ועדת שלוב
דיון מתוך פורום לקויות למידה
00000שלום נאוה, הילד שלי הוא בכיתה א' ואובחן עם בעיות קשב וריכוז עם קשיים של שיום ושליפה יחד עם זאת הוא מאוד רגיש ובעל דימיון. בבית הספר התקיימו מס' ועדות ובניהם הועדה האחרונה ועדת שילוב שבה הוחלטו מספר דברים: 1.לשלוח את הילד לאבחון פסיכיאטרי מאחר שעל פי טענתם הילד משמיע קולות בשיעור ובעל דימיון עשיר המדמיין שיש לו יצורים בבטנו(ודמניונו ליצורים בבטנו נבע מצפייה בפרקי הסידרה "החיים" ) על פי טענת היועצת הילד עצוב ולכן מדמיין כך. 2. בניית תוכנית על פי טבלת פעילות של הילד צעד זה מותנה בכך שנחתום על טופס שבו פסיכולוגית בית הספר תבצע תצפית עליו. אנחנו התנגדנו להחלטה של איבחון פסיכיאטרי ושל התצפית וכמו כן יצאנו בהרגשה של תיסכול שדברינו נשמעו כמו טיפה בים אל מול הפנאל של חברי הוועדה (שכללה את המנהלת המורה המשלבת המחכנת פסיכולוגית יועצת ונציגה ממשרד החינוך) הרגשנו שדנים את ילדנו שלא בצדק ולא היה חסך בשום משפט מצד המחנכת ומצד המנהלת שגם היא תיצפתה עליו היתה התעסקות בטפל ולא בעיקר, המורה המשלבת חתרה לכיוון טיפול תרופתי אך אינה יודעת שנתנו לילד ריטלין וזה דיכא אותו חברתית וגם גרם לו לחיוורון ובסה"כ לא היה שינוי(כיום כבר לא מקבל יותר). הישגיו בקריאה השתפרו בתוך חודש וחצי בעיקבות התמדה בשעורים פרטיים אצל מורה שמקדמת אותו בקריאה. בועדה הראנו את תיק העבודות שלו ובהם את הטקסטים שהוא קורא (יש לציין שהוא יודע שלושה צלילים קמץ שווא וחיריק ובכיתה הם למדו כמעט הכל). קיבלנו טפסים לחתימה האחד שאלון שהמורה והמנהלת מילאו עבור ועדת השמה והשני הסכמה על תצפית של הפכולוגית.לאחר מחשבה הגענו למסקנה שאנו לא מתכוונים לחתום על טפסים אלו מאחר ואנו לא מסכימים עם הנאמר על הילד ועל ההורים "שמתכחשים לבעיה" ואנו לא חושבים להעבירו לכיתה קטנה יש לנו הרגשה שהוא פשוט סומן. זה נכון שיש לילד קשיים אבל בית הספר צריך ואמור להתמודד עימם ואנחנו מאמינים שהילד מסוגל להדביק את הפער של שאר הכיתה ומתכוונים ללכת עם זה עד הסוף. ואגב כיום הוא מטופל בתחילת דרכו אצל הומאופט. השאלה שלנו היא כזו- האם בזה שאנו לא חותמים על הטפסים בית הספר יכול להגיע להחלטה גם ללא דעת ההורים ואיך ישפיע המצב על הילד שבטח שומע משפטים ולו קטעי משפטים על מצבו. האם מצפה לנו עוד מלחמת התשה מצד בית הספר? אנחנו מדירים שינה מעיננו אשמח לעזרתך
