"ימים של שקט.." טריגר!

אחרי ימים של שקט שקט רע לא טוב לא של נחת אלא של בלאגן מטורף בתוכי. הסיוטים שוב חזרו משבוע שעבר אני מוצאת את עצמי מתעוררת כל בוקר עם טעם מר עם הרגשה רעה וכך מתחיל היום שלי.. הסיוט הכי גדול, בכל הסיוטים זה שאני לא מתעוררת מהם ממשיכה לחלום את הזוועות רואה במוחשיות את הדברים שהייתי מעדיפה לשכוח שביום יום הם בגדר זכרון.. ואז יש גם את הפלאשבקים, בעיקר לפני שינה כשהכל חשוך ואני לבד .. שוב גיסתי בבית חולים ושוב לטפל באחיינית שלי הזכרונות שיש לי מגיסתי החיים המרים שהיא עשתה לי .. מנסה להעביר הלאה אבל לא יכולה כבר נמאס לי לרחם על כולם נמאס לי להבין את כולם ואותי? אותי משהו מבין? לא! רואים שהכל בסדר מחייכת.. לומדת.. עובדת.. מתנדבת.. אבל בתוך תוכי.. בלע אחד גדול. המשפחה חושבת שיופי, המשכתי הלאה.. חזרתי לשקט התעשייתי שקיים כאן בבית.. הם לא יודעים שאני מתמודדת עם זה כל שעה,כל רגע, כל שניה.. הם לא יודעים על מחשבות המוות שלי לא יודעים על החתכים שלי לא יודעים כמה רע לי לראות את הפוגעים לשמוע להזכר להיגעל בשבת האחרונה(אתמול) בא להתארח אחד הפוגעים נשיקות חיבוקים וכל ה.. מסביב בליל שישי לא יכולתי להרדם דמיינתי איך הוא בא ושוב פוגע דמיינתי אפילו איך אני נכנסת לכאן -לפורום וכותבת שהוא שוב פגע בי והדמיון התחזק ואז פלאשבק איך שפעם היה בא שולח ידיים וכואב הוא מכאיב ואני שוכבת שותקת לא אומרת מילה.. בטיפולים, מתעוררים השדים שמזמן חשבתי שקברתי הטיפולים קשים עליי כבר אין אוויר לנשימה יכולה להמשיך ולכתוב.. על מה שעבר עליי בשבוע וחצי האחרונים של השתיקה אבל עדיין חושבת שעדיפה היא השתיקה.. עדיף לראות ולא להראות.. עדיף רחוק מאשר קרוב עדיף לבד מאשר ביחד "עדיף לשתוק ולהחשב כטיפש.. מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון.." בלע.. לא יודעת בעצם כבר מה עדיף.. יודעת שצריכה חיבוק ושוב, אחרי הרבה זמן פגעתי בעצמי.. סליחה למי שהבטחתי ולא קיימתי סליחה שאכזבתי.. נראה לי שבעיקר את עצמי. (וגם אותך טולי. אבל נראה שזה היה צפוי..) אני יודעת שאיך שאשלח אתחרט וארצה למחוק.. .. אוף איתי. כבר אמרתי שאני שונאת את עצמי?

כמה זה קשה להראות שהכל בסדר כלפי חוץ שמבפנים הכל בוער. טוב שאת מוציאה כאן לפחות כמה כואב. המשפחה לא מבינה.. וזה קשה. את מפנה את הכאב כלפיי עצמך ופוגעת בעצמך. ((((((((((((((((((((((((((בובה יקרה))))))))))))))))))))) שמרי על עצמך בובה את חשובה ויקרה..

קודם כל חיבוק מחזק של אנרגיות ואור בתוך כל החושך הסיוטים הפחדים המסכות הפגיעה.. הכאב אני יודעת שזה בלתי נראה אבל תאמיני ואל תאבדי תקווה עוד יבואו ימים טובים יותר איתך אידה

ימים של שקט רע- באמת מבשרים רק על דברים רעים שקורים ומתרחשים עמוק עמוק בתוך הנשמה -סיוטים, הרגשה רעה , פלאשבקים ועם כל אלה -את ממשיכה בשתיקות שלך קשה מאוד לנעול את הכל בפנים ולהתנהג כאלו כלום לא קורה או כאלו שום דבר לא כואב , כמה זמן כבר אפשר להעמיד פנים? אייך מישהו מהם בכלל ידע מה שעובר עלייך -בזמן שכל אחד מהם עסוק עם החיים שלו ? מי בכלל שואל אותך,,,,,,,משו ??? נשמה - כואב מאוד כל מה שעובר עלייך-ושהם בכלל לא מרגישים בקיומך ולא מודעים ,,,,,,,,,וגם אם היו יודעים ? מה כבר היו עושים ? אולי סצנות של -אף אחד לא מאמין לך שזה כואב לא פחות ,,,,,,,, בזמן הטיפול מתעוררים השדים-את חשבת שהם נרדמו אך הם עדיין שם כי לא נתת להם לצאת החוצה , נראה שהגיע הזמן של השדים לתת את צעקתם לא מסכימה עם זה שאמרת שעדיפה השתיקה,,,,,,,,, את רחוקה מאוד מלהיות טיפשה ככל שאת מגדילה את השתיקה כך בתוכך את מעצימה את המערבולת שלך את הכאב שלך ואת הסבל שלך - כך את מגיעה שוב ושוב למקום שאת פוגעת בעצמך -הלוואי ולא היית פוגעת,,,,,,,,,,,,,,, שולחת חיבוק גדול עוטף ומכיל חטולית

בובה יקרה שאת, אני שומעת בעיקר את העייפות שלך..כאילו מהמצב הזה שהוא סוג של סטטוס קוו כזה, לא ממש משתנה, כל פעם נוספים דבר, נעלמים מדי דברים, אבל סוג של כרוניות כזו שאני מרגישה שאת כבר לא מוכנה לסבול. אני חושבת שאת עושה הרבה, ואולי גם בגלל זה את לא יכולה להמשיך לספוג יותר והדברים צפים ועולים לך ברמה כזו שאינך יכולה להכיל אותך ולהשתלט עליהם, הם תוקפים אותך בחלמות אולי מפני שאת לא נותנת להם מקום במציאות שלך היומיות? את מעדיפה לבד, ולא ביחד..ולשתוק ולא לדבר.. ואני אומרת לך בובה יקרה- אנא ממך, לשבור את קשר השתיקה המזוויע מאין כמותו, לאפשר לעצמך להיות, כי יש לך מקום..גם אם עכשיו נראה לך שאין לך, גם אם אולי בעצם מעולם לא היה לך מקום ממשי, בו הרגשת מובנת ובטוחה, בעיקר אהובה ועטופה..אין זה אומר שלא מגיע לך ושלעולם לא יהיה לך, זה אומר שיש קצר בתקשורת ושהדברים התנהלו קצת (כנראה לצערי-בלשון המעטה) שונה ולא בסדר הנכון, ואולי בצורה זוועתית ומחרידה, והיום כל כך קשה לשנות את זה. ואני יודעת בובה, אני יודעת כמה קשה זה לשבור את קשר השתיקה.. הרי הכל התרחש כביכול ב'חושך' (=>לא משנה אם באמת היה חושף משנה שאף אחד לא היה, זה לא הוצא לאור), בחדרי חדרים, בהסתרה, בסודיות, ושם שתקת..ואז השתיקה אפילו נהפכה למשהו מגן ועוטף, אולי בעצם הדבר היחידי שהיה מגן ועוטף..כי בעצם זו השתיקה, היא ערמומית, לא פעם מתחבאת מאחורי מסיכות של טוב ושל תורמת ועוזרת, מה שבעצם ממשיך את הפגיעה ועוזר לפוגע להסתתר מבלי כמעט להתאמץ ולעשות דבר, הוא ממשיך לפגוע כי קשר השתיקה הוא כ"כ נעוץ בנו..שאנחנו עושות הכ (הכללללללללל) כדי שאף אחד לא ידע, אפילו בלי מודע, עם מודע..זה כלל לא משנה, זה מעבר להכל, זה לא משהו הנעשה בצורה שכלתנית. איך אפשר להרגיע אותך? איך היית רוצה לשבור את השתיקה? איך היית רוצה להתחיל בכך..מה היית רוצה שיהיה שם, ולו רק בפנטזיה שלך..כרגע..? אני מרגישה שאת מוצפת ועייפה והשנאה העצמית עולה על גדותיה, נסי להקל עמך בנתיים, הרי במילא הסביבה כנראה לא ממש רואה ואז גם לא מקלה..ובכך גם מקשה... נסי לפחות את, לא להכאיב לעצמך כ"כ עד כדי פציעה עצמית, שאגב מובנת לחלוטין...כנראה הרבה יותר כואבת מהפציעה הנפשית. אבל נסי... ומקווה באמת באמת שמחר תתחילי את היום יותר קל, ובבקשה- אל תמחקי את עצמך לעולם!!!! כל עוד את יכולה, כי זה הצעד הראשון...לתפוס מקום, כמה שהפחד לתפוס מקום הוא גדול, לתת לעצמך לתפוס מקום!!! כי יש לך מקום והוא כאן והוא מגיע לך והוא שלך..ואני רוצה לקוות בליבי שלי, שאת יודעת את זה. שלך, ציפור נפשי שכבר עייפה ומקווה ללילה קל

