פיסורה חוזרת אחרי ניתוח

שלום לכם. בעברי סבלתי מטחורים ועברתי קשירות בשנת 2003 וזה נעלם בשנת 2011 סבלתי מפיסורה ועברתי ניתוח שהעלים אותה. לפני כחצי שנה חזרה אצלי פיסורה נוספת ולא יודע לציין אם זה באותו מיקום. מטופל בניפידיפין ולוקח נורמלקס מידי יום. לעיתים אין כאב למשך שבוע-שבועיים ולעיתים כאב נוראי. הרופא שניתח אותי אז מציע לי לעבור עוד ניתוח. השאלה היא האם כדאי לעבור עוד ניתוח והאם זה עלול לפגוע בסוגרים? "הרופא אומר שמומחה לא יפגע בסוגרים". אם הניתוח הוא לפיסורה שבמיקום אחר,האם זה פחות פגיעה? איך אדע את מיקום הפיסורה הקודם וכיצד המיקום משפיע על יעילות הניתוח. מה הסיבה שכל החיים אני סובל מטחורים ופיסורות בעוד אף אחד במשפחה לא. אני מכור לנורמלקס והשאלה איך אפסיק ואם זה כדאי? סליחה על ההודעה הארוכה אך אני סובל.

שלום רב, כעיקרון בכל ניתוח, כולל ניתוח לפיסורה, ויתרה מכך ניתוח חוזר לפיסורה, יש סיכון מסויים, אולם סביר שסיכון זה הוא די נמוך. אם אתה סובל במידה ניכרת, סביר יהיה לשקול טיפול ניתוחי נוסף. יש לציין כי ישנן חלופות, כגון טיפול נוסף בניפדיפין או הזרקת בוטוקס, וההחלטה צריכה להיות שלך, לפי מידת הסבל שלך. ככלל, לא מומלץ לרוב להפסיק נורמלקס בזמן פיסורה פעילה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.