לספר,להיפרד,להסתיר

היי גידי הכרתי מישהו שמוצא חן בעיני, ולא שאני יודע את האמת גם כנראה לא אדע אף פעם אבל הוא אומר הרבה שאני מאוד מוצא חן בעיניו ולרוב הוא פונה אלי לשאול לשלומי, הוא דיי הפוך ממני אני משקיע בקרירה והוא יותר נהנה ומבלה בשעות פנאי מורחבות, הוא קל שמח ונינוח, ואני יודע לצחוק אבל באופי שלי אני בן אדם רציני מאוד ודי קר. יש שלושה דברים שמציקים ומטרידים אותי יום יום: הראשון: שהוא צעיר ממני בכמעט שנה ועד היום יצאתי רק עם בגילי ומעלי- זה מעין גבול אדום שהכתבתי לעצמי, וזה לא מסתדר לי בראש כי יש לי תמיד צורך ללמוד ממבוגרים ממני ולהרגיש מחובק על ידי גבר מבוגר ממני- כאילו אני מרגיש שאני זקן בלוי לידו- אפילו שאני נראה לפחות נדמה לי בגילי. השני: כאשר אני מסתכל על עצמי במראה במרחק של מטר חצי מטר מהמראה לא נורא...אבל שאני מתקרב אני רואה שיש לי עיגולים לא יפים מסביב לעיניים, ופה ושם כתמים לא יפים...ואני מרגיש דוחה ולא ראוי לאף אחד. והשלישי והחשוב מכולם: אותו בחור חמוד שהכרתי לא יודע מה אני מסתיר, הוא לא ידוע שאני נוטל תרופות נוגודות דיכאון, אם התרופות אני מתפקד יפה מאוד, אני מתעורר כל יום בשש וחצי, אחרי הלימודים והעבודה מתאמן בחדר כושר, מכין שיעורים מתכונן למבחנים וחוזר חלילה שוב ושוב.. . . אבל לא סיפרתי לו, ואני מסתיר ממנו את האמת, שאני דיכאוני, ואני לא באמת אוהב את החיים, ויש בי צער מאוד גדול, למרות שאני יכול לתפקד יפה מאוד- זה כאילו האופי שלי. אז מה כדאי לי לעשות?, אני יודע שאנשים מתרחקים מהר מאוד מבן אדם דיכאוני. . .כי אווירה דיכאונית זה דבר די מדבק, ומצד שני אולי הוא יכול להשלים אותי.

שלום חסוי, לפני שאתייחס לשאלות הספציפיות שהעלית, אני חייב לציין שלכל אורך פנייתך מתקבל הרושם שאתה סובל מדימוי עצמי נמוך הקשור כנראה לדיכאון. אני מקווה שבנוסף לטיפול התרופתי, אתה נמצא גם בטיפול פסיכולוגי (שיחות) ואם לא, אז אני ממליץ לך מאוד לפנות. ולשאלות הספציפיות - עניין הגיל נראה לי חסר חשיבות לחלוטין, על עוד אתם מוצאים חן זה בעיני זה, מה גם שמדובר בשנה אחת הפרש בלבד. העובדה שאתה מרגיש זן בלוי ליד אותו בחור נראית לי חלק מאותו דימוי עצמי נמוך שעליו דיברתי קודם. הגבולות שקבעת לעצמך נשמעים נוקשים וחורגים מגבולות ההעדפה האישית. ייתכן מאוד שדווקא בחור קליל יותר ונהנתן יותר ממך ייטיב אתך ואולי קצת משמחת החיים שלו תדבק בך ולא הדיכאון שלך בו. התחושות הקשות שאתר מתאר נוכח הסתכלות במראה מהוות גם הן חלק מהדימוי העצמי הנמוך והדיכאון ולכן אני יכול רק לעודד אותך שוב לפנות לטיפול פסיכולוגי, אם לא עשית זאת עדיין. הטיפול התרופתי חשוב, אך פסיכותרפיה עומדת על שתי רגליים, האחד תרופתי והאחר שיחתי. לסיום, לא הייתי ממליץ לך להכניס את הדיכאון והטיפול בו ל"כרטיס הביקור" שלך. אם וכאשר הקשר יעמיק תגבר החשיפה ההדדית ודברים יתגלו בצורה טבעית. בכל ביקור שלי בבית מרקחת אני נדהם מחדש שכמעט לא טורחים לסגור את מגירת הציפרלקס כי כל כך הרבה אנשים נוטלים אותה היום, כך שאין מקום לתחושת החריגות הקשה שאתה מתאר. אשמח לשמוע איך מתקדמים העניינים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il