כבר 21 שנה.

שלום, שמי עירית ואני בת 33. אני סובלת מהפרעות אכילה מגיל 12.5, אנורקסיה ובעיקר בולימיה קשה מאוד. מעולם לא טופלתי בהפרעות האכילה שלי. היו לי גם בעיות אחרות, ובעיקר פגיעה עצמית ונסיונות אובדניים, לכן תמיד דחקו הצידה את נושא הפרעות האכילה, למרות שהוא היה דומיננטי ביותר. כיום אני לא מקיאה ולא בולעת משלשלים כבר כמה שנים. כמו כן המשקל שלי נורמלי, אולם אני אוכלת מאוד לא מסודר. למעשה במשך היום אני שותה נס קפה וחלב, ומאוחר בערב אני אוכלת את הארוחה היחידה שלי שכוללת יוגורט, תפוח עץ, גבינה לבנה ולחמניה. לפעמים אני מוסיפה עוד משהו כגון חטיף גרנולה או משהו דומה. לפי מה שאני אוכלת אני צריכה להיות הרבה יותר רזה. גובהי 157 ס"מ ומשקלי כיום 50- 51 ק"ג, זאת לאחר שהורדתי בחודשים האחרונים כחמישה ק"ג.בנושא הטיפול, כיום אני הולכת לשיחה של חצי שעה פעם בשבועיים אצל פסיכיאטרית. היא לא יודעת כלום על האוכל, למעט זה שהייתי מקיאה פעם ושזה נגמר. הייתי לאחרונה חלשה בבקרים ופניתי לרופאה שלי. היא שקלה אותי וראתה שירדתי חמישה ק"ג. עשו לי גם בדיקות דם ונמצא שאני אנמית. הרופאה שלי אמרה שאני חייבת לאכול ארוחות מסודרות ושבביקור הבא היא תשקול אותי עוד פעם. ניסיתי, באמת ניסיתי. אכלתי כמה ימים שלוש ארוחות (די קטנות), אבל נשברתי. בקשתי ללכת לדיאטנית. הרופאה שלי הפנתה אותי לדיאטנית והיא נתנה לי תפריט של שש ארוחות קטנות. שש ארוחות? שלוש ארוחות קשה לי לאכול, אז שש? נשברתי וחזרתי לארוחה אחת ביום. כל הנושא של השקילה ושל ארוחות מסודרות ושל הדיאטנית הכניס אותי ללחץ נורא שאשמין. מאז אני רק חושבת איך אני יכולה לרזות. הפכתי להיות די אובססיבית עם זה. התחלתי לעשות הליכות כל יום. קניתי ארבעה סוגים של כדורי הרזיה. עוד אציין שאני כרגע מובטלת, וישי לי הרבה זמן לחשוב על הנושא הזה. אני כל הזמן חושבת שאני מוכרחה, פשוט מוכרחה לרזות ומהר. אני רוצה לבוא אל הפסיכיאטרית שלי גרומה ושהיא תדאג לי. זה טפשי שבגיל כזה אני עדין רוצה תשומת לב, אבל יש בי חלק כזה. אני חושבת שאם היתה לי תעסוקה, או משהו משמעותי, זה אולי היה עוזר. אולם כרגע אני באובססיה של איך לרזות (בחיים אני לא אחזור להקיא, בחיים לא). מה לעשות? מישהו כאן יכול לעזור לי?

עירית היקרה כל כך הרבה שנים נתת לאוכל לשלוט בחייך...לא הגיע הזמן לצאת מזה? כל עוד לא תעשי צעד משמעותי את תמשיכי לגרום לעצמך עוד ועוד נזקים פיזיים ונפשיים. מהמצב שאת מתארת עושה רושם שנוצר בחייך חלל מסויים אותו את מבקשת למלא. כרגע אין לך תעסוקה ולכן את ממקדת את מלוא האנרגיות שלך במחשבות אובססיביות על אוכל. אני יודעת שזה לא שפוט לאכול ע"פ תכתיבים של דיאטנית, לא קל לאכול 6 ארוחות ביום למי שרגיל לאכול רק ארוחה אחת. גם אני התקשתי בהתחלה להישמע להנחיות הדיאטנית מאותן סיבות שציינת. בהקשר לתפריט עליך לזכור מס' דברים: # הכל עניין של הרגל - בהתחלה זה קשה אך בהחלט ניתן להפוך זאת לאורח חיים. # לא באמת מדובר ב-6 ארוחות. בד"כ 3 מתוך ה-6 הן מנות פרי/חטיף דגנים/מעדן. # אכילה לאורך היום בריאה יותר מאכילת ארוחה אחת בלילה. הסיבות העיקריות: @ שיפור חילוף החומרים @ תחושת שובע לאורך כל היום @ אספקת אנרגיה לגוף אני מבינה שהשקילה והתפריט הכניסו אותך ללחץ וכדאי שתשתפי בכך את הדיאטנית/הפסיכיאטרית. כדורי הרזיה הם לא פתרון. את לא צריכה לרזות. אל תניחי לעצמך להתדרדר למקומות אליהם לא היית רוצה להגיע. במקום לרכז את האנרגיות שלך במחשבות על הרזיה תתמקדי בלעזור לעצמך. תנסי למצוא דברים מעניינים שימלאו את חייך. 21 שנים של אנורקסיה ושל בולימיה קשה לא הספיקו? את באמת רוצה לחזור לימים האפלים ההם? כדאי שהפסיכיאטרית תדע יותר לגבי העבר שלך. על אף שכרגע אינך מקיאה מדובר בפרט שחשוב לציין. תעזרי לאנשי המקצוע לעזור לך. אל תתיאשי. אם התפריט אינו מתאים לך - דברי עם הדיאטנית ונסו יחד לשנות אותו, להתאים אותו יותר אליך. אל תצפי שהיא תרשום לך לאכול את מה שאת אוכלת כרגע כי הרגלי התזונה שלך גרועים. אי אפשר להשתנות ברגע אחד - זהו תהליך - ואת צריכה להבין שתדרשי להתגמש. את הרי מודעת לכך שהרגלי התזונה שלך אינם בריאים. לא בכדי פנית לדיאטנית. שתפי פעולה עם הטיפול. בקשי ממנה יותר הדרגתיות - כדי שיהיה לך יותר קל לעמוד ביעדים - שלב אחר שלב. את יכולה לציין בפניה שחשוב לך לא להשמין - היא תדע לתת לך את התפריט הנכון. אני בהחלט חושבת שאת נמצאת כרגע במצב שהוא לא בריא ואפילו מסוכן, בייחוד לאור עברך. אולי שווה לשקול לקבל טיפול ממוקד יותר בנושא הפרעות האכילה. שימרי על עצמך!!!

שלום עירית! אני חושבת שהתגובה שקיבלת קודם מ - ? די רחבה וממצה, אך הייתי רוצה להתייחס לכמה נקודות ולהוסיף: א. אני חושבת שכן חשוב ואפילו קריטי לציין את עברך כולל ההיסטוריה של הפרעות האכילה בפני אותה פסיכיאטרית שאליה את הולכת לאחרונה. אותו פרט חשוב אפילו בהקשר של הטיפול התרופתי המדוייק יותר שהיא עשוייה להמליץ עליו . ב.לטעמי, מומלץ ללכת לשיחות אצל מטפל רגשי (מטפל בהבעה ויצירה המתמחה בסוג בעיות זה או פסיכולוג) שהשיחות הן חלק מאמצעי הטיפול שלו. וכמובן שנכון להציג מלכתחילה את הפרעת האכילה כפי שהצגת אותה פה. ג. אני יכולה לספר מניסיוני האישי ולהעיד כי עבורי החיים עם הפרעת האכילה זה מוות איטי בצל החיים. אדם עם הפרעת אכילה לפחות מניסיוני שלי הוא חי-מת. ההפרעה היא כה קשה ומורכבת שחבל על כל יום שיכול לעבור אחרת, כלומר בתוך החיים ובהתמודדות עמם על מנת ובחווייה "אותם". בבסיס של הפרעת אכילה לא עומדת בעיית עודף המשקל או עניין המשקל עצמו אלא החרדה הגדולה כל-כך מההתמודדות עם הסביבה, עם יחסים בחוץ, עם נסיבות החיים שלנו וכד'. הטיפול מביא עמו בדרך - מעבר לנחמה ולתמיכה - אפשרות להבין משהו מהמורכבות הזו שמגולמת בתוכנו ב"זכות" הפרעת האכילה. ההיכרות עם העצמי וטיפול הולם מביא בסופו של דבר לחיים שלמים ומספקים יותר, שבהם במקום להתרכז ולהיות משועבד ללא קץ וללא מנוח לחשיבה הטורדנית על האוכל - מתפנה מקום לחיים עצמם, להתמודדות עמם ולחווייה יותר שלמה שכוללת באופן בלתי נמנע, אמנם, גם קושי וכאב אך גם רגעי אושר גדולים, התרגשות ותחושת מלאות ושובע שבאים ממקום אחר - פנימי. אולי בזכות ההחלמה מהפרעת האכילה ניתן בכלל לחוות דברים שבהימצאותה - אי-אפשר או שלא אפשרנו לעצמנו. בעקבות טיפול הדיאלוג הפנימי עם האוכל משתנה. בסופו של דבר מה שנותן משמעות לחיים שלנו זה לא כמה שנים חיינו אלא ה"איך", הדרך. יש אפשרות ללכת כמת לצידם, ויש אפשרות לקפוץ פנימה ולהתרגש ממה שיש להם להציע. לעיתים להתאכזב, לכאוב, לפעמים לקבל מכה קטנה ולקום, לעיתים ליהנות סתם כך מעצם ההווייה, ולעיתים ולשמוח שמחה גדולה, ובסה"כ פשוט להתרגש ממה שבא. גם מהחוויות הפחות נעימות או הכואבות אנחנו