לאביב

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/04/2001 | 21:29 | מאת: אליאן

היי, חשבתי שלכתוב ואחר כך לתת למטפלת לקרוא זו המצאה שלי ! אני נזכרת כשאמרתי למטפל שלי פעם ראשונה שאני רוצה לכתוב דברים שאני מרגישה ולתת לו לקרוא אז הוא ענה " קשה לך לדבר ? אמרתי שכן ויותר קל לי לכתוב אז הוא ענה "אני כאן כדי לעזור לך,את יכולה לכתוב אבל זה מאד חשוב שתשמעי את עצמך אומרת את הדברים" וכך כל שבוע הייתי מגיעה עם כל "הניירת" ומקריאה לו דברים עד שעם הזמן יכולתי לדבר על כל דבר שבעולם מבלי להקריא או לתת לו לקרוא. אני עוד זוכרת את הפעם הראשונה שהחלטתי לבוא לפגישה בלי אף נייר והייתי ממש בלחץ. אבל בעזרתו זה נעשה קל... זה כל כך חשוב שיש מישהו שסומכים עליו !!! סתם כתבתי את הדברים, הזכרת לי חוויות מהטיפול והרגשתי צורך לכתוב. התחושות שלך ושלי מאד דומות לגבי הטיפול ובכלל... ביי

27/04/2001 | 21:35 | מאת: אביב

היי אליאן, זו בטח לא המצאה שלי, זה פשוט כלי מצוין שהמטפלת שלי לימדה אותי להשתמש בו, והוא עוזר לי לא רק להעביר אליה דברים, אלא לעבור תקופות קשות בחיים. האמת היא שבדיוק היום דיברנו על זה בפגישה שלנו, והיא הזכירה לי את הפעם הראשונה שביקשה ממני לכתוב לה דברים, כמו מה עובר עליי, ומה היה פעם, ואני עניתי לה "אני לא יודעת לכתוב", היום אני ממלאת מחברות שלמות לפני כל פגישה, והיא - המסכנה - צריכה לעשות הרבה שיעורי בית ולקרוא את הכל, אבל מה לעשות בפגישה אף פעם אין מספיק זמן לדבר, בטח לא עבורי, אני כזו קשקשנית, לא סותמת את הפה לשניה. אביב.

27/04/2001 | 21:44 | מאת: אליאן

אני נהנית מה"קישקושים" שלך מאד ואני בטוחה שגם היא... :-) בייייי

28/04/2001 | 03:37 | מאת: דניאל

וחסר לך שבפעם הבאה כשאת חוזרת לא מודיעה לי.......מה-זה התגעגעתי...

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית