יש פתרון לטחורים לתמיד???

בת 28 עם טחורים כבר שנים וכל תקופה שהם מתנפחים אני סובלת ברמות קשות של כאבים חזקים , שההרגשה היא שהכאבים מגיעים כמו דקירות לראש ,לאחר ביקור אצל פרופסור בסורוקה שאלתי לגביי ניתוח או קשירה , משהו שיעזור להם לא לחזור כי אני לא עומדת בזה יותר . אז הוא אמר לי שלניתוח יש תוצאות לא משתלמות בגיל מאוחר יותר כמו בריחת צואה ואי השתלטות על דרכי היציאה כמו להשתעל ולהתעטש ולא להחזיק את עצמי בפי הטבעת . אם זה כך אז אין פיתרון תמידי לטחורים ? האם כך גם אתה חושב?? ( עשיתי זריקות שם אבל עכשיו אני בהריון וכבר אני מרגישה אותם מתחילים לכאוב ולהתנפח ולא רוצה לחשוב מה יהיה עליי אחרי הלידה) האם יש פיתרון והאם הוא יעיל יותר מאשר יזיק?  

רלי שלום, לכל פעולה כירורגית יש יתרונות בצד סיכונים. ככלל, ניתן לומר שהסיכון בניתוחים השונים לטחורים נמוך, וסיבוכים מתרחשים באחוזים נמוכים. בשיקלול התועלת מול הסיבוכים, לרוב סביר בהחלט להציע טיפול כירורגי אם יש סבל ניכר מטחורים. בהתייחס ספציפית לסיכון לירידה ביכולת השליטה, אם הניתוח מבוצע במיומנות על ידי מומחה לניתוחים מעין אלו (כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג), הסיכון לסיבוך מעין זה נמוך מאד מאד. טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, והאינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל שאת מתארת פוגע באיכות חייך היומיומית, האם אתה רוצה לטפל בכך ואיך. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וככלל ניתן לומר שככל שהטיפול מתון יותר, התוצאה לטווח ארוך פחות טובה, ותקופת ההחלמה קלה יותר, בעוד ככל שהטיפול "אגרסיבי" יותר, התוצאה לטווח ארוך טובה יותר, ותקופת ההחלמה קשה יותר. שיעור הסיבוכים נמוך בכל סוגי הפעולות האלו, אולם מעט יותר גבוה בשיטות ה"אגרסיביות" יותר (שהן כאמור גם יעילות יותר). מידע לגבי אפשרויות הטיפול בטחורים מופיע למטה. יש לציין כי אם את בהריון, זה שיקול נוסף שצריך לקחת בחשבון מבחינת תזמון טיפול פולשני כלשהו. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס, המותרים לשימוש גם בזמן הריון. אם תרצי טיפול כלשהו, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

לפני ההריון סבלתי מאוד והמשחות הרגילות לא עזרו כלל. קבלתי טיפ במהלך ההריון שהציל אותי! מבחורה שקבלה אותו מרופא אמריקאי - אוכלים בננה ונהנים ממנה. בקליפה הפנימית של הבננה יש אינזים מסויים שפשוט מרפא את הטחורים! מקלפים עם סכין בעדינות את הקליפה הפנימית הלבנה ומזה נוצרת עיסה. זו המשחה! אותה מורחים על הטחורים - וראו זה פלא - זה מרפא ומפסיק לכאוב. אותי זה הציל ואני כעת חודשיים אחרי הלידה- לא סובלת מטחורים! וחברות שנתתי להן את הטיפ הזה אמרו שגם אותן זה הציל. בהצלחה!