הבדל

לאה ובלה שלום, מה ההבדל בגישות הטיפול שלכן? מה ההבדל ביניכן...? תודה מראש

שלום רב, ואו,איזו שאלה - קצת כמו מה הבדל בין תפוח לבננה... אענה בשמחה בשמי ולאה תענה בשמה אם תבחר בכך. אז לגבי השאלה הראשונה - מה הבדל בגישה הטיפולית שלכן. נראה לי שההבדל הגדול הוא בהגדרה מקצועית. לאה היא מאמנת ואני פסיכותרפיסטית. מכאן כל אחת מאתנו רואה בדרך משלה את הבעיה של האכילה גם כמובן את הפתרון. אימון מסתכל על העתיד על מטרות וחזון ואילו פסיכותרפיה במיוחד גופנית פועלת יותר ברבדים העמוקים של הנפש מרפאה את הפצעים שנוצרו בעבר שבגללם יש בעיות בהווה ומשנה מבפנים את האמונות והתפיסות בדרך שהיא לפעמים פלאית ממש....(גם אני מופתעת לפעמים מהעוצמה של הטיפול הזה). שתינו עובדות עם אותה גישה להרזיה - גישת ההרזיה ללא דיאטה, אבל דרך פריזמות אחרות לגמרה כמו למשל הומאופט ומדקר סיני שנהם עובדים על פי גישה הוליסטית אבל כל אחד מהם רואה את הבעיה דרך פריזמה שונה לחלוטין מה שגם כמובן משפיע על דרך הטיפול. ובקשר לשאלה שנייה כל אחת מאתנו היא אדם נפרד ושונה לחלוטין ולכל אחת מאתנו יש את האכויות המיוחדות שלה הנובעות מניסיון חיים שונה ,גיל אחר,תפיסות אחרות, חינוך אחר וכל ההויה היחודית אשר הופכת אותנו למי שאנחנו . זה קצת כמו טעם שוקולד וטעם וניל. מה יותר טעים? זה עיניין אישי לגמרה... תודה על השאלה ומקווה שנענית לשביעות רצונך, בלה

