לטלי - דחוף!

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

26/04/2001 | 22:35 | מאת: המיואשת

טלי שלום התרשמתי מהעקביות התשובות שלך לכותבים בפורום, ומכתיבתך האישית לכל אחד, לכן אני פונה אלייך אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי מזה כמעט כשנתיים, ניסיתי "לחתוך" את הטיפול פעמים רבות, אך תמיד נשארתי בחודשיים האחרונים אני מגבשת דיעה לסיים את הטיפול סופית, אך בהרגשה רעה מאוד: אני מוצאת שהטיפול לא השפיע עליי, ולא הפנמתי אותו כראוי, זאת אכזבה נוראית נראה כאילו כל הדברים שנאמרו מפי הפסיכולוג נכונים ועניניים, אך אני לא מסוגלת להאמין בהם אני מנסה להמחיש מה אני מרגישה, כי אין לך אפשרות לדעת מה קרה באותו טיפול, ואיך הגעתי למסקנה זו אני יכולה רק לסכם שאחרי כל המאמץ לשנות את דפוסי החשיבה שלי, אני נלחמתי להחזיק במחשבות הרעות שלי על האנשים סביבי, כשלפסיכולוג היו גם מחשבות טובות אותם אנשים שהוא רצה להטמיע אותם בי ללא הצלחה מה הטעם להמשיך את הטיפול ללא אמונה בדבריו של המטפל? האכזבה ויאוש מכרסמים בי!!!!!!!

27/04/2001 | 15:50 | מאת: טלי וינברגר

למיואשת שלום רב, את מתארת תהליך טיפולי במשך שנתיים שכיום את חווה אותו כמייאש ומאכזב, על אף שאת מדגישה שהפסיכולוג דווקא היה "בסדר". קשר בין מטפל למטופל מבוסס קודם כל על אמון. זה שהמטפל הוא נחמד, מזהה תהליכים, מבין אותך וכו', כל זה לא שווה דבר אם אינך בוטחת בו ואם אינך חשה אמון כלפיו. את מתארת שבמהך הטיפול חשבת מספר פעמים לעזוב, אך בכל זאת נשארת. אז אני רוצה לשאול אותך מדוע החלטת בסופו של דבר להישאר? מה משאיר אותך שם? האם ניסית לדבר על כך עם המטפל? אני יודעת שאלו שיחות קשות, ואנשים רבים מעדיפים להישאר בטיפולים שאינם טובים להם לאורך זמן רק בגלל ה"לא נעים". אבל בסך הכל מדובר פה בזמן שלך, בכסף שלך, ובכלל - בחיים שלך. רצוי להשאיר את ה"לא נעים" בצד, ולשים את הקלפים על השולחן. מציאת מטפל מתאים הוא תהליך לא קל, ופעמים רבות, אנשים עוברים מספר טיפולים (אפילו ארוכים) עד שהם מגיעים למטפל שהם חשים שהוא-הוא המטפל עבורם. קשר טיפולי הוא קשר אשר מפגיש שני אנשים זרים שביניהם מתפתח קשר מיוחד, ייחודי להם, קשר של הבנה, אמפטיה, תמיכה, הכלה ועוד ועוד מרכיבים. אך כל המרכיבים הללו זקוקים לתנאי הקיום הבסיסי של אמון. נדמה לי שהאמון שלך מעורער משהו, אם הוא מצוי שם בכלל. אם את מעוניינת בהחלפה של המטפל, אני אשמח לסייע לך במציאת מטפל אחר. אך זה עדיין לא מחליף את השיחה עם המטפל הקיים לגבי התהליך שלכם. אם תשאירי את הדברים כמות שהם וכך תעזבי, הדברים ה"לא סגורים" שיוותרו מהטיפול הנוכחי, ימשיכו איתך לתוך חדר הטיפול החדש. אני הייתי ממליצה לפתוח את הדברים ולדבר עליהם, אבל זה באמת תלוי בכוחותייך, בכמה את יכולה להיות פתוחה עם המטפל ועוד. בכל מקרה, אני כאן. שבת שלום, טלי פרידמן

27/04/2001 | 15:55 | מאת: Angel

עברתי תהליך דומה... עם מטפל נחמד,מבין,קולט... שלא נתתי בו אימון,מכל מיני סיבות שלא הועיל לי בכלום... עד שאזרתי את האומץ ועזבתי...ותביני שמכיוון שזה היה במסגרת צבאית ולא שילמתי לו גרוש,נהניתי משחרורים רבים והקלות צבאיות מצידו ועוד יותר היה קשה לי לעזוב. אבל זה תקע אותי במקום,וחבל... והזמן שעבר מתחילת הטיפול,כ8 חודשים,רק קלקל לי את הסיכויים להחלמה. מקווה שתעשי את החחלטה הנכונה... וסליחה -אני יודעת שלא שאלת אותי. סתם הזדהיתי יותר מדי עם הכתוב,אחרת לא הייתי מתערבת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית