שלב ההנפה

הליכה: התנועה מתבצעת ברצף של עקב-כף רגל-אצבעות. מרכז הלחץ מתקדם מהר לכרית כף הרגל, שם מגיע העומס לשיאו ונשאר שם עד שהרגל עוזבת את הקרקע. צעידה של כפות הרגליים הינה בסיבוב חיצוני או פנימי, על פי המנח הטבעי של הגוף והציר הגרמי של הגפה התחתונה. נחיתת כף הרגל תיעשה בעקב הרגל. הלחץ מועבר לכיוון האצבעות, אשר נותנות את הדחיפה להנפת הרגל ולהעברתה קדימה. תחילה העומס הינו בצד החיצוני של העקב, לאחר מכן הלחץ עובר קדימה דרך החלק החיצוני של כף הרגל, ואז משנה כיוון ועוזב את כף הרגל דרך המרווח שבין אצבע 1 ל-2 (בצד הפנימי של כף הרגל). קישור: http://www.bio-phyz.com/foot.asp תנועה זו מתרחשת באופן אוטומטי ללא צורך או אפשרות בשליטה מודעת ומכוונת לאורך זמן. במידה וקיימת בעיה ביומכאנית בתנועת כף הרגל (למשל, היפרפרונציה- צניחה פנימית של כף הרגל- כמו פלטפוס) או בעיה אחרת בגפה התחתונה, התנועה התקינה תשתבש, ואז יש צורך באבחון ובטיפול. בהחלט נכון, כף הרגל צריכה לנחות על הקרקע באופן נשלט בעיקר על ידי הרגל הנגדית שבאותו רגע נמצאת על הקרקע. כף הרגל: כף הרגל מתפקדת באופן שונה בכל אחד מהשלבים השונים של מחזור ההליכה. בשלב הבלימה מיד לאחר הנחיתה, כף הרגל גמישה ומאפשרת בלימת זעזועים והתאמה של כף הרגל למשטח הדריכה, על ידי הטיה פנימית של כף הרגל (פרונציה) והנמכת הקשת. לעומת שלב הדחיפה, שבו כף הרגל מקבלת הטיה חיצונית (סופנציה) והקשת מתרוממת ועוברת לתפקד כמנוף קשיח בזמן הדחיפה על מנת לאפשר מעבר כוחות יעיל. כמובן, כל המפרקים מגיבים בהתאם ומתפקדים גם הם באופן שונה בכל שלב. במידה וקיימת גמישות יתר והטיה פנימית מוגברת של כף הרגל (היפרפרונציה) או קשיחות יתר וקשת גבוהה (היפרסופנציה- הולפוס) עלול להתרחש פגיעה במנגנון ההליכה ובמעבר התקין בין השלבים השונים, מה שעלול לגרום לסימפטומים.