אני לא מומחית ולא מנוסה בתחום. כל מה שאני כותבת כאן הוא דעתי בלבד. ראשית - קשה לי להאמין שהעובדה שילדך מאמין כי יש לו יצורים בבטן מעידה על עצבות או על בעיה פסיכולוגית כלשהי. זה אומנם קצת מוזר אבל המסקנות נשמעות לי מרחיקות לכת מידי. אם את חושבת שזה נובע מהסדרה החיים אז אולי כדאי לדבר איתו על התוכנית ולהראות לו תמונות של תאי דם אמיתיים וחיידקים שאין להם פרצוף. את יכולה להסביר לו שהיצורים בתוכנית זה כמו שמציירים פרצוף לשמש בציור. שזה נחמד אבל לא אמיתי. יחד עם זאת, האין זה פשוט יותר לשלוח אותו לאבחון פסיכולוגי רק כדי להרגיע או להוכיח לצוות המורים והמנהלת בביה"ס שהילד בסדר גמור. שנית - אם לילד שלך יש בעיות קשב זה ברוב המקרים אומר שיש לו בעיה כימית ועם כל הכבוד הומאופט לא יעזור לו. אם ממש בא לך אז תקפידי שהוא אוכל כמו שצריך וישן כמו שצריך, זה יעזור הרבה יותר. ילדים עם הפרעות קשב הרבה פעמים מתוייגים כבעייתיים והם באמת קשים יותר מילדים אחרים - זה יכול לפגוע מאוד בדימוי העצמי שלהם ואף להחמיר את התנגדותם והתנהגותם מה שיצור מעגל שמזין את עצמו. עוד יותר גרוע אם נוצר פער גם בלימודים. פעמים רבות, תופעות לוואי של ריתלין נובעות מבעיות מינון - דבר שיכול לקחת חודשים כדי להסדיר אז אולי לא כדאי לוותר כל כך מהר על הטיפול. מבחינה מחקרית עד היום לא נמצא טיפול יעיל יותר מטיפול תרופתי. בהקשר של קריאה אם אתם באמת רוצים ללכת עד הסוף - תמשיכו להשקיע במורה פרטית ואף רצוי מורה להוראה מתקנת או מומחית ללקויות למידה שיודעות גם כיצד להיתמודד עם הפרעות קשב. בנך עדיין צעיר מאוד אך הפער עלול רק לגדול עם הזמן. בגלל בעיות הקשב והקשיים בקריאה רצוי שהוא ילמד כמה פעמים בשבוע אך לא יותר משיעור אחד בכל פעם כי סביר להניח שאין לו טווח קשב ליותר מזה. את יכולה לחפש גם כל מיני אתרים שמציעים תוכנות לתרגול הקשב אבל שימי לב טוב מי כתב את התוכנה ותשאלי מומחים בתחום אם היא טובה לפני שאת קונה כי יש הרבה שטויות בחוץ.
רותם, צהריים טובים ראשית אומר לך כי בהחלט לא פשוט להתמודד כאשר לילד שלך יש קשיים. מערכת החינוך פעמים רבות אינה רגישה מספיק ולעתים גם אינה יכולה לספק מענה אמיתי. עם זאת אסור להתעלם מן הקושי עם כל הכאב. בנך מתקשה בקריאה ככל הנראה כתוצאה מליקוי למידה. חשוב לטפל בנושא בעזרת איש מקצוע ולהמשיך ולסייע לו בבית כפי שאתם עושים. אם המורה טוענת שהילש משמיע קולות, חשוב לבדוק. אל תפגעי או תתנגדי מיד. יתכן ויש בעייה שצריך להתמודד עמה. שבו עם הילד ושוחחו עמו. הסבירו לו מה סביר בחברה ומה לא. כיצד נהוג להתנהג בכיתה ואיזו התנהגות תגרום לדחייה. ברור לי שהתגובה שלכם היא מתוך פגיעה, אך זו לא תביא לפיתרון. האם קיים אבחון דידקטי או רב תחומי מסודר? מה הוא אומר? מהם הקשיים הלימודיים ומדוע? אני לא בטוחה שהתנגדות אוטומטית לכל טיפול היא נכונה, אך לפני כן יש לכם הרבה מאוד מה לבדוק. בברכה אלמוג