תסמונת החומצה הרטינואית: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

הבשורה לחולים קשים בסרטן המעי נמצאת אצל חולי מלנומה. האמנם?

חולי סרטן המעי הגס אשר נושאים מוטציית BRAF נותרו עד כה ללא מענה. הימצאות המוטציה משפיעה על מהלך המחלה ועל תגובת החולה לטיפולים השונים. החלטת ה-FDA משנה את עתיד החולים הללו סרטן המעי הגס הוא הסרטן השני בשכיחותו בקרב נשים והשלישי בשכיחותו בקרב גברים. מידי שנה מאובחנים בישראל כ3,000 חולים חדשים. רבע מהם מאובחנים כשמחלתם כבר מפושטת.  בשנים האחרונות התרחבו אפשרויות הטיפול לחולים אלו באופן משמעותי באמצעות טכנולוגיות חדשניות כדוגמת אפיון מולקולארי של הגידול, טיפולים ממוקדים וכיוצא בזה. למרות ההתקדמות הרפואית בתחום, חולי סרטן המעי הגס אשר נושאים מוטציית BRAF נותרו עד כה ללא מענה. הימצאות המוטציה משפיעה על מהלך המחלה ועל תגובת החולה לטיפולים השונים. ה- FDA האמריקני אישר את הטיפול ב-Braftovi  גם עבור חולי סרטן מעי גס, ההחלטה מהווה בשורה של ממש ופריצת דרך עבור החולים. זהו צעד משמעותי ביותר בכל הקשור להארכה ושיפור איכות חייהם של חולים בישראל תוצאות מהשטח...
ללמוד עוד על תסמונת החומצה הרטינואית
הבשורה לחולים קשים בסרטן המעי נמצאת אצל חולי מלנומה. האמנם?  -תמונה

חולי סרטן המעי הגס אשר נושאים מוטציית BRAF נותרו עד כה ללא...

מאת: Zap Doctors...
02/06/2020
טיפול בסרטן: עידן חדש בפתח?-תמונה

מהפכה בטיפול בסרטן: טיפולים ביולוגיים שפוגעים במנגנוני...

מאת: פרופ' רענן...
26/11/2014
סרטן המעי הגס: טיפול מותאם-תמונה

ההתפתחויות בתחום הבדיקות הגנטיות בסרטן המעי הגס מחוללות...

מאת: ד"ר הנרי...
20/12/2011
סיכול ממוקד לסרטן-תמונה

התרופות הביולוגיות, המחסלות תאים סרטניים תוך פגיעה מיזערית...

מאת: ד"ר אלי...
13/09/2012

תסמונת החומצה הרטינואית: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום בבדיקת דופלר כליות -חשד ל RAS מימין. PTH - 55 pg/ml ,ויטמין D תקין, סידן בדם תקין, סידן בשתן-240 mg/24h האם מעיד על בעיה? איזה בדיקה להעמיק את הבירור?

RAS הוא במרבית המקרים מישני למחלה טרשתית בכלי הדם. מרבית הפעמים הטיפול הוא טיםול בגורמי הסיכון לטרשת עורקים: הפסקת עישון, טיפול בסטאטינים, טיםול בסוכרת, איזון לחץ דם. במקרים מיוחדים מחליטים לבצע צינטןר של עורקי הכליה. ערכי pth תלויי מעבדה, מניחה שהם מקסימום פי 2 מגבול עליון של נורמה. אם אין אי ספיקת כליות ולא מגיב לנירמול חסר ויטמין די אם קיים להמשך מעקב אנדוקרינולוג. רמת הקלציום בשתן יחסית נוטה לגבוה. זה אולי קשור לpth, אך גם יכול להיות קשור לדיאטה עתירת מלח. למעקב ויעוץ הרופא שהפנה אותך לבדיקה.