בוקר טוב לך ברשותך,לא נכנסת לעולם להשוואות – לא בין ילדיי, לא בין הדשא שלי לזה של השכן ולא ביני לבין שאר העולם. לגישתי, הדרך היא להבין את צרכייך וערכייך ולאחר מכן למצוא את המתאים ביותר, בנקודת זמן מסוימת. ולמשנתי המקצועית..... כדיאטנית אשר בחרה לפני שנים רבות להתמקצע ולהתמחות בתחום ההרזיה, אימצתי בחום את גישת ההרזיה ללא דיאטה כגישה מקצועית, לאחר שעשיתי את כל הדרך בעצמי, על כל רבדיה. פיזיולוגית, מאד קל לרזות! לכאורה, כל שנדרש הוא שיתוף פעולה עם הגוף, אכילה בהתאם לרעב-שובע וההרזיה מובטחת. אז מה בכל זאת חסר לבני האדם כדי לבצע את הברור מאליו? מה נדרש כדי שהתנהגות כזו (מרזה) תהפוך להיות ההתנהגות הטבעית והאוטומטית שלנו, כפי שנועדה להיות, כפי שהיתה מנת חלקנו בעבר? מה גורם לנו, בני אדם אינטלגנטיים, לעשות ההיפך ממה שההגיון אומר לנו? ומה יאפשר לנו ליצור תיאום בין ההחלטות והרציונל המודע לבין מה שמפעיל את הביצוע שלנו? שאלות אלה הובילו אותי לרכישת התמחות נוספת בתחום ההנעה לשינוי ובחירה במתודולוגית האימון ככלי מעצים, ממוקד ומכוון שינוי מבפנים (מערך האמונות והמחויבויות הפנימיות הלא-מודעות, ההקשרים הנוירו-אסוציאטיביים אשר מעצבים את התנהגויותנו) החוצה. מתודיקת האימון מכווננת לסגירת הפער, שאני קוראת לו, הפער התפקודי-ביצועי. כשהפער הזה, ראשיתו בעולמנו הפנימי כפי שפורט לעיל ובהדגשה אומר פער המחויבויות. מתודיקת האימון מבוססת על המודל הספורטיבי ולא המודל הקליני-תרפואטי. המתאמן הוא "ספורטאי" ברמת כושר מנטלי-רגשי-ביצועי כלשהי (כל אחד ונקודת הפתיחה שלו), שאינה מספקת ליצירת תוצאות והישגים רצויים ואף תוקעת ולעיתים קרובות מייצרת את ההיפך. משהו במתג הפנימי של מערכת ההנעה הפנימית אינו בהלימה עם השאיפה, מסיבה כלשהי. כל עוד זה המצב, כל נסיון לשינוי התנהגותי יהיה קצר מועד. במגרש האימונים, אנו מתרוממים למרחב חדש וגבוה יותר של הסתכלות, מרחב שמאפשר בחירה חדשה באדם שאת רוצה להיות, בחויות הרגשיות והערכיות שאת רוצה לחוות ולומדים לממש את הבחירה תוך פיתוח השרירים הרלוונטיים 1. פרואקטיביות להבדיל מקורבנות ונאמנות לסיפורי עבר. אנשים יכולים להיות מאד פרואקטיביים בתחומים מסוימים בחייהם, אך במקום בו הם ממחזרים כשלון, שם הם מביאים קורבנות ומסכנות בד"כ. 2. מחויבות פנימית גבוהה שהיא מוטיבציה פנימית גבוהה וקבועה והיא זו העומדת בבסיס כל הצלחה. אין מדובר בהתחייבות או חובה, זה משהו אחר לגמרי שפיתוחו הוא מאד מובנה. 3. מיקוד והבנת עומק של הבחירה החדשה (אנשים רבים רוצים להיות רזים אך לא מבינים מה זה ברמה התודעתית). מיקוד היא מילת מפתח בתהליך האימוני ואין מדובר במיקוד התנהגותי אלא מיקוד ברבדים העמוקים של מטרתך ואשר יוצרים עוררות רגשית גבוהה ומניעה לפעולה. זהו ללא ספק אחד השלבים המאתגרים בתהליך כיוון שהתודעה השמנה מורגלת בשפת הבחירה הישנה 4. פיתוח מסלולי חשיבה ממוקדי פתרון להבדיל ממסלולי חשיבה ממוקדי בעיה. 5. ועוד בהתאם למה שמביא איתו המתאמן למרחב האימון. מבקשת להדגיש את המילה "לומדים". מנסיוני, כל מושג ומושג בו נגעתי, אינו ברור מאליו ובודאי לא מהותו היישומית וכל שלב ושלב הוא רובד בפיתוח האדם שאת הופכת ורוצה להיות. למגרש האימונים, לא יכול להכנס אדם פצוע. יכול להכנס אדם ברמת כושר נמוכה עד אפסית אך לא מי שנתון בגבס או חלילה מדמם. הוא זקוק למרפא ויופנה לפרופסיה המתאימה. לתפישתי האימונית ומנסיוני המקצועי, המכשלה המרכזית ממנה סובלים מתאמנים היא התיוג העצמי ומערך האמונות שסיגלו לעצמם באשר ליכולת ולאופי שלהם בעקבות כשלון הדיאטות בחייהם. רוב הסובלים מהשמנה, הינם אנשים כשירים ואף מביאים הצלחות ויכולת הגשמה בתחומי חיים כאלה ואחרים – אך מסיבה כלשהי, סמויה מעינהם, נכשלים פעם אחר פעם בסוגיה זו. נסיון זה מוביל אותם לתפישה עצמית שגויה ומסרסת שממנה יש לצאת למרחב אחר של ראיה והסתכלות על מנת ליצור חדש ולהגשים את מה שביקרם ויותר. מקווה שהבהרתי היטב את התפישה והגישה ממנה אני פועלת. ואם לא, את מוזמנת לשאול ואשמח להרחיב כל שאוכל. בברכת יום נפלא שלך לאה פינטו