כשהתרופות לא עוזרות

שלום, לא רוצה להתאבד אבל לא מסוגלת לשאת יותר את הכאב הנפשי. כבר עדיף סרטן - אז לפחות משתיקים את הכאב עם מורפיום. בת 43 - ללא משפחה משלי, רק הורים זקנים ואח נשוי ללא...עובדת, אקדמאית, ללא חברים קרובים כמעט, סובלת כבר כמעט שלושים שנה מחרדות קשות ומדכאון. מטופלת מזה 7 שנים לסירוגין אצל פסיכולוגים (3 שונים) ובתרופות באופן קבוע - ניסיתי פרוזק, אפקסור במינון 300 מ"ג ליום, ועתה סימבלטה במינון 90 מ"ג ליום (אני גם שמנה מאוד, ואולי לכן המינון הגבוה). עם כל תרופה חל שיפור מה אבל למעשה, אם להודות על האמת, רוב הימים אני עדיין סובלת מהכל ומתחושת ייאוש קשה. אני כבר שנתיים על סימבלטה וכל השנה האחרונה היתה די סיוט, במיוחד בסמוך למחזור - אני מתחילה לחשוב שאם לא אמצא עזרה בתרופות איאלץ לסיים את חיי, שכן איני מוכנה לסבול כך עוד 30 שנה...לאחר התייעצות עם פסיכיאטר מומחה בשילוב תרופות הוא החליט להוסיף לי 40 מ"ג סורבון ואם זה לא יעזור ננסה להוסיף ריספרדל, שהיא תרופה אנטי פסיכוטית הניתנת במינון נמוך להגברת היעילות של תרופות נוגדות הדכאון. אשמח לשמוע חוות דעת מקצועית של הרופא בעניין וגם של אחרים הסובלים כמוני, ומחפשים חיפוש סיזיפי ועקר אחר התרופה שתעזור. איני מוכנה לעבור נזע חשמל, גם אם זה הפתרון היחיד שעוד נותר לנסות. לא מבקשת הרבה, רק לא לסבול!!!!!!!!!

שלום רב, נשמע שאת עוברת חים לא פשוטים. אני חושב שלטיפול הפסיכולוגי יש תפקיד חשוב, אבל אולי כדאי לשנות כיוון. האם היית בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי? זה נחשב כיום כטיפול הבחירה לדיכאון. כיוונים נוספים הם תרופתיים, החל מהוספת רמרון לטיפול הנוכחי, דרך תרופות ממשפחת הטריציקליים (כמו אנפרניל, טופרניל ועוד) ואפשר להגיע גם לנרדיל, שלמרות שיש לה לא מעט תופעות לואי היא מאד יעילה. בקיצור- לדעתי יש עוד לא מעט אפשרויות, ולא מעט עבודה. זה מאד לא פשוט, ובטח לא מיידי, אבל אני ממש לא רואה סיבה ליאוש. היי חזקה, ואני כולי תקווה כי השיפור יגיע במהרה.