פורום פסיכולוגיה קלינית

רציתי לשתף במשהו אישי וכואב. בת דודתי ,חברתי הטובה נפגעה בתאונת דרכים בסופהשבוע שעבר. עד יום שלישי היא שכבה מחוסרת הכרה בבית החולים ואני הייתי לצידה כל ערב... לא האמנתי שהיא לא תתעורר...זו היתה הרי "רק תאונה קטנה". מיום שלישי הפסקתי להתעניין בשלומה,פשוט מאוד מהקושי העצמי שלי ומאובר-אופטימיות אולי...אין לי מוזג האם היתה בהכרה או לא במשך 3 ימים, אם יכולתי לראות אותה,לדבר איתה,האם היתה מזהה אותי. אין לי מושג וגם לא שאלתי... בערב יום העצמאות,או קצת לפני,או קצת אחרי...הכל נגמר...אין לי מושג בדיוק מתי שוב,כי לא שאלתי. אבל אתמול בבוקר קיבלתי הוכחה ניצחת.נכחתי שם...במקום ההוא...משם כולם כולל הורי הלכו לביתה ואילו אני חזרתי לביתי לבדי. לא יכולתי לראות את משפחתי במצב כזה ובטח שלא את אימי שנמצאת "על קוצים" ורבה איתי על כל דבר קטן.היא מתקשרת אלי כדי לריב!!! האשמה מתחילה לכרסם בתוכי .יכולתי לראות,יכולתי לגעת,יכולתי אולי לדבר,יכולתי אולי לשנות משהו ואילו לא עשיתי זאת.. יכולתי לנצור לעצמי רגע אחרון...במקום להגיע למצב שבו אני יושבת בבית וחוץ מהמחשב הכל מזכיר לי אותה(היא לא אהבה מחשבים).היא אהבה לראות סרטים ישראלים בוידאו,אהבה לאכול,אהבה לצייר,לקרוא ספרים... היה לנו אותו טעם בלבוש,במוזיקה...אני לא אשכח את הפעם שהגעתי למינוס לא קטן בבנק מכל הבריחות שלי מהבית אל ביתה.. זכרונות מבית סבא-כשהם עולים הסבל כפול.... איך נמנעים מכל זה??? הדבר היחיד שנותר לי הוא חברותיה.אני משוחחת איתן באי סי קיו.הן גם כמוני מחוברות כמעט 24 שעות.אני מצחיקה אותן,והן אומרות שאני בדרנית ואני מסוגלת להצחיק גם מישהי שנמצא בדיכאון של החיים שלו. וזה עושה לי טוב על הלב,באמת שזה עושה אבל כרגע איזה אחת פלטה משפט: "חוש ההומור..תורשתי אצליכם במשפחה.סבא שלך היה אדם משעשע מאוד וכמו גם בת דודתך....."

ורד, או לקרוא לך בשם אחר, את יודעת איפה למצוא אותי אם את צריכה. תחזיקי מעמד אני יודעת שקשה לך. שלך תמיד תמיד, סתיו

ורד, זה מאוד קשה לאבד מישהו קרוב. עברתי את זה, פעמיים. עם שני ההורים שלי. חשוב דווקא להעלות את הזכרונות (גם כשהם קשים) ולהתאבל. אני פה אם את צריכה משהו. עדי

תודה זה שונה מדרכי עד כה.אני לא מדחיקה דברים כאילו אבל אני יודעת להניחם בצד ולהעלותם רק כשהם לא כואבים יותר.עשיתי את זה פעמיים עד כה.הפעם הזו קצת קשה יותר. אני יודעת טוב מאוד להתמודד עם אבל. תודה לשתיכן

שלום ורד! כל מה שאת מתארת כל כך מוכר לי, ולכן נורא-נורא קל לי להזדהות איתך. אני נמצאת עכשיו גם כן בעיצומו של תהליך אבל, אם כי אולי בנסיבות קלות יותר (אבי נפטר לפני פחות מחדשיים מוות טבעי בגיל 88 ). אבל אני מגיבה ממש קרוב: יש המון דברים שאני לא יכולה לעשות כי הם כל כך מזכירים לי את הימים שהייתי ביחד איתו, ובמקרה גם אצלי המחשב הוא אחד ה"מפלטים" היחידים, לאור העובדה שאבי לא אהב מחשבים ולא התמצא בכלל בתחום. ובקשר לעובדה שלא היית לצידה של בת דודתך ברגעיה האחרונים - אני לא יודעת אם נוכחותך היתה משנה הרבה לאור מה שקרה. אבל העיקר הוא - רגשי האשמה תמיד קיימים, ולא חשוב מה תעשי או לא תעשי לפני מותו של האדם האהוב. במקרה של אבי ז"ל, וגם במקרה של אימי ז"ל, השקעתי את מיטב כספי, זמני ומרצי לטיפול בהם בימיהם האחרונים, ובכל זאת רגשי האשמה כרסמו במשך תקופת-מה: אולי בכל זאת אפשר היה לעשות עוד משהו שלא נעשה? אולי אפשר היה להציל או לפחות להאריך את החיים ובאיכות סבירה ? - וכולי וכולי... עד כמה שזה נשמע נדוש, הזמן הוא הרופא הטוב ביותר. קחי לך כמה זמן שאת רק צריכה ואל תעשי בכח שום דבר שאת מרגישה שקשה לך לעשות. וכמובן - את מוזמנת לכתוב כאן ולשפוך את הלב כמה שאת רוצה! כל טוב! אחת

אבל זהו זה עבר

בעלי סובל מזה חודשיים מהתקפי חרדה קשים. פנינו לרופאה פסיכאטרית שהמליצה על טיפול בסרוקסט. לדבריה יש לקחת את הסרוקסט במשך 4 ימים 20 מ"ג ואז להעלות מינון ל 40 מ"ג. בעלי כגרע ביום הרביעי לטיפול וסובל מתופעות לוואי שכוללות תחושה של אי שקט ,פיהוקים רבים,בחילות. האם למרות זאת מומלץ להעלות את המינון כל כך מהר???? עליי לציין שתופעות הלוואי עצמן מהוות גורם להתקף חרדה... שאלה נוספת: מה אפשר לתת בזמן התקף חרדה כדי להקל? האם לוריוון או ווליום מומלצים? האם כדאי בכל התקף לקחת קלונקס? באיזה מינון? תודה!!

בעלי החל לקבל את התקפי החרדה לאחר שעבר גמילה מכדורים לשיכוך כאבים בשם רוקסט שמכילים קודאין. האם לעובדה הזו יש חשיבות לגבי התקפי החרדה?

אני לא אשת מקצוע אבל אני יכולה לספר לך מה קורה מניסיון אישי שלי. אני לקחתי סרוקסט לתקופה של 10 חודשים. מבחינתי היה רק שיפור קל ובתהקפי החרדה פחתו אבל לא היה שיפור ממש ניכר ודרסטי. בעת התקפי חרדה לקחתי "קסנקס" ו"אסיול" ואף אחד מהם לא עזר במיוחד. "קסנקס" לא עשה כלום ואילו "אסיול" הרגיע את הגוף ואיפשר לי לישון אבל גרם לתחושה של ריפיון שרירים וכבדות. אצלי לא היו תופעות לוואי. אם יש לך שאלות לשאול אותי, אשמח לענות. כמו שאמרתי לך, אני יכולה רק לספר לך על ניסיוני עם התרופות. כנראה שכל אחד מגיב אחרת.

שלום אני יכול לספר לך רק מנסיוני האישי. לקחתי סרוקסט במשך כ-10 חודשים כתוצאה ממתח נוראי שהצטבר אצלי וכתוצאה מכך היו גם סימפטומים פיזיים. בתחילה לקחתי כרבע כדור למשך מספר ימים (4 אם אני לא טועה), אח"כ חצי כדור למשך 4 ימים, ואח"כ כדור אחד ליום (20 מ"ג). בימים הראשונים הרגשתי רע מאוד. אבל המשכתי וההרגשה הרעה חלפה. לי הכדור עזר מאוד. שיהיה לך כל טוב.

התגובה שלך עזרה מאוד! משום מה הרופאה של בעלי לחצה שהוא ייקבל את מקסימום המינון אחרי 4 ימים בלבד וההודעה שלך הרגיעה אותי שלא חייבים להעלות מינון מיד ואפשר בהדרגה! תודה!!אבי כתב/ה: > > שלום > אני יכול לספר לך רק מנסיוני האישי. > לקחתי סרוקסט במשך כ-10 חודשים כתוצאה ממתח נוראי שהצטבר אצלי > וכתוצאה מכך היו גם סימפטומים פיזיים. > בתחילה לקחתי כרבע כדור למשך מספר ימים (4 אם אני לא טועה), אח"כ > חצי כדור למשך 4 ימים, ואח"כ כדור אחד ליום (20 מ"ג). > בימים הראשונים הרגשתי רע מאוד. אבל המשכתי וההרגשה הרעה חלפה. > לי הכדור עזר מאוד. > שיהיה לך כל טוב.

נמאס לי מהחיים האלה. אני האשמה פה במה שקורה לי? למה אף אחד לא יכול להבין אותי? אני לא מבינה איפה הקצר ביני לבין אחרים? מה הבעיה? אוף, נשבר לי. סתיו

סתיו, הקצר מצוי בתהום שנפערה בין כל אחד מהצדדים. נראה שכל אחד מהצדדים התבצר בעמדתו ולא מוכן לזוז ממנה מטר. צריך לקום ולהחליט ש"זהו, המלחמה נגמרה, עכשיו צריך לבדוק מה בכל זאת ניתן לעשות, ואיך אוספים את השברים". ככה אני חושבת, בכל אופן. טלי פרידמן

ואז אני אצא מפסידה כמו תמיד.

איך פותרים בעיה כזו - כל הזמן לך תרחוץ ידיים, אל תגע בבעלי חיים, כל טיפת לכלוך מטריפה אותה, אין לה זמן כי מאוד עסוקה בנקיון ובכביסה שלא נגמרת אף פעם. אי אפשר ללכת לים כי זה מביא לכלוך בקיצור גיהנום - אבקש את תגבותכם המהירה בתודה מראש שלמה (שם בדוי)

שלמה שלום רב, לא הבנתי משאלתך מי היא האישה עליה אתה מדבר. אמא? אישתך? חברה? בכל מקרה נראה כי אכן יש אצל אותה אישה חלק אובססיבי של ניקיון, אך האם היא מודעת לכך, להגזמה? האם זה משפיע על תפקודה בחיי היומיום, על על סביבתה (פרט ל"הצקות" החוזרות ונישנות)? האם נראה לך שאישה זו תסכים להגיע לטיפול, או אף לטיפול תרופתי? אמשיך לייעץ, לכשתשיב על שאלותיי, ותבהיר את הדברים. בברכה, טלי פרידמן

שלום, גם לי יש סוג מסוים של אובססיה לניקיון. אני יודעת על מה אתה מדבר, שלמה, אבל אצלי זה לא מפריע לאף אחד, כי אני לא נוטה להטיל את זה על אחרים, אם אחרים רוצים להיות מלוכלכים, שיהיו. כמו שטלי שאלה, היא מודעת למצב שלה, ז"א אני מודעת למצב שלי, יכול להיות שהיא בטוחה שההתנהגות שלה היא נורמלית לחלוטין, והיא מטילה את זה גם על אחרים.

שלמה שלום במידה ומדובר באמת בכפייתיות תוכל לעיין באתר של הדסה ירושלים על הסברים בכתובת http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/index.htm שם מופיעים גם דרכי הטיפול. עם זאת, בנושא של ניקיונות הבית מדובר פעמים רבות בבעיה הקשורה לחיי המשפחה ודורשת לכן דיאלוג טיפולי עם המשפחה. אני לא בטוח שאשתך (או אותה אישה עליה אתה מדבר) תסכים איתך שמדובר בבעיה שלה. היא יכולה לטעון למשל, שאתה לא מספיק מודע לצורך שלה שיהיה נקי. מאבקים מסוג כזה הם רקע לסכסוכים במשפחה ויתכן שהדרך הנכונה להתחיל ולשנות דברים הוא להגיע לייעוץ זוגי דווקא. במידה והמטפל יהיה סבור שמדובר בהפרעה כפייתית הוא יוכל להמליץ על טיפול מתאים ייעודי, או טיפול משולב. בברכה ד"ר אורן קפלן.

בוא נגיד שאם אתה רוצה לצאת, והיא לא יכולה לפני שהבית יהיה מסודר ונקי , אתה תגיד לה "בואי נצא, אחר כך כשנחזור, אני אעזור לך לנקות" ובאמת תעזור ,כי אם לא, בפעם הבאה זה לא ילך. בכלל , אפשר לעזור, גם אם אתה לא מתכנן לצאת. אבל דבר נוסף, הרבה פעמים נשים מנקות כי יש תחרותיות בין הנשים בבנין, ומדברים על נקיון הרבה מאוד, ובדרך כלל אלה נשים שלא עובדות, ואין להן דבר זולת ביתן, אם אישתך כזו, שלח אותה לחוג או שניים, שיהיה לה עוד משהו לעשות, או לקורס לימודי כלשהו, היתה לי שכנה כזו, בעזרת שטיפת מוח שעשיתי לה, היא יצאה לעבודה בחוץ, היום היא כבר מטיפה לאחרות, לא שהבית שלה פחות נקי, אבל כל האובססיה ירדה מהפרק.

שלום אבקש מכל משתתפי הפורום אשר ילדיהם נוטלים ריספרדל , אינפורמצייה על התרופה מבחינת השפעותיה ותופעות הלוואי שלהץ לבני בן ה=10 הסובל מבעיות קשב ריכוז ורגשיות התרופה "ריספרדל" במינון 0.5מ"ג הוצעה ואני די לא שקטה ומתלבטת על כן אבקש חןןת דעת מהורים שלילדיהם הוצעה תרופה זו מהנסיבות שציינתי וכן מצוות המקצועי של הפורום אבקש מידע מפורט על תרופה זו והשלכותיה. בתודה

שלום אני לא רופאה אך מניסיוני אוכל לומר כמה דברים: מאוד מפתיע אותי שבנך מקבל תרופה אנטי פסיכוטית לבעית קשב וריכוז. התרופה מיועדת למניעת התקפים פסיכוטיים, ונחשבת כטובה בתחום הזה מינון של 0.5 מיליגרם נחשב למינון נמוך מאוד נותנים תרופה זו עד מינון של 6 מיליגרם מניסיוני תרופה זו גורמת למספר תופעות לואי : חוסר ריכוז חמור, אי שקט, עצירות ,ישנוניות מרובה ורעד יש תרופה שעוזרת להפחית את חלק מתופעות הלואי לתרופה קוראים "דקינט" מקווה שעזרתי שרון

תודה על תגובתך האם את נוטלת את התרופה? ובאיזה מינון? מה זה מצבים פכסיכוטים? למה את נוטלת את התרופה ובת כמה את? כמובן אשמח אם תשיבי בתודה האם את מכירה ילדים שלוקחוים תרופה זו?

שלום, יש לי ילדה בת 3, אשר במשך היום אינה לובשת חיתול אולם בלילה ובזמן שנת הצהריים היא עם חיתול. לעיתים כאשר היא קמה משנת הצהריים היא אינה מעוניינת להוריד את החיתול והיא מודעת להבדל, בחיתול "מותר לעשות פיפי". איך עלי לגמול אותה מחיתולים בלילה , האם לחכות לרצון שלה? מהי הדרך הבטוחה לגמילה מחיתולים?.

לילך, היא ילדה יחידה או שיש עוד אחות? איך היא בגן? איך היא בתחומים אחרים? עדי

לילך שלום. גמילות בכלל וגמילה מחיתולים בפרט הינן נושא מאוד משמעותי בהתפתחות של תינוקות וידים. בדרך כלל בתוך הדרמה המתחוללת מתגלמים נושאים הקשורים לקשר עם הפעוט: תקשורת, תסכול, קבלה, נפרדות, אובדנים ועוד נושאים רבים ומגוונים. השליטה בסוגרים בדרך כלל מתחילה קודם במשך היום, ומאוחר יותר עוברת הכללה גם ללילה. חשוב להתייחס לזה בקגישות ובעדינות מצד אחד- אך לא בזהירות יתר מן הצד השני. חשובות שאלות הרקע שעדי שאלה- כי כדאי לקחת בחשבון את המציאות בה חי הילד ואת הלחצים העשויים להיות כמו גם את מזגו של הילד. וחסיום- חשוב להכין מראש ולעשות את הצעד ביחד ובידיעה שהגמילה אינה מיידית- וכי יהיו פיקשושים בדרך, אבל זה לא נורא, זה בסדר גמור וההרגל ירכש בהדרגה. בהצלחה. רוית.

יש לה אחות בת 8 היא מאוד עקשנית, פקחית וכאשר אינה מקבלת משהו היא בוכה , או מרביצה או נושכת (תלוי המידת העצבים שיש לה).. בד"כ היא בוכה.

מניסיון עם 7 ילדים שניגמלו, לכל ילד את הקצב שלו, אל תנסי להכריח אותה, כי את תהיי עצבנית, היא תהיה עצבנית, וזה לא שווה , מה גם שלא יועיל, יש לי ילדים שנגמלו מאוד מוקדם, בעצמם, כמו ילדה שהיתה פחות משנתיים וכשנולד האח שלה, היא ראתה שני גדלי טיטולים, והחליטה, שהיא לא צריכה לא טיטול ולא מוצץ, והפסיקה באחת. ויש לי ילד שרק בגיל ארבע, הפסיק להרטיב בלילות, כשניסיתי להשכיב אותו בלי טיטול, הוא הרטיב, והעיר אותי להחליף לו מצעים, פעם אמרתי לו שיחזור למיטה הרטובה, אז הוא פשוט עמד בחדר בשקט, וחיכה, כמובן שלא החזקתי מעמד והחלפתי לו למצעים יבשים. בקיצור, פשוט לחכות, באחד הילדים כנראה חיכיתי יותר מידי, והוא פשוט הוריד את החיתול ביום והתישב על האסלה. ילדה אחרת החליטה שהיא כבר לא צריכה טיטול בלילה, וקמה יבשה, ואחר פשוט מאוד השתדל, כי הוא ידע, שברגע שהוא יפסיק עם ההרטבה בלילות הוא עובר למיטה חדשה, בקיצור, להכניס אותם באיזושהיא דרך למוטיבציה להפסיק עם הטיטול בלילה , אבל לא בצורה מאוד לחוצה, ואם לא מתעסקים עם הנושא כל היום, אבל בכל פעם שהיא קמה עם טיטול יבש, עושים חגיגה קטנה, ונותניםנ לה איזה צ'ופר, אזה"גאולה" תגיע מהר.

שלום טלי! נכנסתי לפורום הזה אחרי המון זמן שלא ביקרתי בו, כחצי שנה אולי, והייתי נורא עצובה, לאן נעלמו כל המומחים? הפסיכיאטר, וגרין והיה עוד פסיכולוג קבוע (לא זוכרת את שמו), וצבט לי קצת בלב ששום דבר לא נשאר כמו שהוא, כי אז זה היה מקצועי ויפה ועכשיו זה סתם עוד פורום של פינג-פונג בין אנשים. רק את נשארת, וזה יותר מכל מעיד עלייך ועל האיכויות שלך, אז עלה בי רעיון, למה שלא תקימי קבוצה וירטואלית, קבוצה דינאמית או קבוצת תמיכה לפי בחירתך. קיים כבר מודל כזה, בתשלום חודשי שמתפקד יפה. אני לא נמצאת בו אבל זה אפשרי. אם יש לך נסיון בקבוצות וזמן, זה דבר נהדר. להשתמע.

נו טלי, תרימי את הכפפה... אני משתתפת !!!

סוזי יקרה, ראשית תודה על המחמאות. שנית, הדברים אמנם השתנו מעט, אך לא הכל. הצוות עבר שינויים קלים,אולם הפסיכיאטר, ד"ר פלד, עדיין נמצא, רק מבקר לעיתים רחוקות. דרור גרין, גם הוא עימנו, ומדיי פעם מאיר את עיניינו במילותיו החמימות. הצטרף פסיכולוג קליני, ד"ר קפלן, במקום אמיר שהיה בעבר. הצטרפה עו"ס רוית ניסן, שתחום התמחותה הוא תינוקות וילדים, והצטרף ד"ר יוסי אברהם, פסיכולוג תעסוקתי. אז סכ"ה הצטרפו אלינו עוד אנשים, עוד מומחים ועוד גולשים. בעניין הפינג-פונג, זה לא ממש "דיבורי סרק", כי לעיתים קרובות ההתכתבויות בין הגולשים מעניינות, נותנות רקע על הפרעות שונות "מן השטח" ומסייעות בתמיכה ועידוד שאינם פחותים מחוות הדעת המקצועית. אני שמחה ששבת אלינו לאחר העדרות ממושכת, ומקווה שתישארי, ותקחי חלק פעיל בפורום. לגבי קבוצת התמיכה הוירטואלית, לקחתי את הדברים לתשומת ליבי, ואני מבטיחה לחשוב על כך. בברכה, טלי פרידמן

בתור אחת האשמות בכך שזה קרה,אני חושבת לפעמים שאנשים שמגיעים לפורום על מנת לשאול שאלות ,נרתעים מההתכתבויות אולי זה נראה להם פורום לא רציני וחבל כי זה מפספס את המטרה העיקרית של הפורום הזה ואני מאשימה גם את עצמי.אני הייתי אחת הראשונות שהתחילו עם זה.

היי לך, למה את מתכוונת שאת אומרת פינג פונג? איך הפורום היה לפני חצי שנה , כשהיית נכנסת אליו? איך הוא היה שונה? מעניין אותי לדעת. ביי .

היו בו שאלות ותשובות, רובן מקצועיות ממש. האנשים הקבועים ניכרו פחות והתפתחות, הדיאלוגים בין האנשים הייתה מועטה יותר. סליחה, אבל הדיאלוגים האלה שעכשיו חלק מכם מרגיש אשם בגללם הם לא מה שאמור לקרות גם בקבוצה סגורה?

לכל הגולשים, לאור פרץ היצירתיות פה בזמן האחרון, החלטתי להציע לכם קצת "לשחק" עימי, להפעיל את הדמיון, ולראות מה כל אחד מביא אל תוך ביתנו הקט, הפורום. אני אביא בהמשך סיפור. אני מציעה שכל אחד מכם יציע המשך לסיפור. ובואו נראה לאן זה יוביל אותנו. אז מי שמוכן קצת להעז, לתת דרור לדמיון ולמחשבות, מוזמן לקחת חלק: אריה הים שחה לו בים. עד לא מזמן הוא היה על החוף. הוא מחפש את חבריו, אך לא מוצא. כנראה שחו למקום אחר. הוא החליט לשחות לבדו, והוא ראה במים דברים יפים, שחה למקומות בהם לא ביקר בעבר, פגש יצורים חדשים, צדפים יפים ועוד. ואז הוא הרגיש שהוא הרחיק לכת ושחה בחזרה לחוף המוכר, יצא אל החוף. חבריו עדיין לא שבו. הוא היה לבד על החוף, התיישב על החול והביט בים. הים בצבע הכחול-טורקיז היה שקט ורוגע. עכשיו תורכם להמשיך... שתיהיה לכם שבת שקטה ונעימה, שבת של חול, חוף ים, וים טורקיז-כחול... שלכם, טלי פרידמן

ואז האריה אמר לעצמו:לא באו?אלך לנוח...... ואכן שם את ראשו על ערמת חול שאגר ונרדם כאשר השמש החמימה מקרינה....נרדם בשינה עמוקה עמוקה....ואז..........תמשיכו אתם חברים..

הקיץ משנתו, הביט לשמים, עננים עושים צורות של חתול במגפיים, ברבורים ומכשפות, ופתאום, אין יותר צורות למעלה, נעלם לו המכחול, ופתאום כל השמים הם ענן אחד גדול... וכך התכסה לו כלב הים בשפמו השעיר ושר לו בקול גדול!

ישב וחשב, "כמה חבל שחברי אינם כאן איתי לחלוק עימי את הרגע היפה והקסום הזה, והים המדהים הזה, יופי כזה חבל לבזבז, הוא נועד לכולם, ולא רק לי, כל כך הייתי רוצה אותם פה איתי עכשיו, לשתפם בו, שיהנו גם הם, ובכלל גם עם כל היופי הזה אני מרגיש כאילו משהו חסר לי בלב, מין ריקנות צובטת, כי הם לא פה איתי להנות ממנו, להרגיש את השלווה, המנוחה והרגיעה. הטבע והים יפים הם, אבל החברים האמיתיים הם הנותנים את המשמעות לדברים, ובלעדיהם כל היופי של הטבע כאילו מאבד את עוצמתו. אני נמצא כאן כביכול בבית, אבל הבית ריק מאדם... ". ואחרי שחשב את הדברים הללו, קם שוב ויצא לחפש את חבריו, לא ויתר, לא התייאש, עבר מסעות קשים, טיפס על הרים גבוהים, נלחם מלחמות כמעט אבודות, בסוף כשכבר היה תשוש וחלש, מיוסר וכואב, החליט לחזור שוב אל החוף, סתם לבדוק, מין "תחושת בטן", שאולי בכל זאת חבריו כבר שם, כבר שבו כל אחד ממסעו הפתלתל. כשהתקרב לאיטו אל החוף, כבר יכול היה לשמוע את קולותיהם העמומים ממרחק, והתחיל להרגיש את השמחה והאושר מציפים אותו, אך לרגע קט התיישב, כדי לאזור כוחותיו שוב מרחוק, יכול היה לראות אותם מטושטשים, לשמוע את קולותיהם הרחוקים, התחזק מעצם המחשבה שבוודאי גם הם חושבים עליו כרגע כמו שהוא עליהם, מתגעגעים אליו כמו שהוא אליהם, תוהים מה איתו ואיפה הוא. כשהרגיש שכוחותיו שבים אליו ידע בליבו פנימה כי הוא יכול כעת להתקרב יותר, להרגיש אותם קרוב יותר, לשמוע אותם ברור יותר, לדבר עימם, להקשיב להם, לחלוק עימם חוויות ממסעותיו ולהתחלק בשלהם, להושיט להם את ידו, ולתפוס בידם המושטת לקראתו. לזמן קצר כל כך לא היה עימם, אבל כל כך הרבה דברים כבר קרו לו, ובטח גם להם, חשב, ומיהר להצטרף אליהם. חברים רבים קיבלו את ידו שם על החוף, חלקם הקשיבו לתלאותיו, חלקם חלקו ושיתפו אותו במסעותיהם ובקשיהם, רובם שמחו לראותו והתלהבו משובו, התגעגעו אליו בזמן שהיה חסר, חיזקו את ידיו ואת ליבו, ומיעוטם עדיין תשושים וחלשים מהמסע הפרטי שלהם, עדיין לא יכלו לחלוק עימו את שמחתו על שובו, היה להם קצת קשה לקבלו, אבל בליבו המשיך וחשב אריה הים "לא נורא, הזמן יעשה את שלו, נעדרתי אך שבתי, ואני כל כך רוצה להישאר, התרגלו גם לנוכחותי פה, ילמדו לחלוק עימי את החוף הנהדר הזה בשנית, פעם כבר ידענו אז ללמוד מחדש זה קצת יותר קל, כל אחד מאיתנו אריה ים שונה הוא, וגם להם היה קשה בדרך, סבלו והתענו, ואולי מסעם עוד לא נגמר, עוד צריכים קצת זמן להתחזק ולהתאושש, כל אחד בקצב שלו הולך הוא, בכל מקרה אני אחכה להם פה בחוף המבטחים, כשאוכל לאקל אנסה לעשות זאת, אבל בכל מקרה אשתדל לא להקשות, וכשלא ירצו בי אתרחק מעט עם חברי האחרים ואתן להם את מרחב הנשימה שכולנו לפעמים צריכים, אבל כשיגיע גם מסעם אל קיצו עדיין אהיה פה, לא אתייאש ולא אלך, ואז נוכל לחלוק את האושר האמיתי ביחד". ועכשיו, אחרי שחזר אל ביתו האמיתי, הים השקט הרוגע, השלו והמקסים הזה, והבית כבר לא ריק, הוא מלא בחבריו הישנים, האוהבים, המתגעגעים, אז יכול היה להרדם אחרי לילות רבים טרופים, כי הרגיש שחבריו ישמרו על שנתו... ונרדם. לטלי ולכולם, את מדהימה, ותודה. מקווה שירדתי לסוף דעתך וקלעתי למטרתך. אביב.

אביב.... לדעתי את כשרונית ורגישה במיוחד, את בהחלט יכולה וראויה לכתוב מפרי עטך ואף לפרסמו את תצליחי....!!!

זה היה יפה..... ואני כנה.... באמת:) אני לא יודעת אילו אנשים פגשת בעולם הזה ומה הם עשו לך.גם אני פגשתי אנשים רעים .אבל אני לא בן אדם רע,באמת שאני לא. אני לא מרגישה מאויימת מבני אדם ובטח שלא דרך האינטרנט(צר לי אבל אני שולטת:) בדיחה פרטית של חובבת מחשבים) ובטח ובטח לא ממך... עלי להרגיש מאויימת אביב? אני רואה בך כאחות גדולה,אחות לצרה...אבל לא רק חלקנו גם דברים יפים אחרים, בכדי שנאמר אחת לשניה דברים פוגעים כאילו לא? סליחה שהכנסתי את ההודעה הזו לתוך ההודעות עם הסיפור.עכשיו אני רואה שזה לא כ"כ במקום.

ב - ר - א - ב - ו ! ! ! את נהדרת! אני נהניתי מכל מילה. וכמו יעל וטלי גם אני חושבת שאת כישרונית. מאוד. ביי בינתיים.

ואז עלו מחשבות בראשו : איפה חבריי?? למה נטשו אותי ?? האם אינם אוהבים אותי?? האם אינם דואגים לי?????? אבל בעצם החיים יפים גם בלעדיהם!!!!

החיים יפים גם בלעדיהם..כי מחר יום חדש ויש עוד הרבה חברים חדשים חמים ואוהבים,שתמיד ישמחו להיות לי לעזר ואני כעזר להם.....וחברים אלו הם הכי אמיתיים,כי לא מעניין אותם מה היה,למה,ואייך.הם מקבלים אותי כמו שאני...ללא עבר...ללא עתיד......ואוליי אלו החברים האמיתיים אמר לעצמו....

אז הנה, מרד קטן: ליבו של האריה נשבר בקרבו. הוא הביט סביבו, החול המצהיב מכה בו בשממונו הצחיח, והים הצלול בוהק למולו בריקנותו השקופה. האריה סירב להתייאש. הוא נותר על החוף ובלבו מוסיפה לפעם התקווה כי חבריו הטובים לא ינטשוהו. אפשרות א: ואז הוא מת ברעב. אפשרות ב, פואטית יותר: ימים שלמים נותר האריה על החוף. הוא ניזון מפגרי דגים ומיני חיות אחרות שנפלטו אל החוף. כלום יש ערך לקיום שכזה, תהה האריה בליבו. הוא חש כיצד השמש הקופחת ממיסה את עורו והוא נוזל בבדידותו לתוך גרגרי החול הגסים. שוב לא יכול לשאת את ההתפוררות הזאת. הוא מצא קונכייה ארוכה ומשוננת, אחז בה, והחדירה לתוך ידו. טיפות דם אדומות נקוו בשיפולי ידו. אדום וחם ניגר הדם אל החול הצהוב כשהוא מסרטט כתמים כהים על הקרקע. האריה נשכב באפיסת כוחות על החול. הדם שנקווה סביבו תחם את מקום קבורתו במעגל אדמדם, מעגל שהתמזג עם שחור גווייתו. [אל תיקחו אותי ברצינות. סתם השתעשעתי קמעא. במבי]

המשךמהמם

המשךמהמם

היי, גם עם סוף יותר פסימי אין לי בעיה, זה אפילו יותר מתאים לי. אחלה. גם את מוכשרת לא מעט. ביי בינתיים.

כל אחד ואחת מכם לקח אותי אל פיסת החוף הפרטי שלו, אל אריה הים שבתוכו. ראו כיצד כמה שורות שכתבתי לכם, הוציאו אתכם אל מסע מרתק משל עצמכם. כל אחד עם אריה הים הפרטי שלו, כל אחד עם החברים שנעלמו, ושבו, או שלא. אני נותנת לכם את הבמה להמשיך, ליצור, להמשיך את הרפתקאותיו של אריה הים, להגיב על סיפורים של אחרים וכל מה שנראה לכם. אתם מדהימים, אני איתכם כאן. טלי פרידמן

הים, כמה יפה הים הרוגע, נאנח לרגע האריה בעצבות שכזו נזכר בימים בהם היית לו אהבה והחל להזיל דמעות, וכאב לו, במקום שאיש לא ראה הנפש...הרגש שלו. גל שלגעגועים הפיל עליו מין אי שקט נפשי, ופרץ בצעקות צווחניות. הוא התגעגע לחברתו אשר היית עם כל הקבוצה, ונזכר איך שניהם היו זוג ניפלא הוא והיא... כך התפתל מכאבים כל היום עד השקיעה. ובחלומו הופיעה זוגתו...ונשקה לו בשפתיו השמנות...ולחשה לו סיפורי אהבה ישנים...

שלחתי לך עוד מייל אודה לך אם תייעצי לי גם בעניין הזה תודה

אנג'ל, לא קיבלתי שום אימייל. ליל מנוחה, טלי פרידמן

דוקא שהמייל לא הראה בעיות... תודה. לילה טוב

היי, תקראי את ההודעות שלי לרחל מהיום ,בבקשה. הרגשתי ממש רע ואני לא יודעת כבר מה לחשוב והאם זה מה שמחכה לי בהמשך ? ביי בינתיים אני אלך ביום ראשון לקחת טפסים למזונות ותביעת גירושין בכל מיקרה...

אליאן, התחושה הרעה עשויה להיות מהפחד ומעוצמת הרגשות שככל הנראה מתחוללים בתוכך. אני שמחה שלמרות הכל ואף על פי, את לא מוותרת, וביום ראשון את ממשיכה בדרך שהחלטת. יישר כוח. ושתיהיה שבת טובה ושקטה, טלי פרידמן

היי, חשבתי שלכתוב ואחר כך לתת למטפלת לקרוא זו המצאה שלי ! אני נזכרת כשאמרתי למטפל שלי פעם ראשונה שאני רוצה לכתוב דברים שאני מרגישה ולתת לו לקרוא אז הוא ענה " קשה לך לדבר ? אמרתי שכן ויותר קל לי לכתוב אז הוא ענה "אני כאן כדי לעזור לך,את יכולה לכתוב אבל זה מאד חשוב שתשמעי את עצמך אומרת את הדברים" וכך כל שבוע הייתי מגיעה עם כל "הניירת" ומקריאה לו דברים עד שעם הזמן יכולתי לדבר על כל דבר שבעולם מבלי להקריא או לתת לו לקרוא. אני עוד זוכרת את הפעם הראשונה שהחלטתי לבוא לפגישה בלי אף נייר והייתי ממש בלחץ. אבל בעזרתו זה נעשה קל... זה כל כך חשוב שיש מישהו שסומכים עליו !!! סתם כתבתי את הדברים, הזכרת לי חוויות מהטיפול והרגשתי צורך לכתוב. התחושות שלך ושלי מאד דומות לגבי הטיפול ובכלל... ביי

היי אליאן, זו בטח לא המצאה שלי, זה פשוט כלי מצוין שהמטפלת שלי לימדה אותי להשתמש בו, והוא עוזר לי לא רק להעביר אליה דברים, אלא לעבור תקופות קשות בחיים. האמת היא שבדיוק היום דיברנו על זה בפגישה שלנו, והיא הזכירה לי את הפעם הראשונה שביקשה ממני לכתוב לה דברים, כמו מה עובר עליי, ומה היה פעם, ואני עניתי לה "אני לא יודעת לכתוב", היום אני ממלאת מחברות שלמות לפני כל פגישה, והיא - המסכנה - צריכה לעשות הרבה שיעורי בית ולקרוא את הכל, אבל מה לעשות בפגישה אף פעם אין מספיק זמן לדבר, בטח לא עבורי, אני כזו קשקשנית, לא סותמת את הפה לשניה. אביב.

אני נהנית מה"קישקושים" שלך מאד ואני בטוחה שגם היא... :-) בייייי

וחסר לך שבפעם הבאה כשאת חוזרת לא מודיעה לי.......מה-זה התגעגעתי...

עד מתי אפריל 0' ? ? ? ? שלך, סתיו

לא הבנתי:) אבל את יותר צעירה!! בצבא אני מתכוונת בגיל את גדולה ממני זה היה גילוי מעניין

גם אני אוהבת אותך... סתם צוחקת. סתיו

היי ג'קי, ערב טוב, קודם כל השמחה שלך מובנת, והיא בכלל לא שטויות שלך, גם לי לפעמים נדמה שאני קצת נבלעת פה בפורום, לפעמים מרוב לחזק באמת קצת שוכחים אותנו, ולא שואלים מה קורה איתנו. אני מבינה את הקושי שלך עם המטפלת שלך, אני לא יודעת כמה זמן את בטיפול (מנחשת שאת בתחילתו), אבל לפעמים השלב הראשוני שצריך לעבור הוא באמת לפתח אמון ולדעת שאפשר לסמוך על המטפלת. זה שאת מרגישה שהיא מבינה אותך זו התחלה, אבל זה באמת לא מספיק, כדי לקדם את התהליך, כיון שהבנה היא רציונלית, ובהפרעה ובטיפול עובדים יותר הרגשות וזה מה שחשוב. אני בטיפול שלי באמת בהתחלה חשבתי עם השכל וידעתי שהמטפלת שבחרתי תוכל להבין אותי, אבל עם הזמן זה כבר לא היה חשוב, מה שכן היה חשוב זה ההרגשה שאני יכולה להישען עליה בתקופות הקשות, וההרגשה שהיא איתי, חווה ומרגישה את מה שעובר עליי, וזה מה שעזר לי לעבור תקופות שפל בטיפול, משברים ונפילות. ההרגשה שלך של זלזול, יכול ליהיות שהיא מציאותית, יכול להיות שאת מפרשת את הדברים שהיא אמרה לך לא נכון, ויכול להיות שאת גם משליכה עליה את הזלזול שאת מרגישה בעצמך לגבי ההתעסקות שלך באוכל. בכל מקרה ההמלצה שלי היא לפתוח את הדברים, פשוט בפגישה הבאה תלכי אליה וספרי לה בדיוק מה שכתבת לי שאת מרגישה לגבי הזלזול שלה, זה לא קל, זה אפילו קשה לבקר אותה, בייחוד כשהיא שם כדי לעזור לך, אבל בשביל זה נועד הטיפול, ומה שחשוב בו זה את והרגשות שלך, כולם, כולל הקשים וכולל אלו, והשיחה עליהם זה בדיוק מה שימנע ממך להפנות את הכעס עליה כלפי עצמך, ואחר כך כלפי האוכל. אם קשה לך מדי לדבר איתה בגלוי, את תמיד יכולה להדפיס לה את ההודעה שהשארת לי בפורום ולתת לה לקרוא. אני עושה את זה לפעמים עם המטפלת שלי, כותבת לה דברים שקשה לי להגיד לה בפנים, בייחוד ביקורת על דברים שקרו בטיפול או שאמרו בטיפול, נותנת לה לקרוא, ואז היא מעלה את הדברים וזה קצת יותר קל. בקשר לדחיפה הראשונית ולהרגשה שאין לך בשביל מה להתחזק, האמונה שלי היא שהדחיפה הראשונית היא פנימית, הידיעה ואפילו השכלתנית שלנו שמשהו פה לא בסדר, שמשהו לא נורמלי, וזה שאין לך בשביל מה להתחזק ? בשביל עצמך קודם כל. אחר כך יבוא כל השאר - הספרים, הסרטים, והבילויים, אבל קודם כל בשביל עצמך. ראיתי הודעות שלך בפורום, ונראה לי שאת בן אדם מקסים שיש לו הרבה מה לתרום, ואני לא אומרת את זה לכל אחד, אז תעשי את זה קודם בשביל עצמך, ואחר כך נקודות האור יבואו מאליהן. ומשפט מיוחד בשבילך - "השאיפה הגדולה שלנו בחיים היא מישהו שיגרום לנו לעשות כפי יכולתינו" - רלף וולדו אמרסון נשמע לי שיש לך את היכולת ואת המוטיבציה ורק תמצאי מישהו שיעזור לך להגשימם, בין אם זו המטפלת הזו, בין אם תחליטי להחליפה באחרת, ובין אם זו את עצמך... ואם את רוצה זה לא חייב ליהיות מישהו, זה יכול להיות גם משהו, ששוה להגשים בעבורו את החלומות... בהצלחה, אביב.

