שאלה

דיון מתוך פורום  יחסי הורים ילדים וזוגיות

19/09/2005 | 00:46 | מאת: dan

שלום! בתי בת שנתיים וחצי , יש לה אח בן 10 חודשים. בשבועות אחרונים חל שינוי בהתנהגות הילדה , כל דבר היא לא רוצה, מסרבת אפילו לאכול (כבר 3 ימים כמעט ולא אוכלת אלא אם כן כל מיני שטויות ) , כל מה שמבקשים ממנה מעורר בה תגובת אנטי ובכי מעצבן . יש לציין שמזה 3 שבועות היא הולכת לגן אך זהו הגן הישן שלה ואותו תמיד אהבה. לגבי אחיה היא תמיד כעסה כשאמא שלה התעסקה איתו וקינאה אך תגובות כמו עכשיו קורות ללא קשר עם נוכחות אחיה בסביבה. מצד אחד היא מתנהגת כמו איזו ילדה מפונקת מצד שני אני חושש שמשהו עובר עלייה ולכן מפחד לנהוג בה ב''יד קשה'' יותר. לציין שבין לבין יש לה בהחלט פרקי זמן שהיא מאוד חביבה ,חמודה, חייכנית וצוחקת (כמו שאנחנו בד''כ מכירים אותה) . מה עליי לעשות?

19/09/2005 | 23:16 | מאת: שולה

לדן היקר בתך מתנהגת בצורה נורמלית לחלוטין, היא מקנאה. כמוני וכמוך. הדבר בא לידי ביטוי בבכי, שמעצבן אותך, ובהתנהגות שמעצבנת אותך, בפינוק שמפריע לך. הייתי מציעה לך קודם כל להתרכז בה ולא במה שמפריע לך בה. תנו לה תשומת לב, בלו איתה ורק איתה ללא האח הקטן. שוחחו איתה.ואל תשכחו אף פעם שגם לקנא זה בריא ומותר. גם אנחנו היינו שם.

20/09/2005 | 09:42 | מאת: לילי

שלום, אני בת 30 אם לשני ילדים, בת 8 ובן 4.5, בתי הבכורה מגלה קשיים בהתנהגותה, מאז בערך שאחיה נולד. ידוע לי הקושי בקבלת אח שני, ניסיתי דרכי התמודדות מוכרים ומומלצים: יחס חם, הקשבה אך עמידה מאידך על גבולות ברורים. אני מתקשה ביותר לשמור על קור רוח , ולעיתים אני כועסת עליה נורא, מה שגורם לי לחוש רגשות אשם לבסוף, אך איני מראה לה אותם. יש לה סף רגישות גבוה, ונדמה כי כל דבר מפריע לה, גם בב"ס היא טוענת שהילדים מציקים לה, מתעמתת עם חברות (לא אלימות), ופגיעה ביותר. כשמתוכננים דברים בבית כמו למשל נסיעה או ביקור אצל חברה שלה, ומשום מה מתבטלים תוכניות אלו ברגע האחרון, היא פשוט מתפרצת בבכי, ואינה מפסיקה גם לאחר שאני מנסה להיות רכה ולהסביר לה את הסיבות לביטול התכניות.היא כל הזמן משווה בינה לבין אחיה הקטן, "למה הוא ואני לא?", אני מסבירה לה שלכל גיל יש דרישות משלו, ואני צריכה להתאים את עצמי אליו ואליה בצורה שווה אך לא זהה.היא מאוד דורשת תשומת לב, אינה מקבלת הוראות בראשונה, ורק לאחר שאני כועסת או מאיימת בעונש, היא מתנצלת ומשפרת התנהגות, ברמת העיקרון היא ילדה טובה בעלת לב זהב, אני רוצה לעזור לה ללמוד להתמודד עם קשיים ולקבל "לא" בצורה מבינה ובוגרת. אני אשת מקצוע בתחום החינוך, ולמרות נסיוני הרב, איני מצליחה כנראה להגיע אל בתי.האם על פי תיאור זה, ניתן למצוא פיתרון? ולהגיש לי כלים להתמודדות שאינה כלולים בה כעס וחוסר סובלנות מצידי ?תודה

21/09/2005 | 21:03 | מאת: מור וכסמן

ערב טוב, אין ספק שההתנהגות מעידה על קושי כלשהו. קצת קשה לי להעריך מכאן מהו אותו הקושי לכן אני מציעה : לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל מס' דברים - אח חדש בבית (את השאלה השניה),גיל שנתיים. אם קיבלת מענה מספק באותן התשובות,נהדר. אם לא,ספר קצת יותר על הילדה - תכונות,סדר יום,איך קיבלה את הולדת האח (צריך לזכור שלמרות שהיא "הגדולה" בבית,היא מאוד קטנה) ואיך אתם הגבתם לכך,וכל דבר נוסף שיעזור לי "לחוש" את הילדה. מור.

22/09/2005 | 11:57 | מאת: ליל

מור, קיבלתי את תשובתך, והנה סדר יום של בתי בת ה 8 הבכורה: בבוקר היא מתעוררת לא בקלילות, אינה עם מרץ רב ומתקשה לעשות פעילויות במהרה. את הולדת אחיה קיבלה ככל ילד רגיל, בתחילה הפנימה את קנאתה, אך לימים הביעה "למה הוא ולא אני". היא אוהבת לעזור, אך מתעקשת שנומר תודה לכל מה שעושה, נדמה כי היא ילדותית קמעה, ומחפשת המון תשומת לב מעבר למקובל. דורשת עידודים וחיזוקים , מה שיש לה כמובן. מתרגזת בקלות על כל מה שלא נראה לה הוגן, ויכולה להתהפך מילדה מקסימה לילדה מרגיזה במרחק של שנייה.מנסה לבחון גבולות בבית, אצלי פחות, אצל אביה יותר, גם גבולות ברורים ביותר, היא מנסה לבדוק אם אני עיקבית או אולי יתפספס לי ואני אוותר. זה מתיש אותי ואת בן זוגי מאוד, היא פקחית ביותר, חשיבתה היא של כמבוגר, והיא מנסה לתמרן באינטלגנטיות ובפיקחות. תלמידה חרוצה, משקיעה בלימודיה וחביבה על המורים. יחסיה עם אחיה בן ה-4 רגילים וקלאסיים, מסתדרים וגם מתווכחים, מכבדים אחד את השני ואוהבים. שאלתי או בקשתי היא כיצד עליי להתמודד עם חוסר סבלנותי, ידוע לי כי זהו אופיה וניתן גם לראות את הצד החיובי בו פעמים רבות, אך אני לעיתים מוצאת עצמי תשושה רק מהתשובות שעליי לספק לה שהן חייבות להיות מדוייקות ומשביעות רצון כמעט בכל דבר, גם כשאני עייפה מאוד היא דורשת את מלוא תשומת הלב, היא אינה מבינה שישנם זמנים שלא תמיד אני יכולה להיות לה למענה. היא מתלוננת הרבה על כל פצע קטן בגוף, וחוזרת ומתלוננת עליו במשך כל היום, אני מנשקת אומרות שזזה יעבור וכולי, ואז ניצוץ ו...בום שוב היא אומרת "תראי כואב לי" בצורה בכיינית . היא קוטרית ואני חשה כי אולי איני יודעת כיצד להתמודד עם המצב. אנא , האם תוכלי להעניק לי כילים ומתכון מהיר להצלחה ??.?

מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות