ילד בן 5 ועדין בוכה

לבני ימלאו בדצמבר 5, הוא כבר שלוש שנים באותו גן עם אותה גננת ואותה סייעת, בעייתי היא שעד היום בני כל בוקר בוכה כאשר אני עוזבת את הגן, וגם אם הוא לא בוכה בבוקר במשך היום, לטענתו הוא נזכר בי ומתחיל לבכות. טענותיו הם שהוא מתגעגע אלי, הוא אוהב אותי מאוד ולא רוצה לעזוב אותי, אני בבעיה כי הגננת טוענת שמבחינה שכלית הוא מתאים לכיתה א', אולם מבחינה רגשית יש לו נסיגה, מה עלי לעשות ולאן עלי לפנות בתודה המיואשת.

ערב טוב, אני מעתיקה חלק מתשובה מלפני כמה ימים: באפן כללי כדאי לבדוק עם עצמך שאלות כמו : איך את תופסת את תפקיד האמהות ? עד כמה תפקידך לגונן על הילדה ? איזה מסרים (לא מודעים. מן משהו שעובר בתחושות) לגבי העולם הסובב אתם מעבירים לה? (לדוג' אם אתם מאוד חוששים שיקרה לה משהו כשתהיה לבד/במחיצת ילד כזה או אחר וכו',אלה חששות שעוברים אליה והיא לומדת שכדאי לחשוש מילדים/זרים/סטואציות חדשות...),עד כמה לדעתך חשובה נפרדות של ילד מאימו ? האם היא חשובה ללמידה והתפתחות או שמא בעינייך יותר בטוח לשמור אותה קרובה ומוגנת על ידך ? וכן הלאה שאלות.... החשיבות של הברור העצמי הזה שלנו כאמהות הוא מאוד מאוד חשוב. מדוע ? כי לתפיסות האלה שלנו לגבי תפקידנו כאמהות יש השפעה מכריעה על התנהגות הילד/מידת הסתגלותו לשינוי,לסיטואציה חדשה וכו'. בנוסף,מכיוון שבמקרה שלכם מדובר בהתנהגות ממושכת מאוד אני ממליצה לפנות לטיפול ורצוי בזמן הקרוב על מנת לאפשר מספיק זמן לפני הכניסה לכיתה א' (יתכן שאם הטיפול יחל בקרוב,הילד כן יוכל לעלות לא' עם בני גילו. גם אם לא,זה יתן מספיק זמן של הכרות כדי לעשות הערכה מלאה ומקיפה. ככל שהטיפול "נקי יותר" מלחץ של זמן,זה תורם לטיפול). לאן לפנות ? לעו"ס,פסיכולוג חינוכי/קליני,מטפל משפחתי.מטפלים העובדים בתחום של יחסי הורים ילדים. אפשר לבדוק דרך השרות הפסיכולגי חינוכי,אפשר בתחנות תל"מ,או הכי טוב המלצות של חברים/שכנים... בהצלחה, מור