דפוס שעדיין אני מתקשה לפצח

שלום בלה ולאה, איזה יופי שמצאתי אתכן! התשובות שלכן מאירות עיניים. יש לי איזה דפוס אכילה שטרם הצלחתי להבין. זה קורה לי בעבודה (אני עובדת מול מחשב בחדר עם עוד שתי בנות). איך שאני מגיעה אני מיד מתחילה לאכול. בימים טובים ומרוצים אני אוכלת יותר ממה שאני צריכה או נעים לי (והרבה יותר מאנשים אחרים..) ובימים פחות טובים אני פשוט בבולמוס אכילה. אני יכולה להכיל חבילות של עוגיות במין אטרף שכזה. נדמה לי שנעים לי בעבודה, אני מוערכת ואהובה, העבודה שלי מרתקת. אולי אם היא הייתה יותר דינמית זה לא היה קורה. אבל קורה לי שם משהו שלא קורה לי בבית, ואני לא מצליחה להבין מה זה בדיוק ולא מוצאת את הדרך להסביר בדיוק את התחושה ומה בכלל לעשות איתה. כמובן שישנה תחושה של שנאה עצמית ובושה מול חברותי לחדר, אבל זו באה רק אחרי הזלילה ואולי מעצימה אותה, אך לא רק שם התשובה. יכול להיות שזה כל כך פשוט וזה בסכ"ה הישיבה הבלתי נגמרת הזאת מול המחשב? כמובן שאני לא שלווה כמו מול המחשב בביתי או מול ספר או בטיול, ובכל זאת...האמת שעכשיו שאני חושבת על זה כל מה שאני מסוגלת להרגיש זה כמה אני שונאת את הישיבה הזאת בחדרי בעבודה כי זה מתקשר לי עם צורך בלאכול ללא הפסקה...אולי זה המרחב..אולי צפוף לי אולי חסר לי איזה וילון...או תמונה..לא יודעת מה זה.. תוכלו לתת לי עצות מעשיות?

שלום רב לך, העצה המעשית ביותר שאוכל לתת היא -תחפשי עזרה מקצועית פשוטה וקצרה על מנת לרפא את הדפוס הזה. המצב שאת מתארת אומנם לא מתאר הפרעת אכילה אבל בהחלט יש שם קושי שצריך לטפל בו. ועכשיו, בגלל שבקשת אתן לך גם בכל זאת ניתוח קצת יותר מעשי, אולי הבנה של המערכת הפנימית שלך תעזור לך קצת לצאת מהמקום אליו נקלעת. הבנה של מה קורה ולמה הינה צעד חיוני לתיקון המצב. ראשית את מחפשת את התשובות בגורמים חיצונים - סביבת עבודה,צפיפות, חוסר דינמיות של העיסוק שלך, זה כשלעצמו הוא בעיתי. הקושי הוא אף פעם לא בחוץ הוא תמיד בפנים. על פי תפיסתי משהו בעבודה שלך יוצר בתוכך חוסר שקט פנימי הבא לידי ביטוי ברגשות לא נוחים. רגש יש לו תפקיד חשוב מאד -לגרום לך להבין האם את בכיוון הנכון בבחירות שלך או לא. רגש הוא כמו גפס, אם נעים לך אז את בכיוון הנכון אם לא אז עלך להבין שטעית ולחשב את המסלול מחדש. אז כשיש רגש לא נעים זה לא נכון להתעלם ממנו לברוח ולאכול בדיוק כמו שזה לא נכון לכבות את הגפס כשהוא אומר לך שטעית. אם תעשי את זה תחבלי במאמציך להגיע אל היעד שלך. מה שכן צריך לעשות זה לעצור ולהבין מה הרגש הלא נעים הזה מנסה לומר לי על מקום עבודתי. ולא להגיד דברים הגיוניים כמו טוב לי אני מוערכת מעניין לי וכו.. אולי לך טוב אבל ללא ספק יש בתוכך חלק שרע לו והוא רוצה נואשות שתקשיבי ואת במקום להקשיב ולפעול בורחת לאוכל. זו אכילה רגשית קלאסית שרק מכניסה אותך למעגל קטלני של בריחה מרגש לאוכל -רגש של בושה ושנאה עצמית- ושוב בריחה לאוכל ושוב שנאה עצמית.... אז מה עושים? כמו שכתבתי בהתחלה - צריך אומץ כדי להקשיב לקולות הפנימיים שלנו וקשה לעשות את זה לבד. פני ליועץ,מאמן טוב, מטפל או אפילו דיאטנית שאת סומכת עליה בעלת כישורים של עבודה אימונית/טיפולית/רגשית. מטפל טוב יעזור לך להיות כנה עם עצמך לא לברוח מהחוכמה הפנימית שבך ולהשתמש בתבונה של הרגשות שלך . ו...לא תמיד תהליך כזה יגמר דווקא בשינוי מקצוע או מקום עבודה אולי זה משהו אחר לגמרה ,מה שבטוח הוא יאפשר לך חיים הרבה יותר מספקים בכל המישורים . מאחלת לך הרבה נחת ושלווה ותודה על המחמאות, בברכה בלה