אכילה טבעית לפי רעב ושובע ,

במשך שלוש שנים, הצלחתי בשיטת ללא דיאטה, הגעתי למשקל הכי רזה שהייתי בו, אכלתי מה שאני רוצה רק מתי שהייתי רעבה והפסקתי שכבר לא הרגשתי את הרעב, חייבת לציין שאני אוכלת רק ״אוכל משמין״ , כי אוכל לא באמת משמין רק המחשבות שלנו, אני אוכלת כל בוקר קפה ועוגה בערך בשעה שתיים ארוחת צהריים שאני מכינה לילדים ובערב אוכלת גלידה במשך היום אני שותה כ3 ליטר מים, מתאמנת 5 פעמים בשבוע אימון של שעה, אני לא פריקית של שום דבר עושה רק מה שטוב לי ויש לי שגרה שאני נהנת ממנה, בשנה האחרונה הכל השתנה עליתי 6 ק״ג מבלי לשים לב, בעיקר חזרו לי התקפי אכילה ללא שליטה שהם מה שלא נותנים לי לרדת בימים הרגילים אני אוכלת רגיל ופתאום בא האטרף משום מקום ללא שליטה והורס הכל, אני יודעת שמה שעולה מהר יורד מהר אני מנסה לא להתייחס ולחזור לשיגרה אבל לא ממהר לבוא האטרף הבא, הצלחתי לרדת 4 ק״ג מה 6 שהעלתי אבל בעבודה קשה מאוד, אני לא עושה דיאטות כי יודעת שזה לא עוזר, אני כבר יודעת מה אני צריכה לאכול מכל דבר מתי ואיך, אבל לא מצליחה למלא את עצמי בדברים אחרים שלא קשורים לאכול ושוב אוכל נהייה מוקד תשומת הלב שלי, אני נשקלת כל יום וכל עלייה של 300 גרם יכולה להרוס לי את מצב הרוח למרות הכל אני עדיין ממשיכה להתאמן לא מוותרת על העוגה והקפה מבחינתי זאת הארוחה החשובה לי ביום, לאחרונה הלכתי לבדיקות כי הרגשתי שאין זרימה נכונה בגוף שלי למרבה הפליאה הבדיקות שלי הכי טובות שהיו לי מימי, תמיד הייתי אנמי,זה נעלם, אני יודעת שזה בגלל מה שאני לא אוכלת ולא מה שאני אוכלת לא מאמינה שצריך כל היום ובכל יום לאכול אוכל ״בריא״ , אבל יודעת שהגוף יודע הכי טוב מה טוב בשבילי ואם אקשיב לו הוא יהיה במשקל הרזה שלו, אני יודעת הכל , אבל לא מצליחה להיות שם... אני יודעת שהבעיה היא הפחד מהשמנה, כל יום מגיעה ליום חדש לא חושבת על מה שהיה אבל האטרף מכה שנית, לא יודעת איך לצאת מהמעגל הזה

אין ספק שאם כבר הצלחת פעם אחת להתגבר על ה"אטרף", את תצליחי שוב. משברים וחזרה למקומות "בטוחים" ( למרות שכרגע זה לא מרגיש לך ככה) הם חלק מתהליך ההחלמה. נראה שהנפילה הנוכחית, עד כמה שהיא מרגישה קשה ולא ניתנת לשליטה, היא בעצמה נמוכה יותר מהמקום שהיית בו לפני 3 שנים. זה נכון שהפחד לעלות במשקל "הורס" את היכולת לאכילה חופשית ורגילה. אבל אני חייבת לשאול, מה עוד קורה אצלך בחיים האישיים, רגשיים, פנימיים, בסביבתך? את לא חייבת לענות לי כמובן, אבל מה שקורה לך הוא סוג של דגל אדום ,שיכול לומר שהמוקד אולי הוא לא באיבוד שליטה על האכילה, הוא בעצם יכול להיות, במקום אחר. כך שזה חומר לחשיבה. אני לא יודעת אם יצאת לבד מה"אטרפים" או בעזרת טיפול. אם בעזרת טיפול, שווה להרים טלפון למטפלים שלך כדי לחזור , להתארגן, ולצאת ממעגל הקסמים שאת נמצאת בו כרגע, לפני שתרגישי אין טעם להתאמץ. אני ממליצה לך בחום, להפסיק להישקל . את כבר יודעת ש 300 גרם לכאן או לשם לא משנים שום דבר, וכרגע, את משתמשת במשקל כעין "שוטר" שיכתיב לך מה לאכול. כך שברגע שאת נשקלת, את כבר בתוך מעגל הקסמים שיכתיב לך איך היום ייראה. הפחד להשמין הוא נורמלי. אבל תזכרי איך ירדת. בכך שאכלת באופן חפשי ולשובע. ואת זה אי אפשר לקחת ממך. אם תוכלי להתייחס למה שקורה לך, כמשבר זמני שניתן להתגבר עליו , וניתן, יהיה לך קצת יותר קל. אני חושבת שכדאי שתפני לייעוץ תזונתי אצלנו או אחר, כדי לחזור למקום הטוב שהיית בו, או כמובן לחזור למי שעזר לך לפני 3 שנים. כדאי לחזור ולבדוק מה גורם להתקפי אכילה שלך. בהנחה שאת לא נשארת רעבה, והמשבר הוא לא עקב רעב פיזיולוגי, מה הטריגרים ל"אטרף" מלבד השקילה?

תודה רבה על התגובה, לפני שלוש שנים שנמאס לי לחיות בדיאטות או בין לבין, מצאתי את הנון דיאט, קניתי ספר בנושא ולימדתי את עצמי הכל התחלתי לשחרר ולהנות, זו היתה דרך קשה אבל כל כך משתלמת, הירידה במשקל היתה פשוט תופעת לוואי ולא המטרה המטרה היתה להיות מאושרת כל יום לחיות בתשוקה ועשייה כל יום מחדש, שיניתי הרגלים, דרכי חשיבה למדתי מה אני באמת אוהבת לאכול ובעיקר מה לא והתרכזתי בטעם האמיתי, כל ביס בשבילי הוא הנאה, אם פעם חשבתי שבגלל שאני אוהבת אוכל טוב אני תמיד אהיה שמנה, היום אני יודעת שזה היתרון הכי גדול שלי, לאכול רק מה שבאמת באמת טעים (זה גם לא תמיד קל) אבל אחרי תקופה של שלוש שנים שלא פחדתי להשמין ידעתי שיש ימים שאוכלים יותר וימים שאוכלים פחות והגוף מאזן ומתאזן וגם עלייה של 2 ק"ג לא נראים בבגדים ואם אני לא אתן לזה משמעות באותה מהירות שזה עלה זה ירד ואפילו היה שווה לצאת קצת מהשגרה, אבל בשנה האחרונה ברור שהרבה בחיים שלי השתנה, לטובה ולרעה והיו תקופות שפניתי קצת לאוכל למרות שידעתי שאם אני לא רעבה מה שאני מחפשת לא נמצא במטבח, אבל אני מרימה את עצמי כל פעם מחדש, העובדה שאני ממשיכה להתאמן למרות שאני יותר שמנה ממה שאני רגילה היא הצלחה אדירה בשבילי, כי האימונים היא לא דרך לרדת במשקל או קשורה לאוכל היא דרך להרגיש טוב בתוך הגוף שלי, בקיצור מה שאני שואלת זה האם בשיטה הזאת גם יש תקופות טובות יותר ופחות, האם יש נפילות ואם פעם אחת הגעתי למשקל הכי רזה שלי האם הוא תמיד יהיה אותו משקל, בנוסף האם יכול להיות שעכשיו אני צריכה לצרוך פחות אוכל ממה שצרכתי בפעם הראשונה שהצלחתי, כי אז זה היה עניין של ניסוי וטעייה, אם היו פעמים שהגעתי לאכול יותר משהגוף צריך הרגשתי בטן נפוחה ודאגתי לזכור את ההרגשה בשביל שלא לחזור עליה שוב, היום אני לא מכירה את ההרגשה הזאת אולי רק באטרף אבל זה שונה אני יודעת שפניתי לאכול ללא שליטה ולכן מבינה את ההרגשה בימים רגילים אני יודעת כבר כמה לאכול, זה לא מעט ולא הרבה זה פשוט מספק מבחינת טעם וכמות, אבל אולי אני כן אוכלת יותר ולא מודעת, אני רעבה שלוש פעמים ביום בדרך כלל בשעות קבועות, ממש מחכה להרגיש את הרעב מתחיל כי רק כך אני יודעת מה בא לי לאכול ומתי להפסיק, לא מפחדת להיות רעבה כמו רוב האנשים אלא מחכה לרעב, ניסיתי הכל כדי לחזור אחורה למשקל הרזה שלי, פשוט לא מצליחה, באסה כי זאת הדרך הכי נפלאה לחיות..

לימדת את עצמך את כל מה שחשוב, וזה עובד. הדבר היחידי שקשה לך לשחרר הוא את המספרים על המשקל... אני שמחה שהירידה במשקל הייתה תוצאת לוואי, כי כך צריך. אך האם ירדת יותר מדי? האם "התאהבת" ביכולת לרדת במשקל, ולכן את מחכה יותר מדי זמן לרעב? יכול להיות שהקושי לחזור לאכול ברוגע ,לפי רעב ושובע, תלויה בדרגת הרעב שאת מגיעה אליה לארוחה? כשהתחלת את התהליך, נהנית למרות הקושי, ממה שלמדת. המשקל היה חלק חשוב בכך , אך לא העיקר. עכשיו הפכת אותו לעיקר. עכשיו "המשקל הרזה " הוא העיקר. ולא מה שהרווחת בדרך. הגוף מתאזן על משקל שמתאים לו להיות בו, באכילה מהנה וחופשית. לוקח לו זמן להתייצב. אני חושבת שזה השלב לבדוק ,למה אוכל הוא עדיין התשובה בשבילך. אמנם אחרת, בכמויות אחרות, בעוצמות אחרות, אך עדיין תשובה בשבילך. אם המשקל לא היה מפריע לך, לא היינו מדברות עכשיו. אז אני חושבת שכדאי שתבדקי מה הטריגרים האחרונים שמובילים לאכילה התקפית, שהשתנו מתחילת התהליך שעברת, אבל עדיין שם. את העלייה במשקל תשימי בצד, כי כפי שאת כבר יודעת, כשתחזרי לדרך שמצאת, המשקל יחזור גם. אבל אם תתעסקי בירידה במשקל, זה לא יקרה..