יש לי ספקות והמון עבר

שלום ראשית, כתבתי בטעות את מה שכתבתי בשירשור להודעה של מישהו במקום לפתוח כאן הודעה חדשה. עכשיו זה תוקן. אני מאמין ב"בלי דיאטה" למרות שעדיין לא הצלחתי לאזן את עצמי. אולי כניסות לפורום הזה, יעזרו לי למצוא אותו, את האיזון. יש לי שאלות טכניות במספר מקומות הפנית חלק מהכותבים למאמרים שמופיעים בצד שמאל(?) חיפשתי ולא מצאתי אותו. שנית, למען גילוי נאות, האם פורום זה הוא שער כניסה לטיפול אישי/קבוצתי בתשלום באחת מהקבוצות שלכן? זה לגיטימי אבל דורש גילוי דע ולשאלה האישית בניסיון להבין את הכלים יש לי קיבעון על אכילה בולמוסית בכל פעם שאני מגיע מהעבודה הבייתה. אני מצליח בקושי להכנס וכבר אני פושט על המקרר ואוכל בכל פה מכל מה שאפשר לאכול תוך כדי הכנת ארוחה חמה "מסודרת". בדרך כלל כשהארוחה מוכנה, אני כבר כמעט שבע מבחינה פיזיולוגית, אבל, זה לא מונע ממני להתיישב ולאכול את כל מה שהכנתי. הדגש הוא על כל. גם אם אכלתי משהו בדרך, כמו למשל מנת פלאפל טובה, עדיין אני מצפה ל"ברכת הבית", דהיינו, לארוחה ה"ביתית". מעין ברכת שלום שהבית מברך אותי. לאחר "חיסול" הארוחה שהכנתי, אני ממשיך ל"צ'פר" את עצמי, באכילה בלתי פוסקת כמעט של פיצוחים, נקניקיות, יוגורט, חטיפי גרנולה וכו', עד שעת השינה. בד"כ אני מתעורר בבוקר עם תחושת מלאות וחוסר נוחות בגלל הליכה לישון עם בטן מלאה. אני שוקל כשלושים וחמישה ק"ג מעל הרצוי(לפי הטבלאות) אבל מזמן הפסקתי לעלות על משקל או לעשות דיאטות. הבעיה היא שאני יודע שאני אוכל אכילה רגשית (כ 70% מהאכילה היומית שלי) ואיני יודע איך להתגבר על זה. אני גר לבד. לא נשוי וחיי הם לא בדיוק חיים של סיפוק מתמשך אלא מצבים של עליות וירידות והרבה אפורים באמצע (אפתיה). בד"כ אני לוקח מידי לילה איזה שהוא כדור נגד חרדות/דיכאון כזה או אחר (הנוכחי, ציפראמיל). כתבתי בזמנו טיוטא לספר (טיוטא בלבד) על תפישה חדשה לאכילה איטית כמפתח לשמירה על גוף לא שמן, אבל יש לי תירוץ לכך שאני עצמי לא מצליח ליישם את התפישה והיא: אין לי תמיכה, רשת חברתית. אולי אני צריך להקים פורום? נו... זהו.

אידן שלום רב. ראשית אני שמחה שאתה בעד בלי דיאטה ואף רוצה לכתוב על כך ספר. זה מראה שלא נכנעת לחלק בך שמוריד אותך כלפי מטה וגורם לך לראות את המציאות שלך בצבעים שחורים. אז ישר כוח. בקשר לגילוי נאות - הפורום הוא במה להצגה לאלטרנתיבה לדיאטות . רצינו לאפשר לאנשים להכיר גישה אחרת לנושא. בקשר לשער כניסה לטיפול - אני לא ממש מבינה למה את מתכוון, אז אם תוכל להסביר את כוונתך אשמח להתיחס ברצינות. אידן, על פי הפוסט שלך הדבר הראשון שהכי בולט לי זה המיקוד שלך במה שאין, מה שלא עובד ובמה שלא טוב . אני משערת שהשיח הפנימי שלך עשיר בביקורת עצמית ובמקום לעודד ולהעצים את עצמך אתה מבקר וכועס. ישנה גישה הטוענת שאנחנו מקבלים את מה שאנחנו מתמקדים בו. אז ככל שתתמקד בשלילי הוא ילך וישגשג בחיים שלך. אני מפנה אותך לספרו של אנטנוי רובינס - להעיר את הענק שבפנים - שם הוא מתאר איך שינוי מיקוד פנימי שלו עצמו הביא אותו לשינוי עצום בחיים שלו. הוא מדבר הרבה על כוחן של החלטות אמונות ומחשבות. כדי לרזות בלי דיאטה יש צורך ליצור תשתית קוגנטיבית מתאימה הכוללת מודעות עצמית, פרואקטיביות, לקיחת אחריות קבלת החלטות אחרות ושינוי אמונות, זה כשלעצמו יצור שינוי בו יתאפשר פריחה ושיגשוג של חלקים עוצמתים ובריאים החיים בתוכך והם יוכלו לרפא את החלקים האחרים. אז אל תרים ידיים, תמשיך להתקדם ולהאמין ותבחר אחרת. בברכה, בלה

שלום אידן התרשמתי מאוד מהפתיחות ומפרישת הנתונים. עושה רושם שאתה יודע הרבה מאוד על מה מכשיל אותך בדרך למטרתך. אך אבוי, לא מילה אחת, הגיג, הברה בנוגע למטרה. וכאן מתחיל הסיפור שלנו. שלי ושלך, במסגרת הפורום. כשהתודעה שלך, זו המנהלת אותך, במודע ולא במודע, סוחבת מטען חשיבה כמו "הבעיה שאני אוכל אכילה רגשית" "אני חי חיים חסרי סיפוק" (לא ממש ציטוט, אני יודעת), "אני שוקל 35 ק"ג מעל הרצוי" "ארוחה היא ברכת הבית (שגם זו בעיה)", כל האוירה המניעה שלך היא אוירת כשלון, חוסר אונים, חוסר מוטיבציה ואף יאוש.. וכך, עם כל הידע שצברת בנוגע לבעיות שלך (וצברת), לא עזרת לעצמך בדבר. אז מה זה שווה? למה זה טוב? בשביל מנת היסורים היומית? אלברט אינשטיין אמר שלא ניתן לפתור "בעיה" עם אותה צורת חשיבה שיצרה אותה מלכתחילה. ואנו לא נתווכח עם האיש החכם הזה, נכון? האמת זה המשפט הראשון שעלה לי עם קריאת הפוסט שלך. אידן, כשאנו עוסקים בשינוי גישה, כדאי שנבין שבעצם מדובר בדרך בה אנו תופשים את הסוגיה המדוברת, בזוית בה אנו בוחנים אותה, במשקפיים דרכם אנו מתבוננים בה. כשאתה בא מגישה של "בעיה" אתה מביא באחת את כל נסיון העבר הלא מוצלח שלך ועוד כמה "בעיות" על הדרך, לתוך מרחב ההווה, בו אתה מבקש להעצים ולקדם את עצמך. זה לא אפשרי. זה מקשה ומכשיל. מה שמחזיר אותי לתחילת התגובה - המטרה, הדבר הרצוי. להוריד 35 ק"ג, כשמיד התודעה שלנו מחברת לזה רעב, הגבלה וחסך, לצד תחושת כשלון, אכזבה ומאמץ, היא מטרה גרועה שלא מניעה אותנו אלא משתקת אותנו. גיבוש מטרה בעלת ערך רגשי חיובי חזק היא בעצם דרך למתוח את שרירי התודעה שלך לאפשרות חדשה (להבדיל מלהתקע ולעשות דוקטורט על הבעיה). פעולה בסיסית זו אינה דבר של מה בכך ודורשת לא פעם ליווי מקצועי. לטעמי, רוב האנשים נכשלים בדיוק בנקודה הזו. מגבשים מטרות לא טובות ואינם מודעים להקשרים הלא-מודעים שמנהלים אותם בסיכומו של דבר. תראה, יכולתי לכתוב ספר בעצמי, כתגובה לשאלתך החשובה, שעולה ממקום כן, לעניות דעתי. פנית מתוך בקשה לדעת כיצד להתמודד עם האכילה הרגשית שלך שטופחה לרמות של "ברכת הבית" , ואני בחרתי להאיר את הפלטפורמה ממנה אתה יוצא אל הסוגיה. היא קריטית בעיניי, והיא הדבר החדש באמת שתוכל לתת לעצמך על מנת ליצור דבר חדש ושונה. ובעצם, הווה ועתיד שונים. המיקוד שלך ב"אכילה" ולא ב"רגשות" אף הוא מקור איתן לתקיעות. גישת ההרזיה ללא דיאטה אינה אומרת "עושים עוד מאותו דבר" או "אותה גברת בשינוי אדרת" אלא חושבים אחרת לגמרי. בגישת ההרזיה ללא דיאטה, אנו מתחילים לתקשר עם עצמנו (גוף ותודעה), באופן אפקטיבי . אך נתחיל עם זה שאנו קודם כל מתקשרים עם עצמנו, מה שמאפשר ניהול עצמי יעיל, להבדיל מניהול הטיס האוטומטי שמוביל אותנו בכל פעם מחדש לאותו כיוון, לאותה נקודה. וזה דבר הדורש למידה ואימון. עם כל הידע, חסרה לך מודעות בנוגע למה שמנהל אותך באמת. העולם החיצוני שלך (מימדים, התנהגות) הוא רק ביטוי, השתקפות של עולמך הפנימי. ומודעות זו שיוצרת בהירות ויצירתיות היא משהו שניתן לפתח. אידן, לשנות גישה משמעו לשנות פוקוס מבחוץ פנימה. לשאלתך בנוגע למהות הפרום, אומר כי הפורום נועד לשמש במה לחשיפת גישת ההרזיה ללא דיאטה. אנו, מנהלות הפורום, מלבד המעורבות ברמת התכנים של הפורום, מלוות, כל אחת באופן אישי בדרכה, אנשים הבוחרים בליווי מקצועי ובתשלום. אין קשר של תלות בין השניים. מאחלת לך המשך יום יפה ובהצלחה רבה שלך לאה פינטו