העדפה של ילדים בגן

אני אם חד הורית ביתי בחודש הבא בגיל 5 ,הולכת לגן חובה ליד הבית.ביתי ילדה עם הרבה שמחת חיים ,חברותית שמחה חכמה ושובבה.כבר שנה שעברה שמתי לב שהגננת אינה נותנת מספיק חיזוקים ותשבוחות לביתי .דוגמא: כשביתי ישבה ליד מחשב ושיחקה במשחק אמרתי לה תראי איזה יופי היא יודעת את התשובות הגננת אמרה בטח אחד הילדים גילה לה.במקרה ש 3 בנות השתובבו וביתי בינהם ועשו אותו מעשה ביתי הואשמה על ידי הגננת כאחראית על הארוע דבר שבוודאי העמיד את ביתי באור לא טוב בעיני עצמה. השנה שמתי לב שבוקר אחד ביתי פנתה אליה כדי להראות לה דבר מה הגננת לא התיחסה אליה וכן התיחסה לילדים אחרים אחרים.ביקשתי מהגננת לשוחח איתה והארתי בפניה את כל המקרים כמובן היא היתממה .ביקשתי ממנה שתיתן לביתי יותר חיזוקים ,שתנסה להכיר אותה ,שתראה לביתי שהיא חשובה לה.וכבר למחרת כנראה הגננת שיבחה את ביתי .מספר ימים אחרי השיחה ביתי ואני שיחקנו ,ואמרתי לביתי איזה פיקחית את, ביתי אמרה לי: אמא למה את אומרת לי פיקחית זה מילה קקה שאלתי אותה למה ואז היא אמרה כי הגננת שלי אמרה לי פיקחית באותו רגע הרגשתי שמשהוא נותן לי סטירה .כי הבנתי שביתי לא חשוב מה הגננת תגיד לה היא חושבת שהגננת חושבת עליה רק דברים שליליים.כמובן שוחחתי עם הגננת והיא קראה לזה פסיכולוגיה בגרוש ומניפולציה של ביתי לקבל תשומת לב . כמובן הנושא הזה אינו פתור איני יודעת מה לעשות ניסתי להעביר אותה לגן הסמוך אבל אין מקום. חשבתי על להעביר אותה לגן אחר אבל אני חוששת שיהיה לה קשה לעזוב את החברות שלה היא ילדה מאוד מקובלת חברתית.אני לא יודעת איפה הנזק גדול יותר להשאיר או להוציא מהגן.כמובן שהמקרה מדיר שינה מעיני.אני תוהה איזה נזק ניגרם לדימוי העצמי שלביתי איני יודעת מה לעשות.עוד משהוא זה גן שנחשב לגן אורייני ביתי לא שולטת עדיןן באלף בית ואולי זו הסיבה שהגננת סימנה אותה כילדה לא מועדפת.מה לעשות?

ערב טוב, אני אתחיל דווקא מהסוף - להעביר ,כן או לא ? אני לא "חובבת העברות". מדוע ? בכל מסגרת ישנם כאלה שאנחנו מסתדרים איתם יותר וכאלה שפחות,נחמדים ונעימים יותר,ופחות. כשמדובר בגן,אנחנו כהורים יכולים ללחוץ על העברה,ואז מגיעים לביה"ס וקורה שיש מורה לא הכי נעימה ואז,מעבירים שוב ? ובתיכון ? ומה קורה כשהמפקד בצבא הוא אדם נוקשה ולא נעים ?... כמובן,שישנם מקרים שבהם אכן צריך לדרוש העברה ואפילו להתעקש על כך. השאלה היא מתי. בעיני,כשמדובר במקרים כמו - הילדה מתקשה מאוד ללכת לגן,דחויה חברתית,וחמורים מאלה. במקרה שיש לילדה חברות,היא הולכת בשמחה לגן וסה"כ טוב לה,אני לא הייתי ממהרת. מה אני ממליצה לעשות במקרה אותו את מתארת ? 