היי ג'קי, כמעט פספסתי את התשובה שלך, בעמוד הקודם, אבל למזלי לא !!! חנה, זה בטעות, פשוט השארתי הודעה עבור אמא שלי בפורום אחר, והשתמשתי בשם הזה, ושכחתי להחליף. העצה שלי - פשוט תסתכני פעם אחת, תשפכי את הכל, אחרת באמת תתפוצצי, זה לא בריא לשמור בלב, קצת קשה לי לייעץ לך בענין הזה, כי אני דווקא מאלה שמדברים, ושופכים את כל אשר על ליבם, בייחוד בטיפול, אבל נראה לי שזה גם ענין של זמן, שברגע שתסמכי על המטפלת שלך ויווצר האמון בינכם, תוכלי באמת לדבר, ולא תחששי מתגובתה, כי תדעי שהיא יכולה להבין אותך. ומעבר ללאמר לה על התחושה שהיא לא מבינה אותך בענין האוכל, נראה לי שכדאי לך לדבר גם על הרגשות המתלווים לזה, שהם החשובים, התחושה של הבושה בהתעסקות באוכל, התחושה שרק בזה את מצטיינת ובכל השאר את כישלון, ההרגשה שלך שקשה לך לספר לה דברים - זה נראה לי הענין העיקרי, שכדאי לעבוד עליו. ואני חוזרת שוב על העיצה, אם קשה לך לדבר על זה, תכתבי את זה ותתני לה לקרוא, לפעמים זה קצת יותר קל וגם עושה סדר בדברים ומארגן את המחשבות. ודרך אגב, את בכלל לא מפגרת. תראי איזה התלבטויות את עוברת, בטח קשה לך נורא, אבל אני פה לחזק את ידייך ולדבר איתך, מתי שתרצי. אביב.

היי לך, יו, תודה רבה על התמיכה ועל הכל. בשבוע האחרון לא הייתי כ"כ בעיניינים, מעין out כזה. לא יודעת. שמחתי לחזור, להתעדכן ולגלות שהדואר שלי מלא בהודעות מהפורום. !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז אני לא כ"כ יודעת מה לכתוב לך בחזרה פרט להמון תודות, באמת. אם יעלה לי משהו שאני אינני חוששת שהוא ישעמם אותך למוות(למרות שאני לא בטוחה שיש דבר כזה), אני אכתוב לך. שוב תודה. שלך, אוהבת, אני.

לא הגבת להודעה האחרונה שכתבתי לך. בכל מקרה שתהיה שבת שקטה וכייפית. (עם הרבה שירים :))... שלך, סתיו.

סתיו, לא הבנתי לאיזו הודעה התכוונת. אולי תכתבי שוב? טלי פרידמן

כתבתי שתנסי למצוא פיתרון. חוץ מטיפול. אני לא מסוגלת להמשיך לחיות ככה יותר. סתיו

הי לכול בואי הפורום!!!!!!!!! אני מעוד עודה עם שוב תעזרו לי!!!! הינה זה באה... ביום שבת האחרון פגשתי מישהוא בן 24 !!!! אני בת 19 הוא ביקש את הטל' שלי... אני נתתי ! הוא היתקשר ביום למחורת ניפגשנו יום שלישי .. מעוד נהננו!! גם ביום רבעי ניפגשנו !!! ושוב מעוד נהננו!! הוא הביא אותי הביתה ליווה אותי עד הדלת ... היתנשקנו.. ואז הוא שאל אם אמא שלי בבית מחר ואמר אני יקפוץ עליך מחר ב 4 ! אמרתי לו אוטומטית ... לאאא! כיוון שמיד עלה בראושי רעיון שהוא מעוניין במשהוא פיזי ! ואני לא מוכנה! יום אחרי זה הוא אמר שהוא בטוח שאנחנו לא מתאימים ושאני עדיין ילדה קטנה!!! תזבירו לי מה קרה פה... בבקשה!

שלום הרו! למיטב ידיעתי, הבעיה שאת מתארת היא נפוצה ביותר: הבחור מעוניין בקיום יחסי מין, וזוהי אולי זכותו, אבל גם זכותך להרגיש שהקצב שלו מהיר מדי בשבילך ואת רוצה עוד שהות כדי להכיר אותו קצת יותר טוב. ואת לא צריכה לעשות שום דבר תחת לחץ ונגד רצונך! אם את בכל זאת עדייןמעוניינת בו - תוכלי להתקשר אליו ולהסביר לו את זה, ותראי מה תגובתו: אם הוא יסכים להמתין קצת ולהגיע איתך לאיזה פשרה שתתקבל על דעת שניכם - מה טוב. אבל אם הוא ממשיך להגיב בצורה פוגעת - כמו שעשה בפגישתכם האחרונה - אז חבל על הזמן שלך! ואגב, אם הוא מגיב בצורה כזאת - מתרגז כשלא מקבל מיד מה שהוא רוצה - אז מישהו מבין שניכם הוא באמת ילד קטן, וזו לא את... אני מאחלת לך שתבני במהרה מערכת יחסים שמבוססת על כבוד והתחשבות הדדיים! מקווה שעזרתי במשהו! כל טוב ! אחת

כשאני אמרתי לו לא! ואז הוא שאל למה... אמרתי אני לא מכירה אותך מספיק! הוא אמר שהוא לא חשב אפילו לא חשב על להיתקדם יותר מידי מהר! הוא אמר שבסך הכל רצה לראות איפו אני גרה ושיש המון דברים קטנים שהוא שם לב עליהן שאני עושה שבגלל הכול ביחד הוא הבין שאני ילדה קטנה

בהחלט עזרת!!! אבל אני תמיד גודלתי במחשבה שנהפוכו ! בנים שמקבלים את מה שהם רוצים צהר מידי , זה גם נימעס עליהם מהר מידי!!! לומדתי שהם מעריכים יחסים שיש בהם כבוד אלי!! ולרצון שלי לקחת את זה לעט יותר!!! אני מצטערת אם יש לי שגיות כתיב... זה נפוץ אצלי

הרו שלום. כתבת שהבחור אמר " אני יקפוץ עליך ". אם הוא היה אומר " אני אקפוץ אלייך " אז זה נראה יותר נורמאלי. יתכן וזאת שגיאת כתיב שלך. כתבת גם " עודה " במקום " אודה " " באה " במקום " בא ", " בראושי" במקום " בראשי". נראה לי שגם לי את לא מתאימה. בהצלחה. יואל

הרו קודם כל אכן י ש לך שגיאות כתיב וחבל דבר שני אם לבחור מסויים לא מתאים להיות איתך בגללשאת בגיל מסויים זה בסדר ואל תבכי אל בחור שנשפך ואם הו אאומר לך שיש הרבה דברים שהוא שם לב אליהם שמראים שאת אכן צעירה את יכולה לומר לו שזה מאוד הגיוני משום שאת אכן צעירה אל תשכבי או תתני לאפ אחד לגעת בך רק משום שהו ארוצה אלה תמיד אך ורק בגלל שאת רוצה שיהי הלך אחלה סופשבוע ביי

אני מצטערת שכתבתי בשגיות כתיב!!! זה פשוט אחרי שלא ישנתי כימעט כול השבוע!! וחוץ מזה אני עולה חדשה!! ומה לעשות יש לי ביעה קטנה עם כתיב!! אני לא מצליחה לכתוב נכון בשום שפה!!

תסבירו ולא תזבירו

אתה ממש קרציה

לדעתי,ברור לך מאוד מה קורה פה. את אומרת לו "לא" , "לא,אני לא רוצה להיות איתך בבית לבד", "לא,אני לא מכירה אותך מספיק טוב עדיין"...והוא מתקשר ואומר שאתם לא מתאימים ושאת ילדה קטנה. מה שאני מנסה להגיד בעצם זה שזה די ברור מה הוא רוצה. את יודעת מה? אולי הוא לא רצה את זה בדיוק מתי שאת חושבת, אבל זה די ברור שהוא מתכוון לזה מוקדם ממה שאת מצפה. זה כבר התחיל לא טוב.עשית מה שהיית צריכה לעשות,מה שהלב שלך אמר לך לעשות ולדעתי נהגת בחכמה שסרבת לו. מותר לך להגיד "לא" לבחור, הרי זה הגוף שלך ואת לא חייבת להזמין אף אחד הביתה אם את לא רוצה ,את לא חייבת להתחיל קשר עם משהו שאת לא בטוחה מה הוא מחפש. זה נכון שבתחילת כל קשר את לא יכולה להיות בטוחה מה הוא רוצה,לומדים עם הזמן וגם מה שלומדים לא תמיד בטוח, אבל בכל זאת לא שווה לך להשקיע אנרגיה במישהו שכבר על ההתחלה גרם לך לתהות מה הוא באמת מחפש. ומדובר בבחירה שלך.בעיניו את ילדה קטנה כי את לא מה שנקרא "נותנת" , אבל בעיני בחור אחר זה יראה בסדר ואפילו רצוי.. פטאתי אותי ....אבל יהיו אחרים:) אגב,ואני לא בטוחה שהגיל כאן שינה משהו.יש כאילו בנים גם בני 20 ואולי אפילו יותר!

כן אבל כשאמרתי לו שהעניין הוא שאני פשוט לא רוצה להיתקדם יותר מידי מהר הוא אמר שאין לא אפילו כוונה להיתקדם איתי יותר מידי מהר!!! ולכן זה לא ממש ברור!!!

האם תחושת עילפון המלווה בדפיקות לב מהירות ולחץ באוזניים, הרגשה של חוסר שליטה מוחלטת היא סממנים לחרדה? איך מטפלים בזה?

דנה שלום זה יכול להיות סימן לחרדה, אבל חשוב גם להתייעץ עם רופא ולבדוק אם לא מדובר בבעיה רפואית. במידה ואת חושבת שאת סובלת מהתקפי חרדה כדאי לפנות לייעוץ מקצועי ולבדוק את זה. אני מצרף סיכום קצר על הטיפול המקובל בחרדה. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

" לימודים אינם ענין קל... ייאוש ותסכול חודרים ללב בקלות אתה נפגע אתה מרגיש מובס את מבקש להרים ידיים ולהיכנע אתה רוצה להסתלק ולהעמיד פנים כאילו כל הענין הוא חסר חשיבות אבל אתה לא תכנע כי אינך מהמפסידנים אתה מאלה הנאבקים... כולנו מפסידים מדי פעם לפני שעולה בידינו לזכות כולנו בוכים מדי פעם לפני שנוכל לחייך עלינו להיפגע לפני שנוכל להיות חזקים אך אם אתה ממשיך בדרכך ובאמונתך הנצחון יהיה שלך לבסוף" / אן דיייויס טלי יקרה, נפגענו, בכינו, כמעט הובסנו, אבל אנחנו לא מהמוותרים, ולא מהבורחים, אנחנו מהמחייכים ומהחזקים, אנחנו מהממשיכים בדרך הקשה, ומייחלים, ומקווים לנצחון ולשלווה שבסופה. תודה, ר.

סתיו הביאה כאן לפורום:)

אנג'ל היקרה. מה יהיה ? את מחפשת אותי ? את התגובה שלי למשהו ? יש לי תחושה שאנחנו משחקות במין "חתול ועכבר", כמעט לכל דבר שכתבתי מאז שחזרתי, שלחת חץ קטן, שלא אומר כלום, אבל אומר המון. אם את רוצה משהו או צריכה משהו רק תכתבי, ואני אגיב בגבולות שלי, אבל אני לא במצב לשחק משחקים, רק התחלתי להתאושש, ואני עוד צריכה את הכוחות שלי. אני רוצה ליהיות בפורום, אבל לא בדרך הזו. סליחה, אביב.

:) מלותייך משאירות אותי כל פעם אילמת.... אין לי אלא לחזק את ידייך, ולומר עוד מליון פעמים שהדרך קשה, אך בסופה...החיים האמיתיים. והחיים הללו...הם-הם הדבר האמיתי, החשוב, המשמעותי. טלי פרידמן

תודה טלי, בטח תצטרכי לחזור על זה עוד מליון פעמים, הרי אני צריכה את החיזוקים שלך כל כך, אבל בינתיים התעייפת אז לכי לך לנוח, ושתיהיה שבת שקטה. מקווה שהספקת להנות מהשמש המדהימה שזרחה היום, אני הספקתי... :-) , אביב

האימייל שלי לא עובד!!!!

טוב הצלחתי לשלוח משהו לפחות הסבר...

אנג'ל, האימייל עובד מצוין, אבל כנראה משהו אצלך במחשב מראה שזה לא בסדר. קיבלתי שלושה אימיילים שונים (כשכל אחד נשלח לפחות שלוש פעמים...). והאמת? עדיין לא הבנתי מה ניסית להגיד. לגבי התקף החרדה הבנתי היטב, ואני חושבת שגם את הבנת. לגבי בת דודתך, לא הבנתי דבר. מה קרה איתה, האם השיר שנשלח במייל השלישי מתייחס אליה? אני אשמח אם תבהירי את עצמך. טלי פרידמן

איך עבר הלילה? אני מקוה שישנת טוב, ובכלל לא משנה עם מה. חשוב שיהיה לך כח ללכת היום לגינה לשחק בכדור. או אולי לים? אפשר גם מחר. להתראות.......... :-)

היי, ישנתי בסדר אבל משהו לא בסדר. הבוקר וזו פעם שלישית השבוע שהיו לי סחרחורות חזקות ורעידות בכל הגוף. זה נראה לי מחרדה או משהו כזה אבל זה מפחיד .זה אף פעם לא קרה לי. ואני רק בתחילת התהליך, מה יהיה כשהמלחמה תתחיל ? אני אשתגע ? אני כל הזמן אומרת לעצמי לא לוותר,להמשיך באותו קו... דווקא עכשיו כשאני צריכה את מנגנוני ההגנה שלי, הם אינם... את חושבת שאחזיק מעמד? אני אתאמץ אין ברירה,לא אתן לו לנצח... ביי ויום נעים

הי! אליאן-את מדאיגה אותי! תבררי אם הסחרחורות הן לא תופעת לוואי של התרופות. מצטערת, אולי כתבת את זה ואני לא קראתי, אבל באיזה קו את ממשיכה? אלו מנגנוני הגנה חסרים לך? את נשמעת חסרת כוחות... לא ברור לי גם עניין המלחמה- האם זה מחוייב המציאות? זה קרב שאת רוצה ליזום או כוננות ספיגה? תכתבי עוד לכאן או למייל. להתראות.

היי אליאן, כתבתי לך למטה, ואני לא בטוחה אם ראית, אז אני אעתיק את זה גם לכאן - "עדיף להסתכן מאשר לפחד תמיד" / תומס פולר את לא תשתגעי, כשעושים את הדבר הנכון, זה תמיד קשה, ואז עולים גם הסימפטומים שאת מתארת, זה מהנסיון שלי, אבל זה עובר. הפחד הוא טבעי, אבל אל תתני לו לחבל בתוצאות. הצבת לעצמך מטרה, התחלת לצעוד לקראתה, עזרי כוחות והמשיכי, אנחנו מאחורייך. אביב.

ושוב,מצטערת על אתמול

בוקר טוב, אני מקווה שגם יותר קל מהבוקר של אתמול, שיהיה לך יום שקט ורגוע. אביב

ממש לא ממש להיפך אבל תודה איך ישנת?

אני לא בדיוק יודעת איך לנסח את השאלה שלי, הורי גרושים כ- 8 שנים, אנחנו שני אחים, אני הבכורה. לאחרונה החליטה אמי לעבור לגור עם בן זוגה מזה 3 שנים, היא פיזירה רמזים קטנים מדי פעם ואז במקרה התגלה לנו שהיא פירסמה מודעה להשכרת הבית שבו אנו גרים. כמובן שהיא טוענת שהיא מעוניינת שנבוא איתה, אך איננה מבינה מדוע אנו מסרבים בנחרצות, אחי כנראה יעבור לגור עם אבי. והיא מגיבה כבמעין חלום "שיהיה בסדר וכיף ונעים" כאשר אחי אמר שלעולם לא יבוא מישום שהבית בו היא עוברת לגור בו הוא הבית שהשאיר אותו ללא בית, היא איננה מגיבה לכאב שבמילותיו. הוא החל לדבר על וויתור ועל כך שכל אדם לעצמו וכי אין לסמוך על אף אחד לעולם שידאג לביטחונך ולרווחתך האישית. אני דואגת לו, הוא מסתגר ואיננו מגיב על הצפוי להגיע לא במעש ולא במלל. בקיצור, הוא שקט מדי. הוא איננו מוכן בשום אופן לגשת לייעוץ מיכיוון שנכווה בעבר ע"י טיפול שנכפה עליו ע"י אמי לאחר הגירושים. אשמח לקבל איזשהו רעיון איך לעזור לו להתמודד עם המעבר ...

עינבל שלום! תיארת ברגישות רבה ובבהירות תמונה משפחתית כואבת. הורים שהתגרשו, ילדים שגרים עם אמא. לאחרונה האם מחליטה על שנוי, לא מתחשבת כל-כך ברצון הילדים, אולי מתכחשת לתחושות שלהם, והילדים מגיבים קשה. לא סיפרת לנו בן כמה אחיך ובת כמה את. מאד מרגש לקרא את הדאגה שלך לאחיך. מה קורה איתך? לאן את תלכי? במציאות, קורה לפעמים שילדים נאלצים לעבור דירה כנגד רצונם, לפעמים אף שלא בטובתם. מה שמסבך את העניין במקרה שלך הוא סיפור הגרושין- מעבר הדירה מתלבש על שנוי אחר בחייכם, שנעשה-כך אני משערת- מבלי להתייעץ עמכם, ואולי שלא בטובתכם. אני מתכוונת לגרושי ההורים. אם תוכלי לשוחח עם אחיך,במטרה לנסות לעזור לו להבחין בין רגשותיו לשנוי הנוכחי שנכפה עליו, לרגשותיו בכלל-כלפי ההורים ומשבר הגרושים שעבר על כולכם, אולי הוא יבין שיש לו עסק לא פתור שמתעורר מחדש עם כל שנוי בחיים. קצת כמו מסמך במחשב שנשאר פתוח, וכל פעם שרוצים להעלות משהו חדש- הכל הולך יותר לאט, ויש הרגשה שזה תקוע... הדרך לסגור את זה היא בטיפול. זה נכון לגבי אחיך, וגם לגביך. נכון שהתנסות לא טובה בטיפול אחד לא עושה חשק להכנס לטיפול אחר. אפשר להעלות את הטיפול הלא מוצלח כנושא בתחילת הטיפול החדש. אני מקווה שתצליחו- גם את וגם אחיך למצא דרך להתמודד עם המצב החדש. בכל מקרה נשמע שיש לכם אחד את השני, וזה הרבה מאד. בהצלחה.

ענבל שלום. אני מצטרפת לדבריה הרגישים והחכמים של רחל. האם באמת תוכלי לספר לנו בני כמה אתם וגם קצת על הקשר עם אביכם? תודה. רוית.

שלום רב, קראתי את מה שנאמר עד כה, ואני מצטרף, גם לתחושת הריגוש שהדברים מעוררים, וגם למה שנאמר מבחינה התוכן, הצורך בפרטים נוספים, וכו'. ברצוני להוסיף כאן עוד פן אחד, שנראה לי כי הוא יכול להיות קצה חוט שאותו אפשר להמשיך לשם חיבור מחדש של בני המשפחה. מדובר באם, שקשה לה כנראה לבטא את רצונה במימוש ה"עצמי" שלה, במובן הזוגי, המיני, וכו'. בד"כ מצפים מהאם הקרבה, ע"י ההיצמדות אל תפקידה כמגדלת את ילדיה. הייתי בודק עם הילדים את העמדות הבסיסיות שלהם בעניין. ד"ר יוסי אברהם

בני סובל מדכאונות חרדות לחצים הוא מסביר לי את זה כל הזמן ואני לא יודעת איך לשפר את מצבו למי לפנות ומה לעשות אני זקוקה לייעוץ בני כרגע בצבא והמסגרת הזאת עוד יותר מקשה עליו אשמח לקבל תשובה עניינית או סיוע.

היי, אולי כדאי שתפני את השאלה לטלי פרידמן או לדרור גרין ואולי הם יוכלו לסייע לך. ביי

לדעתי אין לקחת סיכונים במצב הזה ואין שום טעם שהוא יסבול. אתם צריכים לפנות דחוף לייעוץ ואולי אפילו לפסיכיאטר.

רונית שלום בעיקרון חייל המצוי בשירות צבאי יכול לגשת לטיפול רק במסגרת צה"ל. הדבר כרוך בפניה לקב"ן ומרתיע לא פעם חיילים בשל חשש שיפגע מעמדם והפרופיל הצבאי. עם זאת, במידה ומדובר באמת בדיכאון, או במערכת לחצים משמעותית, רתיעה זו אינה צריכה להוות שיקול. במיוחד במסגרת הצבאית חשוב להתייחס ללחצים ולטפל בהם ולא להשאיר את המצב ללא טיפול. במידה ובנך אינו יודע כיצד לפנות תוכלי לפנות בעצמך לטלפון של פניות הציבור של צה"ל ולבקש הכוונה. למשל, קצינת פניות הציבור של אכ"א טלפון 03-5699000 וישנם מוקדים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני גם חיילת ולכן אני חושבת שיש לי מה להגיד.. אני גם הרבה פעמים תופסת את עצמי במצבי דיכאון , עקב הצבע! עם הוא בקרבי אז זה עוד יותר ברור למה באים הדיכאונות האלה!! בצבע החיילים נימצאים כול הזמן בלחצים!!! וליפנות לגוף צבעי בבעיה זו זה ממש בעיה !!!

קב"ן זה לא כל כך נורא. מומלץ בפעם הראשונה שמישהו יתלווה אליו (מפקד או הורה), לאחר מכן מתבצע אבחון האם יטופל ע"י פסיכיאטר או פסיכולוג, ויש פגישות פעם בשבוע כאשר באים ישירות לחדר של המטפל. אם בנך חושש מההשפעות על הצבא אני ממליץ לומר בפירוש כבר בפגישה הראשונה שהוא מעוניין בטיפול ולא בשחרור מהצבא. בהצלחה !

מתוך סקרנות חיפשתי בדפי זהב את מי שהמלצת עליה(מעירי) ואין שום תושבת בשם המשפחה הזה בעיר...רק שני גברים טוב,אולי היא לא גרה פה...

אנג'ל, אכן ככל הנראה היא אינה מתגוררת באזור מגורייך, או אולי מספר הטלפון שלה חסוי. אני אנסה להשיגה במרפאה בה היא עובדת במהלך השבוע, ואז אחזור אלייך עם "תוצאות חיפוש". שתיהיה שבת טובה, טלי פרידמן

שלום רב לפני מספר ימים שאלתי שאלה בפורום לא קיבלתי תשובה .אודה לך אם תוכל לענות לי בהקדם שאלתי היא: בני סבל מדיכאון וקיבל עקב כך בהמלצת פסיכיאטר פרוזאק לאחר כחודש חל שיפור משמעותי במצבו והפסיכאטר המליץ להפסיק את השימיש בתרופה. כעבור מספר ימים בהם בני לא לקח את התרופה חלה החמרה במצבו ושוב הוא סובל מדיכאון. שאלתי היא האם עכשיו ההשפעה של הפרוזאק תהיה זהה לזמן שלקח בפעם הראשונה או האם עכשיו ההשפעה תהיה מהירה יותר ? תודה רבה מרים

מרים שלום רב, ד"ר פלד, הפסיכיאטר היועץ של הפורום מייעץ כאן לא לעיתים תכופות. עליך להמתין בסבלנות לתשובתו, או מאידך לשלוח לו אימייל, לפי הפרטים המופיעים בכרטיסו. שבת שלום, טלי פרידמן

טלי שלום התרשמתי מהעקביות התשובות שלך לכותבים בפורום, ומכתיבתך האישית לכל אחד, לכן אני פונה אלייך אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי מזה כמעט כשנתיים, ניסיתי "לחתוך" את הטיפול פעמים רבות, אך תמיד נשארתי בחודשיים האחרונים אני מגבשת דיעה לסיים את הטיפול סופית, אך בהרגשה רעה מאוד: אני מוצאת שהטיפול לא השפיע עליי, ולא הפנמתי אותו כראוי, זאת אכזבה נוראית נראה כאילו כל הדברים שנאמרו מפי הפסיכולוג נכונים ועניניים, אך אני לא מסוגלת להאמין בהם אני מנסה להמחיש מה אני מרגישה, כי אין לך אפשרות לדעת מה קרה באותו טיפול, ואיך הגעתי למסקנה זו אני יכולה רק לסכם שאחרי כל המאמץ לשנות את דפוסי החשיבה שלי, אני נלחמתי להחזיק במחשבות הרעות שלי על האנשים סביבי, כשלפסיכולוג היו גם מחשבות טובות אותם אנשים שהוא רצה להטמיע אותם בי ללא הצלחה מה הטעם להמשיך את הטיפול ללא אמונה בדבריו של המטפל? האכזבה ויאוש מכרסמים בי!!!!!!!

למיואשת שלום רב, את מתארת תהליך טיפולי במשך שנתיים שכיום את חווה אותו כמייאש ומאכזב, על אף שאת מדגישה שהפסיכולוג דווקא היה "בסדר". קשר בין מטפל למטופל מבוסס קודם כל על אמון. זה שהמטפל הוא נחמד, מזהה תהליכים, מבין אותך וכו', כל זה לא שווה דבר אם אינך בוטחת בו ואם אינך חשה אמון כלפיו. את מתארת שבמהך הטיפול חשבת מספר פעמים לעזוב, אך בכל זאת נשארת. אז אני רוצה לשאול אותך מדוע החלטת בסופו של דבר להישאר? מה משאיר אותך שם? האם ניסית לדבר על כך עם המטפל? אני יודעת שאלו שיחות קשות, ואנשים רבים מעדיפים להישאר בטיפולים שאינם טובים להם לאורך זמן רק בגלל ה"לא נעים". אבל בסך הכל מדובר פה בזמן שלך, בכסף שלך, ובכלל - בחיים שלך. רצוי להשאיר את ה"לא נעים" בצד, ולשים את הקלפים על השולחן. מציאת מטפל מתאים הוא תהליך לא קל, ופעמים רבות, אנשים עוברים מספר טיפולים (אפילו ארוכים) עד שהם מגיעים למטפל שהם חשים שהוא-הוא המטפל עבורם. קשר טיפולי הוא קשר אשר מפגיש שני אנשים זרים שביניהם מתפתח קשר מיוחד, ייחודי להם, קשר של הבנה, אמפטיה, תמיכה, הכלה ועוד ועוד מרכיבים. אך כל המרכיבים הללו זקוקים לתנאי הקיום הבסיסי של אמון. נדמה לי שהאמון שלך מעורער משהו, אם הוא מצוי שם בכלל. אם את מעוניינת בהחלפה של המטפל, אני אשמח לסייע לך במציאת מטפל אחר. אך זה עדיין לא מחליף את השיחה עם המטפל הקיים לגבי התהליך שלכם. אם תשאירי את הדברים כמות שהם וכך תעזבי, הדברים ה"לא סגורים" שיוותרו מהטיפול הנוכחי, ימשיכו איתך לתוך חדר הטיפול החדש. אני הייתי ממליצה לפתוח את הדברים ולדבר עליהם, אבל זה באמת תלוי בכוחותייך, בכמה את יכולה להיות פתוחה עם המטפל ועוד. בכל מקרה, אני כאן. שבת שלום, טלי פרידמן

עברתי תהליך דומה... עם מטפל נחמד,מבין,קולט... שלא נתתי בו אימון,מכל מיני סיבות שלא הועיל לי בכלום... עד שאזרתי את האומץ ועזבתי...ותביני שמכיוון שזה היה במסגרת צבאית ולא שילמתי לו גרוש,נהניתי משחרורים רבים והקלות צבאיות מצידו ועוד יותר היה קשה לי לעזוב. אבל זה תקע אותי במקום,וחבל... והזמן שעבר מתחילת הטיפול,כ8 חודשים,רק קלקל לי את הסיכויים להחלמה. מקווה שתעשי את החחלטה הנכונה... וסליחה -אני יודעת שלא שאלת אותי. סתם הזדהיתי יותר מדי עם הכתוב,אחרת לא הייתי מתערבת

זו השאלה ששאלתי: האם ייתכן שסרוקסט (אותו לקחתי בעבר) או אפקטין (אותו התחלתי לקחת בתקופה האחרונה) גורמים לסחרחורות או לחילופין, למחלות עור?

אפשר להתעלם מההודעה. כמובן שהבנתם שאני היא רונית גולן

רונית שלום, הפסיכיאטר המייעץ, ד"ר פלד, מגיע הנה לא לעיתים תכופות. המתיני בסבלנות, ואני מקווה שהוא ייראה את שאלתך. בברכה, טלי פרידמן

האם ייתכן שסרוקסט (אותו לקחתי בעבר) או אפקטין (אותו התחלתי לקחת בתקופה האחרונה) גורמים לסחרחורות או לחילופין, למחלות עור?

אני לוקח סרוקסט כבר שבוע וכן זה גורם לסחרחורות, קצת בחילה ובאופן כללי לתחושה של חולי, למרות שנראה שזה הולך ופוחת.

שלום, אני פה בניסיון לשאוב מאנשים שמבינים פה תקווה, סבלנות.. אני בטיפול, מנסה בכל כוחי להתמיד בטיפול. כבר הרבה זמן שאני מקיאה מיוזמתי. מודעת לכל ולא רוצה להפסיק. ואני לא יודעת אם הטיפול בכלל יעזור לי, אני כבר חצי שנה בטיפול ושום דבר לא זז. אני מרגישה שאני משתגעת. מה לעשות? בתודה מראש. לי-טל.

קודם כל אני רוצה לציין שאני מעריצה אותך על האומץ שלך. תמיד הצעד הראשון הוא להכיר בבעיה הצעד הבא הוא לפנות לעזרה. עשית את שני הצעדים האמיצים ביותר. עכשיו כל מה שנותר הוא להמשיך ללכת בדרך החתחתים הקשה בחיפוש אחרי הפתרון. אני לא רוצה להיכנס לפרטים של הטיפול שאינו מספק אותך. ייתכן והטיפול בו את נמצאת לא מתאים לך אישית ואת צריכה לחפש לך כיוונים אחרים וייתכן שזה פשוט תהליך שלוקח זמן. את צריכה לחשוב עם עצמך מה דעתך על הטיפול ועל המטפל ולהחליט אם לשנות כיוון, לשנות מטפל או להמשיך עם הקשר הנוכחי. בכל מקרה, אל תתייאשי. אין פתרונות בזק לבעיות עמוקות וכואבות שכאלה. זוהי דרך ארוכה, קשה ומתישה שדורשת המון אומץ אבל אל דאגה, את המודעות יש לך ואת האומץ יש לך. אני ממליצה לך לקרוא באינטרנט ובספרים חומר על הפרעות אכילה, להצטרף לקבוצות תמיכה, להתייעץ ולחפש לך את מה שמתאים לך. אני מאמינה בך. אל תפסיקי להילחם ואל תוותרי לעצמך.

יש באתר הזה גם פורום לתזונה ודיאטה. אולי כדאי שתתייעצי גם איתם

היי ליטל, תני קצת יותר פרטים שיעזרו לנו להבין אם מה את מתמודדת. בת כמה את ? האם הגעת לטיפול מרצונך ? למה את מרגישה שהטיפול תקוע ולא יעזור מעבר לעובדה שאת ממשיכה להקיא ? מהנסיון שלי לפעמים באמת אין "כימיה" עם מטפל/ת ודברים נתקעים, ואז שווה לבדוק אופציות אחרות, או להחליף את המטפלת. אני הייתי מטופלת שנתיים על רקע של הפרעות אכילה אצל מטפלת מסוימת, והמצב לא רק שלא השתפר או נתקע, אלא אפילו החריף. בסופו של דבר היא עזבה אותי, ונסיבות החיים גרמו לי להבין שאני צריכה עזרה ודחוף. מצאתי מטפלת חדשה שאצלה תוך שלושה חודשים הפסקתי להקיא לגמרי. זה דרש כמובן המון מאמץ והמון השקעה שלי ושלה ביחד אבל כבר 65 ימים לא הקאתי בכלל, וזה אחרי שהייתי מקיאה בערך עשר פעמים ביום ועושה בולמוס אחרי בולמוס בלי לנשום באמצע, ככה שטיפול טוב כן יכול לעבוד ולעזור לך לצאת מזה. אם תפרטי קצת יותר, הצוות המקצועי פה יוכל לעזור לך, לבדוק אם הטיפול שאת מקבלת מתאים לצרכייך, ואם לא להמליץ לך על אלטרנטיבות. אביב.

שוב שלום, קודם כל תודה על התגובות. אני בת 22, הגעתי לטיפול מרצוני. קשה לי להסביר איפה הטיפול תקוע, ואני מתקשה להבין אם הבעיה היא איתי או עם המטפל. כנראה שבאמת שווה לבדוק עוד מטפלים, אולי באמת אין כימיה. אביב, שמתי לב שאת בולטת פה בפורום. יש לך אימייל שאוכל לכתוב לך, אשמח אם תייעצי לי מנסיונך. כמובן רק אם את מסכימה. לי-טל

חזרתי הביתה, אחותי טילפנה אלי ביקשה שאחזור... היא בכתה. אם יש מישהו שאני רגישה אליו זו היא. טלי- אשמח אם תגיבי על ההודעה הקודמת ובכלל... אם בא לך שיר יהיה נחמד.. (זה נורא מרגש אותי). אנג'ל- אני פה, אנסה להסיג אותך גם באי סי קיו. סתיו

סתיו אני שמחה שחזרת

אני לא

איך היה הפיקניק?

היי אנג'ל, היה אחלה, כבר הספקתי גם לישון ולהתרענן אחריו, ואיך עבר יומך ? אביב

או בשינה או מול המחשב ברוטציות ישנתי כמה שיכולתי קרובי משפחה היו אצלי לאיזה שעתיים גם..צעקתי על אמא שלי בטלפון שלא תקרא להם אליי אבל היא לא הסכימה... נו,מילא... לאן הלכתם? לאיזשהוא פארק?

לבעלי בחצי השנה האחרונות ישנם בעיות גסטרולוגיות(כך לפחות חשבנו) עד שעשינו את כל הבדיקות כמו גסטרוקופיה , קולונוסקופיה, בדיקת אקו לב, בדיקת מאמץ כל הבדיקות הראו כי אין לבעלי שום דבר אולם עדין נשארה בעיית החולשה השרירים הכואבים. לאחר שעשינו את כל הבדיקות הרופא הפרטי אמר כי הוא ממליץ לנו על טיפול קליני מה שאני יכולה לספר כי לבעלי היו בעיות בעבודה והוא לא סיפר לאף אחד אולם כרגע הוא עובד בעבודה מסודרת ואין חשש לפיטורין. מהו טיפול קליני והאם יתכן כי כל מה שקרה לבעלי בחצי השנה שזה בחילות, ריפיון שרירים, חולשה נובעים בהבעיות בעבודה , עברנו תקופות הרבה יותר קשות ואף פעם לא קרה לבעלי דבר, אציין כי בעלי מעולם לא ביקר בקופת חולים עד לפני כחצי שנה . מה לעשות???

אהובה שלום רב, בעיות היום יום, בעיות בעבודה ועוד, אלו הן בעיות שרובנו מעדיפים להתמודד איתן "איכשהו" ולעבור הלאה. אולם לכל אחד מאיתנו יש סף מסוים, שלאחר שהבעיות עוברות את הסף הזה, זה מתחיל להשפיע על תחומים נוספים: בעיות פיזיות, בעיות נפשיות ועוד. ייתכן וכל מה שהתרחש בעבודתו של בעלך השפיע עליו, ומצא ביטוי בתופעות פיזיולוגיות, אשר מקורן עשוי להיות הלחץ הנפשי. לכן הרופא, כנראה, שלח אתכם לייעוץ קליני, דהיינו ליעוץ אצל פסיכותרפיסט. ייתכן ששיחות אצל פסיכותרפיסט יסייעו לבעלך לעבד את התהליכים והמאורעות המלחיצים בדרך טובה יותר, וזה יפחית את הביטוי הפיזי, ואת התופעות הפיזיות מהן הוא סובל. בכל מקרה, עליכם לבדוק באופן כולל ומעמיק את כל ההיבט הגופני. פעמים רבות כשרופאים לא מוצאים בעיה פיזית, הם ממהרים לשלוח לטיפול פסיכותרפויטי. לעיתים דרוש זמן ממושך ובדיקות מקיפות כדי להגיע לבעיה מסויימת, אולי שכיחה פחות. לכן, לדעתי אל לכם לנטוש את הבירור הרפואי, ובמקביל להגיע גם לטיפול פסיכותרפויטי. זה אף פעם לא מזיק. ודבר אחרון, החולשה שעליה את מדברת, בצירוף תופעות נוספות עשויות להיות חלק מתסמונת העייפות הכרונית. חשבתם על האפשרות הזו? האם מישהו העלה בפניכם את האבחנה הזו? זוהי אבחנה בעייתית מעט, כיון שחלק מהרופאים לא מאמינים בקיומה, אולם שווה לבדוק את הדברים. במידה ותיהיו מעוניינים, אשמח להמליץ לכם על מטפלים באזור מגוריכם. בברכה, טלי פרידמן

לטלי שלום רב, שמחתי לקבל את תשובתך אבל אף אחד לא העלה בפנינו את בעיית העיפות הכרונית אני ביוזמתי התחלתי לחשוב על הנושא וקניתי לבעלי פורמולה 2000 VM מחברת סולגאר. אולם אני באמת לא מצליחה להבין את הבעייה שפתאום צצה נשארה לבעלי לעשות עוד בדיקה אחת והיא אקו דופלר לכבד ואין לי מושג במה היא יכולה להשפיע על בעלי בנושא העייפות, לאחר שיחה עם בעלי לא רק נושא העייפות מפריע לו אלה הוא מוסר לי כי השרירים כאילו נחלשים והרגשתו הכללית יכולה לעבור לו תוך שעה לפעים תוך חצי שעה ולפעים יותר מזה. אשמח מאוד אם תייעצי לנו על מטפלים באיזור מגורינו שהוא חיפה(כרמל מערבי) ושוב תודה אהובה

אני שמחה לראות שאת כאן...תכתבי לי משהו. אני משתטה..לא יודעת למה. ביי

היי אליאן, מה שלומך? איך עבר החג? טלי פרידמן

היי קראת את ההודעה של אביב ? היא צודקת ! אפשר לנפח בלון חדש... החג עבר בסדר,היינו בפיקניק עם חברה והילדים. הוא לא מעז להתקרב אלי ואפילו אמר שהוא לא יודע בשביל מה הוא חוזר הביתה... אבל אין לדעת. רגע הוא כועס ומתעצבן ומקלל ורגע שני מדבר רגיל... פסיכופט לא? אני מקווה שאני לא טועה והשיחה שהייתה לנו כנראה חילחלה אצלו והוא עצם זה שאמר את הדברים בקול גרם לו לחשוב בעצם למה להמשיך... האפקסור מתחיל כנראה להשפיע עלי,כך אני מרגישה.... עוד קצת ויהיה לי האומץ להגיד לו שאין לנו מה לחפש יחד .ואו שעושים את זה יפה עד כמה שאפשר או שזה יהיה מכוער... בררר איזה פחד... רק שלא אוותר, רק שלא אשתכנע אחרת... ביי

להתראות.

זו הנקודה ! שנים של פנטזיה.... שנים של קבלת המציאות המעוותת כדבר חיובי... הגיע הזמן להתגבר ולהתבגר... זהו, המפלס אצלי עלה ויש הצפה... למרות שיש לי המון מה להגיד אבל כלום לא יוצא. הדברים שלך ושל טלי מרגיעים אותי. אומנם ישנתי טוב בלילות האחרונים בעזרתם האדיבה של כדורי ההרגעה אך בכל זאת... הסיפור שלי מזכיר את הסיפור " המלך הוא עירום" ומעשה בחמישה בלונים... בום ! טרח ! מה קרה ? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע... אל תבכה רון ,זה סופו של כל בלון.......... אגב, התחלתי לקחת אפקסור ואני מרגישה שזה פועל טוב... ביי בינתיים

היי, הייתי בחופשה קצרה בגלל תקופה קשה שעברתי, ורק עכשיו הספקתי להתעדכן בכל מה שקרה כאן בהעדרי. ראיתי שעברו עלייך הרבה דברים לא פשוטים בשבוע האחרון, ואני שולחת לך את כל החיזוקים שיש לי כרגע וגם חלק מהכוחות שצברתי, ומחזיקה לך אצבעות בדרך הלא קלה שאת הולכת. במילים שלך - תהיי חזקה !! גם אם הבלון התפוצץ ונקרע, תמיד אפשר לנפח אחד חדש. שיהיה קל, אביב.

כל מאמצי להגמל מההתמכרות לשיחה בצאטים באינטרנט עלו בתוהו. התנתקתי לחודש, למרות שאני זקוקה לו לצרכי העבודה, וזה לא עזר חזרתי . ובגדול זה מאד מפריעה לי מ2 סיבות א. זה תופס חלק גדול מזמני הפנוי[וגם הלא פנוי. למען האמת] ב. זה גורם לי למעורבות רגשית עמוקה עם המכותבים שמפריעה לי בחיי היום יום. מבקשת את עזרתכם. תודה.

יסמין שלום רב, בעית ההתמכרות לרשת האנטרנט בכלל, ולצ'טים בפרט הפכה בשנים האחרונות לבעיית התמכרות מובחנת ומאובחנת, גם בקרב אנשי הטיפול. ישנם אתרים רבים העוסקים בנושא ומציעים פתרונות שונים ומגוונים. אני מתייחסת לתופעת ההתמכרות לצ'טים כמו לכל התמכרות אחרת, ולכן גם הטיפול בה יהיה דומה. אני ממליצה על טיפול פסיכותרפויטי, שיעזור לך להבין מה בדיוק ההתמכרות הזו עבורך, מה היא "מכסה" בחייך הפרטיים (אם בכלל) וכיצד ניתן להיגמל ממנה. שוב, אני מציעה לך לבדוק אתרים העוסקים בתופעת ההתמכרות לרשת, ולצבור מעט ידע ומידע משם. זה אולי יסייע לך להחליט מה תעשי שהמשך. בברכה, טלי פרידמן

יסמין שלום, את בחברה טובה... רבים וטובים מהיאפים, מרגישים שהם בשלבי התמכרות לצ'ט. אני אנסה להרגיע אותך במשהו. ראשית, לעניין המניעים שלך (המשיכה העזה): דוקא כדאי לך להרגיש טוב עם זה... הקשר החברתי שנוצר, שמסקרן ומושך אותך, מעיד עליך, כחיה חברתית - דברים טובים. ולהיות אדם שמעורב רגשית, זה - על פי רוב, להיות אדם עם סגולות טובות. אם את אדם שהחברה שמסביבו אינה מספקת, אז זה בכלל לא רע לנסות להתפתח עם קשרים חדשים. אז בואי ונסתכל על הבעיה, שהיא כנראה, עניין של כמות: דהיינו, מספר השעות. קחי את זה כמשימה של פרסים וקנסות: על כל שעת צ'ט מעל הכמות של מה שנראה לך "בסדר", תשלמי קנס (בכסף, ורצוי לארגון שאת סולדת מפעילותו, ככה שתרצי לשלם כמה שפחות!). כחיזוק לשיטת הקנסות תשתמשי ב "דיל" (חוזה ההתקשרות) עם ספקית האינטרנט: תעברי לחוזה על בסיס שעות קצובות בחודש (נניח: 10 שעות חודשיות עם אחת, וחמש עם האחרת). כל חריגה עולה הרבה כסף, ככה שאם את אדם עם הכנסות כספיות ממוצעות, המונה יסייע לך במתקפה שלך על ההתמכרות הזו. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

אתר עזרה למכורים לרשת האינטרנט: http://www.addictionsolutions.com/portal/internet/index.asp

בבקשה תחשבי על פיתרון. לפחות תשתדלי, תקחי את הזמן.. סתיו

היא ביקשה ממני כרגע למסור לא לענות על הודעה זו,כיוון שהיא עזבה את הבית "ולא יכולה להכניס את המחשב לתוך התיק" לדבריה,זה עד שהוריה יתנצלו אבל היא לקחה את הפלאפון כדי לשמור על קשר עם אחותה,ככה שאני מניחה שהיא לא בסכנה כלשהיא והיא הולכת למקום מסודר.היא לא רצתה כ"כ להגיד לי לאן תודה,אנג'ל

אנג'ל ערב טוב, קשה להיות מהצד השני, מהצד שמנסה לעזור אך לא מצליח לגעת, לא מצליח להיות שם איתה. אני מקווה שהכל יהיה בסדר איתה, ואם את יוצרת איתה קשר, אז תמסרי לה ד"ש. את יכולה למסור לה גם את מספר הטלפון שלי, במקרה ותרצה לדבר. שיהיה ערב טוב, טלי פרידמן

הפך תוך מספר דקות לבוקר הרע ביותר בחיי...

בוקר טוב, ישנתי מצוין אז אני אסתכן ואשאל מה קרה ? מה שונה הבוקר הזה משאר הבקרים, שעושה אותו כל כך רע ? אני יוצאת עכשיו לפיקניק משפחתי, אבל אחזור מאוחר יותר, לראות את התשובה. שיהיה קל, אביב.

תהני תעשי חיים

בוקר טוב, אנג'ל, ההודעות הולכות ונעלמות, ועדיין לא סיפרת מה קרה הבוקר, שהפך אותו לבוקר הרע בחייך. מה קרה? האם את זקוקה לעזרה? נדמה לי שגם קוראים אחרים מודאגים מן ההודעה הזו. שלך, דרור

אילו הודעוץ הלכות ונעלמות לא הבנתי?

רציתי לעדכן,אבל נרדמתי .לצערי רק לשעתיים(דיברתי איתך על הרס עצמי?) יש לי חדשות שאמורות להיות טובות לא לגביי לגבי מישהי שמאוד יקרה לי,אם את בכלל זוכרת סליחה שאני מבלבלת לך את המוח עם זה

אנג'ל, בוודאי שאני זוכרת לגבי אותה "מישהי". אז מה קורה איתה? ואגב, שימי לב להודעות של הגולשים למכתבך הקצרצר למעלה...הקצרנות שלך זועקת "הצילו" וצווחת "תשומת לב". זה לא קשור לאביב או למישהו ספציפי, זה קשור אליך. כל כך הרבה הודעות היו בעקבות המכתב שלך, וטרם סיפרת מה באמת קרה. את אוהבת את הדאגה הזו, הא? אבל אנג'ל, כתבתי לך לא פעם, שבשלב מסויים זה עלול להפוך לסיפור "זאב, זאב". אל תמתחי יותר מדיי את החבל, לא לכולם יש סבלנות ואורך רוח בלתי נדלים. טלי פרידמן

זו לא היתה המטרה לא הפעם לא שמתי לב אפילו... ואני מצטערת מעומק ליבי.... פשוט פתאום נזכרתי ששום דבר מזה לא העלתי לעולם בפורום ולא ראיתי טעם להתחיל הבעיה שלי היא שאני לא מסוגלת "לשתוק" להערות האנשים

תלכי שלב אחרי שלב... ללמוד להסתדר עם ההורים זה לא אומר בהכרח לקבל טיפול מיידית. אל תחסמי בסגנון של "אני אתרחק מכל מה שיגרום לי ללכת לטיפול" בסוף באמת תשארי בלי אף אחד ההורים שלי לא היו לצידי מעולם אבל את החברים שלי אני איבדתי,את כל החשק לצאת מהבית וגם הפסקתי לכתוב לעצמי ולצייר,ולרקוד כי המשך של הפעולות האילו גרם לי לרצות להבריא מה לעשות,במיוחד הריקוד... וזה הקטע הכי כואב כל החברים שלי יצאו....ואותי לא הזמינו אז הלכתי לישון על מנת שלא היה לי אכפת שאני לבד כשכל החברים שלי מבלים וקמתי...ובשעות האילו הכי קשה להתמודד... ואני מספרת לך על עצמי במטרה שאולי תמצאי את עצמך בדברי...בכאב על אובדן החברים בגיל שבו זה דבר כ"כ חשוב והרי אנחנו בנות אותו הגיל.

אנג'ל, לא איכפת לי שכולם יעזבו אותי בשקט. הורים חברות.. כולם. זה מה שאני מחפשת. סתיו

ולא יודעת איך מצטערת

למה בעצם את כ"כ מחפשת את השקט הזה שיגיע אחרי שכולם יעזבו אותך? האנשים שנמצאים סביבך נותנים לך יחס שגורם לך להרגיש רע, או שאת מרגישה שזה יותר את ולא להם? תרגישי טוב, אני.

אני הצלחתי לישון עד עכשיו...

היי אנג'ל, בדיוק איחלתי גם לסתיו לילה טוב, היה לי גם שבוע קשה מאוד, ואני חייבת לאסוף כוחות. אז לילה טוב, אביב.

עניתי לך למטה לילה טוב

יש תגובה

כנ"ל

.

אני רוצה רק לשתף אותכם בכך שהשתחררתי מבית חולים לחולי נפש!!!ואני מה זה מרוצה!

מיכל שלום רב, אני רוצה לאחל לך המון המון מזל טוב!!! בוודאי עם כל התחושה של להיות מרוצה מהשיחרור, בוודאי מתלוות לכך גם תחושות פחות נעימות, כמו "מה יהיה עכשיו" ועוד. את מוזמנת לשתף אותנו בכל מגוון הרגשות המתלוות לשחרור, ובכלל אולי לספר קצת על עצמך, על האישפוז, ועל מה שאת רוצה. ברוכה הבאה! טלי פרידמן

שלום וחג שמח. יש לי בעיה או אולי לא, אני לא ממש בטוחה. אני בחורה שמנה וכבר כמה שנים שאני מקיאה, ולפעמים קורה שאני גם לא אוכלת. אבל עדין אני נשארת שמנה. עם הזמן ההקאות רק הולכות וגוברות. האם זה דבר שיחלוף? אני לא בטוחה מה קורה לי. הכל כל כך מבולבל. תודה.

מיכל היקרה. אני לא אשת מקצוע אבל אשמח להביע את דעתי האישית. לדעתי יש חשיבות לשאלה האם ההקאות נעשות ביוזמתך או שלא ביוזמתך. אם את לא שולטת בהקאות, ייתכן ומדובר בבעיה רפואית שיש לרדת לעומקה ולשם כך עליך לפנות קודם כל לרופא משפחה ואם יש צורך הוא יפנה אותך הלאה. אם ההקאות נעשות ביוזמתך, ייתכן ונדמה לך שיש לך שליטה על העניין, אבל השליטה שלך היא מדומה ובעצם מסוכנת מאד. עצם העובדה שפנית לפורום מראה שאת מודעת לסכנה הכרוכה בכך. בכל מקרה, ההקאות לא תחלופנה אם לא תטפלי בעניין. עליך לפנות לרופא משפחה ולפסיכולוג העוסק בהפרעות אכילה ואפילו אולי לתזונאית ולשמוע חוות דעת מאנשי מקצוע שונים עד שתביני מהו שורש הבעיה וכיצד ניתן לטפל בה. חשוב שתזכרי שהשמנה היא עניין של מבנה גוף, תורשה ולא רק פונקציה של כמות האכילה. מה שחשוב יותר הוא הדרך בה את מתמודדת עם כך והקאות הן דרך מסוכנת ביותר לבריאות הנפשית והפיזית שלך. ללא ספק את צריכה לפנות לאנשי מקצוע מתאימים.

שלום רקפת, תודה על התשובה הזריזה. ההקאות מיוזמתי, אבל בניגוד למה שאמרת, אני שולטת בהן. אני מפעילה שיקול דעת, של רווח והפסד. נראה לי שקצת הגזמת עם הענין של הפרעת אכילה, יש המון נשים שמקיאות. בנוסף, לא נגרם לי שום נזק מזה. מיכל.

היי, קודם כל אל תיכנסי לפאניקה. אני מאמינה שזה משהו שיכול לחלוף (למרות שיש כמה שבטח יחלקו עלי...). ואם את נשארת שמנה, למרות ההקאות ולמרות התקופות שאת לא אוכלת אולי כדאי שתאכלי פחות. ככה גם תקיאי פחות, זה בטח יקל עליך. בכל מקרה שיהיה לך רק טוב. סתיו

שלום סתיו, תודה על העיצה, אני אכן אחשוב על זה. אולי פה טמונה הבעיה. אם יש לך עוד עיצות, בכיף. מיכל

בוקר טוב, עכשיו הפורום הזה באמת מתקלקל. להחליף "טיפים" בנושא ההקאות ? לסתיו - אולי הלכת צעד אחד יותר מדי קדימה, הגזמת, תחזרי אחורה, לא נראה לי שכדאי לעשות את זה כאן. הפורום הזה נועד לעזור לאנשים לצאת מההפרעה שלהם ולא לתת להם עצות איך לקיים ולהנציח אותה. זה שאת תקועה בהפרעת האכילה שלך ובמעגל האכילה וההקאה שלך, לא אומר שאת צריכה לסחוב איתך לשם עוד אנשים כדי שתהיה לך חברה. למיכל - באמת זה מה שקיוית למצוא כאן בפורום, טכניקות למסד את ההקאות בדרך טובה יותר ? לא נראה לי. נראה לי יותר הגיוני שכתבת את זה כי משהוא בכל זאת מפריע לך בהקאות, למרות שכביכול את מרגישה שאת נמצאת בשליטה. תחזרי להודעה שלך ותראי ששאלת "האם זה דבר שיחלוף ?" עצם השאלה הזו מראה שאיבדת שליטה, את לא יכולה להפסיק עם זה ומחכה שזה יעבור לבד, את מקיאה ביוזמתך, משמע אם זה בשליטה ואת רוצה שזה יחלוף, תמיד את יכולה לא לעשות את זה, אבל כנראה שאת חוזרת לזה שוב מסיבה כלשהיא, והתשובה שלי - לא זה לא יחלוף, ולא יעבור מעצמו, כדי שזה יעבור צריך לטפל בזה, בדיוק כמו שמטפלים בפצע, או במחלה פיזית. ואת יודעת מה לא רק שזה לא יחלוף, זה אולי אפילו ילך ויתגבר, כי בדרך כלל בלי טיפול יש להפרעה הזו נטיה לתפוס תאוצה, תבדקי עם עצמך במהלך השנים - כמה פעמים הקאת בהתחלה וכמה עכשיו, וסביר להניח שתראי התדרדרות, בטח התחלת בפעם בשבועיים, היה לך קשה בהתחלה ללמוד לעשות את זה, ואחר כך נעשית מיומנת יותר ובהדרגה העלית את התדירות. תעצרי פעם אחת בדיוק רגע לפני ההקאה ותשאלי את עצמך למה אני עושה את זה ? ואז גם תנסי לעצור ותראי אם את מצליחה, נראה לי שלא תצליחי לעצור, ההקאות הופכות לאוטומט אחרי זמן קצר מאוד, ואת אומרת שאת כבר כמה שנים עושה את זה, בדרך כלל אי אפשר לעצור לחשוב בשניה לפני, וגם אם כן, אי אפשר לעצור את ההמשך - ההקאה היא הכרחית. אולי אז תוכלי לראות שבאמת איבדת את השליטה. בהצלחה, אביב.

