים את העולם במשקפיים וורודות ומאמינים בסולדיריות אנושית. אולי זה יעזור להעביר את החיים המוסייטים הללו ביתר קלות. דנה

דנה שלום, רק רציתי להמליץ לך על טיפולים לא תרופתיים בנוסף לתרופות. יתכן וכדאי לשקול טיפול בגרייה מגנטית למוח (TMS) או נזעי חשמל (ECT). מידע נוסף על סוגי טיפול אלה ניתן למצוא באתר: http://www.mindclinictlv.co.il/גרייהמגנטיתTMS/tabid/72/Default.aspx חזקי ואמצי! בברכה, ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733