לזאב המרפא ובלה

שלום זאב קראתי את מה שכתבתה לילדה בת ה14 ואני הייתי שם ומה שאתה כותב זה לא תשובה כי אין לך אולי את ההבנה אך זה להיות שם בנעליים אך זה שאתה מתבייש לקנות אוכל בלימודים כי כולם אומרים דברים אך אתה מרגיש שאתה לא יכול ללבוש דברים יפים זה הרגשה שאין מילים עד היום ואני בת 26 אני מרגישה את הכאב את הרצון להיות כמו הבנות שרוצים אותם שיהיה לי חבר ובטחון אז כן אופי חשוב אבל מראה הוא חלק בלתי נפרד וזה לא רק כילדים אני היום פעם ראשונה בחיי רזה ולא בדרך הטובה ולא יודעת לכמה זמן אבל לשניה הזאת זה חלום זה לקנות בגדים זה לצאת לרקוד בלי לדעת שכולם צוחקים ממך זה לקנות בגדים שאתה אוהב ולא בגדים שאוהבים אותך זה כל כך הרבה שאדם שלא עבר את "הילד השמן" לא יכול להרגיש את זה. שאני כותבת עכשיו אולי בפעם הראשונה אני באמת מרגישה כמה זה כאב לי אף פעם לא כתבתי את זה ואני מרגישה שאני לא יכולה להפסיק זה לא רק מה שהחברה רוצה כי אני לא רוצה להיות מידה 36 או 34 אני רוצה להראות טוב לקנות בגדים וכן בן זוג להיות ילדה נערה ואישה שמנה זה מטען כאב עד אין ספור ונכון שיש שאומרים שהשמנים מצחיקים ושמחים אבל בן כל הצחוק יש כאב עצום אני כבר כתבתי כאן בימים האחרונים ובלה עזרה לי הלכתי לפסיכולוגית וקבלתי תרופות לבעיות אכילה ואני עוד כמה זמן מתחילה טיפול אז על זה אני ממש רוצה להגיד תודה. אז כן החברה יוצרת משהו אבל אנחנו כאנשים חלק מאותה חברה ואני לא רוצה להיות רזה כמו דוגמנית כמו שאני היום זה ממש סבבה אבל מי יודעה עם אני יהיה רזה לעוד הרבה זמן וגם לזה יש מחיר (בעיות אכילה חדשות ולא נחמדות שיש לי ) אבל להיות ילד שמן עם אופי טוב לא שווה הרבה מאחת שהייתה שם. אז כן צריך לעודד בנות בנות 14 לרדת במשקל כי חיי החברה שלהם חשובים לעתיד ו לה בטחון שלהם . לי עד היום כאב על מה שפספסתי בגלל ההרגשה שאני שונה שצוחקים אלי. מה שכן צריך להסביר להם אך לרדת לעזור לעודד אבל לא להגיד לנערה בת ה14 שזה לא מראה זה אופי . כי זה יפה בתאוריה לא במציאות. אך שירדתי מלא בחורים רוצים אותי אני שמחה מאושרת אין לזה מילים. מזאת שהיה לה יותר מדי לכתוב השמח לדעת מה ההרגשה של עוד אנשים ותגובה ממך ומבלה

שלום רב, השאלה היא אם את מובילה את הדימוי שלך או מאפשרת לאחרים להכתיב לך את אורחות חייך. ואגב, הרבה פעמים כאשר נדמה לך שצוחקים ממך בעת ריקוד זה דווקה חיוך של חיבה והערכה. אם כל הבנות בעולם היו מידה 36 והולכים עם גיזרה נמוכה הרי החיים היו משעממים. ואולי יש בנים שאוהבים בנות שמנות כמו בתקופת הרנסנס ואחריה? ואולי יש כאלה שהשיער או העיניים או הרגליים או הקול מושכים אותם [אני למשל התאבתי באישתי הנכה אחרי ששמעתי אותה שרה]? כאשר את נותנת לכל מיני להכתיב את צורתך ומשעבדת לכך את כל מחשבותיך והווייתך, את מוותרת על השליטה בחייך וכך את מוותרת על כוחך. את נפגעת מאחרים גם כאשר אף אחד לא התכוון לפגוע בך. אולי חשוב יותר ללכת בדרכך, ליצור דברים חדשים ולא לחכות שמישהו יואיל לשרוק אחריך. לפעמים המישהו הזה הוא טיפש גמור שלא היית מבזבזת עליו דקה מיותרת, לפעמים הוא מדבר שטויות מתוך גבריות שרק התחילה לצמוח ובדרך כל הוא במבוכה גדולה יותר ממך. אין לי ספק שכאשר תפני במוחך ובליבך משהו נוסף גם תרזי בלי מאמץ וגם תהיי מושכת באישיותך ולא רק במראך. חג שמח, זאב

זאב, אתה די צודק. לדעתי הבעיה היא שהחברה מאשימה את השמנים במצבם ואומרת להם: "אתם זללנים ולא יודעים להתאפק". אני שמנה (היום אני במשקל תקין) כי אני מכורה לאוכל!!!! עדי

שלום רב לך, מכתיבה שאת כותבת את ממש רחוקה להיות מסתם אחת, אבל כך את מגדירה את עצמך - כמה חבל. אני מבינה שקשה לך, את מספרת שהיית שמנה הרבה שנים וסבלת את הדחיה, הצחוק וביקורת שהיא מנת חלקם של שמנים בעולם שלנו. היום, אחרי דיאטה כנראה ,את רזה וטוב לך ,אבל הטוב הוא בא עם מחיר כבד. מצד אחד את נהנית מגופך החדש ויכולה לקנות בגדים ולהרגיש ממש כמו כולם, מצד שיני אני מנחשת שיחסיך עם אכל , גוף ומשקל רחוקים להיות מאוזנים. אני גם מתארת לעצמי שאת פוחדת שהרזון הזה שהשגת בעמל כה רב לא ישאר הרבה זמן ושוב תחזרי לעלות ולרדת. לצערי, הפחד הזה הוא אכן ממשי ואם לא תעשי עבודה עם עצמך את אכן עלולה לחזור ולעלות כל מה שירדת. אני כמובן מקווה מאד שלא. אם תתקלי בקושי או בעיה, אם תראי שאת עולה בלי שליטה ונכנסת למצב של חוסר אונים או חלילה בעית אכילה, אל תההסי לפנות. עזרתי להרבה אנשים עם בעיה כמו שלך להגיע לאיזון והרגשה טובה עם עצמם. בנתים בהצלחה - לא סתם אחת אלא כמו שזאב אמר האחת והמיוחדת.