לג'קי - בתגובה להודעתך מהעמוד הקודם...

היי ג'קי, ערב טוב, קודם כל השמחה שלך מובנת, והיא בכלל לא שטויות שלך, גם לי לפעמים נדמה שאני קצת נבלעת פה בפורום, לפעמים מרוב לחזק באמת קצת שוכחים אותנו, ולא שואלים מה קורה איתנו. אני מבינה את הקושי שלך עם המטפלת שלך, אני לא יודעת כמה זמן את בטיפול (מנחשת שאת בתחילתו), אבל לפעמים השלב הראשוני שצריך לעבור הוא באמת לפתח אמון ולדעת שאפשר לסמוך על המטפלת. זה שאת מרגישה שהיא מבינה אותך זו התחלה, אבל זה באמת לא מספיק, כדי לקדם את התהליך, כיון שהבנה היא רציונלית, ובהפרעה ובטיפול עובדים יותר הרגשות וזה מה שחשוב. אני בטיפול שלי באמת בהתחלה חשבתי עם השכל וידעתי שהמטפלת שבחרתי תוכל להבין אותי, אבל עם הזמן זה כבר לא היה חשוב, מה שכן היה חשוב זה ההרגשה שאני יכולה להישען עליה בתקופות הקשות, וההרגשה שהיא איתי, חווה ומרגישה את מה שעובר עליי, וזה מה שעזר לי לעבור תקופות שפל בטיפול, משברים ונפילות. ההרגשה שלך של זלזול, יכול ליהיות שהיא מציאותית, יכול להיות שאת מפרשת את הדברים שהיא אמרה לך לא נכון, ויכול להיות שאת גם משליכה עליה את הזלזול שאת מרגישה בעצמך לגבי ההתעסקות שלך באוכל. בכל מקרה ההמלצה שלי היא לפתוח את הדברים, פשוט בפגישה הבאה תלכי אליה וספרי לה בדיוק מה שכתבת לי שאת מרגישה לגבי הזלזול שלה, זה לא קל, זה אפילו קשה לבקר אותה, בייחוד כשהיא שם כדי לעזור לך, אבל בשביל זה נועד הטיפול, ומה שחשוב בו זה את והרגשות שלך, כולם, כולל הקשים וכולל אלו, והשיחה עליהם זה בדיוק מה שימנע ממך להפנות את הכעס עליה כלפי עצמך, ואחר כך כלפי האוכל. אם קשה לך מדי לדבר איתה בגלוי, את תמיד יכולה להדפיס לה את ההודעה שהשארת לי בפורום ולתת לה לקרוא. אני עושה את זה לפעמים עם המטפלת שלי, כותבת לה דברים שקשה לי להגיד לה בפנים, בייחוד ביקורת על דברים שקרו בטיפול או שאמרו בטיפול, נותנת לה לקרוא, ואז היא מעלה את הדברים וזה קצת יותר קל. בקשר לדחיפה הראשונית ולהרגשה שאין לך בשביל מה להתחזק, האמונה שלי היא שהדחיפה הראשונית היא פנימית, הידיעה ואפילו השכלתנית שלנו שמשהו פה לא בסדר, שמשהו לא נורמלי, וזה שאין לך בשביל מה להתחזק ? בשביל עצמך קודם כל. אחר כך יבוא כל השאר - הספרים, הסרטים, והבילויים, אבל קודם כל בשביל עצמך. ראיתי הודעות שלך בפורום, ונראה לי שאת בן אדם מקסים שיש לו הרבה מה לתרום, ואני לא אומרת את זה לכל אחד, אז תעשי את זה קודם בשביל עצמך, ואחר כך נקודות האור יבואו מאליהן. ומשפט מיוחד בשבילך - "השאיפה הגדולה שלנו בחיים היא מישהו שיגרום לנו לעשות כפי יכולתינו" - רלף וולדו אמרסון נשמע לי שיש לך את היכולת ואת המוטיבציה ורק תמצאי מישהו שיעזור לך להגשימם, בין אם זו המטפלת הזו, בין אם תחליטי להחליפה באחרת, ובין אם זו את עצמך... ואם את רוצה זה לא חייב ליהיות מישהו, זה יכול להיות גם משהו, ששוה להגשים בעבורו את החלומות... בהצלחה, אביב.

היי ג'קי, כמעט פספסתי את התשובה שלך, בעמוד הקודם, אבל למזלי לא !!! חנה, זה בטעות, פשוט השארתי הודעה עבור אמא שלי בפורום אחר, והשתמשתי בשם הזה, ושכחתי להחליף. העצה שלי - פשוט תסתכני פעם אחת, תשפכי את הכל, אחרת באמת תתפוצצי, זה לא בריא לשמור בלב, קצת קשה לי לייעץ לך בענין הזה, כי אני דווקא מאלה שמדברים, ושופכים את כל אשר על ליבם, בייחוד בטיפול, אבל נראה לי שזה גם ענין של זמן, שברגע שתסמכי על המטפלת שלך ויווצר האמון בינכם, תוכלי באמת לדבר, ולא תחששי מתגובתה, כי תדעי שהיא יכולה להבין אותך. ומעבר ללאמר לה על התחושה שהיא לא מבינה אותך בענין האוכל, נראה לי שכדאי לך לדבר גם על הרגשות המתלווים לזה, שהם החשובים, התחושה של הבושה בהתעסקות באוכל, התחושה שרק בזה את מצטיינת ובכל השאר את כישלון, ההרגשה שלך שקשה לך לספר לה דברים - זה נראה לי הענין העיקרי, שכדאי לעבוד עליו. ואני חוזרת שוב על העיצה, אם קשה לך לדבר על זה, תכתבי את זה ותתני לה לקרוא, לפעמים זה קצת יותר קל וגם עושה סדר בדברים ומארגן את המחשבות. ודרך אגב, את בכלל לא מפגרת. תראי איזה התלבטויות את עוברת, בטח קשה לך נורא, אבל אני פה לחזק את ידייך ולדבר איתך, מתי שתרצי. אביב.

היי לך, יו, תודה רבה על התמיכה ועל הכל. בשבוע האחרון לא הייתי כ"כ בעיניינים, מעין out כזה. לא יודעת. שמחתי לחזור, להתעדכן ולגלות שהדואר שלי מלא בהודעות מהפורום. !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז אני לא כ"כ יודעת מה לכתוב לך בחזרה פרט להמון תודות, באמת. אם יעלה לי משהו שאני אינני חוששת שהוא ישעמם אותך למוות(למרות שאני לא בטוחה שיש דבר כזה), אני אכתוב לך. שוב תודה. שלך, אוהבת, אני.