ניתוח טחורים=פיסטולה?

שלום, לפני כ20 חודשים עברתי ניתוח טחורים פנימיים וחיצוניים לאחר היכרותם במשך 20 שנה! הניתוח בוצעה לפי מילגן מורגן באמצעות ליגשור. 1. *** מה משמעות של מילגן מורגן (חסרונות/יתרונות)? 2. *** מה זה ליגשור? כשנה לאחר הניתוח התחלתי להרגיש נפיחות ואי נוחות באזור פי הטבעת. הנפיחות הלכה וגדלה עד שנפתחה חלקית ויצאה ממנה כמות מסויימת של הפרשה מוגלתית ולאחר מכן גם סימני צואה. בבדיקה - אסצס פריאנלי מנוקז חלקית עם הפרשת מוגלה עכורה. מעבדה - ללא לויקוציטוזיס. עברתי ניתוח שבמהלכו נמצאה מורסה בשעות 4-5 עם פתיחה ספונטנית חלקית ומוגלה בכמות קטנה. הודגמה ריקמה גרנולרית פנימית בשעה כ-1 ס"מ מ-A-V אך לא זוה פתח פיסטולה ברור. באבחנה נרשם גם : internal hemorroids without mention of complication 3. *** האם באמת יכול להיות שאחרי כ-20 חודשים בלבד חזרו טחורים והניתוח היה לפחות חלקית לחינם? לשאלתי לגבי הופעת פיסטולה, כירורג שניתח אותי אמר כי יתכן כי זו תוצאה של ניתוח טחורים עקב זיהום... 4. *** כיצד נוצרת פיסטולה עקב ניתוח טחורים? 5. *** האם לפני ניתוח טחורים לא נדרש ניקיון כלשהו של איזור הניתוח, כגון ניקוי רקטום לפני ואחרי הניתוח? 6. *** האם ניתן למנוע הווצרות פיסטולה עקב ניתוח טחורים? בזמן הקרוב אני שוב אמור לעבור ניתוח של פיסטולה. כירורג אמר לי כי דבק ביולוגי אינו מתאים למקרה שלי. 7. מה כן, חוץ מניתוח מתאים? 8 . *** מה המצלצת לשבירת מעגל סגור של ניתוח - סיבוך - ניתוח - סיבוך ...? בקולונוסקופיה שעברתי נמצא : טחורים פנימיים, גודש בפי הטבעת, רירית גודש מינימלי ברקטום דיסטלי, דיברטיקולוזיס בסיגמואיד, רירית תקינה עד ציקום, מעי דק טרמינלי רירית גודש קל. נלקחה ביופסיות ממעי דק, מעי עולה ורקטום על מנת לשלול קוליטיס מיקרוסקופי. 9. *** מה הכוונה לגודש והאם נדרש מעקב טיפול כלשהם? 10. *** מה זה דיברטיקולוזיס והאם נדרש מעקב וטיפול כלשהם? מצטער על ריבוי החומר ושאלות, אודה לך מאוד אם תענה לי אפילו מאוד בקצרה.

ישראל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ניתוח מיליגן מורגן הוא אחת מטכניקות כריתת טחורים המקובלות בעולם, בה הטחורים נכרתים לחלוטין והפצע לא נתפר אלא נשאר פתוח להחלמה הדרגתית. ליגשור הוא מכשיר האנרגיה בו משתמשים לעיתים לבצע את כריתת הטחורים, והוא מצטיין ביכולת סגירת כלי הדם , כך שכמות הדמם בניתוח נמוכה מאד. בסה"כ שתי טכניקות אלו (או השילוב ביניהן) הן טכניקות טובות מקובלות ומוכרות. ניתוח טחורים מיועד לפתור את הבעיה הנוכחית, שהיא הסבל מהטחורים טרם הניתוח, וההשפעה שלו לטווח ארוך מוגבלת. מה שיקבע אם תסבול שוב מטחורים בטווח הארוך הוא הרגלי החיים שלך, דהיינו המנעות מעצירות וממאמץ ניכר בשירותים. יחד עם זאת, תוצאות הניתוח לא נמדדות בשאלה אם רואים טחורים בבדיקה, אלא בשאלה אם אתה סובל שוב מסימפטומים הנגרמים על ידי הטחורים או לא. אחד הסיבוכים הנדירים אך הידועים של ניתוח טחורים הוא זיהום באיזור פי הטבעת, אולם אם מתרחש זיהום הוא לרוב קורה בימים שלאחר הניתוח, והסיכוי שסיבוך זה, שנדיר כשלעצמו, הופיע רק חצי שנה אחרי הניתוח נמוך ביותר. להערכתי יותר סביר שפשוט הופיעה לך פיסטולה, כפי שמופיעה לעיתים גם לאנשים שלא עברו ניתוח טחורים. אין כל הוכחות שניקוי המעי טרם ניתוח טחורים מפחית את הסיכוי לזיהומים, וגם אני איני נוהג "לענות" את מטופלי בניקוי מעי טרם ניתוח זה. הטיפול העקרוני הפיסטולה הוא טיפול ניתוחי, וטיפולים לא ניתוחיים כגון אנטיביוטיקה או משחות אין בכוחם לרוב לרפא את הפיסטולה. לכל ניתוח יש תועלת צפויה ושיעור מסויים של סיבוכים, ובכל ניתוח יש לשים על כף המאזניים את הסיכוי מול הסיכון, ואם הסיכוי רב יותר, מומלץ לבצע את הניתוח. לא ניתן לעשות ניתוח ולהמנע לחלוטין מנטילת סיכון. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.