תודה על התגובות המחממות את הלב לא מגיבה בנפרד כי אין בי ככ כוחות להגיב היום היה טיפול קשה .. יצאתי משם מפורקת לגמריי הכל מבולבל הכל ככ מורכב וכבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.... השתיקות לא טובות לי אבל לפעמים זה עדיף.. למרות ששתקתי הרבה והתוצאה של הכתיבה אתמול היתה מחניקה למדיי.. כבר לא יודעת מה עדיף מבולבלת, כבר אמרתי? בכל מקרה יקירותיי תודה רבה על התמיכה על המקום שאתן מאפשרות לי אלפי תודות. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיכן.. באמת! תודה

חיבוק בדרך אלייך........ ארוך, אוהב, מנחם, מבין...... מבינה כמה קשה לך כמה מבלבל, כמה כואב כשהשדים מתעוררים יש הרגשה שכל העולם קורס ונופל על כתפייך וכשבתוך כל זה צריך עוד לתפקד להמשיך בשיגרת חיים זה גוזל עוד יותר כוחות ממה שבד"כ כי המאמץ הרבה יותר גדול ויחד עם זאת אולי מאפשר לא לקרוס סופית כי את לא כל הזמן לבד עם עצמך כואב כל כך כשהסביבה הקרובה לא מסוגלת להבין לא מסוגלת להגן ולתמוך.... ואולי זו בעצם הסיבה שאת מרגישה שעדיף לשתוק שעדיף לא להתקרב לאנשים כי מהמשפחה את למדת שזה לא משנה מה תגידי שום דבר לא יעזור אלא אולי אפילו יהיה רע יותר כי במלא לא יבינו וזה עוד יותר יכאב חשוב לזכור שיש אנשים שכן יכולים להבין וכן יכולים ורוצים להיות איתך ובשבילך! https://www.puzzleland.co.il/images%5Cimages%5C911784%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%94%20%D7%A4%D7%A8%D7%97.jpg מקווה שהפיה עם ההקשבה העדינה שלה תצליח להשרות עלייך רוגע ושלווה שחף

((((((((((((((((בובה-מותקית))))))))))))))))))))))