לחץ דם גבוה שנים מאוזן בואזודיפ 10מ"ג, אשלגן וזרחן נמוכים מעט מהמינימום הרצוי, לוקח ליטורבה 10 מ"ג כשנתיים כדי לשמור על כולסטרול מתחת ל 100(עקב תורשה). קריאטינין ואוראה תקינים, לא נוגע במלח ובאלכוהול, לא מעשן ומשקל תקין איזה בדיקה נדרש כדי לשלול בעיה בכליות? (לאימא היה בזמנו בעיה בספיקה בכליה אחת עד שהפסיקה לעבוד

ברקע: בן 53. ללא מחלות לב במשפחה ואו טרשת עורקים. לצערי, באופן שאין לו הסבר, נסתם לי העורק של הכלייה הימנית RAS וכיום אני כארבעה חודשים לאחר השתלת תומכן/סטנט גרף 5.5 ממ קוטר של חב' בנטלי מצופה תרופה בעורק הכלייה עקב היצירות ועליית ל.ד. (אין לי בעיות קרדיליות, אקו לב במאמץ תקין, עורקים בצוואר פתוחים ו us עורקי כלייה מראה שאין היצירות חוזרת. מהירות בעורק "החולה" 150 למול 110 בבריא). לצערי, ל.ד יירד לאחר הפרוצדורה, אך חזר לעלות חודש אחרי, ולכן ממשיך ליטול דופלקס...וגם סטטור 10 מג למרות שהכולסטרול לא גבוה. בנוסף, נוטל אספירין ופלביקס, כרגע, למשך שנה, וחשש מאד גדול מדימומים במערכת העיכול/מוח. בדיעבד, חרף ההיצירות הקשה, ייתכן והייתי מוותר על הפרוצדורה שכן ל.ד שלי הינ מאוזן תרופתית, ועכשיו יצא שכרי בהפסדי שאני תלוי בכדורים נוגדי קרישה , עם סיכון עולה לדימומים ככל שחולף הזמן. תקן אותי אם אני טועה, כמדומני, תומכן בעורק כלייה צר יותר בקוטר מעורק כלילי, ובכל זאת, מאחר ולא מצאתי תשובות לשאלותיי, שואל מנסיונך במקרים דומים: 1. מה הסיכוי לסתימה/היצרות חוזרת של תומכן בגלל טרומבוס אם לא נוטלים נוגדי קרישה לעומת אם כן נוטלים? 2. האם לאחר שנה הסיכון בהפסקת אספירין בהדרגה, יום כן יום לא, בהכרח יכול להביא ריבאונד של היווצרות קרישי דם (קראתי מחקר שהסיכון בהפסקה עולה ב 40 אחוז)? 3. במנותק מעלות התרופה, מי מהתרופות אספירין או פלביקס עם פחות סכנת דימומים באיברי מטרה ככל שחולפות השנים? תודה נ.ב: לא יודע אם זה נכון, אבל ראיתי במקום שבגלל שקוטר עורק הכלייה צר יותר לעומת עורקים כלליים, הרי שהצורך בנטילה משולבת של אספירין ופלביקס קצרה יותר.

