שלום

זה פורום מרגש, שאין בו טיפת ציניות. אני בושה לומר שלפעמים אני מאוד צינית, מנותקת לחלוטין מרגשות. אני מרגישה לא ראוייה להיות שותפה שלכן, שלא אוכל לתמוך וגם לא ממש להיעזר בגלל חוסר אמון, וזהות עצמית לא כל כך מגובשת ולא רציפה עדין, למרות הטיפול הפסיכולוגי. אולי זה לא כל כך מתאים לפורום, אבל בכל זאת כדי שתבינו אותי יותר טוב אני אסביר למה אני מתכוונת - כתבתי בהודעה הראשונה "שלמיטב זכרוני", הזכרונות שלי הם סלט קצוץ, קטועים ומבולבלים. העובדות היבשות הן שהגיס של אמי פדופיל שישב בכלא (לא בזכותי), שכנראה קרה לי משהו כשהייתי ממש קטנה (שלוש ארבע) היה כואב והיה דם, וכן, גילוי קצת מביך, כשקיימתי יחסי מין בפעם הראשונה,לא היה קרום בתולין ואז נזכרתי בזיכרון לא זיכרון ההוא. אתן ודאי תשאלו - איפה הייתה אמא שלי? ובכן, הזיכרון הראשון אפשר לומר האנטי מכונן מאמא שלי: שהייתי בת שלוש בערך: אמא ואבא רבים אמא אומרת/צועקת שאני ימות, שהיא כבר רואה אותי בקבר ועוד כל מיני. כזו הייתה אמא שלי לעתים תכופות. נראה לי שבתור ילדה קטנה השלמתי עם מותי בטרם עת וזו הייתה החלטה נבונה לזמן ההוא משום שהיו גם פעולות בכיוון, קבלתי מכות רצח מגיל צעיר עפ"י עדות של אחותי הגדולה, את המכות אני לא ממש זוכרת, אני זוכרת חלומות חוזרים שאני צופה די באדישות מלמעלה באמא או אבא יושבים לי על הראש ומוחצים אותו בכל מיני צורות.הייתה הזנחה קשה, והתעללות רגשית ופיזית. היה מאוד רע ומשפיל להיות ילדה במציאות, אז ברחתי לעולם אחר, לדמויות אחרות. הייתי מנותקת ומפוזרת.ונשארתי כזו במשך שנים, ההפרעה הזו גרמה לי להיות לא עירנית וחשופה לפגיעות אחרות וגם מיניות , אבל מצד שני אפשרה לי חיים "נורמאליים" לפחות למראית עין. אני לא יודעת למה אני כותבת את כל זה, ומקווה שאני לא מכבידה. אם זה מאוד לא מתאים, אפשר למחוק את זה. ת'

נעים לי מאוד להכירך דווקא בפורום זה תגלי שאת לא לבד.. שיש לך כאן שותפות אמיתיות מתוך כך שעברו חוויות דומות. (לא אותן חוויות בדיוק- אבל על אותו עיקרון) באופן אישי- (אני לא יפרט) רק יאמר שיש לנו מן המשותף.. (לא בדיוק זהה, אבל משותף) ולכן הרגשתי צורך לענות לך. אז את לא לבד וגם אני לא לבד. שמחה שפחות מכביד עלייך (((((((((((((((((((((ת'))))))))))))))))))))))) סמויה

