שמירת משקל אחרי הרזייה

שלום רב! אני בדיאטה כבר שנה ו-4 חודשים והשלתי סך של 60 ק"ג (כ-4 קילוגרמים מידי חודש). בחצי השנה האחרונה גם שילבתי פעילות גופנית. כעת אחרי שהגעתי למשקל היעד אני מעוניינת בתפריט לפיו אוכל לשמור על תוצאות הדיאטה. במשך כל תקופת הדיאטה אכלתי ביום בין 650 ל-800 קלוריות. לאחרונה הייתי אצל דיאטנית שהמליצה לי להוסיף פחמימות בארוחת הצהריים. זו לא הפעם הראשונה שאני עושה דיאטה ולצערי בפעמים הקודמות העלתי את כל הקילוגרמים שהשלתי ולכן אשמח לדעת איך אוכל לשמור על המשקל הנוכחי...במשך כל תקופת הדיאטה נמנעתי מלאכול את המאכלים שאותם נהגתי לאכול לפני הדיאטה (לצערי אני אוהבת לאכול דווקא את כל מה שאסור לאכול בדיאטה ובכמויות גדולות במיוחד). דבר נוסף שרציתי לדעת הוא איך אני יכולה לדעת האם אני סובלת מהפרעות אכילה? כי אם הבנתי נכון הפרעות אכילה לא מתייחסות רק לבעיות של אנורקסיה ובולמיה אלא גם לאכילה מרובה מידי שזה בעצם המקרה שלי. אשמח לקבל חוות דעת. בתודה, רינת.

רינת היקרה שלום רב. שאלתך מצוינת. את מתארת מצב בו הצלחת לגייס כח רצון (מדהים בעיני) ובמשך פרק זמן ארוך מאד לאכל כמות קטנה מאד של קלוריות ולרדת הרבה במשקל. את שואלת איך ניתן לשמור על ההשיג לאור העובדה שבעבר היו לך התנסויות דומות בהם כל המשקל שהורדת עלה בחזרה ואת רוצה לדעת איך ניתן למנוע זאת הפעם. בגישת הרזיה ללא דיאטה עובדים על שינוי מצב התודעה מתודעה של אדם שמן לתודעה של אדם רזה טבעי. שינוי כזה מאפשר חופש ודיאלוג חופשי ומשוחרר עם האכל. כדי לעזור לך לשמור על ההשיג החדש חשוב מאד לעבוד אתך על הרמה התודעתית על הרמה הביולוגית ויתכן שגם על הרמה הנפשית רגשית.(כמובן שאני לא מכירה אותך אז קשה לי לדעת). בקשר להפרעות אכילה - אכן קיימת הפרעת אכילה כפייתית המאופנית בבולמוסי אכילה המתרחשים מידי פעם ומלווים ברגשות אשמה קשים. הפרעה מסוג זה מתפתחת הרבה פעמים כתוצאה מחסך שנוצר בדיאטה אולם לא רק. הטיפול המוכח הטוב ביותר עבור הפרעה זו הוא שילוב של גישת ההרזיה ללא דיאטה עם טיפול התנהגותי קוגניטיבי מה שנקרא באנגלית Cbt . אני מאד מקווה בשבילך שהפעם תצליחי לשמר את ההשיג אבל בדרך בה תהני לא תיהיי עסוקה כל הזמן בהתעמלות, ספירת קלוריות ופחד מעליה. הדבר אפשרי. בברכה בלה