שלום למיכל, מתוך הרב-שיח הנחתי כי היה רצוי לך שעניין האכילה/הקאות לא יעסיק אותך, ככה שיש לי תחושה שאני אינני מתפרץ לחפש בעיות שאינן... כללית, אכילה היא התנהגות שמועדת לפורענות של התמכרות, פשוט בגלל הכייף הגדול שהיא מביאה (האכילה... לא ההשמנה, כמובן). בכך אינה שונה מהתמכרויות אחרות, ולכן אחת הדרכים לתקוף אותה היא ע"י הבנת המניעים שמביאים את האדם להתמכרות הזו. כאן שמתי את עצתי הראשונה לך: תבדקי אם גם אצלך, כמו אצל רבים אחרים, מתקיימת המשוואה שבה ככגודל עוצמת ההתמכרות, כך כנראה גדול וחזק הצורך האנושי במענה מענג ומפנק למשהו שהוא בבסיסו מאד קשה ומעיק. ואם זה כך, אז מומלץ להעזר במקצוען, כדי לא לסבך את מה שכבר סבוך. עניין אחר, שבא אחר כך, הוא אופן הגמילה. גם כאן יש תקלות כשלא נעזרים באיש/ת מקצוע, כי התחום רווי פרדוכסים אנושיים: הקאה, שיכולה באופן עקרוני לסייע, נתפסת אצל רבים כמה שמהווה אצלם סימן לשליטה במצב. ואז: אוכלים עוד, כדי להגיע למה שנתפס כחיובי עבורם: השליטה במצב (ההקאה). והנה עוד הסתבכות... בקיצור, זו ההצעה השניה שלי אלייך: תשקלי לפנות ליעוץ מקצועי גם בבחירת אופן הגמילה/צמצום נזק האכילה. מקווה שהארתי, ד"ר יוסי אברהם

אכן הארת. תודה

היי אנג'ל, הייתי בחופש קצר, ובגלל זה לא עניתי להודעה שלך עד עכשיו. אני חושבת שבמובן מסוים שתינו לימדנו אחת את השניה שיעור מאוד חשוב בחיים. אני אקח את הלקחים מהשיעור הזה הלאה, כי כמה שאת חושבת שלא אמרת לי הרבה, אמרת לי המון ולימדת אותי המון, ואני מקווה שגם את תשמרי משהו מהשיחות שלנו. אביב.

אני שומרת ונוצרת תמיד. וזה מלווה אותי המון. ואני נמנעת מלשאול מה לימדתי אותך מתוך ההבנה שאילו תובנות פרטיות שלך,דברים שאת יצרת בתוכך... את מתכוונת "חופשה" במובנים של הפסקה או נופש ?

הפסקה כפויה מהחיים, ממש לא נופש, ההיפך הגמור, משהוא יותר כמו חלום רע/סיוט, שחייב אותי לקחת פסק זמן מהכל: מהעבודה, מהפורום, מהמשפחה ולדאוג ולטפל רק לעצמי, אבל עכשיו זה כבר כמעט מאחורי, והפצעים מתחילים להגליד, ובאמת אין מקום להערצה, הייתי שבר כלי בימים האלה, ולקח לי די הרבה זמן להתאושש וייקח לי עוד הרבה זמן להחלים לגמרי, אבל את יודעת עזרו לי בדרך... אביב.

טלי יקרה, "אדם בתוך עצמו הוא גר בתוך עצמו הוא גר לפעמים עצוב או מר הוא לפעמים הוא שר לפעמים פותח דלת לקבל מכה אבל אבל לרוב אדם בתוך עצמו נסגר אדם בתוך עצמו הוא גר בתוך עצמו הוא גר או באיזו עיר סוערת או באיזה כפר לפעמים סופה עוברת וביתו נשבר אבל אבל לרוב אדם גם לעצמו הוא זר ואת ואת כמה טוב שבאת בלעדייך ריק הבית והלילה קר אז אני שומר עלייך כמה שאפשר ועם כל זאת היית אמצא אותך מחר אדם קרוב אצל עצמו אדם בתוך עצמו הוא גר " / שלום חנוך. לא קל היה לגור בתוך עצמי בזמן האחרון, סערה קשה עברה שם, והבית נהרס, אבל ... כמה טוב שבאת ולא הלכת, ונשארת והתעקשת ודיברת ושלחת, בייחוד בלילה המפחיד מכולם, ועכשיו הבית מנסה להתארגן מחדש, ואני אשמור עלייך שם היום, מחר ולעד, כי בלעדייך באמת הלילה יותר מדי קר. ר.

השארתי לך הודעות בפורום...לא מלפני הרבה עמודים מה שלומך?

היי אנג'ל, עכשיו אני בסדר, עברתי כמה ימים קשים, אבל עברתי אותם ואפילו בלי לאכול ולהקיא, הייתי בחופש קצר, לקחתי קצת פסק זמן. אביב.

אביב יקרה, כהרגלך, את מצליחה לרגש אותי כל פעם מחדש. אני מקווה שהסרט שעבורו התנתקת מכאן היה נחמד, ובכלל שאת מעבירה את הזמן בנעימים. שיהיה לך יום עצמאות שמח, טלי פרידמן

היי טלי, נשארתי קצת לבד הלילה, אמא הלכה לביייביסיטר ותישארלישון שם, קצת מצחיק וילדותי אבל אני עוד פוחדת לישון לבד, אחרי הלילות האחרונים שלי... אבל לפחות מישהי אחת שומרת על שנתי... תודה ו... , ר.

טלי, חג שמח שיהיה לך... אני אשלח לך דרך רחל מייל שכתבתי... אני לא מצליחה להכנס למיילים היוצאים שאני שולחת. כשכתבתי את הדברים הייתי בשיא הכעס ואני רוצה שתקראי את הדברים כפי שהם.. ביי

אליאן, אני אחכה לאימייל. אני מקווה שאפשר יהיה לשלוח לך בחזרה תגובה, בלי בעיות. שיהיה לך יום עצמאות שמח, טלי פרידמן

קיבלתי את המייל. וואווו........... איך שאת כועסת! אולי זה דוקא טוב- לפעמים הכעס מגייס את הכוחות לפעולה. אני רק רוצה שתחשבי טוב על כל צעד, ושתגני על עצמך. אשלח לך במייל את דעתי על השיחה, אבל רציתי לאחל לך, ולכל חברי הפורום- חג עצמאות שמח. עם הרבה תקוה וחיזוקים, עם מבט גאה ומפוקח על העבר, וציפיה אופטימית לעתיד. חיבוק לכ-ו-ל-ם.

היי, אני עדיין כועסת אך פחות משהייתי כאשר כתבתי לך... הכל יצא מהר ללא שליטה. וכן ,הכעס עוזר במשהו לגייס כוחות ונראה לי שהפעם הכעס יופנה אליו ולא אלי... גם בזה הטיפול עזר ועוזר לי להפנות את הכעס למי שמכעיס, להוציא אותו החוצה... שיהיה גם לך חג שמח...

שלום רב ברצוני לברר האם ניתן לטפל בתופעת הקלאסטרופוביה-פחד במקומות סגורים, חשש להיכנס למעלית למשל, למי פונים?

בנימין שלום רב, בוודאי שניתן לטפל בבעיית הקלסטרופוביה. לבעיה זו, כמו לכל שאר הבעיות, יש רמות חומרה שונות. האם מדובר אך ורק בפחד ממעליות, או בכלל בפחד ממקומות סגורים? אם מדובר בדבר ספציפי כמו מעלית, הייתי ממליצה על טיפול התנהגותי, לטווח יחסית קצר. אם מדובר במשהו נרחב יותר, הייתי ממליצה לחשוב על טיפול פסיכותרפויטי לטווח ארוך יותר. בכל מקרה צריך לפנות לפסיכותרפיסט. אם אתה זקוק להמלצות, אני אשמח לסייע. בברכה, טלי פרידמן

לטלי פרידמן (עובדת סוציאלית) תודה על תשובתך המהירה וההצעה לתת המלצות. ברצון הייתי מקבל המלצה אל מי לפנות, אך הכתובת אמורה להיות בניו יורק - ארה'ב. שוב תודה ובברכה בנימין

מה פירוש הפרעה אפקטיבית?

זאת הפרעה במצב הרוח כמו :מניה דיפרסיה,דיכאון,מאניה.... א

אני יודעת שזה סוג של מחלת נפש, אבל רציתי לדעת קצת מעבר.

שלום רב! אני בת 13 ואני מפחדת מ-2 דברים, אני לא יכולה לישון לבד בחדרי וגם אני לא יכולה להשאר בערב לבד בבית! הפחדים או החרדה שלי הזאת מאוד מציקים לי! ההורים שלי מודעים לכך, כשאני יושבת בבית לבד אני מפחדת שתהיה הפסקת חשמל שדרך אגב זה פעם קרה לי ומאז אני מפחדת עוד יותר, הייתי אצל אישה פסיכולוגית פעם אחת והיא אמרה לי לעשות כל מיני דברים (תרגילים להרגעה וכו'). אבל עד שזה יעזור אני עדיין במצוקה. עזרו לי! מה עליי לעשות? תודה רבה רבה מראש!!!! -ליסי (שם בדוי).

היי זאת אני

ליסי שלום. יופי שכתבת אלינו. לא בטוח שאצליח- אבל אולי אם נכתוב על זה פה- זה קצת יעזור לך להבין יותר את הפחד הזה- וככה תוכלי גם לללמוד להתמודד איתו. אני אשאל אותך כמה שאלות, אבל לפני כן חשוב לי להגיד לך שהמון אנשים פוחדים מכל מיני דברים. גם אנשים מבוגרים. לפעמים מדברים "אמיתיים" ולפעמים אפילו מדברים לא מציאותיים. עכשיו לשאלות: האם ההורים שלך יודעים שכתבת אלינו? אם לא- כדאי שהם ידעו ואולי אף תראי להם את התגובות שתקבלי. כמה זמן את כבר פוחדת? האם גם כשהיית יותר קטנה פחדת? האם קורה בהרבה שאת צריכה להשאר לבדך? האם יש לך עוד אחים? זהו לבינתיים. תעני על השאלות הללו- ואז נמשיך לחשוב. ביי. רוית.

הורים שלי יודעים על כך שכתבתי לכם. ואני כבר פוחדת כמה שנים. וגם פחדתי כשהייתי קטנה, בעצם רמת הפחד שלי תמיד משתנה, פעם כשהייתי יותר קטנה פחדתי פחות ונשארתי עד שעה 8 בערב, עכשיו אני כבר לא יכולה להשאר עד 8 בערב לבד. כן אני צריכה לפעמים להשאר לבד אבל אני לא נשארת, וכן יש לי אחות גדולה בת 18 שלא תמיד יכולה להשאר איתי ואני כבר ממש מעצבנת אותה עם הפחד הזה. תודה על העזרה! -ליסי שמי האמיתי הוא ויקי.

חזרתי. אני מקווה שעבר עליכן שבוע מצוין, אנג'ל, מה קורה איתך? הבנתי שמשהו לא היה כ"כ בסדר... ממה שנאמר פה. אם את רוצה לדבר, אני פה. שיהיה יום קל, וחג שמח. סתיו

מה שלומך? איך עבר עליך השבוע? אני מאחלת גם לך עצמאות שמח, טלי פרידמן

סתיו-מה נשמע?איך עבר השבוע?עוד נדבר היום אני מקווה...כי כנראה שאני "אתקע" בבית.החברים שלי כבר לא רוצים אותי...התרחקתי....תראי מה קורה.... טלי-תודה לך.קראתי אתמול את ההודעה שלך בלילה.רציתי להודות לך אבל הייתי מתה לישון.אני עוד ממשיכה לאמלל לי את הלילות וגם את הימים ואת בטח מבינה על מה בדיוק אני מדברת. קיבלתי את האימייל שלך.אני אתקשר ואברר ברגע שתתני לי גם את המספר השני ואני אוכל להשוות מה יותר מתאים לדעתי. אגב תשמעו הלצה על חשבוני-בזמן האחרון אני מקבלת מלא אימיילים מאנשים מהפורום עם כתובת הוטמייל שמציעים לי ללכת לפסיכיאטר ולקחת תרופות ו"הכל יהיה בסדר" לטענתם. למרות שלי נראה שמדובר סה"כ במטרידן אחד ולא בכמה....

היי טלי, אז הנה תשובה לגבי איך עבר עלי השבוע, מראש אני מתנצלת אם הניסוח מסורבל משהו, אני לא ממש מרוכזת, אבל אני אנסה לספר וגם שתביני. השבוע ההורים שלי דברו עם המפקד שלי. הם רוצים להוציא אותי מהצבא. הם לא מבינים שזה שאני אצא מהצבא זה לא אומר שאני אלך לאיזה טיפול מטומטם. בקיצור איכשהו זה הגיע לקצין העיר. ממש בלגן ואני רוצה שהוא כבר יפסק. אני לא יודעת איך אמא שלי הצליחה להסיט ככה את אבא שלי, הם בכלל לא אמורים לדבר אחד עם השני. אני לא מבינה למה הם חייבים להרוס כל דבר שטוב לי איתו. עד עכשיו ממש טוב לי. והם רוצים להרוס את זה. הם לא יכולים לראות שטוב לי. אם הם ימשיכו ככה אני לא חוזרת הביתה יותר. אם הם רוצים "משחקי כוחות" בבקשה, אני אנצח גם ככה. הם לא יקבעו לי מה לעשות עם הגוף שלי או עם החיים שלי. אם יש לך איזשהו רעיון איך להפסיק את כל הבלגן הזה שנוצר תכתבי לי... הבעיה היא גם שהם לא מאמינים לי שטוב לי, שאני שולטת בחיים שלי מספיק טוב בשביל שהם לא יצטרכו להתערב. חג שמח סתיו