1. בעיני הכי חשוב - לברר עם עצמך איך את רואה את תפקידך כאמא ? עד כמה תפקידך לגונן על הילדה ? עד כמה הילדה "מרכז העולם" עבורך ? וכו'. אני חלילה לא מאשימה במשהו. כולנו נוטים לעיתים להגן על הילדים גם במקומות שהם לא לגמרי צריכים את הגנתנו,זה נורמלי. אבל האם זה דווקא תורם להם ? צריך לזכור,התמודדות של ילד עם "משברי חיים" (משברונים יומיומיים כמובן),מובילה לצמיחה,לפיתוח עצמאות,לאמונה בכוחות שלו ומכאן לדימוי עצמי גבוה. בעוד שהחסרון הגדול שבתווך בין הילד לעולם או ב" over הגנה",הוא פיתוח תלות (כמובן שכאן אני מסבירה בהקצנה כדי להעביר האת הרעיון,איני אומרת שהמצב אצלכם הוא כזה) וחוסר אמונה בכוחותיי. זה בעצם משאיר את היכולות והכוח אצל ההורה. 2. ללמד את הילדה להתמודד עם דמויות לא הכי חביבות. איך ? להקשיב,לתמוך,לשדר לה שאמנם הגננת לא הכי נחמדה אבל את מאוד מאמינה ביכולת שלה להסתדר וכו'. 3. אי אפשר לבדוק כל אמירה,כל מבט של הגננת תחת זכוכית מגדלת. ככל שהגננת תרגיש שהיא כל הזמן במבחן,סביר שהיא תגלה הרבה יותר עוינות כלפי הילדה. ז"א,עצם ריבוי ההערות לא תורם לחיזוק הקשר שלה עם הגננת. אני הייתי מרפה קצת מהעניין. 4. את כותבת את ההודעה מנק' מבטך,לא ממש ברור לי מה הילדה מרגישה,מה היא משדרת. עד כמה החיזוקים הם עבור הילדה או שמא גם קצת עבורך . זה מעלה אצלי את השאלה,עד כמה יש הפרדה ונפרדות בינכם? עד כמה יש ערבוב בצרכים ? 5. לא ברור לי מדוע צריך כל הזמן לחזק ילד (לא רק בגן,גם בבית). חיזוק זה דבר נפלא,כשהוא במידה. אחרת,הוא לא ממש שווה. אם הכוונה היא דרך החיזוקים לגרום לדימוי עצמי גבוה,בטחון עצמי וכו',אז יש כאן פיספוס קטן - אין דבר שיותר מחזק דימוי עצמי מאשר ללמד ילד להתמודד ולשדר לו שמאמינים בכוחותיו. שום חיזוק לא יכול לבא במקום זה. 6. ילדים מאוד מושפעים ממה שהוריהם משדרים. גם אם לרגע היא חשבה שהגננת חמודה,ברגע שהיא הבינה מה את חושבת,היא קצת "תקועה" בינכן. צריך לזכור שהרבה פעמים ילדים רואים את התמונה מאוד שונה ממבוגרים ומוכנים "לסלוח" על הרבה חסרונות שאנחנו המבוגרים לא. האם כדאי להאיר כל הזמן על מגרעות הגננת ? תוך כדי כתיבה עולים שני סיפורים ישנים על שתי ילדות שונות,שלא מכירות אחת את השניה - בשני המקרים להורים היה ברור שהגננות (שני גנים שונים),הן בלשון המעטה "לא משהו". בשני המקרים,הילדות מאוד אהבו את הגננות וההורים החליטו פשוט לשמור את דעתם על הגננות לעצמם,מתוך אמונה שהסיכוי שהם יצליחו לשנות את הגננת הוא מאוד קטן ומה שחשוב הוא לאפשר לילדות להנות בגן. אני מאמינה שחלק מגדולה של הורה היא לדעת מתי להזיז את עצמו ואת דעותיו ממרכז הסיטואציה ולאפשר לילדו לחוות את העולם דרך עיניו שלו. העלתי כאן הרבה נק' למחשבה,אני בטוחה שלא כולן נעימות אבל מקווה שאת יודעת שהן לא הגיעו חלילה על מנת לבקר,אלא באמת באמת כדי לאפשר עוד נק' מבט. אני נורא מקווה שאת לא כועסת עליי יותר מדי :). מור