ליבי מתמלא עצב
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ליבי מתמלא עצב כשאני מסתכלת אחורה כדי להביט בחיי שעברו חיים של בדידות שטבועים עד היום בכל חלקי גופי הכואב גופי המשווע לשתי ידיים שיושטו לעברו כדי לאסוף ולהגן עליו. במהלך השנה אספתי כמה חברים שיהיו כשלבד יעטוף את גופי ישנה גם מטפלת מכילה ועוטפת ויש ילדים ויש אותי שמנסה להגן ולעטוף את עצמי מנסה לרפא את בדידות ליבי הכואב ולא תמיד יודעת איך והקיץ מגיע וכולם נוסעים החברים המטפלת ואני שוב נשארת לבד ונכון שהתחזקתי ובכל זאת פוחדת מאוד לשחרר את החוטים שמזכירים לי שאני לא לבד ,החוטים שמחזיקים אותי לא לשכוח שגם אותי אוהבים . פוחדת להיות לבד
המוזר רות שכולנו פה רוצים לעזור וזורקים מילים אחד לשני שנהיה חזקים ויש תקוה ויש טיפול והכל עוד יהיה טוב ,אבל אני השלמתי אם המציאות והפסקתי לצפות מהיקום למשהו טוב אם יבוא מה טוב אבל סביר להניח שגם את זה אני יהרוס כי הרגעים הכי מפחדים בחיי זה שפתאום טוב לי זה משהו שלא נתפס ולא הגיוני ,על פני השטח בנות אם תראו אותי כנראה לא תאמינו שזה אני הדיכואני העצוב שזה שיש ימים מאחל להרס האנושות מזעם ותסכול ובאותה מידה בעל לב רחמן ,תראו מחיך ,אולי גם נראה טוב אבל אני לא סגור על זה כי לפעמים אנילא יכול להסתכל על עצמי במראה או בכלל לככת לים או לבריכה ,מדבר אם בנות כאילו החיים הכי יפים רק חדי אנטואיציה חדה יזהו שיש פה משהו מוזר פגוע עד עמק נשמתו בנות שואלות אותי איך אתה לא נשוי ולמה איך לך חברה מה חסר לך תראה איזה גבר נאה אתה ואני שוב אוכל עצמי מפנים עוד הפעם אולי די ,עכשיו לך תסביר לחברה האנושית למה ולמה .
לרות במחשבה שניה מצטער שלא נתתי לך מילים של תקוה אולי הגזמתי ,אבל האמת הפנימית שלי באותה רגע זה מה שהיא נתנה לי להוציא ,ובכלל כל רגע וכל שניה משתנה מחשבתי פעם טוב פעם רע ,פעם אני יפה פעם אני מכוער ,פעם חכם פעם טיפש ,פעם אוהב את הבריות ופעם לא ,פעם אוהב את אלוהים ופעם מתעב,פעם אני חושב הגיע האושר ופעם חולם בהקץ את עצמי שם סוף לחיי,פעם אני רוצה אהבה ופעם לא מסוגל לשמוע על זה בכלל,חולם להביא ילדים לעולם ולמחרת פחד מוות מזה ,פעם מחיך כאילו העולם נפלא ומי בכלל צריך את הפורום הזה ואחר כך הפורום הןא עולם ומלואו ,פעם אומר לעצמי מחר תלך לטיפול ולמחרת למה לי טיפול,בלילה ברגעי הבדידות מתכנן להכיר אישה למחרת כבר משותק מפחד מהדבר הזה שנקרא קירבה,ובדיוק עכשיו יש לי הרגשה של בושה נוראית על עצמי כמה אתה מטוטמם וכזאת שנאה עצמית מה אתה כותב בכלל את מי זה מענין אין בעיות בעולם רק אתה והבעיה שלך קימית בעולם מי אתה בכלל שחרר כבר אף אחד לא חייב לך דבר או איזה הרגשה אלוהים.
לבד זה הפחד של כולם זה פחד שמלווה אותנו מרגע הלידה... הוא מתחזק אם החויות שאנו חווים ממשיכים להיות של לבד של פחד ועכשיו את נלחמת...נאבקת... בונה לעצמך משהו חדש משהו ששובר את הלבד אבל הםחד עוד קיים אין את הבטחון... אחרי כל כך הרבה שנים של בדידות...צריך הרבה זמן לשקם לפחד פחות מחזקת אידה
