יש לי אנורקסינ ובולמיה.

שלום אני אנורקסית לשנתיים. אני לא כ"כ ירדתי במשקל אבל אני אנורקסית במחשבות... הגובה הוא 155 והמשקל 43. לפני שנה התחלתי גם להקיא. יש לי תקופות שבהם אני לא אוכלת/ אוכלת קצת ומקיאה/אוכלת מלר ומקיאה עד שההורים שלי גילו והתחלתי ללכת לפסיכולוגית ששלחה אותי לדיאטנית ולפסיכיאטר. הפסיכיאטר הביא לי כדור נגד דיכאון, חרדה, הקאות ומחשבות אובססיות. היום החלטתי שאני לא רוצה ללכת לפסיכולוגית יותר. היא לא מתאימה לי. אח"כ הלכתי לפסיכיאטר וסיפרתי לו שיותר אני לא הולכת לפסיכולוגית ההיא, הוא אמר שהוא לא יודע מה לעשות איתי. כי הוא לא יכולה להעלות את התרופה יותר, אני לוקחת כבר מקסימום ואני עדיין ממש בדיכאון וחותכת את עצמי, אם אמא שלי עוצרת אותי מלהקיא. הפסיכיאטר הציע לי אישפוז יום כי אני צריכה טיפול יותר אינטנסיבי. אבל זה רק עד גיל 18 ואני בת 19... יש לכם אולי רעיון בישבילי? ומה באמתץ אתם חושבים על אישפוז יום? נמאס לי כבר מהמצב הזה! ומכל היום לחשוב על אוכל, גם ביום וגם בלילה! אני ממש רוצה להחלים!!! אם משהיא שעוברת גם ה"א רוצה להתכתב איתי אני ממש אשמח

ראשית יקירתי שאלי את עצמך את השאלה האם באמת את רוצה לצאת משם ולהתמודד עם הקשיים והפחדים שבתוכך. אם התשובה היא חיובית ואת מוכנה לעשות את המסע החוצה (זה מסע לא קל ולא קצר אך שווה הכל כי בסוף תקבלי את חייך במתנה) לכי לטיפול ובקשי עזרה ממי שמטפל בהפרעות אכילה וילמד אותך ראשית להתמודד עם הפחדים והקשיים ולא לברוח מהם, ילמד אותך לאהוב ולקבל עצמך מחדש כמו שאת וילמד אותך להכיר את עצמך מחדש. את חייבת זאת לעצמך. ברגע שתחלימי נפשית גם הגוף יהיה בריא וכל ההתעסקות באוכל במשקל ובקלוריות יעלם כלא היה. זכרי כי זה לא הוקוס פוקוס ביום אחד אך זה בהחלט אפשרי לעשות זאת ולהחלים.

אני יכולה להגיד לך מחוויה אישית, 5 שנים באשפוז, שנתיים וחצי אשפוז מלא, ושנתיים וחצי אשפוז יום. זה משתלם - אבל את צריכה להחליט אם את באמת רוצה לצאת ממעגל הרוע הזה. בזכות האשפוזים האלה אני היום בדרך טובה אני בדרך ליציאה מהאנורקסיה. ואני הייתי על סף מוות לפני שאשפזו אותי הצילו לי את החיים. אני מודה להם על כל שנייה ושנייה שהייתי שם. גם אם היה קשה סיוט לפעמים, אני חיה בזכותם. מאחלת לך בהצלחה, שתחלימי, שתחזרי לחיים נורמליים. כאן בשבילך אם את רוצה..