הסיפור שלי
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
שלום.. היום אני בן 26 .. כשהייתי בן 9 עברתי התעללות מינית .. זה היה נער מהשכונה שלי שגרר אותי לאיזור רק מאנשים אחרי שגנב לי את האוופניים והכריח אותי לרוץ אחריו.. שם לא הבנתי בדיוק מה קורה לי .. הייתי שפן מדי בשביל להיאבק.. אני זוכר שהתחננתי והתחננתי שיפסיק. הוא הוריד לי את המכנסיים.. השכיב אותי על הבטן.. הוציא את איבר מינו והתחיל ל.. לא הבנתי מה קורה אבל בכיתי.. בכיתי והתחננתי שיפסיק.. אחרי המקרה חזרנו לשכונה . אני ביקשתי ממנו לא לספר לאף אחד.. זה מה שעניין אותי. אני כמובן לא סיפרתי לאף אחד .. רק סבלתי לבד .. סבלתי הרבה . ההורים שלי לא ידעו ולא הרגישו שמשהו קרה לילד שלהם. אחרי ימים או שבועות או חודשים עברתי עוד מקרה .. זה היה צעיר בן 16 כמעט שהערכתי מאוד . היה מעין חבר בשבילי שתמיד ישב איתי .. דיבר איתי .. והחמיא לי ואני מה זה הייתי מרוצה מהחברות הזאת עם בחור מבוגר . נשמע אז כיף ולא ידעתי מה הוא יוזם .. לקח אותי לשחק "פינג פונג" בבית שלו ואז זה קרה. התנגדתי קצת אבל שוב השתפנתי . אבל ידעתי שמה שקורה זה בדיוק מה שקרה עם הנער ההוא. הוא ביקש ממני לא לספר לאף אחד ושזה נורמלי מאוד וכשאני אגיע לגילו גם אעשה את זה .. אחרי כמה ימים נפלתי עוד פעם במלכודת .. הוא דיבר איתי והביע הצטערות וחזרנו להיות "חברים" ואז זה קרה עוד פעם.. ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.. משהו כמו 6 או 7 פעמים במשך חודשיים או שלושה. ניתקתי את הקשר .. וסבלתי הרבה .. פחדתי שמישהו ידע.. האמנתי שההורים שלי ירביצו לי אוליי או ישנאו אותי אם ידעו.. פחדתי מהם. עברו השנים ושכחתי מכל זה.. מוזר מאוד אפילו היה לי קשה להיזכר במקרים האלה.. ידעתי בדיעבד שזה תהליך שהבן אדם עובר אותו במיחוד אחרי תקיפה מינית. בגיל מוקדם יותר -אחרי תיכון- התחלתי לשחזר הכל ולחשוב על הכל ולכעוס באמת . זה עלה לי עוד פעם .. אבל רק אז כעסתי.. כעסתי מאוד במיוחד על ההורים שלי למרות שלא ידעתי לפרש את הכעס הזה. היום אני בן 26 וזה עו לא עבר לי.. כשאני רואה את שני הבחורים היום בא לי לפרק להם את הצורה וזה קל מאוד היום אבל זה לא פתרון.. אני עדיין מפחד שמישהו ידע.
לרמי ברוך הבא לפורום...מצטערת לשמוע את הסיפור שלך..מצטערת שחווית דברים קשים כל כך..אתה מוזמן להשאר איתנו...הסבר קטן למושג "טריגר": טריגר זה כל דבר שכותבים שעלול להיות קשה לקריאה על ידי יתר משתתפי הפורום...דברים שיכולים להקפיץ אצל אחרים זיכרונות...תיאורים של תקיפות..וכדומה... דמעה
שלום לך רמי אני שמחה מאוד שבחרת להצטרף לפורום שלנו , ומקווה שתישאר פה . רוצה לומר לך ש.."החיים שלך לא היו קלים " , זו אפילו לא קצה קוצו של יוד . עברת כל -כל הרבה מעשי התעללות , שזה פשוט מזעזע , אני מאוד מבינה שקשה היה לך לשתף את ההורים בכל מה שקרה לך , מעטים הם אלה שבאמת מעיזים . רציתי לשאול אותך אם ניגשת לאיזשהו טיפול בענין ? חשוב שתדע , שאתה לא אשם במה שקרה לך , ועוד דבר מאוד חשוב שתלך לטיפול , אתה חייב לדבר עם איש מקצוע על כל מה שקרה לך , כדי שיעזור לך להתגבר על כל הכעס והכאב שיש בך . אנחנו פה בפורום יכולות לתמוך בך בכל רגע שתרגיש רע , ותכתוב , יכולות לעודד אותך כמה שרק אפשר , אבל........., זה לא יכול להחליף טיפול מקצועי . אם אתה מעונין טלפן למס - *1202 שם ינחו אותך לטיפול . ובנתיים אוכל להציע לך רק נחמה , על כל מה שקרה לך , מ.....חתולת אשפתות
כפי שאת יודע וחווה, מאופיין של טראומות מיניות לרדוף גם שנים אחרי בלי להרפות..לפחות עד שהן מקבלות ביטוי ראוי שינגוד את השתיקה הכפויה על מנת לאפשר איזון מחודש בחיים וקבלת העבר על מנת לאפשר עתיד נקי יותר. בנוגע לכעס הבלתי מוסבר על הוריך: אולי הוא תוצר של תחושה ש"פיספסו" אותך שם בדרך איפשהוא, שלא ראו את מצוקתך?..שלא יכלו מסיבות אלו ואחרות להושיט לך יד ולהוציא אותך מהמבוי הסתום? (למרות שבוודאי היו רוצים לו ידעו..). רמי, האם פנית אי פעם לטיפול? אני לא יודעת אם שקלת את האופציה אבל דע שיש מוצא. אי מתן ביטוי לאורך שנים למצוקה "ממפלץ" אותה למימדים שקשה לעכל. הטיפול-מטרתו לטרפד את המנגנון הזה, לאפשר להמשיך הלאה. אני רוצה לתקן את קודמתי- 1203 הוא המספר לנפגעי תקיפה מינית. המתנדבים/ות שם מתמחים בפגיעה מינית בבנים. שם יוכלו לשמוע אותך וליעץ או לכוון אותך אם תרצה בכך. מאחלת לך הצלחה, ראה חיובי קדימה, יש מוצא. לימור.
הסיפור שלך מאד כואב.... יש בך המון כעס על עצמך, זה טבעי. מציעה לך להסתכל על ילדים בני 9 ולראות אם באמת לדעתך הם מסוגלים להתנגד לנער בוגר...כולנו חושבים שאולי יכולנו לעשות משהו בזמן התקיפה ולכן (לא רק בגלל זה אבל גם) אנו נוטים להרגיש ממש אשמים בתקיפה שבוצעה נגדנו. האמת היא שלא חשוב מה גילנו ומהי יכולתנו הפיזית - העובדה היא שלא יכולנו לעשות כלום! נקודה! לא משנה מהן הסיבות ואם הן הגיוניות או לא. הותקפנו וגם אם זה קרה יותר מפעם אחת לא יכולנו להתגונן. לגבי הכעס על ההורים יכול להיות שבתור ילדים אנחנו כל כך זקוקים להגנה שלהם עלינו, ופה, למרות שהם לא אשמים, בתכל'ס הם לא היו שם להגן עליך. לדעתי אין מנוס מטיפול מקצועי. יש קו חירום לגברים במרכז הסיוע. אולי תחשוב גם על לשתף חבר טוב או אולי את ההורים... טוב שהגעת הנה, אבל זה רק חלק... מחזקת ומחבקת
צר לי לשמוע על הטראומה הקשה שעברת.... טראומה קשה...וקשה ושעד היום עדיין אף אחד לא יודע.... להיות עם סוד כל כך נורא ולבד..... אני לא חושבת שהשתפת...זה שיפוטי ולא הוגן כלפייך....זו הייתה תגובתך למצב של איום...של איימה...של פחד מוות....ולא פעם התגובה המוכרת היא של קיפאון...של בושה...אשמה.... וכך מרגשות אלו הסוד נשמר עד היום. האם חשבת ללכת לטיפול? אני ממליצה מאוד...זוהי טראומה קשה שלא תאדה מעצמה.... אני בטוחה שהיא משפיעה על אורך חייך, בחירותייך, דרכי ההתמודדות...מערכות יחים ועוד.... מקווה להמשיך לראותך איתנו... מוזמן לשתף ולהיות חלק אידה
