שימוש ממושך ברקטוג'סיק

דיון מתוך פורום  כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

20/08/2017 | 11:58 | מאת: אייל

שלום רב, אני סובל מפיסורה כבר 7 חודשים. ב-4 חודשים הראשונים טופלתי בניפדיפין ולא הייתה הטבה והכאבים היו בלתי נסבלים. לאחר תקופה התחלתי להשתמש ברקטוגסיק ולאט לאט המצב השתפר. כרגע אני מטופל כבר 15 שבועות ברקטוגסיק ומצד אחד הפיסורה לא החלימה ומצד שני היא כמעט ולא מטרידה אותי. פעם בשבועיים בערך (דווקא כשיש יציאה רכה מדי) אז המקום שורף וכואב (לא נורא אבל לא נעים) ואז אני משתמש במשחת עזרקאין. בעלון של רקטוגסיק כתוב שאם הפיסורה לא מחלימה תוך 8 שבועות יש להפסיק את הטיפול ולהיוועץ ברופא. ועכשיו אני לא יודע כיצד להמשיך? מצד אחד יותר טוב לי והמשחה עזרה ומצד שני עוד לא עבר לי לגמרי. אני מעדיף שלא לעשות ניתוח אבל לא יודע אם התרופה הזו לא מזיקה לי למערכות אחרות בגוף ואני מוטרד מזה מאד. אודה לך מאד על התייחסותך לשאלה, בתודה מראש אייל

לקריאה נוספת והעמקה
26/08/2017 | 21:56 | מאת: פרופ' עודד זמורה

אייל שלום, כעיקרון, ניתן להשתמש ברקטוג'זיק גם מעל טווח הזמן שמצויין בעלון, ואף לטווח ארוך למדי, ואין לרוב סכנה לפגיעה באיברים אחרים. מומלץ בכל זאת כי תהליך זה יהיה בהשגחת רופא מומחה לתחום. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

מנהל פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה