פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

בתי בת שנה ותשעה חודשים. ילדה מקסימה, חברותית ומפותחת לגילה (נגמלה מטיטולים לפני כחודש), ברוב התחומים. לצערי היא הגיעה לגיל שנתיים לפני הזמן...היא בעלת "פתיל" קצר וכל פעם שמשהו מרגיז אותה היא מרביצה, עם הידיים או עם חפצים שיש לה ביד. מה ניתן לעשות חוץ מלהגיד לה שזה לא נעים ולעצור את הפעולה?

שלום רב, ב"שאלות ותשובות" משמאל יש חלק שמתייחס לגיל שנתיים,אנא קראי. אם יש צורך בעזרה נוספת,אני כאן. בהצלחה, מור

בננו הראשון בן כמעט שנתיים. רצינו לשאול כיצד אוכפים את הגבולות בגיל זה. לדוג' אנו לא מרשים לו לשפוך מים. גם לאחר שהסברנו ואמרנו כמה פעמים הוא בכל זאת עושה זאת ובוכה כאשר אנו לוקחים אותו מאותו מקום. וכן בדברים אחרים. תודה רבה.

שלום רב, ב"שאלות ותשובות" משמאל יש התייחסות לעניין. אנא קראי את - גיל שנתיים,התקפי זעם והצבת גבולות. אם תרצי עזרה נוספת,אני כאן. בהצלחה, מור

ילדתי בת 12.5 בסך הכל וכל בוקר לבה"ס גומרת חצי בקבוק מיי אפ על הפרצוף קילו סומק הסברתי לה שאני לא מוכנה שהיא תתאפר ואם כבר אז עדין ספתון מבריק זה מספיק היא לוקחות לי מהטוולט מבחי רשות ויוצאת לבה,ס ככה היא גם נקשרה לאיזה ילד דרך המחשב אני לא יודעת מה עושים?????????

תמר שלום, אני לא אימא, אלא מתנדבת עם בני נוער. לגבי הסומק, אז אולי כדאי לקחת אותה לקוסמטיקאית שתלמד אותה איך לטפל בעור. לגבי היכרויות באינטרנט כדאי אולי ליזום ערב הורים-ילדים כיתתי . מקווה שעזרתי, עדי

שלום רב, קשה לי להאמין שחילוקי הדעות בינכן מתחילים ונגמרים רק בעניין האיפור. לא ברור לי מהודעתך,עד כמה היא מקבלת את סמכותך או מקשיבה לדברייך,עד כמה היא מקבלת גבולות וכו'. אני מציעה לפנות ליועצת ביה"ס ולבקש את עזרתה. בהצלחה, מור

שלום בת 12. היו לה 2 חברות טובות שבגדו בה והחרימו אותה.ההחרמה היתה ארוכה ומאד קשה ופוגעת מבחינתה. עברה יותר משנה מאז. מסתמנת אפשרות לחידוש הקשר. בתי אומרת לי שלעולם לא תסלח להן משום שהן לא רק ניתקו איתה קשר, אלא גם דאגו לפגוע בה. אך אני מרגישה שהייתה רוצה בחברתן בשל אופיין העליז והשובב. איך להגיב? תודה גלי

שלום רב, אני הייתי עושה רשימה של חסרונות ויתרונות שיש בלהיות חברה שלהן. זה עוזר להגיע להחלטה מושכלת. וכמובן,לאחר שברור לה שיש גם סיכוי שתפגע,הייתי משאירה את ההחלטה בידיה. בהצלחה, מור

יש לי ילדה מקסימה מחוננת בת שבע וחצי כתה ב', ועוד ילדה בת 5 וחצי. הילדה בת ה השבע וחצי חכמה מאוד ויש לה כושר ורבלי גבוה מאוד, בכיתה א' היא למדה בכתה קטנה והיא היתה מצטינת, כעת היא לומדת בכתה של 30 ילד, אני מרגישה שהיא מאוד נלחצת כל הזמן ודורשת מעצמה להיות הכי טובה, לדעת את כל התשובות שהמורה שואלת, ואם היא לא יודעת היא נלחצת, וגם קשה לה לקבל שיש בכיתה תלמידים\ות טובים ממנה, בקיצור מקנאה, דוגמא : היא אמרה לי: המורה אמרה לי שהיא תקפיץ אותי לכתה ו' כי אני הכי טובה ! שאלתי אותה באמת המורה אמרה לך ? אז היא ענתה לי: לא.. היא כנראה תגיד כי אני מאוד חכמה... אני מרגישה שהמלחמה הזו שלה לשלמות פוגמת ביכולות שלה ומלחיץ אותה להתקדם הלאה, יש תחרות סמויה בינה לבין אחותה הקטנה שהיא כרגע התחילה לקרא, אולי זהו גם גורם לה ללחץ , מה עושים ? לי בעצמי יש קונפליקט כי אני רוצה גם שהיא תהיה הכי טובה, ומצד שני זה לא מסתדר תמיד. איך מתמודדים ? איך אני מסבירה לה ומתנהגת איתה ? אני גם רוצה לציין שהיא מאוד רגישה , ויש לה המון פחדים בפרט בלילה היא מתקשה להרדם לבד, או איתי בחדר ( אני חד הורית) או שהיא הולכת למיטה של אחותה האם יש קשר בין כל ההתנהגויות האלו ? מחכה לתשובה סמדר

שלום רב, כן,אני מעריכה שיש קשר בין הדברים. קוראים לקשר - לחץ. כשאני רוצה להיות כל הזמן הכי טוב,זה מוביל ללחץ,לפחד להכשל וכו'. פחדים ולחץ "הולכים טוב" ביחד. זה בעצם המחיר של להיות "נורא מוצלח". ב"שאלות ותשובות" מצד שמאל יש שאלה לגבי חרדת בחינות,אנא קראי. בנוסף,אני מוסיפה קישור למאמר על פרפקציוניזם-http://www.zarut.com/gidi/hp.asp. אם לאחר הקריאה תרצי שאוסיף,אני כאן. בהצלחה, מור

תודה מור.

אני אמא ל-3 ילדים (בן 11, בנות 7 + 5) הבת עלתה לכתה א'. בעלי ואני בשלבי פרידה ראשוניים ללא מריבות קולניות או אלימות פיזית ומילולית אך אנו במצב שבו נראה כי אחד יעזוב את הבית לשם "פסק זמן". היתי רוצה לדעת באיזה שלב כדאי / רצוי לשתף את הילדים ובאיזו רמה שכן אין אנו יודעים בוודאות מה יקרה ביננו.

שלום לך טינה, את מתארת מצב של חוסר ידיעה, שאינו אידיאלי עבורכם ועבור ילדיכם הזקוקים לוודאות. לכן חשוב שתגיעו להחלטה את ובעלך, בטרם תבשרו להם משהו מבלבל, העלול להציבם במקום בו ינסו להשפיע עליכם, מצב שאינו בריא בעליל. לעמימות השלכות רגשיות קשות, ביניהן חרדה מנטישה, מבגידה באחד ההורים, חוסר יכולת להתרכז ועד לדיכאון. מאחר ולילדים נחוצים ביטחון ויציבות, חשוב ביותר שתוכלו לתאר להם עד לפרטי-פרטים, את השינויים העומדים להתחולל בחייהם: אצל מי מההורים הם נשארים, תדירות המפגשים עם ההורה האחר, מעבר דירה, בי"ס או גן וכל הכרוך בפרידה. עליכם כהורים להגיע ק ו ד ם כ ל להחלטה הברורה לכם, והדרך המומלצת לכך היא דרך טיפול או התייעצות עם אנשי מקצוע. כל דרך של בדיקת היחסים דרך ניסוי של יציאת האב וחזרתו באופן לא צפוי, מסוכנת למצבם הנפשי! יש לי הרגשה שלא עניתי כפי שציפית, טינה... אשמח לקבל את תגובתך או זו של בעלך. מאחלת לכם להגיע להחלטה בהקדם. נוחי

תודה לתגובתך, אנו עומדים בפני פרידה, ביום ראשון בעלי עוזב את הבית. בעלי ואני חלוקים בדרך הצגת הפרידה לילדים. בעלי מבקש להציג את הפרידה כהחלטה משותפת של שנינו מכיוון שאנחנו לא מסתתדרים (אני הייתי רוצה טיפול זוגי ובעלי לא מעוניין בשלב זה),הוא רוצה להסביר לילדים שאינם חלק מהבעיה הזוגית ולא אשמים במצב שנוצר. לטענתו הצגת הפרידה כהחלטה שלו בלבד תגרום לכך שהילדים ינקטו עמדה שלילית כלפיו ויפגעו ביחסיהם. אנו הגענו להסכמות בנושא חלוקת הזמן והפגישות עם הילדים איך לדעתך יש להציג את הפרידה לילדים לאור העובדה שאני לא מעוניינת בפרידה בשלב זה והייתי רוצה לומר להם שהפרידה היא על דעתו בלבד.

שלום רב, ביתי נעה בת 3+ ילדה חכמה מאוד לוקחת דברים ברצינות מידי ולמה הכוונה : על מנת לשכנע אותה לצחצח שיניים אמרתי לה בסך הכל פעם אחת שאם לא נצחצח שיניים אז יהיו לנו שיניים שחורות - מאז שאמרתי לה את זה היא מסרבת ואף פוחדת מאוד לאכול חטיפים , ואם כבר היא אוכלת חטיף כלשהו היא נורא פוחדת ומבקשת אחרי כל ביס מהחטיף לשתות קצת מים כדי כאילו לנקות את השיניים מפני החטיף , היא מבקשת לעיתים תקופות יותר במהלך היום שנצחצח לה שיניים ואני ממש מצטערת על כך שהפחדתי אותה בכך שאמרתי לה שיהיו לה שיניים שחורות - היא ממש בלחץ הסטרי מזה .אתמול היא אכלה למשל ארטיק ואחרי כל ביס שתתה מים , לאחר שסיימה היא התעקשה לצחצח שיניים ואני לא הסכמתי משום שההסטריה הזאת סביב נקיון השניים היא מוגזמת , היא נלחצה עוד יותר וממש התחילה לבכות - לקחתי אותה מול המראה כדי להראות לה שהשניים שלה לא שחורות אבל היא לא נרגעה ונאלצתי להרגיע אותה על ידי צחצוח השיניים שלה - רק כך היא נרגעה אני מנסה להסביר לה אבל זה לא עוזר - היא בלחץ רציני מהנושא . מה עושים ?????

שלום , המצב החמיר עוד יותר !!!!!!! אם עד עכשיו היא הייתה מוכנה לאכול חטיף/ארטיק אך לשתות מים אחרי כל ביס עכשיו היא בכלל לא מוכנה לגעת בשום דבר- לא מיץ/לא חטיף/לא ארטיק ---היא ממש בהסטריה למרות שהיא נורא רוצה חטיף היא עוצרת את עצמה מרוב הפחד . מה עושים ??????????????

למה את כל כך בהיסטריה ילדים הם כאלה ,פשוט תתקני את הטעות ותשבי איתה מההתחלה תסבירי לה קחי אותה להצגה של קריוס ובקטוס תאמיני לי ילדים שוכחים הכל היא לא רוצה ממתקים לא צריך עוד חודש היא תתחיל לטרוף אותם אל תגזימי תני לה מרחב

שלום יש לנו ילד יחיד בן כמעט שנתיים. שאין לו בכלל חברה בגילו במסגרת הבית או אחה"צ. עד לפני כשלושה חודשים הוא היה בגן קטן של שישה ילדים בני גילו. לאחר התרוצצויות אחר גן מתאים ולשווא רצינו לשאול האם מסגרת של משפחתון שבה שלושה ילדים מתאימה לגילו או שיש להעדיף חברה גדולה יותר. תודה רבה.

שלום רב, כמובן שזה אפשרי. אני באפן אישי,מעדיפה בגילאים האלה מסגרות קצת יותר מאתגרות מאשר משפחתון. לגבי הגודל,בגיל הזה בעיני 10- 15 ילדים זה אופטימלי. בהצלחה, מור

בני בן 6.5, עלה לכיתה א' לאחרונה. לדעתי הביטחון העצמי שלו נמוך. זה לא משהו חדש רק שלפני כיתה א' הוא היה באותו גן שנתיים(טרום חובה וחובה באותו גן), דבר שגרם לו להרגיש קצת יותר ביטחון (מול ילדים חדשים שהגיעו לגן וכו'). לדעתי אחד הגורמים לחוסר הביטחון שלו קשור להרטבת לילה. רק לאחרונה חל שיפור קל בהרטבות בעיקבות טיפול בהרטבה במרפאתו של דר' שגיא. לפני כן הוא היה מרטיב כל לילה, ללא יוצא מן הכלל. גורם נוסף שיתכן שמשפיע על רמת הביטחון העצמי שלו הוא שיש לו בעיה במוטוריקה גסה. הוא לא מיטיב לרוץ, או לקפוץ. זה לא שהוא לא מסוגל לעשות זאת, הוא גם לא סובל מכאבים בזמן פעילות גופנית. רופאת הילדים אמרה שיש ילדים שהם יותר "כבדים" (אין הכוונה לעודף משקל), לדבריה לא כולם נולדים שחקני כדורגל. עכשיו כשהוא בכיתה א' זה מתבטא לדוגמא בהכנת שיעורי בית. אני מתיישבת לצידו, ומקריאה לו את ההוראות. הוא ילד חכם מאוד, בדרך כלל יודע את כל התשובות ואם לא אני מובילה אותו אליהן בצורה של רמיזות.לצערי הוא לא מאמין ביכולות שלו. הוא עונה לי "אני לא יודע" למרות שהוא יודע, הוא עונה על התשובה אחרי שאני מבקשת שיתרכז ויחשוב ואז יענה. או כשהיה צריך לצייר מטוס, ואמר"אני לא אצליח",אמרתי שמה שיצא זה טוב יותר מלא לצייר כלל. והוא צייר מטוס מאוד יפה. הייתי רוצה לדעת מה אוכל לעשות כדי לשפר את הרגשתו ואת הביטחון והאמון שלו בו עצמו. אשמח לעזרה.

שלום רב, מכיוון שיש כאן הרבה מעבר לבעיה בבטחון העצמי,אני ממליצה לפנות לטיפול,ושם להעלות את כ ל הדברים כך שהמטפל יקבל תמונה כוללת ויבנה אתכם תוכנית טיפול. בהצלחה, מור

נוחי, מ'סבתא' של ימי הפורום הראשונים - כיף לראות את כל השואלות והשואלים גירושים מוקדמים, מאוחרים, עצובים ותגובותייך - המעודדות חיבורים אחרים, אפשריים מאחלת לך ש נ ה ט ו ב ה

היי חם לך, 'סבתא של הפורום' מרחיבה לבבות - ברכתך ועידודך מחזק. המשיכי לבקר כאן ולהביא מנסיונך - כאשה, כאם וכסבתא ובוודאי עוד... שנה פוריה לכולנו נוחי

שלום רב יש לי ילד בן שנתיים ו-10 חודשים. ילד מפותח מאוד, מדבר יפה ואפשר לנהל איתו שיחות. אבל....כשבא לו. אני כל יום שואלת אותו איך היה בגן, מה הוא אכל, עם מי שיחק, מה הגננת לימדה אותם היום וכו'. לפעמים הוא עונה לי אך בדרך כלל לא. אני לא יודעת למה, זה ילד שמדבר בלי סוף, טוב לו בגן, הוא אוהב ללכת לגן ואוהב את הגננת והמטפלות. ובאמת מאוד איכפת לי, דאגה רגילה של אמא, עם מי הוא שיחק וכו'... השאלה שלי היא - מה יכולה להיות הסיבה ? אני באמת לא רואה סיבה אשר נגלית לעין. הוא כאילו לא רוצה לספר לי... ואני גם לא יודעת אם צריך ללחוץ עליו כדי שיספר לי . מה לעשות ? איך אפשר לדובב אותו ? תודה רבה-שרית

יש לי שאלה נוספת לגבי גמילה מטיטולים : במהלך חודש אוגוסט, התחלנו עם גמילה מטיטולים, בני מאוד רצה והתלהב להיות עם תחתונים וכששואלים אותו אם יש לו פיפי או כשלוקחים אותו לשרותים אז הוא עושה והכל בסדר. הבעיה היא שהוא לא מבקש אף פעם - ובגלל זה בורח לו בתחתונים. היינו שואלים בתדירות גבוהה אז זה היה בסדר. אבל הבעיה היא שאם לא נשאל - יברח לו. איך אפשר לגרום לו להגיד שיש לו פיפי. הוא לו רוצה טיטול !! ולגבי קקי - מלבד פעם אחת בסיר הוא או היה מתאפק קצת (לא משהו רציני - מקסימום עד הערב שהייתי שמה לו טיטול ללכת לישון) או שהיה עושה בתחתונים. האם הוא מוכן, למרות שלא רוצה טיטול יותר ? איך לגרום לו להגיד ?? תודה רבה

לילה טוב, מכיוון שיש כאן המון תשובות לגבי גמילה,אנא עשי חיפוש בפורום תחת המילה גמילה וקראי. אם ישארו שאלות,אני כאן. מור

לילה טוב, בעמ'1 יש תשובה לגבי דיבוב,אנא קראי. בנוסף,כדאי בגיל הזה להסתפק בשאלה,שתי שאלות,לא יותר. אני מעריכה שככל שירגיש שזה ארוך מדי או "חוקר" מדי,כך ישתף פחות פעולה. בהצלחה, מור

שלום חרדת נטישה . נערה. בתקופות מסויימות צמודה לאמא. חוששת להתרחק מהבית. ממה נובעת חרדת נטישה.? האם זה גנטי או נרכש? האם הטיפול המומלץ הוא פסיכולוגי? רוני.

לילה טוב, אני לא יודעת לענות לפי כותרות או סיסמאות. צר לי. אם תרצי שאענה,פרטי לגבי העניין. מור

שלום. בת 10. אני לא יודעת איך ללמד אותה להתמודד עם ילדים שמעליבים. הילדה הפוגעת היא מנהיגת הכיתה שמצליחה לערער לה את הבטיחון, עד כדי שנעשתה שקטה ומופנמת. האם עלי ללמד אותה להתעלם, להחזיר.כמו שאני מבינה קשה לה לצעוק ולקלל בחזרה, ובכלל השאלה מה הדרך.פעם אמרתי לה שעדייף אולי שתעשה עצמה לא נעלבת ואז יחפשו קורבן אחר.אולי אני נותנת יותר מדי תמיכה ועדיף לומר לה-אני סומכת עלייך תסתדרי בעצמך. גם כשהיא מתחברת עם אחרות אותה מנהיגה מצליחה לחבל לה.יש שינאה ביניהן. אודה על הכוונה.

שלום רב, אני מאוד מזדהה עם הקושי שלך ושל בתך, שכן, גם אני נמצאת באותו המצב, בתי בגיל 8 ונאלצת להתמודד עם ילדים שאינם למדו כנראה חינוך יאות בביתם. למדי את בתך להיות כמו שהיא והצדק יעשה בקרוב, שלא תשנה את אופייה הייחודי כיום בחברה כל כך עויינת, דבר נוסף וחשוב לא פחות - - אגדי את ההורים והמחנכת והציעי תכנית טינטנסיבית שלפיה תתמודדו עם בעיות כאלו, ומומלץ לערב את יועצת בית הספר. אל תומרי לבתך להתעלם, הבעיה לא תפתר, אולי היא פשוט תפסיק לספר לך כדי לרצות אותך, היי קשובה תמיד, כל פעם מחדש תתענייני ועיזרי לה להתמודד. אני מאחלת לך בהצלחה !!!

לילה טוב, כמובן שהכיוון המועדף עליי הוא לכוון,לתמוך בבתך מצד אחד אך לא להתערב בצורה דומיננטית. עד כמה שאפשר. מה ז"א ? הקשיבי לסיפוריה מביה"ס,גלי עניין אבל השתדלי לא ליזום או מאוד להתעמק דווקא בקשיים. אפשר לשאול משהו כמו - איך היה בביה"ס ? איך עבר שיעור x ? ובהפסקה ?. לכל חלק הקדישי זמן בערך שווה בשיחה . אם היא מספרת על קושי בהתמודדות עם אותה הנערה באותו היום,הקשיבי ובמקום להתעמק מאוד בקושי,שאלי איך הגיבה ? האם היא מרגישה טוב עם התגובה ? אם כן,קבלי זאת ותמכי בה על כך שהצליחה להתמודד עם העניין. אם לא (או שאת מרגישה שהיא לא כ"כ מרוצה מאיך שהתמודדה. הדגש הוא שהיא ! לא מרוצה,לא את),חישבו על אפשרויות תגובה אחרות. כשאני אומרת חישבו,הכוונה היא לעודד אותה להעלות אפשרויות ולבחון ביחד חסרונות ויתרונות בכל תגובה. בסוף נסו למצא אפשרות אחת או שתיים שנראית לבתך מתאימה. עודדי אותה לנסות בפעם הבאה,אבל קבלי את זה שיתכן שהיא לא תרצה לנסות.זה בסדר. מה שחשוב כאן,הוא הרבה עידוד ותמיכה שלך,מתוך אמונה ביכולות ובכוחות בתך,להתמודד עם המצב. את צריכה לזכור שברגע שאנחנו מנסים לפתור לילדנו את הבעיה (ולעיתים זה מאוד מפתה..),זה משאיר את הכח והיכולות אצלנו ומעביר לילד מסר - "לא נורא חמוד,אתה קטן ולא מסוגל אז אני אציל אותך.." זה לא תורם לא לדימוי עצמי גבוה ולא לבטחון. לילדים יש יכולות התמודדות נהדרות עם מצבי חיים (לעיתים הרבה יותר יצירתיות ומענינות מאשר למבוגרים) והתמודדות עם משברים "יומיומיים" (משברונים) מביאה לגדילה,צמיחה ,אמון מאוד גדול ביכולות שלי ותחושה של ערך עצמי. גם אם המצב אינו משתפר והכיוון הוא שיחה עם המורה/יועצת,אני ממליצה לפני שפונים,לשתף את הילדה ושמוע את דעתה על הרעיון. לזכור שמדובר בעניין שלה וההחלטה צריכה להיות או שלה או לפחות בשיתוף איתה. בהצלחה, מור

שלום, בתי אמורה לעבור שנה הבאה לחטיבה. כל חברותיה עוברות לבית ספר מסויים, אך היא רוצה בית ספר אחר בשל המגמות שבו. המעבר לבד לחטיבה בלי להכיר אף חבר מלחיצה אותה. יחד עם זאת המגמה חשובה לה. מה עושים תודה.

לילה טוב, כדאי לשבת עם דף ועט ולעשות (לא בע"פ) טבלת יתרונות וחסרונות למעבר. אח"כ לדרג כל יתרון וכל חסרון. זה עוזר לקבל החלטה. בנוסף,כדאי להשאיר לה זמן להתלבט. תלוי גם מי היא הילדה - אם מדובר בילדה חברותית כמובן שהמעבר אמור להיות פחות קשה מאשר לילדה סגורה ולא חברותית. כדאי גם לשים את הדברים בפרופורציות ולא לשדר שההחלטה היא סופית והיא בשום אופן לא תוכל להתחרט. בהצלחה, מור

למור שלום, בני בן 4.5 ונכנס לגן חדש השנה ומאז שהוא בגן החדש שמתי לב שהמשחקים שלו עם חבריו החדשים הם משחקי "מלחמה" (לפחות כך הוא קורא לזה). הם מכים אחד את השני, בועטים, מתאגרפים, הכל מכל הבא ליד. אני חייבת לציין שבני הוא ילד בוגר, אינו אלים כלפינו ההורים, או כלפי אחיו הצעיר (בן שנה). הוא מאוד אוהב לשחק במשחקי מחשב של דרגון בול ופאואר ריינג'רס ודומיהם ולחקות אותם. בשיחה עם הגננת היא טענה שיש קבוצה קטנה של מספר ילדים בגן שזהו המשחק הקבוע שלהם והיא עושה הכל כדי להפריד ביניהם כאשר הם מתחילים לשחק כך ואף להושיב אותם בצד. בבית אני מדברת איתו על כך הרבה ומסבירה לו את הפסול בהתנהגות כזו ושזה לא נחשב לגבורה לשחק במשחקים אלימים, אלא ההיפך. במקביל אני מונעת ממנו גישה כרגע למשחקי המחשב האלימים, תוך שאני מסבירה לו כמובן את הסיבה לכך. הרבה אנשים שדיברתי עימם אמרו לי לא לדאוג ושזה גיל כזה, אבל משום מה זה לא ממש מרגיע אותי. האם יש איזו דרך לטפל בתופעה בצורה יעילה יותר, מאשר שיחות עם הילד? אגב, אני רוצה לציין שללא קשר לכך, הוא זוכה מאיתנו להרבה חיזוקים חיוביים על דברים טובים שהוא עושה, וגם כשהוא לא מתנהג באלימות ומשחק במשחקים אחרים, כלומר אנו טורחים גם לשבח אותו על התנהגויות חיוביות ולא רק לנזוף בו על התנהגות שלילית. בתודה, הילה

יישר כוח על דרך טיפולך בנדון, מניסיון אישי אוכל להבטיח לך שמניעת משחקי האלימות במחשב תוביל לשינוי לטובה בהתנהגות, בהצלחה

לילה טוב, חשוב להבין על איזה צורך עונה לו המשחק. כשתדעו מהו הצורך,אפשר יהיה למצא חלופות. לדוג',אם הוא ילד מאוד שקט,רגוע ,נעים שמקבל הרבה חיזוקים על השקט הזה,יתכן שחסר המקום של הפורקן,ההשתוללות. במקרה כזה כדאי לתת מקום להשתוללות בדרך שמקובלת עליכם. לדוג',"מלחמת כריות" בזמנים מוגבלים ובמקום מוגבל,שק איגרוף לילדים,"נחום - תקום" מתנפח,טרמפולינה וכו'. צריך לזכור שחשוב שלילד יהיה את הפורקן שבהשתוללות ותפקיד ההורה לכוון כך שמצד אחד,יהיה הפורקן ומצד שני זו תהיה התנהגות שלא מפריעה למשפ'. בהצלחה, מור.

כדאי להמעיט בשיחות סביב הנושא ופשוט לכוון לפעילות אחרת.

שלום מור!קודם כל תודה רבה על תשובתך המפורטת-אני מרגישה שקיבלתי יעוץ אישי ומקצועי .שאילתי הפעם היא-בני בן 4 פשוט מדבר ללא הפסקה במיוחד אם אני כרגע מעונינת לפנות או להקשיב למישהו אחר.הוא כאילו מושך את המשפט באופן מלאכותי-מסיים רעיון ומוסיף -ואאאאז -חושב רגע ואז ממשיך עם עוד דיבורים הרבה פעמים אפילו חסרי משמעות.כשאני מנסה להסיח את דעתו או לתת לדוגמא לביתי הגדולה"זכות קדימה" הוא מתעצבן או אפילו לא שם לב וממשיך ברצף מילולי הזה. האם זה נשמע בעיתי?איך אני אמורה לנהוג?האמת זה קצת מתיש-לפעמים רוצים גם קצת שקט...

ערב טוב, דבר ראשון,תודה :). דיבור יתר יכול להעיד על לחץ (שזה די מחזיר אותנו לשאלה הקודמת שלך...). כמו שכתבתי בתשובה הקודמת כדאי לפעול להפחתת הלחץ (הכרות מוקדמת עם מצבים,כמה שפחות שינויים ובמידה שחייבים - הרבה הכנה וכו') ובמקביל לשים גבול - עכשיו אתה יכול לספר לי עכשיו ה כ ל (גם אם זה יקח חצי שעה),אבל כשאתה מסיים,מספיק !. מכיוון שהשאלה הקודמת שלך ביחד עם השאלה הזו מעלה אצלי קצת תהיות,אני מוסיפה לינק לקריאה. ראי אם משהו משם "נשמע מוכר". http://padeh.net/pediatrics/ADHD/ADHD.htm בהצלחה והרבה כוחות, מור

שלום, מה עושים וכיצד מתמודדים עם ילדה בת 8 , תלמידה חרוצה ומקסימה, שלעיתים נדמה כי התהפכות במצב רוחה מוזר קמעה. אחיה בן 4, והיא מקנאת בו באופן סמוי לכאורה אך אני מצליחה ממש לראות זאת. היא אינה מקבלת מרות והוראות בניוחות, אם אני מבקשת ממנה לבצע מטלה מסויימת, היא אומרות ומקטרת מילים כמו " אוף, למה אני , תגידי תודה " וכולי..., היא מתעקשת על כל דבר כמעט, משנה פרצופים לכועסים וחמוצים, ונדמה כי אף פעם לא מספיקה לה תשומת הלב שלי אליה, היא תמיד דורשת יותר, היא בוחנת גבולות בצורה שמרגיזה אותי ביותר, מנסה שוב ושוב לענות לא יפה כדי לבדוק אם "עליתי" עליה, והיא מניפולטיבית נורא.דבר זה מכעיס אותי ואת אביה מאוד, ואנו מוצאים את עצמנו מענישים אותה וכועסים עליה ללא הרף, מה שמעציב אותי מאוד.אני מנסה לשמור על אחווה עימה, ולשוחח איתה, היא מאוד מבינה אך מודה לעיתים שהיא מתקשה לשפר את התנהגותה. כיצד מתמודדים עם מרותה וחוסר רצונה להיות חביבה ולבצע משימות בקלות, חשוב לציין כי אלו משימות שחובה עליה לעשות.תודה.

ערב טוב, עושה רושם מקריאת ההודעה,שהיא כועסת עליכם. על מה . אין לי מושג. אני הייתי מתחילה בשיחה איתה,שיחה שבה כדאי להקפיד על הדברים הבאים : 1. שהשיחה לא תגיע כתוצאה ממעשה לא נעים שלה אלא דווקא בזמן נעים ורגוע. 2. להקפיד מאוד לא להשתמש בשום דבר שעלול להתפרש כהאשמה (לדוג',לא להגיד - אני רוצה לשוחח איתך כי אנחנו כבר לא יכולים לסבול את ההתנהגות שלך. אלא,משהו כמו - יש לי הרגשה שבזמן האחרון את קצת כועסת,הייתי רוצה לשמוע ממך קצת על מה). 3. מטרת השיחה היא השגת קרבה ואפשרות "לשים את הדברים על השולחן".אין כאן מטרה לשנות התנהגות,מטרה "חינוכית" וכו'. ז"א,במקום שהיא תצטרך "להתנהג" את הדברים,שאפשר יהיה לדבר עליהם. היא אולי תהיה מסוגלת לדבר עליהם רק אם תרגיש שיש מי שמקבל את דבריה (גם אם לא תמיד מסכים),מספיק פתוח להקשיב (גם אם לא תמיד מסכים),לא מתגונן(גם אם..) ולא מביא את זה למצב של שני מחנות(...). במידה שאתם לא רגילים לשיחות כאלה,זה דורש אימון ויקח זמן עד שתצליחו להגיע ממש ל"שיחה". אבל כל דבר מתחיל בקטן ומשם צומח... רק דבר אחד,הקפידו מאוד לא "להשתמש" בדברים אותם היא אומרת כדי לנגח בשעת כעס. בהצלחה ואתם מוזמנים לספר האם ניסתם ואיך היה, מור

שלום לאב בעניין פקידו?ת הסעד, ברצון רב אקבל בפורום את התלבטויותיך כאב גרוש, לשם כך מיועד הפורום. צר לי על נסיונך המר עם גוף זה אך פורום זה אינו המקום לביטויים מסוג אלו שהבאת, מה גם שאין לי הידע המשפטי להתייחס לכך. היכרותי עם התחום מתבססת על ישיבות משותפות בוועדות, והתרשמתי אחרת ממך. בחפץ לב אתייחס לסוגיות הקשורות בהורותך. בלבד. שבת שלום, נוחי

השבוע קראתי בפרוטוקול בית משפט עדות של פקידת סעד: האב מסיט את הילד נגדי ויש חשש שהוא לא ירצה יותר לבקר בביתי וזאת למרות הקשר החם שיש לי איתו, לכן יש למנוע קשר בין הילד לאב ללא פיקוח צמוד. בהמשך גם מתארת פקידת הסעד איך היא מארחת את הילד ואימו ואיך הילד אוהב להגיע אליה לביתה הפרטי.... התוצאה שלמרות שבכל התסקירים האב מתואר כחם ואוהב והילד כקרוע מגעגועים - הם לא נפגשו בצורה מסודרת כבר יותר משנה. מה לדעתך אמור האב לעשות ? האם מחובתו של האב לשמור על יחסי קירבה בין ילדו בן השלוש לבין פקידת הסעד ?

כמי שמצויה זה מקרוב בנושא, אני בטוחה שאין מצב שפקידת הסעד תארח בביתה הפרטי מטופלים שלה... נשמע לי מאד הזוי מה שאתה אומר... לא מאמינה לך!!!

בתקופה אחרונה גילה בעלי שאחד הילדים שלנו גונב..........כן לצערי כדי שיוודא זאת שם סכום של 100 דולר בכספת שהם יודעים על קיומה והכסף תוך שבוע נעלם ילדינו .....בת 17. ןבת 15וחצי ---- ובן 14 וחצי --ובן 10 --ובת 5 בעלי חשד בבני המבוגר בבנים בן ה14 האשים אותו בגלל שבתקופה האחרונה מצא שטרות של 50 ש ושל 20 .........הבן הכחיש . אז בעלי אמר לו שהוא לא מרשה לו לצאת מהבית ומחקה שיגיד את האמת.ואז יצאנו לבקר את ההורים. עשחזרנו לא היה ומצאנו פתק שאומר בו שנעלב ותמיד מאשמים אותו ועוד לא נראה אותו ושלא נחפש..........התחלתי לבכות כי נורא דאגתי ולבסוף החזירה אותו אמא של אחד מחבריו וטענתו ברח מכיוון שלא לקח וכואב לו שמעליבים אותו. הסברנו לו שאנחנו חשדנו בגלל שהיה לו כסף בכיס בתקופה אחרונה והראנו לו שאנחנו חושדים בכולם ומחקים ממי שלקח שיתוודא ולא נעשה לו כלום ולא נגיד לאחיו תגידו לי מא אנחנו צריכים לעשות בכדי שמשלקח יתוודא .......אנחנו לא יושנים ולא נחים כואב לנו מאד העניין ........וכל אחד מילדיי כשאני מדברת אליו ומסבירה לו כמה קשה לנו ושטוב שיגידו את האמת ......לא מראה סימן שהוא לקח ..... זה משגע אותנו תסבירו לי בבקשה מה עלינו לעשות ?????????????? אני כל הזמן חשבתי שחנכתי אותם טוב והנה ......

ערב טוב, גניבה היא קריאה לעזרה. בריחה היא קריאה לעזרה. משפ' שבה חושדים אחד בשני,הוא מצב מאוד לא בריא. הורים שנמצאים בכזו סערת רוחות כמו שעולה מהודעתך,זה חבל גם להורים וגם לילדים. כל זה מביא למסקנה המאוד ברורה - לפנות כמה שיותר מוקדם ליעוץ. בעיני רצוי אצל מטפל משפחתי. בהצלחה, מור

איפה יש מטפל משפחתי?.בעלי לא מקבל משכורת מזה חודשים(עובד עיריה) מצבנו הכלכלי מאד קשה .האם היעוץ כרוך בתשלום.............. דבריך הפחידו אותי החשדות נבעו רק במצבנו זה לא כל הזמן החשד קיים........אנחנו אוהבים אותם ומראים להם שעושים הכל בשבילם.איפה טעינו?????????

בני בן ה-8 גדל איתי, ומבקר את אביו פעמיים בשבוע. לאחרונה (חצי שנה) נוהג בני לנצל את טוב ליבנו וכשמשעמם לו מתקשר מבלי שהשני יודע ומבקש שנבוא לקחת אותו. זה קורה גם כשהוא אצלי וגם כשהוא אצל אביו. הטענה שלו שמשעמם לו וקשה לו להעסיק את עצמו. יש לציין שבני תובעני ביחסו אלינו ההורים, והוא דורש המון תשומת לב, ולפחות ממני היא גם ניתנת לו. אבקש עזרה דחופה ומקצועית.

בילי שלום, אכן ניתן להבין ממכתבך הקצר שבנכם מבולבל ולמד לתפעל את שניכם, הוריו. כדי להתייחס ברצינות חסרה לי יותר אינפורמציה, למשל: האם יש דיבור בינך לבין אביו - בכלל, ובנושא זה בפרט? האם ישנה אפשרות לתכנן תגובה זהה של שניכם לנוכח התנהגותו? והחשוב ביותר - חשבתם מה הוא מנסה להשיג בדרך זו? אשמח לקבל יותר פרטים, בילי, וגם לתגובות של אנשים המבקרים בפורום. ממתינה לך נוחי

יכול להיות, אבל אולי, שההורה שאיתו הילד נמצא פשוט לא נמצא איתו מספיק ? לא סביר שהיה נוהג כך באמצע טיול בספארי למשל. אפשרות נוספת: פעם אחת הצליח לו, אז הוא בודק שוב ושוב.

תודה. ברצוני להוסיף שאני ואביו בתקופה האחרונה מתקשרים ומשוחחים לעיתים תכופות על ניצול בננו. לדוגמא בשבת האחרונה השתעמם בני במהלך שהותו אצל אביו, שנכנס לנוח אחר הצהריים. בני התקשר אלי כשהוא לוחש , מתחנן ובוכה שאבוא לקחת אותו כי נורא משעמם לו ואינו אוהב להשאר לבד. החלטתי להתגבר על יצר האמהות ועל חולשתי, ועמדתי על כך שימצא תעסוקה לעצמו עד שאביו יתעורר ושיפסיק להתנהג כך. כמו כן ברצוני לעדכן שהתחלנו טיפול פסיכולוגי בפגישות הראשוניות שהינו אני ואביו לבד ויחדיו אצלה. ובשבוע הבא בני מוזמן לאבחון. שאחריו יטופל נקודתית בבעיותיו שלו. יש לציין שאחת מבעיותיו היא פחדים. הוא אינו מוכן להשאר לבד בבית אפילו לא לדקה, יש לו חשש איום מחשיכה ועוד ועוד.זהו בינתיים

לבילי שלום. מכירה את הבעייה, היתה קיימת גם אצלי בתחילת הפירוד, הבן שלי היה אז כבן שבע. כל אמירה או מעשה שלי שלא מצאו חן בעניו, ביקש להתקשר לאבא שלו, שיבוא לקחת אותו. למרות שהגישה הזאת שלו מאד קוממה אותי, ונתנה לי אפילו הרגשה של כפיות טובה מצד הילד, שמרתי על קור רוח ואמרתי לו שאצל אבא שלו יש ביקורים בימים מסוימים, ואני לא מרשה ללכת אליו בימים שהוא אצלי. להתקשר כן, ללכת לא! אם יש לך תקשורת טובה עם האב רצוי שתהיו אחידים במסר שאתם מעבירים לילד. אצלי לא היה שיתוף פעולה, להיפך האב הסית את הילדים ודירבן אותם לספר שקרים לפקידת הסעד. והיא הבינה מהר מאד שהילד מתרגם את הצבת הגבולות לדברים אחרים. למרות שכל הקניית המשמעת לארבעת ילדי היא עלי... וזה לגמרי לא קל. מילת המפתח היא התמדה.... בהצלחה

לאבא התיחסות אחרונה בהחלט! מחבר: אמא דואגת תאריך: 25.9.2005 שעה: 11:01 שני דברים לי אליך, ראשית תלמד לכתוב ללא שגיאות כתיב, כי ממש קשה לקרוא אותך. שנית מציעה לך לגשת לטיפול דחוף כדי לנקז את הרעל מימך. כל ההתנהלות המכוערת שלך כאן מעידה עליך המון...ואולי לא פלא שהיחס אליך מצד גורמי הרווחה ואישתך לשעבר היו בהתאם... לנוחי היקרה, מציעה לך מכל הלב לא לתת במה להשתלחויות של האיש הזה כאן, שכן הוא מעכיר את האווירה כאן. יום טוב לך נוחי. אמא דואגת

שלום אני אמא לילד בן שלוש וארבעה חודשים אני לא מצליחה להצביע על דבר מיוחד שקרה לנו חוץ ממעבר לגן חדש (גן עיריה) שמשפיע בצורה כל כך נוראית על הילד הוא פשוט מתנהג בצורה בלתי נסבלת כל דבר הוא עושה בכוונה אי אפשר לדבר איתו משתולל מרביץ יורק ועל יד חברים או ילדי המשפחה (בני דודים וכו') בכלל הוא נעשה היפר אקטיבי אני מרגישה שאני ממש יוצאת מדעתי הוא הורס לי שמחות ואני פשוט צועקת מה אפשר לעשות?????? אני פשוט לא מצליחה להרגע אולי גם אני מגזימה בתגובה אבל פשוט יום אחרי יום זה בלתי נסבל יש לציין שפעם הוא לא היה ככה זה רק בתקופה האחרונה. אודה על תשובתכם.

ערב טוב, את כותבת שהוא השתנה מאז תחילת השנה ומעבר לגן חדש. זה שינוי לא קטן וחשוב לא להמעיט בערכו. כמו שאני ממליצה כאן הרבה פעמים,כדאי להתחיל בבדיקה מה קורה בגן. מכיוון שאני מאמינה גדולה בתצפיות (לדעתי אין לזה תחליף),אני ממליצה לערוך תצפית כזו בגן. לגבי איך עורכים תצפית ולמה לשים לב,תמצאי פירוט ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק של איך בוחרים גן. אחרי התצפית את מוזמנת לספר כאן מה ראית בגן (תוך שימת לב לנק' להן אני ממליצה לשים לב),ואנסה לעזור. בהצלחה, מור

יתכן ששם עדי תוכל לדבר עם ילדים במצב דומה לשלה. http://forums.nana.co.il/Forum/?ForumId=2186

תודה לך רצון-טוב, על רצונך הטוב לסייע לילדים הללו. איני מכירה את הפורומים שציינת, ואתמול הצצתי בנענע ע"פ המלצתך. בטוחה אני שילדים למשפחות גרושות יכולים לשוחח בהם עם אחרים במצבם, וחלקם ייתרמו יותר בעזרת טיפול מקצועי, בין אם קבוצתי, פרטני ו/או אחר. כך או כך, קיומם מבורך. שבת שלום, נוחי

ערב טוב, ראשית אני מבקשת להודות לנוחי ולכל המגיבים בענין. שנית, אני מנהלת בית פתוח וחופשי עם גבולות ברורים מאוד אבל בביתי משוחחים על הכל. מטבע הדברים בגלל העדרותו הממושכת של האב המצב בבית הפך להיות רגיש עד רגיש מאוד. עדי אכן ילדה בת 11 וחצי בוגרת מאוד לגילה אשר גדלה לעצמאות ולהתבטאות חופשית. ייתכן ולא כאן המקום לנהל שיחות תכופות אך אין ספק כי רמת הניסוח יוצאת הדופן אכן מעידה על בגרותה. כל שעדי ביקשה זה להתייעץ ובמכוון ביקשה לעשות זאת עם אנשים זרים ולשמוע מנסיונם של אחרים ואז להסיק את מסקנותיה. אינני מתכוונת להצטדק כאן אך חשוב לדעת אצ הנתונים המדוייקים בהם אין עדי זו שתומכת בי כמו שנכתב כאן, אינני עושה שום מניפולציות כי נפגעתי בצורה זו או אחרת ההפך הדבר אני זו שמדרבנת לקשר כי זה נראה לי מספיק חשוב. רבותי, אני אולי "בסה"כ אמא" ולא אשת מקצוע אך אני מוצאת מקום לתת במה להתבטאות חופשית של ילדים מבלי לקבל נזיפות במיוחד אם הם קוראים את תשובותיכם. ת ו ד ה חנה

ישר כוח את צודקת

שלום לך שוב חנה, אני מסכימה איתך שעדי ילדה נבונה ויודעת להתבטא היטב. היא אכן נשמעת מתוקה וורבלית ולצד זה מיוסרת ומתלבטת. לכן אני בוחרת בשלב זה להשיב קודם כל לך, אמה של עדי, בנוגע להשתתפותה בפורום זה, ולהבהיר ולסכם עיקרון חשוב: הפורום מיועד להורים בהליכי או מצבי גירושין, כאשר הדגש המושם על ההורות הוא לצורך העלאת התלבטויות הכרוכות בגידול ילדים המצויים במצב זה. אין הוא מיועד לילדים משיקולים מקצועיים. ייתכן שבעקבות האירוע המתרחש כאן, של כניסת ילדה להתייעצות, ירצה מישהו להקים פורום ייחודי לילדי גרושים, ויוזמה זו תבורך. אני מבינה חנה, שכוונתך היתה טובה, ומתוך שבביתכן משוחחים בחופשיות על הכל, ורצונך לכבד את בקשת בתך להתייעץ עם אחרים, הגעתן לכך שילדתך מתייעצת עם הורים אחרים. לדעתי, רצונה של עדי לשמוע מנסיונם של אחרים הוא חשוב ומובן, וכדאי להיענות לו אך בדרך אחרת. עדי יכולה לקבל מענה לצורך זה דרך השתתפות בקבוצת ילדים למשפחות גרושות, שם תוכל לקבל בדיוק את שרצתה. לשם כך את יכולה לפנות ליועצת בית ספרה שתפנה אותך למקום בו מתקיימות קבוצות מסוג זה. ידוע לי שקבוצות כאלו מתקיימות בתחנות לבריאות הנפש או בשירותי רווחה או בתחנות ייעוץ למשפחה וכדומה. התייחסותי באה כרגע להזכיר למי מיועד הפורום, ואני ממליצה לך לבדך לחזור ולהתייעץ על-פי הצורך. תוכלי לקרוא את תשובתי הנפרדת לעדי. לילה טוב, נוחי

נוחי תסבירי לילדה יותר נכון היית צריכה להסביר לה שזה לא לגילה אבל לענות לה בכל זאת אז זאת לא אשמתה היא ראתה פורום ונכנסה אליו ושאלה שאלה חוה

לא היתה לתקוף אותך . ההתייחסות שלי לא היתה אלייך אלא פליאה (גדולה) על איש/ת מקצוע (במקרה הזה,מנהלת הפורום) שמנהלת דיון כדוג' זה עם ילדה בת 11,דרך פורום. אני בעד לתת לילדים במה חופשית להתבטאות,עיבוד רגשות וחוויות וקשיים,אבל אני לא בטוחה שזה אחראי מצד איש מקצוע לעשות את זה כאן,בגיל כזה.ובמקרה הזה העניין הוא לא מידת הבגרות של הילדה אלא מידת האחריות המקצועית של מנהל הפורום.

יש פה עירבוב של רגשות ושל סיפורים. ולא טוב שילדה בת 11 תתעסק עם הבגידה והקשר בין אביה לאמה. מבינה שהנושא הזה רגיש ביותר ומערר את בני הבית מן הסתם. אבל חשוב שעדי לא תהיה מעורבת בקשר בינך לבינו. בתור בת להורים גרושים זה אסון כמעט שילדה שותפה לכל. עדי צריכה להתעסק רק בדבר אחד: הקשר לשה עם אבא שלה ותו לא. היא ילדה ויום אחד עוד הרבה שנים היא תהיה אישה צעירה ולא כדאי שהקשר של הוריה יפגע ברצון שלה וביכולת להקמת קשר זוגי. ואני לא שופטת או מאשימה אותך אמא יקרה של עדי. נשמע שאכפת לך כל כך מילדייך וזה יפה. אבל חשוב לזכור שילדים לא צריכים להיות מעורבים בכל... ולבת החמודה: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=235 בפורום הזה ישנם ילדים מעירים ובוגרים שמדברים ביניהם על הגירושים של הוריהם. בהצלחה אני

אני אם חד הורית ביתי בחודש הבא בגיל 5 ,הולכת לגן חובה ליד הבית.ביתי ילדה עם הרבה שמחת חיים ,חברותית שמחה חכמה ושובבה.כבר שנה שעברה שמתי לב שהגננת אינה נותנת מספיק חיזוקים ותשבוחות לביתי .דוגמא: כשביתי ישבה ליד מחשב ושיחקה במשחק אמרתי לה תראי איזה יופי היא יודעת את התשובות הגננת אמרה בטח אחד הילדים גילה לה.במקרה ש 3 בנות השתובבו וביתי בינהם ועשו אותו מעשה ביתי הואשמה על ידי הגננת כאחראית על הארוע דבר שבוודאי העמיד את ביתי באור לא טוב בעיני עצמה. השנה שמתי לב שבוקר אחד ביתי פנתה אליה כדי להראות לה דבר מה הגננת לא התיחסה אליה וכן התיחסה לילדים אחרים אחרים.ביקשתי מהגננת לשוחח איתה והארתי בפניה את כל המקרים כמובן היא היתממה .ביקשתי ממנה שתיתן לביתי יותר חיזוקים ,שתנסה להכיר אותה ,שתראה לביתי שהיא חשובה לה.וכבר למחרת כנראה הגננת שיבחה את ביתי .מספר ימים אחרי השיחה ביתי ואני שיחקנו ,ואמרתי לביתי איזה פיקחית את, ביתי אמרה לי: אמא למה את אומרת לי פיקחית זה מילה קקה שאלתי אותה למה ואז היא אמרה כי הגננת שלי אמרה לי פיקחית באותו רגע הרגשתי שמשהוא נותן לי סטירה .כי הבנתי שביתי לא חשוב מה הגננת תגיד לה היא חושבת שהגננת חושבת עליה רק דברים שליליים.כמובן שוחחתי עם הגננת והיא קראה לזה פסיכולוגיה בגרוש ומניפולציה של ביתי לקבל תשומת לב . כמובן הנושא הזה אינו פתור איני יודעת מה לעשות ניסתי להעביר אותה לגן הסמוך אבל אין מקום. חשבתי על להעביר אותה לגן אחר אבל אני חוששת שיהיה לה קשה לעזוב את החברות שלה היא ילדה מאוד מקובלת חברתית.אני לא יודעת איפה הנזק גדול יותר להשאיר או להוציא מהגן.כמובן שהמקרה מדיר שינה מעיני.אני תוהה איזה נזק ניגרם לדימוי העצמי שלביתי איני יודעת מה לעשות.עוד משהוא זה גן שנחשב לגן אורייני ביתי לא שולטת עדיןן באלף בית ואולי זו הסיבה שהגננת סימנה אותה כילדה לא מועדפת.מה לעשות?

ערב טוב, אני אתחיל דווקא מהסוף - להעביר ,כן או לא ? אני לא "חובבת העברות". מדוע ? בכל מסגרת ישנם כאלה שאנחנו מסתדרים איתם יותר וכאלה שפחות,נחמדים ונעימים יותר,ופחות. כשמדובר בגן,אנחנו כהורים יכולים ללחוץ על העברה,ואז מגיעים לביה"ס וקורה שיש מורה לא הכי נעימה ואז,מעבירים שוב ? ובתיכון ? ומה קורה כשהמפקד בצבא הוא אדם נוקשה ולא נעים ?... כמובן,שישנם מקרים שבהם אכן צריך לדרוש העברה ואפילו להתעקש על כך. השאלה היא מתי. בעיני,כשמדובר במקרים כמו - הילדה מתקשה מאוד ללכת לגן,דחויה חברתית,וחמורים מאלה. במקרה שיש לילדה חברות,היא הולכת בשמחה לגן וסה"כ טוב לה,אני לא הייתי ממהרת. מה אני ממליצה לעשות במקרה אותו את מתארת ? 1. בעיני הכי חשוב - לברר עם עצמך איך את רואה את תפקידך כאמא ? עד כמה תפקידך לגונן על הילדה ? עד כמה הילדה "מרכז העולם" עבורך ? וכו'. אני חלילה לא מאשימה במשהו. כולנו נוטים לעיתים להגן על הילדים גם במקומות שהם לא לגמרי צריכים את הגנתנו,זה נורמלי. אבל האם זה דווקא תורם להם ? צריך לזכור,התמודדות של ילד עם "משברי חיים" (משברונים יומיומיים כמובן),מובילה לצמיחה,לפיתוח עצמאות,לאמונה בכוחות שלו ומכאן לדימוי עצמי גבוה. בעוד שהחסרון הגדול שבתווך בין הילד לעולם או ב" over הגנה",הוא פיתוח תלות (כמובן שכאן אני מסבירה בהקצנה כדי להעביר האת הרעיון,איני אומרת שהמצב אצלכם הוא כזה) וחוסר אמונה בכוחותיי. זה בעצם משאיר את היכולות והכוח אצל ההורה. 2. ללמד את הילדה להתמודד עם דמויות לא הכי חביבות. איך ? להקשיב,לתמוך,לשדר לה שאמנם הגננת לא הכי נחמדה אבל את מאוד מאמינה ביכולת שלה להסתדר וכו'. 3. אי אפשר לבדוק כל אמירה,כל מבט של הגננת תחת זכוכית מגדלת. ככל שהגננת תרגיש שהיא כל הזמן במבחן,סביר שהיא תגלה הרבה יותר עוינות כלפי הילדה. ז"א,עצם ריבוי ההערות לא תורם לחיזוק הקשר שלה עם הגננת. אני הייתי מרפה קצת מהעניין. 4. את כותבת את ההודעה מנק' מבטך,לא ממש ברור לי מה הילדה מרגישה,מה היא משדרת. עד כמה החיזוקים הם עבור הילדה או שמא גם קצת עבורך . זה מעלה אצלי את השאלה,עד כמה יש הפרדה ונפרדות בינכם? עד כמה יש ערבוב בצרכים ? 5. לא ברור לי מדוע צריך כל הזמן לחזק ילד (לא רק בגן,גם בבית). חיזוק זה דבר נפלא,כשהוא במידה. אחרת,הוא לא ממש שווה. אם הכוונה היא דרך החיזוקים לגרום לדימוי עצמי גבוה,בטחון עצמי וכו',אז יש כאן פיספוס קטן - אין דבר שיותר מחזק דימוי עצמי מאשר ללמד ילד להתמודד ולשדר לו שמאמינים בכוחותיו. שום חיזוק לא יכול לבא במקום זה. 6. ילדים מאוד מושפעים ממה שהוריהם משדרים. גם אם לרגע היא חשבה שהגננת חמודה,ברגע שהיא הבינה מה את חושבת,היא קצת "תקועה" בינכן. צריך לזכור שהרבה פעמים ילדים רואים את התמונה מאוד שונה ממבוגרים ומוכנים "לסלוח" על הרבה חסרונות שאנחנו המבוגרים לא. האם כדאי להאיר כל הזמן על מגרעות הגננת ? תוך כדי כתיבה עולים שני סיפורים ישנים על שתי ילדות שונות,שלא מכירות אחת את השניה - בשני המקרים להורים היה ברור שהגננות (שני גנים שונים),הן בלשון המעטה "לא משהו". בשני המקרים,הילדות מאוד אהבו את הגננות וההורים החליטו פשוט לשמור את דעתם על הגננות לעצמם,מתוך אמונה שהסיכוי שהם יצליחו לשנות את הגננת הוא מאוד קטן ומה שחשוב הוא לאפשר לילדות להנות בגן. אני מאמינה שחלק מגדולה של הורה היא לדעת מתי להזיז את עצמו ואת דעותיו ממרכז הסיטואציה ולאפשר לילדו לחוות את העולם דרך עיניו שלו. העלתי כאן הרבה נק' למחשבה,אני בטוחה שלא כולן נעימות אבל מקווה שאת יודעת שהן לא הגיעו חלילה על מנת לבקר,אלא באמת באמת כדי לאפשר עוד נק' מבט. אני נורא מקווה שאת לא כועסת עליי יותר מדי :). מור

מטפל/ת, אימהות למתבגרים/ת, 22/9/05 מחפש מתנדבים למחקר, שמי עידן קוסובסקי, ואני פסיכולוג ומטפל משפחתי וזוגי. בחודשים אלה, אני עורך מחקר, הבודק את השפעת הדיכאון של אימהות על מתבגרים. על האמהות להיות בין הגילאים 35-55 והמתבגרים או המתבגרות (החיים עם האמהות בבית) להיות בגילאים 12-17. על האם להיות מאובחנת עם דיכאון על-ידי פסיכיאטר או על-ידי פסיכולוג קליני בשנתיים האחרונות. מטרת המחקר היא לבדוק את רמת ההשפעה של דיכאון האם על המתבגר וכיצד ניתן להתערב טיפולית במצבים כאלה, בכדי לשפר את מצב האם והמתבגר/ת. השאלונים בודקים את מערכת היחסים בין האם והמתבגר/ת ואת מצבו הנפשי/רגשי/חברתי של התבגר/ת. האם תמלא שאלון ראשוני קצר ובמידה והשאלון הראשוני מראה התאמה להשתתפות במחקר, קיימות שתי צורות להיות שותפים בו: 1. האם מקבלת בדואר סדרה של 3 שאלונים לאם ושלושה שאלונים למתבגר/ת. האם והמתבגר/ת ממלאים את השאלונים (סה"כ כשעה זמן מילוי כל השאלונים ) ושולחים את המעטפה המבוילת המצורפת חזרה עם השאלונים המלאים. 2. המטפל/ת של האם/המתבגר/ת מקבל/ת את המעטפה ומעביר/ה את השאלונים לאם ולמתבגר/ת, כחלק מתהליך טיפולי אבחוני. לאחר מילוי השאלונים המטפל/ת מחזיר/ה אותם אלי. מה יוצא לכם מזה: אפשרות 1 (כאשר השאלונים ממולאים באופן עצמאי) - במידה והאם בוחרת לקבל את המעטפה הביתה, היא זכאית, לאחר חתימה על ויתור סודיות לקידוד השאלון, לקבל פגישה עימי, בה יוענק לה משוב על השאלונים שמילאו, והצעות לדרכי טיפול המשך. הפגישה תהיה בת 60 דקות וללא תשלום. (הצעה זו טובה לאימהות או מתבגרים שאינם נמצאים בתהליך טיפולי ואשר שוקלים דרכי התערבות). אפשרות 2 (כאשר השאלונים ממולאים תוך התהליך הטיפולי) – המטפל/ת יקבלו משוב על השאלונים שמולאו, דבר אשר עשוי להעניק נתונים נוספים על מערכת היחסים בין האם והמתבגר, וסימפטומים הקיימים אצל המתבגר, כמו כן יהווה מימד נוסף לתהליך הטיפולי. משוב ישלח בדואר רשום אל המטפל/ת, וכל התהליך יהיה מקודד וללא פרטים מזהים של האם או המתבגר/ת. במידה והנכן אמהות בדיכאון למתבגרים, מטפלים עם מטופלים המעוניינים בהשתתפות במחקר, או מכירים שכאלה, אנא העבירו אליהם את המודעה. להשתתפות או שאלות נוספות, ניתן ליצוק עימי קשר דרך האימייל האישי שלי : [email protected] או לנייד: 054-7424316 תודה על שיתוף הפעולה, בברכת שנה טובה ומועדים לשמחה עידן

אני עובדת עצות האם להשאיר את ביתי בת השנתיים בגן עד שעה ארבע או האם יותר טוב עבורה שאקח אותה פעמים שלוש בשבוע באחת בצהריים הביתה על מנת שתוכל לנוח צהריים בבית?

מאיה - הצגת את הודעתך כתגובה לבקשה שלי לניבדקים - ניראה לי שזאת הייתה תעות טכנית שלך. אני ממליץ לך לפרסם שוב את שאלתך בראש הפורום בכדי לקבל התייחסות יותר מקיפה בהצלחה עידן

אורית.. תודה על זה שענית לי... אני חשבתי על זה כל היום.. על מה שכתבתי והבנתי שאולי הוא לא רוצה אותי ואת אח שלי (אופיר) בחיים שלו.. כי הוא התחתן ואין לו ילדים על הראש אז החיים שלו יותר טובים ככה... ואם היינו חשובים לו הוא היה בא לארץ יותר מאשר פעם בחצי שנה... אולי יש לו ילדים לא בטוח.. אבל יש לו שם חיים טובים ת'אמת לי טוב פה . עם המשפחה הקטנה שלי וכל החברים שלי אני חושבת שאולי כדאי לספר את זה לכולם (שאני לא מדברת עם אבא שלי חצי שנה כמעט) ושאני לא ראיתי אותו יותר... כי אז אני חושבת שאני ירגיש הקלה .. כדאי לי לספר את זה? תודה רבה רבה על עזרתכם עדי..

עדי, איני יודעת בת כמה את, אבל אני חושבת שלמרות שאת נשמעת מאד בוגרת ונבונה, הדיון שנערך כאן אינו מיועד לילדים. אני חושבת שאמא שלך, אולי בגלל המצוקה והבלבול שלה, משאירה לך החלטות שאינן מתפקידך להחליט. הקשר שלך עם אבא הוא עניין מאד פרטי, ואין לדון בו כך, מול עולם ומלואו - בטח לא איתך. היחסים בין הורייך הם עניינם. אין להתיר לילדים קטנים להיכנס לתחום היחסים שבין הוריהם, גם (ובמיוחד כאשר) כרוכה בכך בגידה. אני חושבת שכדאי שתמליצי לאמא לפטור אותך מן הדיון הזה, ויפה שעה אחת קודם. במידת הצורך, אני ממליצה לך לבקש ממנה להתייעץ עם פסיכולוגית לילדים, ואולי לשלוח אותך לכמה שיחות, בהן תוכלי להתעסק ברגשותייך ובקשיים שלך. בהצלחה ושנה טובה חווה

ממש לא נראה לי לעניין שילדה בת 11 תעלה תכנים כאלה,בטח כשזה לא נעשה במסגרת טיפולית. יש משהו מאוד מטעה בפניה לפורום באינטרנט ועולה אצלי השאלה האם זה נכון שאיש מקצוע ייעץ לילד בן 11 דרך אינטרנט.

היי זאת שוב עדי... ותודה רבה רבה רבה על תשובתך המהירה זה עזר לי להבין משהו... כמה שאלות לי אלייך 1.אני לא חושבת שאני צריכה לדבר איתו כי זה עושה לי רע אז מה אני יעשה אני ממש מבולבלת. אבל את אולי תוכלי לעזור לי ואני אפעל נכון... אז תעייצי לי שוב בבקשה... 2.יש לי את הדוד שלי ואני ממש אוהבת אותו כמו אבא... אני אוהבת אותו כמו שאהבתי את אבא שלי והייתי מאוד קשורה אליו... ובגיל כזה ממש חייבים אבא עם כל החברים המסיבות וכו... אז אולי אני לא צריכה לדבר איתו גם מכייון שהקשר עם אבי לא עושה לי טוב... 3.אני יעשה דברים בשביל שיהיה טוב לא רק לי אלא לכל מי שמסביבי... ואני חושבת שזה יהיה טוב לסביבה אם אני ידבר איתו אבל איך שהוא פגע באמא שלי אני לא מוכנה כל כך לסלוח על זה וזה שהוא פגע בי ולא רק באמא שלי הוא פגע במשפחה כולה... אני יודעת שזה לא עינייני אבל מה אני יעשה אני לא רוצה שאח שלי למשל כל הזמן יחשוב שהוא יחזור לישראל... אבא שלי כל הזמן אומר לו את זה ולי הוא אמר שאין בכוונתו לחזור אז אני לא רוצה קשר עם אדם כזה אבל בכל זאת הוא אבא שלי ואפילו שאנחנו לא בקשר יש לי עדיין את האהבה הקטנה אליו אני זקוקה לשמוע אותו קצת אבל אני לא יכולה לעשות את זה אחריח כל מה שהיתה בחצי שנה הזאתי עם בגירושים עם החתונה עם זה שעברנו דירה .. אני יודעת שזו היתה תקופה די קשה אז אולי הוא עשה את השיקולים שלו בלי לחשוב.. את זה אני כבר לא יודעת ... 4. אמא שלי (חנה) קראה את מה שכתבתי לך והיא מאוד התרגשה הפעה אולי היא תקפוץ משמחה... אני מקווה שתעני לי תודה עדי

אין ספק שאת רגישה ואינטיליגנטית. אבל את לוקחת על עצמך מלחמות שהן לא שלך. אני בטוחה שאמא ואחיך ידעו להסתדר עם מה שקורה להם. את צריכה לבדוק מה מפריע לך ושם לטפל.את צריכה לסמוך על אמא ואח שלך שהם יודעים מה מפריע להם ואני בטוחה שיתמודדו עם זה גם אם זה יקח קצת זמן. אני מבינה שאת מאוד כועסת עליו אבל באותה נשימה את אומרת שיש לך אהבה קטנה אליו ושאת זקוקה לשמוע אותו ולכן את צריכה לעשות מה שיגרום לך אושר. תתחילי בלשמוע אותו קצת ובלאהוב אותו קצת ככה יהיה לך יותר קל. ויכול להיות שבהמשך היחסים יעברו לפסים יותר גדולים ואולי ישארו ככה. בכל מקרה אני חושבת שבשלב זה עדיף קצת אבא ואהבה קטנה מאשר כלום. תעשי מה שגורם לך טוב ואל תתחשבי בעובדה שאולי אמא או אח שלך כועסים עליו. כל אחד צריך לעשות את מה שמתאים לו. את חיית עם אבא 11 שנה ואני בטוחה שהיו לך רגעים נעימים איתו ואת זה אי אפשר למחוק ולהגיד מהיום אני שונאת אותו. אני בטוחה שאת מאוד כועסת אבל לא שונאת. שיהיה לך טוב מתוקה ובהצלחה

נוחי לילה טוב, שנתי נודדת בימים אלו ואחת לכמה ימים אני נכנסת וקוראת את הנכתב כאן באתר. הפנייה של הילדה בת ה-11 ריגשה אותי מאוד וחשבתי לעצמי (עוד לפני שכתבה), איך והאם ילדים יבחרו להשתתף ולשתף בפורום החשוב הזה. אני מרגישה שבכל כך הרבה נושאים הקשורים לגירושים אני יכולה כבר לדקלם את "לפי החוק...". אבל בסופו של דבר, וזו מחשבה שמתחזקת כשקוראים את הפניות כאן, ביומיום ובשיגרה של ילד ושל הורה גרוש, אתה נידרש להתמודד עם כל כך הרבה דילמות ושאלות, שלא תמיד יש את התשובה עליהן. ברור- כי זו טיבעה של הורות לאו דווקא במצב מסויים זה, של גירושים. אך בכל זאת יש את הרצון והכמיהה לדעת מה לעשות, איך לנהוג, איך להתייחס לכל סיטואציה . אני מרגישה שאני כותבת מבלי לנסות ולשאול משהו מסויים. רק משתפת בתחושה שיש רגעים של חולשה, של עייפות מנטאלית ונפשית מלעסוק ולהתמודד עם אינסוף תהיות ומצבי חרדה, כעס מבוכה... באופן אינסטינקטיבי כמעט, המחשבה המתבקשת היא-להרפות!. אבל תחושת האחריות, הרצון לשמור על רגישות, על אופטימיות, על צמיחה מתוך המקומות הקשים. כל אלה מחזקים את היכולת להתמודד. אבל לבסוף בכל זאת אשאל- האם צריך ונכון להרפות מידי פעם? לתת לעצמך את האפשרות להתרחק מהזירה ולהאמין שזה יכול להיות גם טוב. גם כאמא וגם לילד שלך??? לילה טוב טלי

אני לא כל כך הבנתי את מה שכתבת את דיברת לנוחי או לילדה...?

היי טלי, העלית נושא חשוב לכולנו, להורים בכלל. גידול ילדים הנו חיים שלמים הכורכים בחובם משלל משאבינו ובמינונים משתנים. במשפחה בה ישנם שני הורים ואולי אף רשת משפחתית תומכת, כמובן שהמשימה מתפרשת על-פני יותר כוחות. במשפחות גרושות, כבר בבסיס הגרעיני האחריות מצוייה בידי אחד ההורים מרבית הזמן, מה שמצריך ממנו יותר השקעה. שאלת הצרכים שלנו ההורים כבני אדם פרטיים, כבני זוג, עומדת מול מחוייבותנו כלפי ילדינו, וקונפליקט זה מתלווה אלינו לאורך כל חיינו. אנו "מבלים" לילות שימורים בעת שילדינו תינוקות, ומתפללים ללילה רצוף שינה אחד...אנו כואבים את סבלם בחוזרם הביתה פגועים ממורה לא-רגיש או מחבריהם, מודאגים באשר ללימודיהם ועתידם, מבקשים מעט שקטלצווחות המוזיקה הפורצת מחדרם, עייפים מויכוחים אינסופיים בנערותם... חרדים בשרתם בצבא... מתקשים להרפות ביצאם לדרכם... מתגעגעים בהתבגרם לחייהם העצמאיים...אנו נדרשים לאקרובטיקה וירטואוזית מתוחכמת כדי להימצא בכל המקומות בו-זמנית... לא תמיד הדבר צולח בידינו, וילדינו נישאים על גבינו בעליות ובירידות חיינו... לא כך, טלי?

ברגע של חולשה...לדעתי רצוי להרפות...ולו רק לרגע...לעגל פינות...לנשום...להתחבר לכוחות המתחדשים...להיות עם הקושי...התמיכה אם מבפנים או מהחוץ...להתמקד במה שהכי חשוב, אולי בחיבוק, כתיבה פשוט להרפות ולנוח קצת...אולי אפילו להביט אחורה לדרך שכבר עברנו, למה שכבר הגשמנו, לפני שנמשיך הלאה...אני בכל אופן מנסה לעשות זאת כדי לחיות במקום לשרוד, כדי לא להתחרט, כדי להיות איפה שאני נמצאת. ואני בהחלט יודעת עד כמה התשוקה לעיתים להרפות חזקה מהכל...

מור שלום, מאוד חשוב לי לציין שמדי ערב אני קוראת את הבעיות והתשובות ואני לא פעם קיבלתי ממך עזרה דרך הפורום ואני רוצה רק להגיד לך-ת ו ד ה! באמת תודה בשם כל גולשי הפורום על היחס שלך,כל תשובה מנוסחת בצורה חביבה , מפורטת ואפילו מרגיעה . את אמיתית ונותנת עצות להורים כיצד לקדם,לייעל,לשפר וגם לשמור על הקשר שלהם עם ילדם ועל כל זאת מגיע לך התודה. את תמיד מתייחסת בזמן ובאמת כל הכבוד! רק תמשיכי כך ולא תעזבי אותנו לבד בשטח ההורות.... תודה ושוב תודה-בשם כולם!

ועכשיו הגיעו גם הדמעות.... :). תודה רבה.

מור לילה טוב, אני אם לפעוט בן כמעט שנתיים,בני שנה ראשונה בגן ילדים שבו 12 ילדים,הגננת מנוסה,מוכרת לסביבה ואמפתית.אני בחרתי את הגן בשביל בני כי לגננת יש גישה חינוכית,היא עדינה,חמה ובעלת ניסיון וזה היה מאוד חשוב לי. אך כמובן כמו כל אמא מודאגת ובלתי מנוסה קיימות חששות: אני עוברת לפעמים khs הגן ואני רואה שהילדים נמצאים משעה 9:30-11:30 בחצר ,משחקים עם שאר הילדים,שרים שירים ומשחקים בכדור. האם זה לא הרבה מדי? וכששיתפתי אימהות אחרות הם טענו שהילדים זקוקים לזה ובגילם זה מה שהם צריכים ,לעומת זאת בגנים אחרים אני שומעת דברים הפוכים שיוצרים עימם דברים. האם להעיר לגננת? אני חוששת שמא אני יעיר לה זה יפגע ביחס שלה לבני ,כי סה"כ אני מרוצה.דבר נוסף-הבנתי שהגננת מעשנת וכשהיא נמצאת בחצר היא מעשנת,אומנם היא מרחיקה את ידה מחוץ לחצר ,אך עדיין היא נמצאת במקום ומעשנת-האם להעיר לה על כך עד כמה זה הכרחי?(הרבה אימהות טוענות שאם היא מרחיקה את עצמה מהילדים בזמן שהיא מעשנת זה בסדר).אני מאוד מבולבלת במה נכון/לא נכון בגן,כי אני יודעת שאין גן שהוא מושלם ,אך האם דברים אלה יכולים לעבור על סדר היום או לא? בנוסף עד כמה באמת אפשר לרדת עם הגננת לפרטים ולהעיר לה?

לילה טוב, אני דוגלת בגישה שאם סה"כ מרוצים מהגן,מהגננת,לילד טוב בגן,אין טעם להעיר על כל דבר. לכל גן יש את סדר היום שלו ואם לילדים טוב,אני לא בטוחה שהייתי מעירה. מה עוד,שמדובר בילדים קטנים ובעיני חשוב הדגש על משחק והנאה,לא פחות מאשר הדגש על "למידה". כשתעבירי אותו לגן עיריה,אני מבטיחה לך שיהיה סדר יום מאוד מובנה ודגש על למידה. אני דוגלת בגישה שאין מה למהר. מה עוד שסביר שברגע שיתחיל החורף,הם יהיו הרבה פחות בחוץ. לגבי הסיגריה - אני לא מתלהבת מהרעיון של עישון ליד ילדים,מהרבה סיבות. בין השאר - העשן והנזק הבריאותי,הדוג' הגרועה,הסכנה שאם חלילה אפר או הסיגריה תיפול על ילד וכו'. זו כמובן דעתי האישית ואת תחליטי עד כמה לך זה מפריע ועקרוני. אם את מחליטה להעיר על הסיגריה,נסי לחשוב לפני כן עד כמה את שלמה עם ההערה ואיזו תשובה של הגננת תספק אותך. בהצלחה, מור

מור שלום! יש לי ילד בן שנה ועשרה חודשים והכנסתי אותו לגן רק השנה.בני ילד טוב,נבון ומבין שמסבירים לו ללא צעקות.כך הרגלתי אותו מאז היה קטן שאם אני כועסת על מעשיו אני מסבירה לו והוא היה מבין ולא מבצע זאת שוב.בני מקבל ממני ומבעלי המון חום ואהבה וזה אצלינו בראש ובראשונה.מאז הכנסתי אותו לגן הוא נהיה בכיין ,תוקפני ,בוכה ללא סיבה ואני לא יודעת מדוע.הוא מרביץ לנו ולכל מי שמתקרב אליו (וכמובן רואים שהוא מצפה לתגובה מאיתנו ,כי מיד הוא מסתכל עלינו לראות כיצד אנו מגיבים),הוא זורק חפצים שונים על הרצפה וכו' וכו'...האם זה משהו שמגיע מהגן או שמא זה גיל המרירות והחוסר צייתנות ואני מקשרת את זה לגן -אינני יודעת.חשוב לי לציין שבני הולך כל בוקר לגן בכיף ,אינו בוכה,אני שואלת אותו שאלות ואומנם הוא לא יודע ממש לדבר ,אך הוא אומר את שמות הילדים,ואת שמה של הגננת,כלומר אפשר לראות שכן קיים שיתוף מצידו ובכל זאת אני לא יודעת האם בכל זאת השינוי בהתנהגותו קשור בגן.חשוב לי גם לציין שאני גרה בצמוד לגן ואני רואה דרך החלון את פעילותו בגן ואני לא רואה בעיה כלשהי-יכול להיות שאני לא מבחינה בדברים? יכול להיות שהוא כועס עליי שאני משאירה אותו בגן?או ששוב זה התנהגות של הגיל הזה? שאלה נוספת היא -איך מתמודדים עם התנהגות תוקפנית? כשהוא בוכה ללא סיבה מה אני אמורה לעשות-לחבק אותו,להתעלם..? מצטערת על האורך ,אך אין לי ניסיון ואני רוצה לעשות את הדברים בדרך הנכונה ומפחדת שאני ישגה בתגובה שלי אליו שתמסור לו מסקנות לא נכונות-אנא הדריכי אותי בברכה,ליזי

לילה טוב, לגבי "התמודדות עם התנהגות תוקפנית" - אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק שמתייחס להתקפי זעם,אני מאמינה שתמצאי שם תשובה. לגבי הגן - אני חסידה גדולה של תצפיות. לא הצלחתי למצא תחליף טוב יותר להבנת התנהגות מאשר תצפית של חצי שעה. ב"שאלות ותשובות" יש חלק שמתייחס לבחירת גן ומוסבר שם איך לערוך תצפית ולמה לשים לב. אני ממליצה להתחיל מזה. אחרי התצפית חזרי לכאן וספרי על התנהגות הילד בגן,תגובת הגננות,היחסים בין הילדים וכל יתר הנק' שציינתי בתצפית ואנסה לעזור. מחכה, מור

שלום יש לי ילדה בת לחמש ,אחות בכורה לשני אחים אחריה. היא רק השנה הלכה לגן , ההסתגלות בגן היה טוב מאוד , היא אוהבת ללכת לגן ומאוד נהנת שם. הבעיה היא בבוקר , היא מאוד איטית ,היא יכולה לקחת מברשת שיניים ולשבת, ללבוש מכנסיים ולשבת וכך הלאה ובכל פעם מאיצה אותה עד שזה מגיע לזה שבעלי ,שבדרך לעבודה לוקח אותה לגן, עומד ליד הדלת הכניסה לצאת והיא עדיין לא מוכנה . מה לעשות איך להסביר לה שאבא מאחר וצריך להזדרז? כל ההסברים והפחדות לא עזרו דבר נוסף שמטריד אותי זה ה"לא רוצה" שלה לכל דבר ,לא שזה חדש אבל זה התחיל בתדירות יותר גבוהה והיא עומדת על זה . איך להתמודדת עם זה? תודה מראש

לילה טוב, בואי נתחיל מזה שאני מוסיפה קישור לשאלה דומה שנאלה בעבר. בנוסף,אנא קראי ב"שאלות ותשובות" בצד שמאל את החלק לגבי איומים והפחדות. אני מקווה שתקבלי כיוונים למחשבה/עשיה. אם תזדקקי לעוד עזרה,כתבי וספרי קצת איך היה עד שנכנסה לגן. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/24/xFT/1459/xFP/1481 מור

היי קוראים לי עדי ואני בת 11 .. אני רוצה לשאול אותך שאלה... אני יודעת שאבא שלי לא יחזור ואח שלי תולה בזה תקוות. בהתחלה אני דיברתי עם אבא שלי ואופיר אח שלי לא.. הוא כל הזמן אמר לי לא לדבר איתו ושהוא יעשה לי רע ... עכשיו אני לא מדברת איתו ואופיר בקשר טלפוני ושהוא ביקר בארץ הוא ראה אותו (לפני כחודשיים) ואנחנו נפגשנו בבית קפה. אני הלכתי באמצע כי אני נפגעתי מאבא שלי ... אני לא ידעתי שהוא התחתן.. אני ידעתי רק שיש לו עסק חדש.... אני חושבת שהוא בגד באמא שלי כי אני לא מבינה איך פתאום הוא התחתן? מה הוא הכיר אישה ואחרי שבוע הם התחתנו זה לא כל כך ברור לי ... אבא שלי טוען שהם היו ידידים והתפתח קשר רומנטי... שהם התחתנו זה היה למטרת הויזה שלו בשביל לגור איתה שם ולהיות בשביל העסק שלו לפני שבוע בערך אני דיברתי איתו... אני הייתי מאוד קשורה אליו שהוא היה עוד נשוי לאמא שלי .. אני שאלתי אותו מה קרה לו פתאום שאני לא חשובה לו וכנ"ל לגבי אופיר. הוא טען שהוא היה ברומניה וככה התנתק הקשר ביננו לאט לאט... אני לא חושבת שזה נכון אני חושבת ויודעת שהוא התחתן לא רק למטרת הויזה שלו אלא למטרת הרומנטיקה.. ושהוא בגד באמא שלי. אני חוזרת על זה שוב איך הוא הכיר אותה פתאום אחרי שבועיים שהם התגרשו הוא התחתן... אז עכשיו יש לי שאלה... אני צריכה להיות איתו בקשר.. אבל הקשר הזה לא עושה לי טוב אבל אין לי דמות של אבא.. אבל.. יש לי דוד ואני ממש אוהבת אותו כמו אבא שלי באפריל תהיה לי בת מצווה והוא שאל אותי בשיחה שלנו אם אני יזמין אותו... אני עניתי לו שלא אני לא יזמין אותו כי אני מזמינה אנשים שאני אוהבת... אז להיות איתו בקשר טלפוני? ולהתראות איתו כשהוא בא לארץ... אם הוא יבוא בכלל? תודה מראש עדי

עדי, ילדה יקרה, התרגשתי לקבל את מכתבך... כאב של ילדים הוא דבר שקשה לשאתו. אז סלחי לי אם תשובתי לא תהיה רהוטה וקולחת, אבל חשוב לי להשיב לך מייד, אפילו בלילה... ולא להשאירך להמתין. קשה היה לי לקרוא את תשובתו של אביך, לשאלתך כיצד השתנה מצידו הקשר אליכם, ילדיו. אני מתקשה להאמין בכך. אולי זו דרכו להקל על עצמו את המרחק. יכול להיות? מה דעתך? ובעניין גירושי הורייך ונישואי אביך - אני מבינה שקשה לך עם המצב החדש, במיוחד לאור הקצב המסחרר של השתלשלות העניינים. ועם זאת, ילדונת חביבה, בין מבוגרים מתרחשים דברים שילדים מתקשים להבין (אני מודעת לכך שזה משפט מרגיז... אבל הכנתי אותך מלכתחילה לכך שהסגנון שלי לא יהיה ממש מוצלח...). לדעתי, השאלה אם היה לאביך רומן בעת שעדיין היה נשוי לאמך או לא, אינה משמעותית עבורך כבתו. ייתכן שראית בסבלה של אמך ועד כמה נפגעה, וזה מה שגורם לך להתעסק בשאלות הללו. מה שחשוב עבורך זה איך לקיים את הקשר בינך לבין אביך במצב החדש שנוצר. המצב החדש משאיר אותך ללא אביך שאליו היית קשורה, ואולי אף לא להאמין שאת ראויה לאהבה. וזה מאד מאד חבל !! טבעי שתכעסי, ואין טעם להתכחש לרגשות העולים בך. תראי עדי, אם אביך בחו"ל, זה לא בגללך ! זה מסיבותיו שלו. אולי מצא את פרנסתו טובה יותר בחו"ל? אני מאמינה שהוא אוהב אותך מאד, ואמר מה שאמר בתוך ויכוח או כי לא ידע איך להשיב לך. אני חשה במצוקתך ומבינה שהיית רוצה להרחיק את הכאב, ומנסה לעשות זאת דרך ניתוק הקשר מאביך, כאילו הרחקת אביך תרחיק את כאבך... אישית, איני מאמינה בניתוקים. עדיין את יכולה לשתף את אביך אפילו בקשר יומיומי דרך האינטרנט, או אחת לשבוע. את יכולה לכתוב לעצמך על דף או באינטרנט, כל יום משהו, ואחת לכמה ימים לשלוח אליו. לא רק מה שקשור ליחסייך עמו, אלא גם חוויות מספר שקראת, מתוכניות שראית בטלביזיה, מחוגים בהם את משתתפת, מחברותייך, מביה"ס, ובכלל מעולמך וחייך. אני עוצרת כעת, הן משום השעה המאוחרת, והן משום שמכתבי כבר ארך יתר על המידה... תודה לך שפנית אלי, ואשמח לקבל את תגובתך - מחשבותייך והרגשתך. לילה טוב לך, נוחי

אנו הורים ל2 ילדים האחד בן שנתיים וחצי והשני בן 10 חודש.הגדול בגן והקטן איתי בבית.מיום לידת הקטן אין לנו לילה אחד עם שעת שינה רצופה,הוא מתעורר במהלך כל הלילה כל הזמן בבכי ולא חוזר לישון ובעקבות כך הוא גם חולה ה מ ו ן!ניסנו את כל השיטות לתת לו לבכות מס' דקות, לשבת בחדר ,לא לשבת בחדר, לספר לו כל מה שאנחנו עושים לפני ,לא לתת לו לישון במהלך כל היום או לתת לו לישון רק שעה בצהרים,כ ל ו ם לא עובד! אנחנו מרגישים שאנחנו בקריסת מערכות טוטאלית ושזה מתחיל לפגוע בבננו השני ובזוגיות שלנו .כבר אין כל כך הרבה סבלנות אין כוחות להתמודד יאוש ודיכאון.ניסנו בנוסף לכל שיטות החינוך ללכת גם להומהופט ושוב כלום לא עוזר. אנא עזרתכם הבהולה מהמשפחה הקורסת.

לילה טוב, אין ספק שאתם מאוד מוצפים ומותשים,זה מאוד בולט בהודעתך. קשה לי להאמין שבמצב כזה תצליחו להביא לשינוי בכוחות עצמכם,לכן אני מציעה לפנות ליעוץ. אני הייתי מתחילה בהתייעצות בטיפת חלב עם אחות שאת סומכת עליה ו/או עם רופא הילדים בקופ"ח (ואל תקבלי את התשובה - אין מה לעשות,תתרגלו). במידת הצורך הייתי מבקשת הפניה למכון להתפתחות הילד או פונה לטיפול פרטי. בהצלחה, מור

שלום,בטיפת חלב אמרו לי שזהו אופי הילד,הרופאה שלו עובדת עצות כמונו ,ביקשתי ממנה לגשת למעבדת שינה והיא אמרה שזה לא יביא לפיתרון,בנוסף שהוא חולה(וזה הרבה מאוד)הוא מקבל אנטיביוטקה שאמורה קצת לטשטש אותו וזה עושה ההפך,ניסנו גם תכשירים הומהופטים לשינה אבל פשוט כלום לא עובד עליו.האם את יכולה להמליץ לי על מקום לקבלת טיפול? הכי חשוב תודה רבה על מהירות קבלת תשובתך ועזרתך.

בוקר טוב יש לי אישית בעיה קטנה - הבן שלי בן ה1.10 הולך עבר שנה שניה למעון ויצו. השנה התחלפו הגננות והוא נמצא בכיתה עם 2 גננות - רוסיה וצברית דתיה הוא הקבוצה של הרוסיה - בחורה מאוד נחמדה וחמה .פעם בשבוע יש לה יום חופש ויש לה מחליפה שמגיעה יותר מאוחר - אני מביאה את בני ב7 בבוקר כדי להספיק לעבודה בפקקים. וכל אותו יום פוגשת אותו הגננת השניה - הצברית הדתיה. כעיקרון הכל בסדר אך הבן שלי צורח ולא רוצה ללכת אליה - ואני לא יודעת למה. אני אישית מאוד לא נהנת להיות בקרבת(אני מנסה לא להראות זאת) ויש לזה סיבה : האישה מסריחה!!!במובן הישיר של המילה - נודף ממנה ריח פה כאילו לא צחצחה שיניים כמה שבועות וגם לא יודעת שיש מקלחת או דאודורנט. פשוט לא נעים לעמוד לידה ובטח שלא נעים כנראה לילד שלי כשהיא מרימה אותו. מה עליי לעשות? להשלים עם המצב? אני עוד לא הכרתי את הגננת המחליפה ואני מקווה שהיא מגיעה לא הרבה מאוחר אחרי והיא יודעת על היגיינה.או אוליי הפתרון - ביום חופש של הגננת שלו להביא את הילד יותר מאוחר (ואז יש לי בעיה רצינית) או אוליי לדבר עם המנהלת? או להשלים שזו בעיה שלי ולהתמודד איתה? מה תיעצו לי?

ערב טוב, אני מציעה לפנות למנהלת הגן, בעדינות !, ולשוחח על הקושי להשאיר ילד שלך אצל מישהי לא הגיינית. כידוע,חלק מאוד חשוב בטיפול בילדים הוא שמירת ההגיינה. אני בטוחה שאם זה לא יאמר בטון מאשים,ההתייחסות תהיה רצינית. את שואלת למה בנך לא רוצה ללכת אליה. ילדים מאוד מרגישים את רתיעת הוריהם . גם אם הם לא יודעים ממה ההורה נרתע,הם חשים זאת ומגיבים בהתאם. בהצלחה, מור

Dear Mor, Our boy is 18 months, his amzing AND very happy AND relaxed toddler. I am still breastfeeding him AND we enjoy that a lot. He had problems with sleeping at night from the begining. currenlty he wakes up between 2-3 times a night AND we do not give him breast. last few months my partner was mainly the one who wakes up AND puts him back to sleep as we thought seeing me AND smelling the milk will be harder. In the last few months he touchs my breast all the time. his hand usually in the same position between my breasts AND sometimes when his tired/ hungry etc he plays with my nipples. he doesn't have any transitional object (only a dummy AND my breasts). I don't enjoy the feeling of him playing with my nipples AND when asked him to stop he was screaming. in the last weeks I also go to him at night time AND he asks for my breasts, i tell him no tzizi at night, only water AND offer him a cuddle AND a kiss AND its getting better day by day. his in a nursery for the first time in his life from 3 weeks ago AND settled well. How can I gently put boundries AND stop him from touching AND playing with my nippls. Toda AND i can read hebrew.

ערב טוב, דבר ראשון,אני מעריכה שזה לא יהיה קל. זה הרגל וקשה לשנות הרגלים. אם את מחליטה להתחיל בשינוי,את חייבת להיות שלמה עם עצמך. אם את לא,כדאי לא להתחיל. איך מפסיקים ? פיזית,לא לאפשר - להזיז את היד ולתת הסבר קצר (משהו כמו - זה לא נעים לי). להקפיד לעשות זאת,שוב ושוב ושוב,כל פעם מחדש. בשינוי הרגלים העקביות מאוד חשובה. במקביל,צריך לזכור שכך הוא רגיל לנחם את עצמו ולכן להציע הרבה ניחומים חליפיים - הרבה מגע,ליטופים,חיבוקים,נשיקות,לשקול מתן חפץ כלשהו ליד. זה בעצם מאוד דומה לגמילה מהנקה. קחי בחשבון שזה לא יהיה לו קל ואם את בכל זאת מחליטה "ללכת על זה" ,מה שחשוב זו העקביות והאסרטיביות שלך. בהצלחה, מור

לבני ימלאו בדצמבר 5, הוא כבר שלוש שנים באותו גן עם אותה גננת ואותה סייעת, בעייתי היא שעד היום בני כל בוקר בוכה כאשר אני עוזבת את הגן, וגם אם הוא לא בוכה בבוקר במשך היום, לטענתו הוא נזכר בי ומתחיל לבכות. טענותיו הם שהוא מתגעגע אלי, הוא אוהב אותי מאוד ולא רוצה לעזוב אותי, אני בבעיה כי הגננת טוענת שמבחינה שכלית הוא מתאים לכיתה א', אולם מבחינה רגשית יש לו נסיגה, מה עלי לעשות ולאן עלי לפנות בתודה המיואשת.

ערב טוב, אני מעתיקה חלק מתשובה מלפני כמה ימים: באפן כללי כדאי לבדוק עם עצמך שאלות כמו : איך את תופסת את תפקיד האמהות ? עד כמה תפקידך לגונן על הילדה ? איזה מסרים (לא מודעים. מן משהו שעובר בתחושות) לגבי העולם הסובב אתם מעבירים לה? (לדוג' אם אתם מאוד חוששים שיקרה לה משהו כשתהיה לבד/במחיצת ילד כזה או אחר וכו',אלה חששות שעוברים אליה והיא לומדת שכדאי לחשוש מילדים/זרים/סטואציות חדשות...),עד כמה לדעתך חשובה נפרדות של ילד מאימו ? האם היא חשובה ללמידה והתפתחות או שמא בעינייך יותר בטוח לשמור אותה קרובה ומוגנת על ידך ? וכן הלאה שאלות.... החשיבות של הברור העצמי הזה שלנו כאמהות הוא מאוד מאוד חשוב. מדוע ? כי לתפיסות האלה שלנו לגבי תפקידנו כאמהות יש השפעה מכריעה על התנהגות הילד/מידת הסתגלותו לשינוי,לסיטואציה חדשה וכו'. בנוסף,מכיוון שבמקרה שלכם מדובר בהתנהגות ממושכת מאוד אני ממליצה לפנות לטיפול ורצוי בזמן הקרוב על מנת לאפשר מספיק זמן לפני הכניסה לכיתה א' (יתכן שאם הטיפול יחל בקרוב,הילד כן יוכל לעלות לא' עם בני גילו. גם אם לא,זה יתן מספיק זמן של הכרות כדי לעשות הערכה מלאה ומקיפה. ככל שהטיפול "נקי יותר" מלחץ של זמן,זה תורם לטיפול). לאן לפנות ? לעו"ס,פסיכולוג חינוכי/קליני,מטפל משפחתי.מטפלים העובדים בתחום של יחסי הורים ילדים. אפשר לבדוק דרך השרות הפסיכולגי חינוכי,אפשר בתחנות תל"מ,או הכי טוב המלצות של חברים/שכנים... בהצלחה, מור

שלום, יש לי שתי בנות 5.8 ו- 3.7 . הבעיה היא שבתי הגדולה לעתים קרובות משקרת. בדרך כלל זה נוגע למעשים שעשתה או לא עשתה ביחס לאחותה וגם בתחומים אחרים. אני מבהירה לה עד כמה חמור השקר לעומת המעשה אך היא ממשיכה לשקר במצח נחושה! כיצד עלי לנהוג? תודה!

לילה טוב, אני מאמינה שהתנהגות מסויימת נשארת כל עוד היא נותנת לנו איזשהו "רווח". ז"א,למרות הכל היא כדאית לנו (את מוזמנת לקרא יותר בפרוט בכתבה משמאל - "מה הקשר?"). אני מבינה שאת כועסת עליה,שאת מסבירה לה אבל איכשהו בכל זאת עדיין כדאי לה להמשיך ולשקר,מדוע ? הדרך הטובה ביותר להבין את המניע שלה הוא לנסות להעמיד את עצמך במקומה. נסי במשך כמה ימים למלא את שני המקומות - האם והילדה. נסי לחוש את מה שהיא חשה כשאת מדברת אליה,צוחקת איתה,כועסת עליה וכו'. נסי לענות ממקומה מדוע עדיין "שווה לה" להמשיך לשקר . אני מעריכה שיש סיבה (בעיניה לפחות). אם לאחר כמה ימי ניסיון וקריאת הכתבה,תצטרכי עוד עזרה,כתבי איך היה הנסיון עבורך ואילו כיווני תשובה לשאלה מדוע שווה לה,עולים אצלך ונמשיך משם. בהצלחה, מור

יש לי ילדה בת 7 בכיתה ב'. לאחרונה החלו עצירויות. היא הביעה במילים חשש ממבחנים. לפני כשבוע התקיים מבחן ראשון (פעם ראשונה) בבית הספר. היא סיפרה שהמורה אמרה לה שהיא הצליחה ושאם היא תמשיך להצליח המבחנים יהיו ברמה של כיתה ה' אפילו ואז היא שאלה: " אמא ומה יקרה אם אני לא אצליח?" כיצד מונעים התפתחות של חרדות ממבחנים כבר בגיל כזה? היא ילדה נבונה ותלמידה טובה לא הייתי רוצה שזה יעיק עליה. ניסיתי להעביר לה מסרים כמו "הכי חשוב שתעשי הכי טוב שאת יכולה" הציון פחות חשוב" תנסי להסתכל על המבחן כשעשוע, כאתגר..." מה דעתך?

ערב טוב, דבר ראשון,אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל,את החלק של חרדת בחינות. אחרי שתקראי,תחזרי,ספרי מה דעתך האם זה "מדבר אלייך" או שאצלכם זה שונה,ואיך ואשמח לחשוב על כיוון נוסף. מור

שלום, ביתי בת שלוש וחצי. תמיד אהבה לשים דברים בפה, כולל שערות שהיתה מוצאת (ויש לה מוצץ). לפני חצי שנה המצב הורע בעקבות הריוני והיא החלה ממש לתלוש שערות מהקרקפת ולשים בפה(היא לא בולעת). בכלל אני מרגישה שיש לה אי שקט בפנים וגם הגננת העירה לי על כך. היא יכולה להיות מדהימה, שמחה ועוזרת ופתאום לחטוף קריזה ולהתעצבן. אף פעם לא באלימות אך לרקוע ברגליים, לדבר בכעס וכמובן לעשות לנו דוקא ולא מה שמבקשים ממנה. הערנו לה בהתחלה על השערות ולא עזר. אמרנו שנספר אותה אך היא בוכה בהסטריה כי השעיר שלה זה דבר אהוב עליה. אך נהיה לה ממש קוצים בקרקפת. לאחר הלידה, לפני חודשיים, המליצו לנו לנסות גישה ולא להעיר לה. אבל גם זה לא עוזר. היא תולשת בעיקר במול הטלויזיה, בשעמום, בכעס ולפני השינה. מה עושים? פניתי למכון להתפתחות אך תור לשם יקח רק עוד חודשיים

ערב טוב, אני מוסיפה קישור לאתר בנושא טריכוטילומניה. מקווה שהמידע יעזור. אם אוכל לעזור בדרך נוספת,בשמחה. http://www.trichotilomania.info/ מור

מור, שלום לך תחילה אני רוצה להודות לך על תשובותייך הקודמות. זו הפעם השלישית שאני משתמשת בפורום זה ואני מכבדת את עבודתך מאוד. רציתי לשאול איך היית ממליצה להכיר לביתי את בן זוגי החדש? אני גרושה מזה שנתיים ויש לי ילדה בת 7. התחלתי מערכת יחסים חדשה עם גבר אלמן +2. היחסים אמנם בתחילת דרכם אך התחושות הן טובות והדדיות. מהם השלבים המומלצים להתוודעות עם בן הזוג וילדיו? האם יש מאמר או ספר או חומר כתוב שאת ממליצה לי לקרוא?

ערב טוב, אני שמחה בשבילך על הזוגיות החדשה. לא כתבת כמה זמן את גרושה,איך בתך קיבלה את הגרושים,איך הקשר עם אביה,כמה זמן את ובן זוגך בקשר וכו'. כמו שאת מבינה,יש הרבה מאוד פרמטרים שצריך לקחת בחשבון כשעושים צעד כזה. חלק מאוד חשוב שצריך לקחת בחשבון הוא הציפיות שלך מהקשר,איך את רואה את הקשר הזה וכו'. כאמור,אני לא יודעת כמה זמן הקשר בינכם אבל אם אני במצבך,לא הייתי ממהרת לערוך הכרות לפני שהקשר מתפתח וברור לשני הצדדים לאן הוא הולך. לא הייתי מסתירה שאני נפגשת עם מישהו,אבל כן הייתי עושה את הדברים מאוד לאט. אני יודעת שזה קשה כי תחילת קשר מלווה בהתרגשות ושמחה,אבל צריך לזכור שלפעמים לצד השמחה וההתלהבות (ואולי בגללם..),אנחנו נוטים לראות את הדברים באפן קצת,איך נגיד,שונה טיפה מהמציאות הקיימת (זה בסדר,זה קורה לכולנו). במקרה כזה,ההתפכחות עלולה להיות קצת מכאיבה ורצוי לחסוך את זה לפחות מהילדה. בתחילת קשר קורה גם ששני הצדדים רואים את הדברים באפן טיפה שונה,גם זה חשוב. חשוב לדעת מהן הציפיות גם שלך אבל גם של בן זוגך. אני במקומך כאמור,הייתי מחכה קצת מעבר להתלהבות והשמחה הראשונית,מבררת ציפיות ואם (הלוואי :)) זה אכן רציני,הייתי פונה למס' שיחות ממוקדות,לאיש מקצוע כדי לקבל כלים איך לעשות את זה "נכון". לגבי ספרים - כדאי לבדוק את הספרים של עדנה כצנלסון,ש.סמילנסקי. אני מוסיפה קישור לרשימת ספרים על גירושין ומאמר על פרק ב'. http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=226 http://learn.snunit.k12.il/galim/horut/upload/.bib_divorce/devorce.html הרבה בהצלחה ואשמח לשמוע איך הדברים מתפתחים, מור.

שאלתי הראשונה נענתה לאחר 8 ימים שאלתי השניה עומדת פתוחה מתאריך 2 לספטמבר

לילה טוב, דבר ראשון,גם עכשיו אני לא מצליחה למצוא את השאלה מה 2.9. שני,כמו שנכתב,בסוף החופש הגדול חל עיכוב מסיבות מובנות ואכן התנצלתי על כך. שלישי,בטח שמת לב שמאז ה 2.9 עניתי כמה פעמים. כולל בשעות לילה מאוחרות מאוד כדי שלא יווצר מצב שבו אנשים ממתינים לשווא. רביעי,את בטח יודעת שכל עבודתי כאן (והיא רבה !) היא בהתנדבות!. מה שלא גורם לי חלילה לזלזל וכל אחד מכם מקבל את מלוא תשומת הלב ותשובות מאוד ארוכות ומפורטות (לעניות דעתי,הרבה יותר מפורטות מהרבה פורומים אחרים..). חמישי,גם אם קורה שאני מפספסת הודעה שמחכה (וכאמור,גם עכשיו איני מוצאת אותה),אולי במקום לפנות הטון כ"כ תקיף (ואפילו קצת מעליב) ,פשוט אפשר להפנות את תשומת ליבי לכך שדילגתי... ? חמישי,אם תדפדפי קצת בטח תשימי לב שאף אחד מעולם לא חיכה כאן 20 יום לתשובה. בתקופות עמוסות מאוד מחכים כמה ימים. שישי,איך את במקומי לאחר מאות תשובות שנתת,בהתנדבות, כולל בשבתות/חגים/שעות לילה מאוחרות... היית מרגישה אם היו כותבים לך את ההודעה שכתבת לי ?. את מוזמנת להוסיף קישור או להעתיק מחדש את שאלתך ואענה. מור

באמת לא יפה כך לתקוף אני באופן אישי כתבתי שאלה ונעניתי מייד ולאחר יום שוב שלחתי שאלה ונעניתי שוב במהרה בנאמנות והרבה חום והבנה אמיתית קורה שמפספסים כפי הנראה האמא הזו כל כך מודאגת ולחוצה שכל יום נראה כמו נצח חוץ מזה אמא יקרה אם הייתה לך בת שמתחפשת לחייל או שוטר?? היית מודאגת? תני לו לספק את הסקרנות שלו אי אפשר למנוע נטיות מיניות זה משהו מולד ולא יעזור לנו יש לי חברה שהבת שלה בת 8 נורא רצתה להראות כמו בן שיער קצוץ בגדי בנים עד שהייתה ניראית כמו בן בעיני כולם ועכשיו היא פתאום מאריכה שיער ןלובשת שמלות דברים שאנו מורידים מהם את הפוקוס משתנים בהצלחה ותודה תודה למור וכסמן

שלום רב. אני אם לילד בן 3. לפני כחודשיים עברנו בני ואני לבית משלנו לאחר שאביו ואנוכי התגרשנו. אני שמח "לשוויץ" שהיחסים ביני לבין גרושי מצויינים. אנחנו חברים טובים ומסתדרים מצויין (אולי נדיר ואולי מוזר). הסביבה שלי מעירה לי רבות על היחסים הטובים ביננו. כולם אומרים שחייב להיות מרחק מסויים. הוא מגיע אלינו הביתה, מבלה עם הבן שלנו, אוכל איתנו לעיתים, מקבל אותו כשהוא מבקש בלי בעיה וכו'... האם אני טועה??? האם זה מזיק לבן שלי המאמצים שאנחנו עושים כדי לא לפגוע בו??? אנחנו ממש משתדלים לעשות את המירב כדי להשרות עליו תחושה הכי נעימה וטובה כדי לא לגרום לו נזקים עתידיים. תודה וחגים שמחים. שני.

שלום לך שני, כבר יומיים שאני ממתינה לתגובות לפנייתך, מקווה יחד איתך להחכים... האמת היא, שאין לי תנ"ך של 'נכון/לא-נכון'... מה שטוב לכולכם - זה מה שנכון, בעיני. השאלה שאולי כדאי לכם להפנות לעצמכם היא: כרגע כך זה מתאים לנו, אולם מה יקרה כאשר תמצאו זוגיות חדשה? יוולדו ילדים נוספים? ותצטרכו לחלק את הזמן מחדש, איך תוכלו לעשות זאת כך שילדכם יחוש בכמה שפחות סוג של 'הרעת תנאים'? אשמח להתלבט אתכם, ולכל תגובה מנסיונם של אחרים. נוחי

שלום! בתי בת שנתיים וחצי , יש לה אח בן 10 חודשים. בשבועות אחרונים חל שינוי בהתנהגות הילדה , כל דבר היא לא רוצה, מסרבת אפילו לאכול (כבר 3 ימים כמעט ולא אוכלת אלא אם כן כל מיני שטויות ) , כל מה שמבקשים ממנה מעורר בה תגובת אנטי ובכי מעצבן . יש לציין שמזה 3 שבועות היא הולכת לגן אך זהו הגן הישן שלה ואותו תמיד אהבה. לגבי אחיה היא תמיד כעסה כשאמא שלה התעסקה איתו וקינאה אך תגובות כמו עכשיו קורות ללא קשר עם נוכחות אחיה בסביבה. מצד אחד היא מתנהגת כמו איזו ילדה מפונקת מצד שני אני חושש שמשהו עובר עלייה ולכן מפחד לנהוג בה ב''יד קשה'' יותר. לציין שבין לבין יש לה בהחלט פרקי זמן שהיא מאוד חביבה ,חמודה, חייכנית וצוחקת (כמו שאנחנו בד''כ מכירים אותה) . מה עליי לעשות?

לדן היקר בתך מתנהגת בצורה נורמלית לחלוטין, היא מקנאה. כמוני וכמוך. הדבר בא לידי ביטוי בבכי, שמעצבן אותך, ובהתנהגות שמעצבנת אותך, בפינוק שמפריע לך. הייתי מציעה לך קודם כל להתרכז בה ולא במה שמפריע לך בה. תנו לה תשומת לב, בלו איתה ורק איתה ללא האח הקטן. שוחחו איתה.ואל תשכחו אף פעם שגם לקנא זה בריא ומותר. גם אנחנו היינו שם.

שלום, אני בת 30 אם לשני ילדים, בת 8 ובן 4.5, בתי הבכורה מגלה קשיים בהתנהגותה, מאז בערך שאחיה נולד. ידוע לי הקושי בקבלת אח שני, ניסיתי דרכי התמודדות מוכרים ומומלצים: יחס חם, הקשבה אך עמידה מאידך על גבולות ברורים. אני מתקשה ביותר לשמור על קור רוח , ולעיתים אני כועסת עליה נורא, מה שגורם לי לחוש רגשות אשם לבסוף, אך איני מראה לה אותם. יש לה סף רגישות גבוה, ונדמה כי כל דבר מפריע לה, גם בב"ס היא טוענת שהילדים מציקים לה, מתעמתת עם חברות (לא אלימות), ופגיעה ביותר. כשמתוכננים דברים בבית כמו למשל נסיעה או ביקור אצל חברה שלה, ומשום מה מתבטלים תוכניות אלו ברגע האחרון, היא פשוט מתפרצת בבכי, ואינה מפסיקה גם לאחר שאני מנסה להיות רכה ולהסביר לה את הסיבות לביטול התכניות.היא כל הזמן משווה בינה לבין אחיה הקטן, "למה הוא ואני לא?", אני מסבירה לה שלכל גיל יש דרישות משלו, ואני צריכה להתאים את עצמי אליו ואליה בצורה שווה אך לא זהה.היא מאוד דורשת תשומת לב, אינה מקבלת הוראות בראשונה, ורק לאחר שאני כועסת או מאיימת בעונש, היא מתנצלת ומשפרת התנהגות, ברמת העיקרון היא ילדה טובה בעלת לב זהב, אני רוצה לעזור לה ללמוד להתמודד עם קשיים ולקבל "לא" בצורה מבינה ובוגרת. אני אשת מקצוע בתחום החינוך, ולמרות נסיוני הרב, איני מצליחה כנראה להגיע אל בתי.האם על פי תיאור זה, ניתן למצוא פיתרון? ולהגיש לי כלים להתמודדות שאינה כלולים בה כעס וחוסר סובלנות מצידי ?תודה

ערב טוב, אין ספק שההתנהגות מעידה על קושי כלשהו. קצת קשה לי להעריך מכאן מהו אותו הקושי לכן אני מציעה : לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל מס' דברים - אח חדש בבית (את השאלה השניה),גיל שנתיים. אם קיבלת מענה מספק באותן התשובות,נהדר. אם לא,ספר קצת יותר על הילדה - תכונות,סדר יום,איך קיבלה את הולדת האח (צריך לזכור שלמרות שהיא "הגדולה" בבית,היא מאוד קטנה) ואיך אתם הגבתם לכך,וכל דבר נוסף שיעזור לי "לחוש" את הילדה. מור.

מור, קיבלתי את תשובתך, והנה סדר יום של בתי בת ה 8 הבכורה: בבוקר היא מתעוררת לא בקלילות, אינה עם מרץ רב ומתקשה לעשות פעילויות במהרה. את הולדת אחיה קיבלה ככל ילד רגיל, בתחילה הפנימה את קנאתה, אך לימים הביעה "למה הוא ולא אני". היא אוהבת לעזור, אך מתעקשת שנומר תודה לכל מה שעושה, נדמה כי היא ילדותית קמעה, ומחפשת המון תשומת לב מעבר למקובל. דורשת עידודים וחיזוקים , מה שיש לה כמובן. מתרגזת בקלות על כל מה שלא נראה לה הוגן, ויכולה להתהפך מילדה מקסימה לילדה מרגיזה במרחק של שנייה.מנסה לבחון גבולות בבית, אצלי פחות, אצל אביה יותר, גם גבולות ברורים ביותר, היא מנסה לבדוק אם אני עיקבית או אולי יתפספס לי ואני אוותר. זה מתיש אותי ואת בן זוגי מאוד, היא פקחית ביותר, חשיבתה היא של כמבוגר, והיא מנסה לתמרן באינטלגנטיות ובפיקחות. תלמידה חרוצה, משקיעה בלימודיה וחביבה על המורים. יחסיה עם אחיה בן ה-4 רגילים וקלאסיים, מסתדרים וגם מתווכחים, מכבדים אחד את השני ואוהבים. שאלתי או בקשתי היא כיצד עליי להתמודד עם חוסר סבלנותי, ידוע לי כי זהו אופיה וניתן גם לראות את הצד החיובי בו פעמים רבות, אך אני לעיתים מוצאת עצמי תשושה רק מהתשובות שעליי לספק לה שהן חייבות להיות מדוייקות ומשביעות רצון כמעט בכל דבר, גם כשאני עייפה מאוד היא דורשת את מלוא תשומת הלב, היא אינה מבינה שישנם זמנים שלא תמיד אני יכולה להיות לה למענה. היא מתלוננת הרבה על כל פצע קטן בגוף, וחוזרת ומתלוננת עליו במשך כל היום, אני מנשקת אומרות שזזה יעבור וכולי, ואז ניצוץ ו...בום שוב היא אומרת "תראי כואב לי" בצורה בכיינית . היא קוטרית ואני חשה כי אולי איני יודעת כיצד להתמודד עם המצב. אנא , האם תוכלי להעניק לי כילים ומתכון מהיר להצלחה ??.?

עד לפני חצי שנה לערך, האמבטיות לבני היוו חוויה נעימה ויופי של משחק. ואז כשבועיים אחרי שעברנו לאמבטיות של "טוש" ללא מילוי כל האמבטיה במים, הוא החל לא לרצות להרטיב את הראש והאמבטיות הפכו סיוט. הוא צורח, נכנס להיסטריה, מבט מפוחד בעיניים, ואיך שמסימים את הרחצה, כאילו כלום לא קרה - צחוקים והשתוללות על הספות בטכס של לפני השינה. מה לא ניסינו - דיברנו ברוגע, ביצענו הכנות לפני ההליכה לאמבטיה, השתמשנו בפיתויים שונים, אמרנו לו שזה בסדר גם לבכות אם הוא רוצה אבל הדבר היחיד שמאפס אותו הוא שצועקים יותר חזק ממנו, מוציאים אותו מההיסטריה שלו ואז אפשר להמשיך כשהוא נושף ומתנשף. לנו זה סיוט וגם לו. כבר רצו לי סרטים בראש על מישהו שעשה לו משהו - לא עלינו, אבל אין סיכוי, הוא לא נשאר עם אף אחד מלבדנו - למעט בגנון. אז מה עושים? למה הוא מגיב ככה? הצילו...

שחכתי לציין - בני בן שנתיים וחצי...

ערב טוב, אם הבנתי נכון מדובר רק על החלק של הראש,אז אתייחס לזה. דבר ראשון,אין טעם בהסברים,כמו שכתבתי כאן המון פעמים,הסברים מכוונים לראש בעוד פחד/חשש מגיע ממקומות אחרים לגמרי לכן אין בהסבר שום תועלת.אפשר להבין נהדר בראש שאין ממה לפחד אבל להמשיך ולפחד כי זה לא דבר רציונלי. אפשר לנסות כמה דברים : 1. ישנן מן מצחיות פלסטיק מיוחדות לחפיפת ראש לילדים שגורמות לכך שהמים לא יגיעו לפנים. אפשר לנסות. 2. שהילד ילך איתך או עם בעלך לספר ויראה איך חופפים שם את הראש (הכסא והכיור). לא להגיד שם כלום. בבית אפשר "לשחק במספרה" (אנחנו עד היום עושים את זה מדי פעם..).בהתחלה אפשר לא כחלק מהמקלחת. ז"א,להניח שרפרף ליד האמבטיה,מבחוץ ולהניח את הראש מעבר למעקה האמבטיה כמו במספרה ולחפוף,אח"כ לסרק,למרוח תכשיר,לשחק בפן וכו'. אפשר שבהתחלה הוא יהיה הספר שלך (כן זה קצת מים וקצת בלאגן,אבל לדעתי שווה כמה פעמים כאלה במקום מריבות) ואח"כ תתחלפו. ז"א,להפוך את זה למשחק וכיף כך שיהיו כמה התנסויות "כיפיות" סביב חפיפת הראש(דרך אגב,ככל שתפעילי את הדמיון במשחק המספרה זה יצליח יותר). בהמשך,לאט לאט ובהדרגה תתחילו לשחק במספרה גם בתוך האמבטיה. 3. לתת לו לחפוף לעצמו את הראש (עד כמה שאפשר). ז"א,הוא המוביל,המחזיק את הטוש,זה שמחליט מתי שמים את המים על הראש ומתי מפסיקים.את מדי פעם מכוונת בעדינות ונותנת לו להמשיך להוביל. מקווה שמשהו מהרעיונות יעזור, בהצלחה, מור

נוחי וחברי הפורום שלום, סיפרתי את סיפורי לפני מספר ימים (ראה:הסדרי ראיה לגיל שנתיים). כיום אני עדיין בעיצומו של התהליך. הרגשות מעורבים. מצד אחד צפייה לתחושת הקלה, לבהירות וודאות רבה יותר (כך אני לפחות מקווה). הפניית אנרגיות לאפיקים אחרים וכו'. אך בצד זה קיימות תחושות של חרדה, פחד מחוסר שליטה בעיקר לגבי תגובתו ותהליך הסתגלותו של בני לתהליך הסדרי הראיה . בתחושתי הבאתי ואני עדיין נאבקת על ה"אי מאמין שלי" כאמא וכאשת מקצוע. אך בצניעות אומר כי אני יודעת (בראש) כי לא תמיד אנחנו יכולים לצפות ולתכנן את מטרותינו ולהגיע לתמונה שצירנו. זה מעט ממה שאני חשה כיום בשלב זה. שאלה המטרידה אותי בתהליך - אביו של בני ביקש להוסיף את שם משפחתו לשמו הנוכחי של הבן. כיום, לפי החוק שם משפחתו של בני הוא לפי שם משפחתי, כיוון שנולד לאחר שהיינו כבר גרושים. מבחינה משפטית נאמר לי כי אין כל פסול בבקשה. והיא אינה מסכנת את קביעות המשמורת שלי על בני. יחד עם זאת אני חשה אי נוחות בנושא. הסיבות לכך: ראשית, נראה לי מסורבל לילד להיות בעל שם משפחה כפול (כיום בני בן שנתיים). גם נשים ששומרות על שם משפחתן במסגרת נישואין, שם משפחתם של הילדים הוא בדר"כ אחד. כי כך מקובל. התשובה שניתנה לי מעו"ד שלי שאכן חוקית אין הכרח להוסיף את שם משפחתו של האב, אך למה לא? גם אם זה ממניעים של "אגו". אני שואלת מדוע והאם זה נכון לקבוע לבני. בגישתי הלא לוחמנית ונטולת אגו אני מנסה,כך אני מאמינה להסתכל על טובתו של בני. להרגשתי ובגישתי אני טוענת כי בני נולד למציאות כלשהיא ושמו ושם משפחתו נקבעו. האם זה לא נכון להשאיר את ההחלטה בידיו לכשיגדל ויהיה בעל דעה בנושא? אני מתלבטת ומבקשת דעות נוספות על אלה שהיצגתי. תודה,טלי.

טלי, אמנם אני לא נמצאת במצבך, אך לאחר שקראתי את מה שכתבת, נראה לי הגיוני שכעת יש לנהוג על פי החוק, ובגיל 18 (או 16?, כשמוציאים תעודת זהות) , בנך יוכל להחליט מה מתאים לו. קו מחשבה אחד: שם משפחה כפול אכן מסורבל, ויכול למשוך שאלות וחיטוטים מיותרים מצד ילדים אחרים. אבל זה עניין מאד אישי, ואם זה כל כך משמעותי לאביו, אז אולי צריך לחשוב אחרת.

טלי שלום לך שוב, ראשית אני מברכת אותך על שאת חוזרת לכאן ומוסיפה לשתף ולהתלבט. ובעניין שאלתך: אני מבינה את תהייתך באשר למה הכי נכון ופחות מבלבל עבור בנך, ואפשר להבין ולקבל גם את בקשת אביו. כמו טלי, גם אני נוטה להגמיש בעניין זה, ובעתיד יבחר בנכם. להשתמע נוחי

לי ולבן זוגי נולדה בת והיא בת שנה וחצי. שם משפחתה הוא כמו של אביה ואני רוצה להוסיף את שם משפחתי אליה. אנחנו חיים בנפרד. איך עושים זאת? מישהו יכול לעזור לי?

שלום רב אני גרושה כחצי שנה. אני גרה בדרום והגרוש שלי בצפון (יש נגדו צו הרחקה). הוא פנה לבית משפט ולפי החלטת השופט הוא רואה את הילדים פעם בחודש. לצערי הוא לא עומד בהסדר שנקבע והילדים לא יודעים כל פעם מחדש מתי הם יפגשו עימו בשנית.........דבר הגורם להם לחרדה ומצוקה. הם אוהבים ומתגעגעים לאביהם ואני בעד קשר עימו. הגרוש טוען כי מכיוון שהילדים בחזקתי הוא יכול להחליט אם לבוא ולקחת אותם במועד הנקבע או שלא............. האם זה נכון? האם החוק מחייב אותי ופוטר אותו? לתשובתך אודה פיתה

הי, לצערנו, ואני מבינה את מצוקתך, הסדרי ראיה הינם בגדר זכות ולא חובה. שלא כמו תשלום מזונות. האב ראשי שלא לראות את ילדיו אם אין לו עיניין בכך, אך אם נקבעו הסדרים והוא אינו עומד בהם, ברור כי הילדים ניזוקים מכך ובית המשפט יתייחס לטובתם וסביר להניח שיגבילו בנושא. אך אני שומעת אותך שואלת עוד משהו- מה את עושה עם המצוקה הזו?איך את יכולה להקל על עצמך ועל השאלות או המצוקה שילדיך ודאי נמצאים בה?? התיסכול הוא באמת אדיר, כי כאילו לנו האמהות יש יותר חובות מזכויות. אבל האמת שזה כך בפועל במציאות, ואין חוק שיכול לאכוף זאת. מנסיון אישי הייתי אומרת שהדרך שבה אני בחרתי היא קודם כל להפסיק לצפות ולקבל את מציאות כפי שהיא. חשוב שילדיך ידעו שיש להם על מי לסמוך וזו את. לך אין יכולת לשלוט על רצונותיו והתנהגותו של אביהם. נשמע קל להגיד וקשה לביצוע אבל זו הדרך בעיני. חיזקי ואימצי. טלי

שלום פיתה, נשמע שאבי ילדייך אינו מבין את משמעות חוסר העקביות בקשר שלו עם הילדים, ואת ההשלכות של היעדר יציבות ביחסו אליהם ושל "נטישתו" אותם בעיני ילדים רכים. כמו שהשיבה לך טלי, התיסכול מוכר ולא חביב... והחוק אינו מחייב את האב להיות בקשר עם ילדיו. יחד עם זאת, יש באפשרותך לפנות לפקידת-סעד באזור מגורייך, ולבקש להיעזר בה כדי להגיע לסדרי ראייה שיתאימו לטובת ילדייך. איני באה מתחום המשפט, אך עד כמה שידוע לי, בד"כ זה עוזר, גם אם מצריך מסע מפרך... ממליצה לך לעשות זאת, מתוך ראיית טובתם של ילדייך. נוחי

לצערי אין בחוק שום סעיף שיכול להכריח אב לראות את ילדיו. אבל מה שאת כן יכולה לעשות זה לנסות לקרב אותו להזמין אותו יותר אליכם בדרך שיהא לו גם נעים ונחמד לבוא, אולי תציאי לו הפחתה מסוימת בבמזונות בתנאי שירכוש בסכום הזה מתנה לילד. אבל, אם הוא לא יתמיד, דווקא הקירבה המקוטעת שלו לילד יכולה לפגוע בנפשו של הילד, כך שלעיתים עדיף מבחינת הילד לא להתגעגע לאבא כלל ולדעת שאבא לא בא מאשר להתאכזב כל פעם מחדש. עירוב פקידת סעד יכול דווקא להרחיק אותו.

יש לנו שני ילדים: בן כמעט 8 ובת כמעט 6 . אשמח לקבל הצעות, טיפים ומחשבות על הדרך הטובה ביותר לבשר לשניים שבקרוב הם יהיו שלושה. (בעוד כשישה חודשים). תודה רבה!

ערב טוב, אני הייתי מחכה עוד קצת ומספרת קצת לפני שמתחילים לראות בטן. למרות שמדובר בילדים גדולים,אני כן מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק של הכנה להולדת אח (למרות ששם מדובר בגילאים צעירים בהרבה) ולעשות את ההתאמות לגיל ילדייך. סה"כ,הדברים מאוד דומים בבסיס (החששות,הקנאה...) רק יכולים לקבל ביטוי התנהגותי שונה. אם ישארו שאלות,אני כאן, מור

הכי עצוב הוא מצב בו לאמא כבר אין כוח לבעיות התנהגות של בנה הקטן והאהוב בני בן 3.5 ילד שני מתוק ומקסים (יש לו אחות בת 7). מגיל שנה בערך התחיל להיות ילד קשה במיוחד!!! אין יום כמעט שעובר ללא צעקות כעס עונש ולהיכנס לחדר אני אישית הגעתי למצב של דיכאןן נפשי אמיתי כתוצאה מהקושי הוא צועק אם משהו לא מוצא חן בעיניו לאחותו הוא יכול להרביץ לאביו הוא פחות ממושמע ואני קשה איתו קצת יותר ועם הזמן אני צריכה להגיב ביותר נוקשות כדי לעצור אותו, כל כך קשה לי !!!בעוד אני כותבת אני פשוט בוכה אני פוחדת על הבן שלי מה הבעיה שלו??? מה לעשות??? אני לא יודעת כבר אם הבעיה אצלי או אצלו או איפה היא ? לדוגמא: הוא אכל מעדן וכאשר סיים ביקשתי ממנו לפנות את הקופסא לפח האשפה והוא משקר ואומר לי אני לא יודע היכן הפח תראו לי שמישהו יראה לי וככה כשצחוק על פניו והוא עקשן כל כך לא לוקח את המעדן לפח יכול להיות שזה נשמע קצת מצחיק אבל אותי זה לא כי על כל דבר הוא מתווכח כשהיה קטן איאפשר היה להעביר אותו מביגדי קיץ לחורף ולהיפך סנדלים לנעליים גופיות אין סיכוי שילבש ועוד הרבה קשיים כל יום וכל רגע זו התמודדות חדשה בבוקר הוא קם ורוצה חטיף מאבא וכאשר אומרים לו לא אז הצרחות נשמעות עד למרחקים ואני ישר לוקחת אותו לעונש ולומר את האמת הוא מביא אותי למצב שאני נותנת בטוסיק אני לא נכנעת לו כי הוא לומד מהר. אני חייבת לציין שבגני הילדים הוא מתנהג למופת אבל במשפחה כבר תיכף תצא לו סטיגמה של כעסן צרחן וילד עם בעיית התנהגות והקשבה (במיוחד לאבא) אני לא יודעת אם צריך לקחת אותו לאיבחון או שאני ובעלי זקוקים ליעוץ אני מיואשת וכל כך אוהבת מה עושים???????

אם אתם יכולים להמליץ על סוג טיפול או שמות מטפלים\יועצים\מאבחנים אודה לכם

בקר טוב, וואו,כמה כאב וקושי יכולה הודעה אחת להכיל... את נשמעת כ"כ עמוסה,כ"כ מותשת. כן,אני בהחלט ממליצה לפנות לטיפול,לא רק בשביל בנך,גם בשבילך. אני בטוחה שאפשר לשנות כך שגם את תוכלי להנות מבנך הקטן. אבל בשביל לשנות,צריך לעשות את הצעד הראשון ולפנות לעזרה. לגבי המלצות למטפלים - אני בדר"כ לא נותנת המלצות אבל אם תרצי פני למייל שלי וכתבי מהיכן את בארץ ואנסה לעזור. אם לא,נסי למצא באזור מגורייך פסיכולוג/עו"ס שעובד עם ילדים או בתחום יחסי הורים ילדים. בהצלחה, מור

מה כתובת המייל שלך בבקשה? תודה

אני אם לשני ילדים בני 11, ו-15 גרושה מזה 8 חודשים. ילדי גרים עימי. אביהם שוהה בחו"ל לשם בעביר את מרכז חייו ואף נישא שם מיד בשנית. מגיע לארץ אחת לארבע חמישה חודשים. בשיחותיו עם בני הבכור לאחר שזה מקשה בשאלות של מתי אתה חוזר? איך אתה יכול בלעדינו? וכו' הוא מעלה את האפשרות שייתכן ובקרוב יחזור לארץ. כולנו כולל הוא יודעים שאין אפשרות מעשית כזו ורק מאי נעימות מהילדים הוא סוחב אותם בלתת תשובה חד משמעית. הילדים כל פעם מתאכזבים מחדש ונכנסים כל פעם למעגל של אי שקט נפשי ותולים תקוות שווא. כאשר אני נשאלת לדעתי אני עונה שהם צריכים לעשות מה שהם מרגישים משמע, קצת אבא בטלפון ולעיתים כשהוא מגיע או לנתק עימו את הקשר. השאלה שלי האם תגובתי נכונה ? האם עלי לעודד את הקשר על אף שכל פעם ליבי נקרע מחדש לראות אותם מתוסכלים. ביתי בת ב-11 כלל לא בקשר עימו מזה 4 חודשים אבל אמש ביקשה לשוחח עימו בטלפון על מנת לספר לו כמה מצבה רע וכי היא מתגעגעת. למרות כל זאת פעם ראשונה שהוא התוודא כי כרגע אין בכוונתו לשוב. תודה על ההתיחסות.

ילדייך מתמודדים עם בעייה מורכבת- היעלמות /התרחקות של אביהם מהם.ראשית ההתרחקות פיזית אך היא מקרינה גם לתחושות עמוקות של ביטחון ושל תחושת ערך עצמי. על מנת לשמר תחושה של תקינות ונורמליות הם יכולים להכחיש את עזיבת האב במימד הנפשי ולהתנהג כאילו אבא נמצא בסביבה. אך בכך יש משום מאמץ נפשי - גם לחיות בלי אב תומך קרוב ומסייע וגם להתאמץ ולהסתיר עובדה זו. ודאי שגם לך הדבר קשה, מן הסתם היית רוצה לראות את ילדייך נהנים ונתמכים מנוכחותו הקרובה-לפחות עבורם של האב. עלייך שהפכת באחת לשמש בתפקיד של שני הורים עבור ילדייך מוטלת משימה ללוות אותם להכרה העצובה והקשה שאבא לא כל כך נמצא בשבילהם- להראות להם את זה מבלי להיות שיפוטית ותוך הדגשה על הנוכחות שלך הנמצאת עבורם תמיד. לסייע להם להכיר בכך בקצב ועל פי היכולות שלהם ובכך לאפשר להם להכיר במציאות האמיתית של חייהם בשב זה. בהצלתה רבה.

חנה ועודד שלום, חנה יקרה, אני פונה כמובן אליך, ומצטרפת אל עודד מלה במלה. אין ספק שנותרת לבדך לאסוף את ילדייך ואת סבלם, מכאוביהם ותסכוליהם. קשה לעמוד כאם מול קשיי הילדים, בחוסר-אונים לשנות עבורם את מציאות חייהם. עם זאת, הייתי מוסיפה הצעה משלי, דרך השאלה: "מי יחזק את המחזיק?" את חנה, זו שנשארת ללוות את ילדייך בהתפתחותם הטבעית והחשובה, על השלכות נטישתם. כדי שתוכלי לשאת בעול משימתך, עלייך לדאוג לרווחתך הנפשית-רגשית, תוך שאת מעבדת את שאירע לך עצמך, לא רק כאם, על כל נגזרות פרידתך מבעלך. זהו תהליך חשוב שמטרתו לסייע בידייך לפנות מקום מרגשות קשים העלולים להתערבב עם רגשות ילדייך, ולמנוע ממך להיות שם נטו בשבילם. ובקצרה: את זקוקה להגדלת משאבייך האישיים וההוריים, שעד כה התחלקו בינך לבין אבי ילדייך, ועתה ננגס חלק נכבד מהם. דרך אחת להשגתם, ועליה אני ממליצה בחום, היא להיעזר באיש מקצוע, שיעזור ויכוון אותך באינטראקציה עם ילדייך בנושא האב הנעדר. תודה שפנית לכאן, ואודה לך על שיתופך בהמשך. ה?ר?ב??י כוח !! נוחי

לחנה, ניתוק קשר מאבא הוא דבר אכזרי, מיותר, ועם פוטנציאל לנזק התפתחותי. ילדים בכל גיל זקוקים לאבא, גם אם הוא רחוק או מנוע מלראותם על בסיס יומיומי. אין להעלות על הדעת אפשרות של ניתוק קשר יזום, ואני מציע לך להתגבר על הכעסים שלך ולא לתת להם להתערב בשיקולייך. אני מבין את החשש מפגיעה ומעגמת נפש, אך הללו יהיו חמורים שבעתיים במקרה שתציעי להם לנתק מגע. הפסקת קשר היא אופציה רק כשמדובר באבות מתעללים או מופרעים מאד, וכאשר יש אינדיקציה ברורה לנזק לשלום הילדים. אם האב בחר לחיות במדינה אחרת, וזוהי זכותו של כל אדם בוגר, לא הוא ולא ילדיו צריכים להיענש על כך. יש דואר, טלפון, מחשב ומטוסים. חבר שדורש בטובתך.

חנה יקרה, אתם גרושים רק 8 חודשים, מתוכם האב ביקר בארץ פעמיים. מהיכרות אישית עם מקרה דומה, לעיתים האב אינו מודע כלל לגעגועים שלו עצמו לילדיו. הילדים כבר בגיל שיכולים לסוע לבקר את אבא בחו"ל ובכך יצא מתוק מעז. מאחר שהאב אינו יכול כרגע לחזור לגור בארץ, אני חושב שככל שתביני את הקשיים שלו עם עצמו, כך שייקל עליו להתחשב ברגשות הילדים. לדעתי ככל שאת תשלימי עם המצב כך ייטב לכולם . אני חושב שאחת הבעיות היא האווירה הכללית בחברה - לא ברור מקומם של אבות בחיי ילדיהם. כל עוד כל המערכות מתייחסות לאם כהורה האולטימטיבי ולאב כרואה את הילדים בגבולות ברורים, נפגעים גם הילדים, גם האם ו.....עד כמה שהרוב לא מודע לכך..... האבות (הם סוחבים מטען נפשי שלעיתים בכלל לא פחות מהמטען שנושאת אם המנותקת מילדיה). אני מקווה שבמשך הזמן תשכילו למצוא את שביל הדרך כיצד לשמור על קשר עם האב וגם להתמודד מגבלות המרחק הגאוגראפי.