ת=תודה שהעזת לפתוח ולשתף בכאב הגדול שלך ת=תודה על הכנות שלך ת-תישארי כאן בכל מצב ולא חשוב מה ת-ראויה גם ראויה להשאר -אל תהי שופטת ותליינית של עצמך זה לא פורום של בית המשפט -ואת מעמידה את עצמך לדין משמעתי קשה מידי , קצת רחמים , חמלה ,חום ואהבה לא קיימים ? יקירה ,דבר ראשון אין דבר כזה שאת לא ראויה , באמת -מכל הלב - לגמרי מבינה את המגננות שלך ,את יכולה להכנס ורק לכתוב , את לא מוכרחה להגיב ,יודעת שבהתחלה מאוד קשה , את האמון תרכשי עם הזמן , את ממהרת לאן שהו ? אני לא ממהרת לשום מקום , תני לזמן את הזמן לעשות את שלו ,על מנת שלא תרגישי מבוכה מדברים שאת כותבת -את יכולה לציין בכותרת -טריגר -כך תהי חופשיה לכתוב בלי להיות מודאגת , כשאת מציינת טריגר זה נותן אפשרות למי שבוחר/ת להכנס או לא להכנס ולקרא את מה שכתבת , מזדהה עם דברים שאת כותבת , מבינה אותך , ולשאלה של איפה היתה אמא שלך - למען האמת אף פעם אין תשובה לשאלה הזו , תמיד עולים וצפים כל סוגי התשובות האפשריות שבעולם , יקירה ,זכרונות מאוד קשים מלווים אותך מילדותך, כאן בפורום הזה ישנן די מספיק נפשות פגועות שבקלות יכולות להזדהות איתך -שהמוות היה חלק בלתי נפרד בחייהן ביומיום מגיל צעיר ביותר , צר לי נורא על ההתעללויות הנוראות שעברת , מזדהה לגמרי עם הרגשתך , אין ספק שזה אפילו יותר ממשפיל -זה גומר אותך מכל כיוון אפשרי -ואז מה שנותר -להתחבר לעולם הדמיון , שם לא פוגעים לא משפילים לא רומסים ,,,,,,,,,,,,,,,,שם הכל טוב אז למה לא לברוח לשם ? אל תאשימי את עצמך על שהיית מנותקת מפוזרת וכל השאר -רק כך יכולת לשרוד , כל אחת שורדת בדרך שלה את לגמרי לא מכבידה -וממש לא למחוק את ההודעה למה את רוצה למחוק את הקיום שלך גם מכאן ? תנסי ותראי מה ואייך מתאים לך להכנס ולשתף מושיטה לך יד -תעזרי אומץ שולחת חיבוק גדוללללל -מפני שאת נהדרת ושוב רוצה לומר לך כל הכבוד על השיתוף , לא יודעת מה מרגיש לך -לי מרגיש -את גדולה חטולית

אמרתי לך כבר שאת נשמה?.. אני אוהבת לקרוא את תגובותייך, הן חמות, חכמות, רגישות,ומדייקות, יש לי הרגשה בטוחה שאת כאן,תודה שהסברת מה זה טריגר,לא ידעתי. תודה שאת קיימת. חיבוק. צדף.

שלום וברכה לך ת' יקרה, ראשית כל- כל מה שאת כותבת או תכתבי מתאים לכאן, הכל בסדר..אנחנו לא עושות סלקציה וגם אין באפשרותנו, רק אידה יכולה-והיא מהממת וגם היא לא תעשה דבר כזה, אלא עם דברייך פוגעים ומעליבים מישהי אחרת. את מתארת אלימות מאוד קשה כלפייך, בעיקר מצד הורייך שהיו אמורים לדאוג לך ולהכיל אותך, לאהוב ולעטוף אותך.. מאוד קשה להתחיל "לגלות" עכשיו כל מיני פרטים כאלו, לא ברור מה עדיף-לזכור או לא לזכור, להיזכר או להישאר בעלטה הזה המעורפלת לגביי העבר והזכרונות הכואבים וחסרי ההגיון. אני למשל יכולה לספר לך, לצערי גם מי שהיו אמורים להיות הורי-לא היו, מעולם לא היו, רק כאב וסבל הם גרמו לי, עד היום, כל אחד בדרכו המעוותת. הוא עם הפגיעות המיניות שהוא העביר אותי 16 שנה, והיא עם החוסר שפיות האמיתי שלה שנתנה לי להיות אמא שלה, ועמדה בחושך מוחלט בלי לראות את האמת ואף להתכחש לה כל עוד היא יכולה. ת' יקרה, צריך לטפל בזכרונות, גם אם את לא זוכרת..זה בסדר ואולי אינך מוכנה ומסוגלת להכיל את זה, בי אם זה כואב מאוד או פחות כואב, ברור שהתנהלות חייך מגיל צעיר הייתה רעועה ביותר, ועל כן היום את חווה את זה. מה שכן, הטיפול משמש סוג של קביים, בהם את תעזרי בתקופה זו, לא משנה כמה זמן תהיה התקופה, אבל היא תהיה תקופה של כמה זמן, ואת תצטרכי את הטיפול הזה..ושם בטיפול את תלמדי לרכוש כלים להמשיך, ויכולת התמודדות עם הכאב והזכרונות וכן- גם החוסר זכרונות והזכרון המעורפל והחלומות שכנראה מדברים את ה-חוסר. הדחקה משמעותה לא פעם להוביל בעצם לאותה הנקודה שחווית רק ממקום אחר, למשל עלולה להוביל אותך חס וחלילה להתחתן עם גבר מכה, אלים שיחזיר אותך לתחושותייך כשהיית ילדה, אך הפעם כאישה בוגרת. זה מגיע ממנגנון השחזור וההרגל. לשחזר לפעמים כדי לזכור את מה שאי אפשר, וההרגל-כי זה הדבר הראשון שראית, שאת מכירה, אולי אפילו הכי נוראמלי עבורך. וכן, אני שומעת ומרגישה נימה של ציניות כלפייך, אבל אני יודעת שזו הגנה, ומאמינה שעם הזמן אם תאפשרי לה ותרגישי בטוחה כאן, תוכלי להשתחרר ממנה ולפנות מקום לדברים אחרים. וכל עוד את מרגישה צורך להישאר איתה, כמובן ללא ספק זה בסדר גמור ומובן לחלוטין, זה שלך ואנחנו נקבל את זה. שלך, ציפור.

ברוכה הבאה, את אמיצה! (יום אחד אולי גם אני אוכל כך לשתף,..) וודאי שכאן מקומך! מצטערת שעברת חוויות ככ' קשות, ככ' הרבה כאב,בילבול,השפלה ,דחיה, אך למרות כל זאת את כאן, לא מוותרת על עצמך. איתך, מחבקת(אם אפשר) צדף.

ציניות באה לא פעם מכאב...אולי מקום מתגונן... אכן פורום מרגש...משתתפות יקרות מכל הבחינות... ואת בהחלט ראויה להיות חלק!!! כל אחת עם מען כבד.. וגם את מביאה סיפור חיים קשה ןכואב... אני באמת מצטערת על כל שעברת ובתוך כל הסבל והדחיה מצאת לך עולם משלך כדי לשרוד...לשמור על השפיות.. והיום את כאן, מנסה לחיות חיים נורמלים... וזה אפשרי ומגיע לך לבנות משהו חדש טוב ובריא יותר בעזרת עבודה קשה בטיפול תהליך ארוך ...כואב לא פען... אין סיה שלא תצליחי רק דעי וזכרי ככל שתאפשרי לעצמך להרגיש ראויה כאן... כך תרגישי ראויה לחיים טובים יותר! ותוכלי להגשים כל שתרצי... אבל צריך לרצות ולבקש.. איתך ת יקרה מקווה לראותך איתנו אידה

הדבר הראשון שאני רוצה לומר לך זה שבכל כך הרבה דברים שכתבת את ממש מדברת אותי ואני מאמינה שעוד הרבה בנות מהפורום יכולות למצוא את עצמן במילותייך הציניות לא זרה גם לי אני חושבת שזאת אחת הדרכים שעוזרת להתמודד עם המציאות הכואבת גם אני בתור ילדה ברחתי לעולם הדמיון והייתי ילדה מנותקת ומפוזרת ובמידה מסויימת נשארתי כזאת גם היום אם כי עם השנים אני לומדת להתחבר יותר ויותר למציאות, לאנשים ואיפה הייתה אמא?... זאת השאלה הנצחית... אפילו יש סרט תיעודי על גילוי עריות שנקרא "אמא, איפה היית?" ועבור כל אמא התשובה היא שונה אבל איפשהו היא גם דומה לכולן ת יקרה את כל כך ראויה להיות חלק מהפורום! כמו כל אחת מאיתנו את בעה עם הסיפור הכואב שלך עם ההתמודדויות שלך כל אחת נותנת אמון במידה שהיא מסוגלת מאמינה שעם הזמן ועם ההיכרות היכולת הזאת הולכת וגדלה וגם לגבי היכולת לתמוך ולהיתמך כל אחת כאן נמצאת במקום אחר כל אחת מה שנכון ומתאים עבורה הכל לגיטימי מקווה שתישארי איתנו ותביאי את עצמך בדרך שתהיה הכי נכונה עבורך שתהיה לך שבת שקטה ושלווה שחף