מהם למעשה הסכנות בשימוש משחות עם קורטיזון?

כפי שידוע,כמעט בכל פורום או דיון,מעלים תמיד את הנקודה כי יש סכנה מסוימת בשימוש במשחות עם קורטיזונים. כידוע ברוב המשחות לטיפות בבעיה יש קורטיזון. אשמח אם נוכל לקבל סוף סוף הסבר על: 1.מהם למעשה הסכנות או הנזקים בשימוש עם קורטיזון? 2.לא פחות חשוב,שנבין באיזה תדירות,מינון או אופן שימוש יכול באמת לגרום לסכנה?כי הרי ידוע שהכל הוא עניין של תדירות ומינון. ואשמח לדעת גם האם יש סכנה בשימוש של בערך 10 פעמים בחודש בטופיסלן לשיער,משהו כמו 6 מחזורים בשנה(חודש כן חודש לא, פי הצורך)

לצד התכונות המקנות לסטרואידים יתרון בטיפול במצבי דלקת (גם בפסוריאזיס יש מצב דמוי דלקת בעור) יש להם תכונות המהוות חסרון. מתברר שבחולי פסוריאזיס המטופלים ממושכות בסטרואידים (בד"כ מדובר על סטרואידים סיסטמיים, אך גם במריחה מקומית לעיתים כאשר מורחים סטרואידים חזקים (כמו דרמובט) על שטחים גדולים או על עור דק ועדין (כמו במפשעה) החדירה עלולה להיות משמעותית, ואז מופיע סיבוך של פסוריאזיס פוסטולארית הידוע על שם מי שתיאר אותו לראשונה - Von Zumbush. מדובר במחלה דלקתית מאוד עם פוסטולות רבות (בועיות מלאות מוגלה) המלווה באירטרודרמיה (אודם עז של כל הגוף), חום סיסטמי גבוה, מצב קטבולי (פירוק חלבונים דרסטי), דלקת פרקים חריפה ועוד. במקרים קיצונים תופעה כזו עלולה להסתיים בנכות או אף לעיתים נדירות במיוחד במוות. התופעה הזו נדירה ביותר כיום לאחר שהמשמעות של טיפול בסטרואידים ידועה. נזקים פחות דרמטיים הם מקומיים ומתבטאים בהפיכת המחלה המקומית ליותר קשה ועמידה לטיפולים עם הזמן, רבאונד - התקלחות מהירה וקשה מייד לאחר הפסקת טיפול בסטרואידים, אטרופיה של העור - העור הופך במקום הטיפול לדק יותר ושקוף, יותר פגיע, מחבלות יותר קלות ושיעור יתר מקומי (נדיר). כיום ברור כי טיפול מקומי בסטרואידים במינונים ובתדירויות מבוקרות הוא בטוח ויעיל. המקומות בהם טיפולים כאלה מוצדקים הם מרפקים, כפות ידיים ורגליים - בהם יש להשתמש בתכשירים חזקים כי החדירה קשה בשל העור העבה. במקומות אלה ניתן גם לטפל טיפולים ממושכים שכן סכנת הנזקים מחדירה או מקומית פחותה בהרבה. בקרקפת עדיף להשתמש בתכשירים על בסיס נוזל בחוזק בינוני בלבד שכן דרך זקיקי השיער יש חדירה מוגברת לעור. בקרקפת כדאי להשתמש לתקופות קצובות עד להשגת שיפור ואז לרדת בתדירות השימוש לתדירות הנמוכה ביותר המחזיקה את הקרקפת במצב נסבל. רצוי לשלב טיפולים עם תכשירי זפת (שמפו אלפוסיל למשל) ולנסות לעבור לטיפות דייבונקס. בגבות הידים ובמפשעה עדיף להשתמש בתכשירים קלים עד בינוניים בחוזקם על בסיס קרם. הטיפולים צריכים להיות קצרים - 10-14 יום ואין לחזור עליהם לעיתים קרובות - לא יותר מפעמיים עד שלוש בשנה. ישנם חריגים מההמלצות הנ"ל והם - אלוקום שהוא סטרואיד מודרני שהמבנה של החומר הפעיל שלו תוכנן כך שלא ייספג סיסטמית - מתפרק מהר בעור ולא חודר לדם, וגם האפקטים המקומיים השליליים מופחתים למרות שהוא נחשב פוטנטי למדי. החריג השני הוא יחסית חדש - והוא הדייבובט. מתברר שהתכשיר המשלב דייבונקס ובטמתזון שהוא סטרואיד מקומי בחוזק בינוני נותן תוצאה העולה על סכום מרכיביו - ז"א המרכיבים של התכשיר המשולב מגבירים את היעילות - האחד של השני ולהיפך כך שהתוצאה עולה על שימוש בכ"א מהמרכיבים בנפרד. בנוסף, במחקר די גדול, נמצא כי התכשיר המשולב אינו גורם לתופעות לוואי האפייניות לסטרואידים מקבילים לו בחוזקם. בעקבות מחקר זה - יש היום נטייה גוברת לעשות שימוש מתמשך בתכשיר זה המניב תוצאות טובות בהרבה מדייבונקס עם או בלי תוספת של סטרואיד אחר.

תודה רבה על התשובה אכן קיבלנו התרשמות נוספת ומלאה יותר. רק שחסרה התיחסות קטנה לטופיסלן. 6 חודשים בשנה(חודש כן חודש לא) שבכל חודש שימוש של 10 פעמים. מקובל? מוזגם?

האם מקל על כאבי צוואר אקוטיים ונימול בכף היד? יש צורך במרשם רופא?