בעיות אכילה של ביתי

שלום למנהלות הפורום ולחברי הפורום יש לי בת , היא בת 9 ,והיא מלאה לא ענקית אבל מלאה מאז שהיא קטנה זה מפריע לי ולאביה היא מתעסקת הרבה באוכל לפעמים היא לא מסוגלת לחכות רבע שעה שהאורל יהיה מוכן והיא רוצה פיתה ,בדרך כלל אני לא מעירה לה אבל לפעמים אני מתרגזת מאוד כי היא מאוד נודניקית עם האוכל ,ואני אומרת לה תראי איך את נראית את לא רוצה להיות כמו החברות שלך רזות היא יפה בפנים אני גבוהה ולא רזה במיוחד אבל זה לא מפריעה לי אני נראית טוב ובגלל שאני גבוהה זה לא ניכר בי המשקל נורא הייתי רוצה שתעזרי לי אני לא רוצה שהילדה תגדל ככה כל החיים יש לציין שאבא שלה בכלא במשך שנה ומשהו אבל לפני זה היא השמינה הרבה שנים אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל אנחנו משפחה נורמטיבית בעלי בכלא מסיבות שאני לא יכולה לפרט אני אמא אחראית לא קיצונית בשום דבר ואוהבת להראות טוב בגלל זה אני מתפלאת שהילדה נראית ככהלאבא שלה זה ממש מפריע אנחנו מעירים לה ושום דבר לא עוזר אשמח לעזרה בדחיפות

סיגי יקרה, בתור אחת שגדלה כ"ילדה מלאה עם פנים יפות" ולאחר שספגה את ה"אכזבה" של הסובבים אותה מהפיספוס - איך ילדה כל כך יפה לא מצליחה להיות כמו אחרות גם רזה - ופיתחה הפרעת אכילה, איתה היא מתמודדת עד היום. ואני בת שלושים פלוס. אני מבקשת ממך, הניחי לה, תאהבי אותה, תפרגני לה, תראי לה שלמרות כל מה שקורה מסביב, וקורה לא מעט אני מבינה, את עדיין סלע איתן, תומך ואוהב ללא תנאים. תראי לה דוגמא בכך שתאכלי את נכון, רק דוגמא, שתראה שתפנים דרך ההתנהלות שלך עם האוכל. תהיה שם ותצילי אותה מכל הרע שעלול לקרות אם תמשיכו בדרך הזו. אני אולי קצת דרמטית, אבל אני מדברת מתוך הכאב האישי שלי, איתו אני מתמודדת עד היום. לאהוב, לאהוב, לחבק ולתת לה לדעת עד כמה היא הילדה הכי יפה, בשבילך. אור ואהבה.

שלום סיגי יקרה את כאם מהווה מודל לבתך. את העוגן, את העמוד התומך. כל מילה ומסר שלך (בעיקר אלה החוזרים על עצמם שוב ושוב) מתקבלים אצלה כאמת ומתקבעים אצלה כאמונות שאין לערער עליהן. מדובר בילדה בת 9 שלומדת על עצמה דרכך. ובמסרייך, מה הייתי רוצה שהבת שלך תלמד להאמין על עצמה? שיש לה בעיה עם האוכל? שהיא שמנה? שהיא נראית נורא? שאחרים טובים ושווים ממנה? שהיא פחות טובה? אולי פחות ראויה? אמא יקרה, האם את מבינה אלו משמעויות עתידיות יש לאמונות כאלה? אני יכולה לכתוב ספר, מהסיפורים שאנשים מביאים אלי, תחת הכותרת : "זה מה שלימדו אותי הוריי על עצמי". קחי אחריות אמא יקרה. שימי לב שהדרך בה את בוחרת לבטא את תסכולייך ופחדייך, אינם עושים טוב לאף אחד, אינם מקדמים אתכם לשום מקום. וגרוע מכך, יש להן השלכות ארוכות טווח. קחי אחריות על הדימוי העצמי של הבת שלך. היי לה אם. לא שוטרת, לא מפקחת ולא בוקרית מסוכנות דוגמנות. היי לה אם, אהבי, חבקי. מקדי את תשומת ליבך במה שנפלא ויפה וראוי. העבירי מסרים מחזקים שיגרמו לה להרגיש טוב עם עצמה. כשהיא תלמד לאהוב את עצמה, דברים נפלאים יקרו. סיגי, האופן בו את תופשת את השמנת בתך מקשה עלייך. הורים נוטים לחשוב שהבעיה היא אוכל, חוסר גבולות עם אוכל. ומיד רצים לדיאטנית שתשליט סדר. בעיני זהו עוול. ילדים לא צריכים ללכת לדיאטנית. ילדים זקוקים לחום, לאהבה, לתמיכה, לתשומת לב. השמנה (אצל ילדים ומבוגרים כאחד) היא תוצר של אכילה רגשית. כשאני רואה ילד או אדם בעל עודף משקל, אינני רואה אדם שיש לו בעיה עם אוכל. אני רואה אדם שחווה חוסר איזון רגשי, חוסר סיפוק של צרכים רגשיים. ההשמנה אצל ילדים היא ביטוי לאיזשהו חסך, קושי, מצוקה. זוהי דרך לבטא שמשהו לא בסדר. כשאת בוחרת בדרך של להגביל את המזון, את יוצרת חסך נוסף. את לוקחת ממנה את מה שמקל עליה, את מה שנעים ומהנה עבורה. לא פלא שכ"כ קשה לך...ולה. ילדים הם לא טיפשים זה ברור לכל. יותר מכך, ילדים הם חדי אבחנה, הם ססמוגרף של רגשות ושל התרחשויות. מעבר למה שקרה או קורה בבית (כמו בכל משפחה נורמטיבית ועדיין יש כאן מרכיב שאינו נורמטיבי ומציעה לך לא להתעלם מהשפעתו), זוהי ילדה שחווה חוויות חברתיות ועוד. זו ילדה שקוראת לתשומת הלב האוהב והחם שלך. לא לשיפוטיות ולביקורת, לא למבט העקום. יכול להיות שהבת שלך מחזירה לך במקום שכואב לך (כמי שחשוב לה המראה החיצוני שלה)? כי במקום הזה היא מצליחה למשוך את תשומת הלב שלך הכי טוב? סיגי, אני כותבת לך הכל ממקום של איכפתיות על מנת להאיר פינות של שדה ראיה חסום. אינני רואה בך אם חסרת אחריות חלילה וחס. אני שומעת כאב ותסכול, שהם שלך, ויוצאים במקום הלא נכון. במילים פשוטות, אם אינך רוצה שהבת שלך תפתח דימוי גופני שלילי שללא ספק בכוחו ליצור השמנה משמעותית יותר בעתיד, הניחי לה. וטפחי את עצמך כמשאב שלה. האם את אוהבת את גופך? את עצמך? האם את מקבלת את מי שאת באהבה ובחמלה? סיגי, אנו לא מגדלים ילדים לטווח קצר אלא לטווח ארוך. אני מכירה לא מעט ילדים שחוו השמנה בעבר ונהנים מחיים בוגרים כרזים. אם את רוצה שזה יקרה גם אצלך, עלייך לשנות את המיקוד שלך. להפסיק לראות את הבת שלך כ"בעיה של השמנה" ולראות אותה כמי שמאותתת לך לעזרה, לתמיכה, למילוי צרכים. מקווה שדבריי פחות יכעיסו ויותר יעוררו ויחזקו. שלך לאה פינטו .