רינת, בוקר טוב. וואוו, ההרגשה בטח נפלאה. אני חוויתי ירידה הרבה יותר נמוכה ויודעת שהתחושה היא נהדרת, אני יכולה רק לתאר לעצמי איזו תחושה מדהימה היא להפרד מ- 60 ק"ג (האם את נהנית מהתוצאה באופן מלא?). רינת יקרה, אתחיל מהסוף, המחשבה הראשונה שצועקת לי בראש היא, "מיד ועכשיו להתמקד בשינוי התפישה שלך לגבי עצמך וגופך ולגבי האוכל". לפני שאתחיל אני מזכירה שאנו בפורום הרזייה ללא דיאטה וכל שאכתוב בא מתפישת עולם זו ולא אחרת. ואענה באופן קצר וישיר, צר לי אך תפריט לא אוכל לתת לך, א' כי זה נוגד לחלוטין את האופן בו אני רואה הרזייה נכונה ובריאה ו- ב', גם אם הייתי מנהלת פורום דיאטה, לא מקצועי ולא אחראי לחלק הנחיות באופן כזה. ראי רינת, עד כה הצלחת להמנע ממזונות אהובים ולהצמד לתוכנית מתוקף כח רצון שגייסת להשגת מטרתך. אלא שכח רצון הוא אכן שותף חמקמק ולא אמין ומכאן תחושת הפחד בשלב השמירה. זו הסיבה שהתהליך של הרזייה ללא דיאטה אינו מבוסס על כח רצון. (אני יודעת שלמי שחי בדיאטה, יתכן שאני אני מפילה פצצה באמירה הזו). ואין ספק שבצריכה אנרגטית כ"כ נמוכה נדרש כח רצון אדיר. סליחה שאני לא מצטרפת לחגיגת הנצחון אך אני מאמינה שכאן בדיוק בעית הגישה שתתן אותותיה בהמשך (כפי שאת מכירה וסיפרת מעברך) שימי לב, השלת 60 ק"ג ממשקלך ובמקום להתענג על חייך החדשים את משדרת חששות ומתח. הסיבה לכך היא שהאדם השמן בפנים כנראה חי בועט ונושם והשינוי החיצוני לבדו, אין בו ממש כדי להביא אותנו אל האושר העילאי ואל איכות החיים המיוחלת. במקום לחוות באופן מלא את ההישג, "השמירה" הנדרשת כולאת אותנו במאבק מתמיד. עתה את מחפשת תפריט שמירה שגם בו יהיו הגבלות. ומה הלאה? מה שאני הייתי שואלת את עצמי זה מדוע המלצות הדיאטנית לשמירה אינן מספקות אותי בשלב זה? מה אני עדיין מחפשת? אני חושבת שאם תעני לעצמך בפתיחות ובכנות על השאלות הללו, תוכלי לסייע לעצמך באמת. לגלות את הרבדים שעדיין לא נענו. אל תתפשרי על "ככה זה". רינת, שינוי אמיתי נעשה במספר רבדים. תוצאה טובה היא לא רק היכולת לרזות אלא, ובעיקר, היכולת להשתנות ולהפוך לאדם שהוא 60 ק"ג פחות. להפוך לאדם רזה ברמת ה- being שלך. אדם שמזון הוא חלק טבעי מחייו (לא בעל כח מאיים) כזה שסומך על גופו ולמד לסמוך על עצמו ללא צורך בקבוצת תמיכה חיצונית או ליווי מומחה לאורך חייו. כזה שלא מעסיק עצמו יותר במשקל שלו, באכילה שלו. האם יש לך הכלים ליישם זאת בחייך? כל עוד רק הגוף משתנה נוצר פער בין מי שאנו מבפנים למי שאנו רואים במראה. זהו פער שקשה לחיות איתו לאורך זמן (בדיוק מה שתארת כחווית העבר שלך, אולי לא דרך המושגים שאני מציגה כאן) אין שום דבר חריג או לא נורמלי בכך שאת אוהבת לאכול דווקא את מה שאסור בדיאטה. זה החלק השפוי, הנורמלי שאין להתכחש לו או לדכא אותו. ואפשר להגיע למקום הזה באופן תהליכי מובנה .מדוע יש אנשים רזים (בריא וטבעי) שמותר להם ולך לא? אני אישית הייתי מתקוממת לזה. לא נולדנו למאבק הזה, יצרנו אותו. אני יודעת שישנם אנשי מקצוע שנטייתם היא לתת כותרת ותיוג (הפרעת אכילה כזו ואחרת), זה עושה להם סדר ולעיתים זה באמת הדבר הנכון לעשות, אך כל מקרה לגופו. והשאלה תמיד תהיה, איך האינפורמציה הזו מקדמת אותנו הלאה ומדוע היא רלוונטית. במילה "הפרעה" יש משהו לא נוח, קשה אפילו, כזה שמחליש אותנו. תיוג בכלל זה משהו שתוקע אותנו חזק במקום כי הוא ממקד אותנו בחולשות שלנו ולא בעוצמות . אם אני בוחרת לומר לעצמי שוב ושוב שאני "עצלנית" לא רק שאני תוקעת את עצמי בהתנהלות מסויימת, הגרוע הוא שאני בסוף גם מאמינה בזה וזה הופך להיות חלק מסיפור חיי. ברגע שאנו מתייגים את עצמנו, אנו מונעים מעצמנו את היכולת לשנות באמת להבנתי, מה שאת מציגה הוא קושי נקודתי אך מהותי שהוא נגזרת של התמודדות ארוכת שנים בדרך מסויימת, אפשר לעבוד על זה ולשנות את זה מן הקצה אל הקצה, זה מה שחשוב. אני מרגישה צורך להפסיק כאן (וטוב שכך לאור אריכות דבריי), את נמצאת בנקודה רגישה ואני רוצה לעזור לך למנף את ההישג הפיזי שלך באופן ספציפי לך. אני מזמינה אותך ליצור איתי קשר למייל הפרטי או לנייד, חשוב לי לשמוע אותך כדי שלדבריי יהיה ערך של ממש עבורך . רינת, נקודת הנחה בסיסית היא שמגיע לך להנות מההישג שלך ללא חשש ופחד, ללא מאבק נוסף. מגיע לך לנוח מההתעסקות הזו ולחוות את גופך הרזה יותר בכיף ובהנאה. באיכפתיות רבה לאה פינטו