שאלה דחופה

אימי בת 64 אשר סובלת מסכרת ומלחץ דם ודופק מהיר + הידרוצפולס ועודף משקל, אבחנה כעת פיסורה כרונית , האישה לא מסוגלת לעמוד בכאב הזה ניתנו משחות ומשככי כאבים שבוע כבר ואין שום הקלה מדובר באישה שאין לה שליטה בסוגרים לא בשתן ולא בצואה רציתי לדעת מה הסיכון בפעולה כירוגית להקל על מצבה והאם יש אפשרות כזו כי האישה פשוט לא מסוגלת לסבול יותר אודה לתשובתך בהקדם נקבע תור לפרוקטולוג לעוד שבועים אך בשל הכאבים שלא מקלים אין אפשרות לחכות עד אז.תודה

שיר שלום, הסיכון בפעולה כירורגית לטיפול בפיסורה מורכב מ 2 מישורים עיקריים: הסיכון בפעולה הצפציפית, שהיא לרוב חיתוך שריר הסוגר הפנימי סביב פי הטבעת, וסיכונים כלליים של ניתוח באשר הוא. במישור של הסיכון הספציפי בחיתוך שריר הסוגר, הפעולה עלולה להחמיר חוסר שליטה בפי הטבעת, המידה שכיום חוסר זה חלקי בלבד. במישור הסיכונים הכלליים, לרוב מדובר סניתוח יחסית קטן, אולם לאימך מחלות רקע משמעותיות, וכל פעולה כירורגית יכולה להוציא אותה מהאיזון בו היא חיה מבחינת מחלות אלו. גם שיקול ההרדמה אינו פשוט, שכן נראה שאימך בסיכון גבוה להרדמה כללית. בנוסף, סכרת יכולה להגביר את הסיכון לסיבוכים זיהומיים של ניתוח זה, שלרוב עומדים על סביב אחוז אחד מהמקרים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.