לומדים ובלעדיהן פעמים רבות לא נגיע למתאימות יותר והחיוביות. כל חווייה יכולה להיות אינפורמציה חשובה נוספת והרפתקה נוספת בנפתולי החיים. בתוך ההפרעה - לא רואים כלום מלבד את האוכל. זה ההבדל. התודעה שלנו מצטמצמת אך ורק לשם. חבל לא?! הטיפול בנוסף לכך מקנה לנו כישורי חיים, כישורים וכלים רגשיים באמצעותם נוכל להתמודד עם הקשיים שנמצאים בבסיס ההפרעה כפי שהסברתי, וכך באופן הדרגתי הפרעת האכילה מקבלת ביטוי אחר כשאת מקומה תופסים יותר ויותר מערכות יחסים מספקות ותחושת שביעות רצון גדולה יותר מהחיים ומעצמינו, השלמה, תחושת שלמות, ערך עצמי ותחושת ביטחון גדולה יותר. ד. חשוב לי לומר שהפרעת אכילה - גם מניסיוני המקצועי היא קשה, נוקשה ועיקשת. היא מצריכה טיפול לא קצר, זמן, דרך ארוכה וסבלנות. עם זאת, לא ידוע לי על מישהו שהתפטר ממנה בלי טיפול. ולכן אני באמת ממליצה ללכת לטיפול. אני לא בטוחה שישנן קבוצות תמיכה להפרעות כמו הבולימיה והאנורקסיה היום, אבל אינני בטוחה. כדאי בכל מקרה ללכת לטיפול פרטני לטעמי. היום שבו אותו אדם לוקח את ההחלטה לטפל בעצמו ומתחייב לעצמו הוא יום מכריע וגורלי לטעמי, אך מי שמתעקש לקבל יותר מהחיים בסופו של דבר מצליח. מי שלא מוותר - החיים לא מוותרים עליו וגם הסובבים אותו. אני מאחלת לך באמת דרך צלחה! לי נראה שכבר התחלת את הדרך...תמשיכי - זה משתלם! ליאת פורת מטפלת באומנות (M.A.) מטפלת במגוון בעיות ומצוקות בטווח גילאים משתנה מתמחה בהפרעות אכילה (אנורקסיה, בולימיה ועודף משקל) ובהתנהגויות אכילה מנחה סדנאות תרפיה באומנות לנשים עם עודף משקל חברה בעמותה להפרעות אכילה שנוסדה ביוזמת עדי ברקן

ב"ה מכל מה שכתבת... הכל טוב ויפה אבל עצם העובדה שאת מובטלת היא סיבה עיקרית להחמרה במצבך ויתרה מכך היא גורמת להדרדרות המצב גם אם זה באיזשהו מקום "נוח" כי במצב הזה המחלה מנצחת. הפרעת אכילה היא חלק מהרבה בעיות אחרות. תמיד יש בעיות נפשיות ורבות כשזה מגיע להפרעות אכילה והעבר שלך עשיר בבעיות שדי עיצבו את מי שאת היום למצוא עבודה זה לא דבר פשוט במיוחד לאנשים כמוך. אני מבינה את זה אבל סדר מסויים במהלך היום חשוב לכל אחד מאיתנו גם לאלה שלא מסוגלים לראות עצמם במקום מאוזן מסודר לאורך זמן אז לפני הכל מיצאי לך מקום עבודה למעט שעות וטפלי בעצמך במקביל את חייבת הדרכה מעשית כי לחיות את הבעיות את חיה והרבה מהן לא תוכלי לפתור וחלק תוכלי לפתור קבלי את זה!! זה מי שאת וזה המון!!! זה הרבה מאוד. זה הרבה מאוד ידע וזה יכול להפוך להיות כוח אדיר וגם למאור חייך את כבר יודעת שאי אפשר לחלום שזה יעלם את יכולה לשאוף לחיות עם זה, אז הסיכוי שזה יעלם יגדל הרבה יותר מהסיכוי שאת שואפת אליו כשאת רק חושבת על זה. תמשיכי בחיים שלך נכון. זה כואב. זה תמיד יכאב צרי לעצמך סביבה אחרת תכניסי לחיים שלך דברים שאת יודעת שישמחו אותך ויגרמו לך סיפוק וזה אפשרי אמנם לא ביום אחד, אלא כתהליך שאת מתחילה משבוע הבא יש לך עד סוף השבוע לעכל את זה ובשבוע הבא לאט לאט להתחיל לסדר את החיים שלך ואם זה אומר להמשיך לאכול ארוחה אחת ביום בשלב ראשוני זה לגמרי בסדר כי זה מה שאת יכולה בשלב זה ואת זה את חייבת לקבל עירית...אין דבר כזה אידאל יש רק מה שאת יכולה לו עכשיו ולדעת לקבל בתוך כל זה שלא תמיד את יכולה אחרת אבל איפה שכן את יכולה לשנות ולהשתנות ואת ערה לכך אל תוותרי לעצמך.... בהצלחה המון א ה ב ה