לחפש את עצמך

החלטתי להשתפך קצת, אולי זה יעזור ואולי לא. כשהייתי קטנה, אמא שלי לקחה אותי לרופאה שאמרה שאני קצת שמנה. שצריך להחליף את השוקולד בסנדביץ' של בי"ס, בגבינה לבנה. לכאורה שינוי קטנטן וחסר משמעות, אך הוא סימן את כל תהפוכות חיי מאותו רגע ואילך.מאז אני עושה דיאטות, מגיל 8 בערך. עם הזמן התבגרתי, גיליתי שאפשר לקנות ספרים בנושא, שאפשר לחפש באינטרנט, שאפשר לקנות כדורים, שאפשר לקחת משלשלים, שאפשר ללכת לדיאטנית, ושכל הדרכים פרושות לפנינו- רק לבחור. היצע עצום של דיאטות ותפריטים, ודרכי חשיבה- רק נותר לי לאמן את כוח הרצון. אם זה לא קורה- כנראה אני לא רוצה מספיק. והיו נקודות שפל ונקודות אור, והמשקל עלה וירד, וכל חיי הוגדרו (ועדיין) לפי מה שאכלתי באותו יום. באיזשהו שלב שמתי לב שכשאני פוקחת את העיניים בבוקר, ומנסה להזכר מי אני ומה אני צריכה לעשות, השאלה הראשונה שאני שואלת את עצמי היא מה אכלתי אתמול. האם נצמדתי לתפריט. אם כן- אני מקפצת מהמיטה בקלילות לעבודה, עם חיוך וכוח ליום החדש, ואם לא- מחפשת דרכים ותירוצים לא לקום בכלל. וגם הגעתי מאוד נמוך וביקשתי עזרה, בנואשות מוחלטת, כשהרגשתי שאין נמוך מזה- שהדרך החוצה מזה היא רק החוצה בכלל- מהעולם הזה.כי אם הדרך היחידה היא להיות שמנה- אז אני מעדיפה למות.וניסו לעזור לי, ולא כ"כ הלך. כי שוב קיבלתי תפריטים. והחלפתי התמכרות אחת בריקנות גדולה. לא יכולתי להתעסק יותר באוכל- כי יש לי תפריט וזהו, ולפתע נפער בי בור ענק. גיליתי שבלי הדיאטה- אני כלום. אין לי מה לעשות, אין במה להתעסק, אין למה לחכות. זאת אני, אלו חיי וזהו. ופתאום גיליתי שאין לי תחביבים, אין לי שומדבר שאני רוצה לעשות, הדבר היחיד שגורם לי סיפוק הוא ההתעסקות באוכל ואיך להיות רזה. ועכשו אני מבינה באיזה צרות אני. כולן רוצות להיות רזות ויפות, ולכאורה זה רצון פשוט והגיוני ונורמטיבי, אבל זה לא המצב שלי. אין טעם להעמיד פנים שזהו רק רצון להוריד שלושה קילו ויהיה בסדר, אז החיים יתחילו. כי אני כבר בת 30. ואני בתוך לולאה מסובכת, ללא מוצא. ואיבדתי את עצמי בדרך, או שלא הייתי בכלל, לא הייתה לי שום אישיות בלי הדיאטה. הדיאטה חנקה את מה שהתחיל לצמוח בי כשרק ניסיתי לגדול, ועכשו אני בת 30, לכאורה- הכל בסדר. יש עבודה טובה, יש בעל מקסים, יש תינוק בדרך, יש דירה נחמדה, יש משפחה עוזרת, יש הכל. ואין כלום. רק תסכול, אכזבה, ייאוש, חרדה, והרגשה של גוף שעובר אינתיפדה אחת גדולה.מה אני אלמד את התינוק שלי? איך אני אלמד אותו לאהוב את עצמו בלי תנאים, ואני אפילו לא מבינה את משמעות המילים האלו? כמה שאשתדל- לא אצליח להסתיר ממנו את מי שאני באמת. דינו נחרץ והוא רק ברחם. לפעמים אני חושבת שיש תקווה, כמו כשאני קוראת בפורום, ולפעמים אני בייאוש טוטאלי- 20 שנה שלא הצלחתי לצאת מזה, וניסיתי הכל, הכל- אז אולי ככה אעביר עוד 20 שנה.

שלום רב למבולגנת ... אוף איזה שם לא מתאים לקחת לעצמך. אני , בניגוד אליך, דווקא רואה בך דברים כל כך אחרים. אני רואה אישה אמיצה, חזקה, יוזמת, לא מוותרת. אני רואה אישה אחראית , עוצמתית ו...אחת שקצת הלכה לאיבוד. את מתארת את תחילת איבוד הדרך כבר בגיל 8 . אכן, גיל צעיר מאד. כבר בגיל כזה קיבלת מסר שגופך הוא לא בסדר כמו שהוא ושעליך לנסות לשלוט בו. אין ספק מסר בעיתי שהרחיק אותך יותר ויותר מהדרך הראשית ולקח אותך יותר ויותר לאיבוד. והנה את היום בפרשת דרכים חשובה - עומדת להפוך להיות אמא ומה יותר מאמהות מלמד אותנו על אהבה ללא תנאי. את שואלת שאלה חשובה - איך אני שלא מבינה את המושג הזה אוכל ללמד את הילד/ילדה שלי את הדבר הבסיסי כל כך של אהבה ללא תנאי. לי כמובן אין תשובה לשאלה חשובה זאת אך אעזור לך למצוא אותה במקום היחיד שיש והוא הגוף שלך. את כותבת שלפעמים את חושבת שיש תיקווה ולפעמים את ביאוש טוטלי. משפט זה אומר לי משהו חשוב ביותר ,הוא אומר לי שיש בתוכך שני קולות - קול מיואש וקול עם תיקווה. הדבר הראשון שהייתי עוזרת לך לעשות זה מלמדת אותך לתקשר עם הקולות האלה בתוכך. תבדקי מה עוזר לקול עם התיקווה להופיע?מתי הוא בא?מה מאפשר לו להישאר?איזו חוויה בגוף שלך מייצגת אותו?איזו מטפורה הייתה יכולה לתאר אותו הכי טוב? אחרי שהיית יוצרת עם החלק הזה הכרות אנטימית הייתי עוזרת לך להגדיל את הנוכחות שלו בחייך בכל דרך אפשרית - פיזית, רגשית, מחשבתית.. פעולה זו עשויה ליצור שינוי גדול בתפיסה שלך. אם תגדילי את החלק המאמין ותתני לו יותר משאבים הוא יגדל על חשבון החלק המיואש. מענינית יקרה(זה שם שבא לי לקרוא לך במקום מבולגנת), בכל רגע נתון את יכולה לבחור ואת אדם חופשי - בין תיקוה ליאוש, בין דיאטה למערכת יחסים, בין דיאטנית למדריכה, בין ריקנות למלאות. מעינינת יקרה - עכשיו זה בידיוק הזמן לבחור איזו מן אמא את תבחרי להיות לתינוק החדש שיולד - עוצמתית, מדהימה, חכמה, בעלת תבונה , חופשיה וגאה - כמו שאת באמת או קורבנית, מאשימה, מבולגנת, חסרת אונים, לא יודעת ותקועה - כמו שאת חושבת שאת. מענינית יקרה האחרונה בחרויות האדם על פי פרנקל זו הבחירה הזאת. בפרוס השנה החדשה אני מאחלת לך מכל הלב שאכן תמצאי את עצמך מעינית ולא מבולגנת, אוהבת ולא שונאת, מלאה ולא ריקה. ו....אני כאן וגם לאה ושתינו נשמח להושיט לך יד אם רק תסכימי לקחת. באהבה גדולה, בלה

תקשיבי מבולגנת ! אני בת 45 , בכיף הייתי מחליפה איתך, מרויחה 15 שנים ודבר ראשון שהייתי עושה כדי לא לבזבז זמן , מרימה טלפון . למי ? תחליטי את. אינטואיציה שלי שלחה אותי לבלה אגמון - הרווחתי בגדול !!! בענק !!! ואני לא מגזימה. שבת שלום.

גם אני הייתי שם התעסקתי בלי אבחנה בדיאטה,במשקל,ראיתי במראה רק את המישקל שלי ואת הרזון שלך כולם ייסרתי את גופי ואת נישמתי ולא היצלחתי לצאת מזה לבד...באמת שניסיתי... אני כבר מס' חודשים מלווה על ידי בלה וקיבלתי את החיים שלי במתנה,רגועה יותר שלווה יותר אוהבת יותר ,פתאום היתחלתי להרגיש בעוצמות גבוהות יותר ואני ם בדרך לרזה יותר...(ירדתי קצת אבל כולם אומרים שירדתי המון...)אני מציעה לך לעשות את הדרך בליווי בתמיכה ובעזרה של מישהו שילמד אותך לחזור אל גופך לאהוב את עצמך ולהעריך את הדברים הניפלאים שיש לך אין לי ספק שתהיה לך דרך ניפלאה (כן,צריך להשקיע זמן,כסף ומשאבים נפשיים וריגשיים והתמורה שאת מקבלת שווה כל השקעה ,) ממליצה לך בחום לצאת לדרך ניפלאה בהצלחה ושנה טובה ומאושרת

כדאי לך להפסיק ולייסר את עצמך.. מגיל 8 ?? זה לא הגיוני. הרי כפי שאת אומרת שתמשיכי כך עוד 20 שנה... למה ? כשתהיי בת 50 ? ואז תאכלי את הלב למה לא התחלת בגיל 30 ? קדימה, ותני לעצמך מתנה להולדת בנך/בתך שתהיה לך לידה קלה.

מבולגנת יקרה, או כפי שכינתה אותך בלה, מעניינת יקרה ! יש כאן מספר אנשים בפורום של "הרזיה ללא דיאטה" (במידה ותמשיכי להתעניין תגלי אותם לאט לאט), מדובר בכאלה שניסו את הכל.. הכל מהכל הרבה יותר ממה שאת ניסית, ושום דבר לא מנע מהם להעלות את כל מה שעמלו בשבילו קשות ואף יותר מזה. וכך כל פעם שהגיחה דיאטה חדשה על המדף... השמנים רצים לנסות, עושים, יורדים, שמחים והנפילה לא מאחרת להגיע. די מהר הק"ג עולים בחזרה בתוספת ריבית גבוהה. האנשים האלה, שהגיעו לכאן, הגיעו למנוחה ולנחלה.. אין יותר אזיקים של דיאטה, אין. יש שקט נפשי, שלווה , אהבה לעצמך ולגופך שמודה לך על כך בהורדה טבעית במשקל. נסי לקרוא בעמודים הקודמים את הסיפור של no diet man שהפחית 12 ק"ג בלי להתאמץ, ויש עוד כמה שהתחושה של יציאה מעבדות (דיאטה) לחרות (לא דיאטה) שינתה להם את החיים כליל. נסי...לא תתאכזבי. מאחלת לך הרבה הצלחה. מאמינה.

היי לך אני הולכת להתפלסף לך עכשיו, אז תהיי חזקה, אולי בסוף, יהיה בכל זאת איזשהו מסר. קראתי את סיפורך, פעם, פעמיים, שלושה ואז חזרתי לכותרת. "לחפש את עצמך" מה שהעלה בזכרוני את קריאת אלוהים אל האדם בגן עדן "איכה?" (ואציין כי אינני אדם דתי, רק לצורך השקיפות) שלמה מור, בספרו המעניין "הזמנה לשינוי" הקדיש לכך פרק שבפתחו כתב כי "בסיפור בראשית זה יש כדי לבאר ולהאיר את מקורו של הדחף העמוק והיסודי המניע את האדם לדעת את עצמו: החיפוש העצמי" השאלה "איכה?" אינה באה לשקף אי ידיעה של ההויה האלוהית אלא שולחת את האדם לשאול את עצמו היכן הוא נמצא בשלבי הידיעה (לה, אני קוראת "מודעות") שאבדה לו (ידיעה שעליה ויתר בעבור תפוח עץ הדעת-ידע)? היכן הוא נמצא בחידוש הקשר שלו עם עצמו? בחידוש הקשר התודעתי, הפנימי שלו עם עצמו. קשר שמעולם לא נותק, אלא שהאדם בהסתגורותו בדל"ת אמותיו (תרגום חופשי שלי: פרדיגמותיו, אמונותיו, וכ"ו), איבד את היכולת לבוא עם עצמו במגע ישיר. ע"פ מור, קריאתו זו של האל אל האדם "איכה?" היא קריאה המהדהדת בתוך כל אחד מאיתנו ומהווה את מקור הדחף לחיפוש עצמי משמעותה של הקריאה: יציאה למסע של חקירה עצמית בשביל המיוחד שלך. מסע שתחילתו בנפילה תודעתית ותכליתו בעכשיו. יפה, לא? אולי אין לך את המצב רוח המתאים להשתעשע איתי קצת בפילוסופיה יהודית, אך מה שאני רוצה לאמר לך בעצם הוא שאהבתי את הכותרת שלך ואני חושבת שזוהי מטרה ראויה. (אם את חושבת שאני גמרתי "לחפש את עצמי" - טעות. אני כמו פאזל, אם את מבינה את ההקבלה, ונהנית מרוב הרגעים) אינני זוכרת של מי הציטוט הבא ואיתו הסליחה אך הרי הוא לקריאתך על מנת לשאוב עידוד וחיזוק: "אין האדם צריך לתקן את עצמו, אלא לגלות את עצמו מחדש" התבחרי השנה, לגלות את עצמך מחדש? להרגיש מבולבל ומבולגן זה לא רע ועל אף אי הנוחות, יש בזה אפילו משהו מאוד מניע כיוון שרק מבלאגן יוצאים לסדר חדש. כל עוד האמנת בדיאטה, הכל היה מסודר ולא היה צורך בשום למידה חדשה "מחר מתחילים (עוד) דיאטה", ברמה התודעתית, הכל די מסודר. הבלאגן התחיל כשהתחלת לערער על הדרך הכ"כ ברורה מאליה, ברגע שנוצר חלל, ריק שיש למלא ולא כ"כ ברור במה. זה טוב, זה נורמלי, זה יכול למנף. המינוף יגיע ברגע שתנטרלי את הצורך בשליטה, ברגע שתשחררי את הראש הדיאטטי הכובל שמשרת את הצורך הזה בשליטה. ברגע שתחליטי ותצליח לשחרר את הכבלים הללו, תרשי לעצמך להיות באמת, תגלי את עצמך מחדש: את המשאבים שלך, את היכולות שלך, את הגוף שלך, את העוצמות שלך. כי הרי את יודעת "ההצלחות הגדולות שלנו נמצאות מעבר להררי הפחדים שלנו" (היום, אני ממש ספר של ציטוטים, נורא ואיום, מבטיחה להפסיק עם זה מיד) יקירתי היקרה, אינך חייבת להעביר כך עוד 20 שנה, כאשה, כרעיה, כאם וכחברה. אם כי את יכולה, את בחורה חכמה ומאוד צודקת,לא תוכלי להסתיר מהקרובים לך ומסביבתך האנושית את תפישת עולמך. וככל שהדבר נוגע לאהבה העצמית, על אחת כמה וכמה. יש תקווה, בטח שיש, גם בשבילך. ומעבר לתקוה, יש אפשרות טובה להצלחה. מאחלת לך שנה של החלטות אמיצות, שנה של פריצות דרך מרגשות ובעיקר שנה של גילוי עצמי מרתק, אושר והנאה בכל אשר תפני. מוגש לך אישית באהבה גדולה שלך לאה פינטו