אם אפשר להסביר..

מבחינה מדעית ירידה במשקל נגרמת מכך שאנו מכניסים פחות אנרגיה מאשר שאנו מוציאים. לפי מה שהבנתי אתם טוענות שהגוף דורש אנרגיה לפי הכמות שבו הוא צריך להשתמש... אז כיצד מתבצעת הירידה במשקל/ היקפים? יכול להיות שלא הבנתי טוב, אז סליחה. תודה מראש!

שלום דורית. אני רוצה לבדוק יחד אתך את הנחת היסוד שאמרת בתחילת המשפט. עד לא מזמן אכן הסתכלות על הגוף הייתה דרך תפיסת עולם מכנית. ראו בגוף מכונה אשר מוציאה ומכניסה אנרגיה וכשיש יותר הכנסה מהוצאה יש צבירת שומן. מתוך הסתכלות זו ניסו לפתור את בעיית המשקל על ידי צמצום הכנסת קלוריות והעלאת הוצאה. למרות שזה נשמע הגיוני ומדעי זה לא הביא את התוצאות ההגיוניות. לטווח קצר זה אמנם עבד אבל לטווח ארוך זה עשה את ההפך. נכון להיום גם המדע התחיל לבדוק את התופעות בטבע בהקשרים רחבים הרבה יותר ופותחו תאוריות משלימות לתפיסת עולם ששלטה עד לא מזמן.עודף משקל נובע מרבדים רבים המשפיעים זה על זה - רבדים ביולוגיים, פסיכולגיים, תודעתיים , תרבותיים, בין אישיים ורבים אחרים משפעים על הפרט ועל משקלו. לכן, הפתרון לעודף משקל צריך לתת את הדעת לכל הרבדים האלו אם רוצים להשיג שינוי לטווח ארוך. לשיטתנו כשברמת התודעה יש שינוי אנחנו מתחילים להקשיב לגוף שלנו ולראות מה באמת בא לו לאכל. כשמה שמנהל אותנו זה קולות הגוף ,תוך זמן קצר נאכל את כמות האנרגיה לה הגוף זקוק ולא יותר וניפטר מהמשקל המיותר שצברנו.לא בהכרח נגיע לרזון הקיצוני שהיום הפך להיות סטנדרת לא ראלי - כי אף גוף לא רוצה לשקול כל כך מעט כמו שהמדיה מטיפה לנו , אבל נגיע לאיזון פנימי של קבלה אהבה וכבוד לגופנו ולצרכיו. מקווה שהבנת ואם לא תמשיכי לשאול.

בוקר טוב דורית, למעשה התשובה היא בגוף השאלה. הנחת היסוד שלך, של המדע, וגם שלי היא שללא ספק אם הגוף משמין הוא נמצא במאזן אנרגיה חיובי, אם הגוף מרזה זה משום שנוצר מאזן אנרגיה שלילי, ואם גוף נמצא במצב רזה טבעי ויציב זה משום שהוא מאוזן אנרגטית. עד כאן קיימת הסכמה. השונות היא באופן בו אנו מנסים להחזיר את המצב לקדמותו (הרי היינו רזים לפני שהפכנו לשמנים), השוני הוא בדרך. וזהו השוני המהותי שיעשה את ההבדל הענק בין להלחם ולהתנדנד כל החיים לבין לסייע לגוף לשוב למצב האופטימלי עבורו ולשמור על יציבות המימדים הרזים והבריאים שלו בקלות וביעילות. והגוף שלנו כמו כל דבר בטבע אוהב יציבות. מבחינתי, לנסות ליצור מאזן אנרגיה שלילי מלאכותי באמצעות דיאטה, כמוהו כלנסות להגיע לאתר מסוים בירושליים עם מפה של ת"א. את מוצאת חוסר הלימה בין יצירת מאזן אנרגיה שלילי לבין "אתם טוענות שהגוף דורש אנרגיה לפי הכמות שבו הוא צריך להשתמש..." , את בעצם אומרת "לא יכול להיות שהגוף שלנו צריך כמות אנרגיה שתאפשר את המאזן השלילי באופן טבעי" וכאן, לשיטתי, את טועה. יש כאן התאמה מלאה. אם נלמד להיות קשובים לגוף שלנו ולעבוד איתו (ולא עם הראש הדיאטטי שלנו שמתעלם לחלוטין מהצרכים הפיזיים שלנו) נמצא שאנו אוכלים הרבה פחות, שהמאזן השלילי נוצר בקלות כי זה באמת מה שהגוף שלנו צריך. כרגע, מתוך זוית הראיה שלך, הפרדיגמה, החשיבה הדיאטטית, את רואה בגוף ישות בעלת אינטרס מנוגד לשלך. וכאן, שוב, את טועה בענק. הגוף שלנו שואף להיות בריא, קל ונינוח (זו אגב הסיבה שהוא נותן לנו להרגיש כ"כ רע כשאנו אוכלים יותר מדי). נולדנו רזים ובריאים כדי לחיות רזים ובריאים. גוף האדם נועד לתנועה, הוא נועד להליכה, לריצה, לטיפוס וכו. לא נוח לו לעשות כל אלה עם מטען חורג וגם לא ממש בריא לתפקוד האופטימלי של מערכותיו. הוא שואף למסת שומן מינימלית ובריאה. ותפקידנו הוא לעזור לו, ללכת איתו, לתת לו להנחות אותנו. כרגע מה שמנחה אותך זה הראש, לא הגוף. ובענין הזה הגוף הוא הפרטנר האולטימטיבי שלך. ההבדל בין הגישה המיוצגת בפורום זה לבין גישת הדיאטה (יצירת מאזן אנרגיה שלילי מלאכותי, מכני) הוא במיקוד. בעוד בדיאטה המיקוד הוא בסימפטום (אכילת יתר ומשקל הגוף), הגישה הזו מתמקדת בגורם, בבעיה האמיתית, במה שמוביל לאכילת יתר ולהשמנה. ומסתבר שליצירת מאזן אנרגיה שלילי מלאכותי יש תרומה לא פעוטה להשמנה שלנו. כל חסך יוביל אותנו בסוף לבולמוס. כל שליטה בסוף זורקת אותנו לחוסר שליטה. להשמנה ולעודף המשקל ישנם 3 גורמים מרכזיים: 1. הדיאטה עצמה - חסך שמעורר הרבה מנגנוני הגנה שלא רק משמרים את רקמת השומן אלא אף מטפחים אותה ומייעלים את מנגנון האגירה. (הירידה במשקל אינה מעידה על הרזייה) 2. עולם הרגש שלנו - אכילה רגשית במינונים גבוהים. לכולם יש אכילה רגשית אך האופן בו למדו והפנימו אנשים שמנים או בעלי משקל עודף להתמודד הוא בעצם חוסר התמודדות והקלה באמצעות המזון. וכמובן שמזון לא יכול למלא שום צורך רגשי באמת, לכן הצורך למלא עוד ועוד ועוד. 3. דפוסי החשיבה בנוגע לגוף שלנו, למזון. כל עוד הדרך אל האדם הרזה שבנו לא תעבור דרך אלה, שום דבר לא ישתנה באמת אלא לפרקי זמן קצרים. כל עוד האכילה שלנו מווסתת ע"י גורם חיצוני (כולל מחשבות ומסרים שאימצנו לתוכנו) ולא ע"פ צורכיו הפיזיולוגיים של הגוף נוצר מצב של חסך שמאיים על הקיום המיטבי. ידע מדעי אינו מספיק. הנה, יש לך הידע: צריך ליצור מאזן אנרגטי שלילי, את יודעת לחשב כמה קלוריות את צריכה (והרשי לציין "חושבת שיודעת" אפילו אני לא יכולה לדעת מהם הצרכים של גופך בכל רגע נתון לאנרגיה ולרכיבי תזונה...מי יודע? רק הגוף שלך), את גם יודעת בדיוק כמה קלוריות יש בכל פרור שאת מכניסה לפה. אז למה זה לא מחזיק מים? אם התורה כ"כ פשוטה מדוע היא כ"כ לא ישימה בחייהם של רבים כ"כ? איפה הקושי באמת? התשובות לעיל. מקווה שהתשובה מספקת אותך. ואם לא, את מוזמנת לפתח את הדיון בשמחה. שלך לאה

זה לא באמת קשור אבל ציינת שלפני שהפכנו לשמנים היינו רזים... האמנם?! יש גם תינוקות שמנים, אלו ש"יש להם מה לתפוס"... בנסוף גם הרבה אנשים שמנים שיגידו לך שהם שמאז שהם זוכרים את עצמם הם שמנים...

אני מרגישה שאתן מדברות כמו נשים שלא באמת סבלו מעודף משקל, בן אדם שמן מאוד לא מסוגל להקשיב לגוף שלו כי הגוף שלו אומר לו לאכול בלי סוף( הגוף ו/או הראש) אז מה עושים? הדיבורים שלכם הם דיבורים של רזים (או עם עודף משקל של 5 קילו)שחושבים שהם יודעים על משקל., סליחה על האגראסיביות