השאלה בפורום הלא נכון

שלום לכן שוב:-) להזכירכן, ברקע: בן 53. ללא מחלות לב במשפחה ואו טרשת עורקים. לצערי, באופן שאין לו הסבר, נסתם לי העורק של הכלייה הימנית RAS וכיום אני כארבעה חודשים לאחר השתלת תומכן/סטנט גרף 5.5 ממ קוטר של חב' בנטלי מצופה תרופה בעורק הכלייה עקב היצירות ועליית ל.ד. (אין לי בעיות קרדיליות, אקו לב במאמץ תקין, עורקים בצוואר פתוחים ו us עורקי כלייה מראה שאין היצירות חוזרת. מהירות בעורק "החולה" 150 למול 110 בבריא). אומנם מדדי הכליות תקינים כיום, אך לצערי, ל.ד יירד לאחר הפרוצדורה, אך חזר לעלות חודש אחרי, ולכן ממשיך ליטול דופלקס...וגם סטטור 10 מג למרות שהכולסטרול לא גבוה. בנוסף, נוטל אספירין ופלביקס, כרגע, למשך שנה, וחיי בחשש מאד גדול מדימומים במערכת העיכול/מוח. בדיעבד, חרף ההיצירות הקשה, ייתכן והייתי מוותר על הפרוצדורה שכן ל.ד שלי הינ מאוזן תרופתית, ועכשיו יצא שכרי בהפסדי שאני תלוי בכדורים נוגדי קרישה לשארית חיי, עם סיכון עולה לדימומים ככל שחולף הזמן. תקני אותי אם אני טועה, כמדומני, תומכן בעורק כלייה צר יותר בקוטר מעורק כלילי, ובכל זאת, מאחר ולא מצאתי תשובות לשאלותיי, שואל מנסיונך במקרים דומים: 1. מה הסיכוי לסתימה/היצרות חוזרת של תומכן בגלל טרומבוס אם לא נוטלים נוגדי קרישה לעומת אם כן נוטלים? 2. האם לאחר שנה הסיכון בהפסקת אספירין בהדרגה, יום כן יום לא, בהכרח יכול להביא ריבאונד של היווצרות קרישי דם מסכני חיים (קראתי מחקר שהסיכון בהפסקה עולה ב 40 אחוז)? 3. במנותק מעלות התרופה, מי מהתרופות אספירין או פלביקס עם פחות סכנת דימומים באיברי מטרה ככל שחולפות השנים? תודה  נ.ב: לא יודע אם זה נכון, אבל קראתי במקום שבגלל שקוטר עורק הכלייה צר יותר לעומת עורקים כלליים, הרי שהצורך בנטילה משולבת של אספירין ופלביקס קצרה יותר.

מציעה לך לעקוב אחר ההמלצות שקיבלת מהרופא שביצע את הפרוצדורה. לדעתי בדרכ ממשיכים אספירין לתקופה לא מוגבלת ומפסיקים את הפלביקס לאחר מספר חודשים (עד שנה).

שלום רב לך, מקווה שאני בפורום הנכון כי את מומחית בבעיות משולבות לב/כליות. ברקע: בן 53. ללא מחלות לב במשפחה ואו טרשת עורקים. לצערי, באופן שאין לו הסבר, נסתם לי העורק של הכלייה הימנית RAS וכיום אני כארבעה חודשים לאחר השתלת תומכן/סטנט גרף 5.5 ממ קוטר של חב' בנטלי מצופה תרופה בעורק הכלייה עקב היצירות ועליית ל.ד. (אין לי בעיות קרדיליות, אקו לב במאמץ תקין, עורקים בצוואר פתוחים ו us עורקי כלייה מראה שאין היצירות חוזרת. מהירות בעורק "החולה" 150 למול 110 בבריא). לצערי, ל.ד יירד לאחר הפרוצדורה, אך חזר לעלות חודש אחרי, ולכן ממשיך ליטול דופלקס...וגם סטטור 10 מג למרות שהכולסטרול לא גבוה. בנוסף, נוטל אספירין ופלביקס, כרגע, למשך שנה, וחיי בחשש מאד גדול מדימומים במערכת העיכול/מוח. בדיעבד, חרף ההיצירות הקשה, ייתכן והייתי מוותר על הפרוצדורה שכן ל.ד שלי הינ מאוזן תרופתית, ועכשיו יצא שכרי בהפסדי שאני תלוי בכדורים נוגדי קרישה לשארית חיי, עם סיכון עולה לדימומים ככל שחולף הזמן. תקני אותי אם אני טועה, כמדומני, תומכן בעורק כלייה צר יותר בקוטר מעורק כלילי, ובכל זאת, מאחר ולא מצאתי תשובות לשאלותיי, שואל מנסיונך במקרים דומים: 1. מה הסיכוי לסתימה/היצרות חוזרת של תומכן בגלל טרומבוס אם לא נוטלים נוגדי קרישה לעומת אם כן נוטלים? 2. האם לאחר שנה הסיכון בהפסקת אספירין בהדרגה, יום כן יום לא, בהכרח יכול להביא ריבאונד של היווצרות קרישי דם מסכני חיים (קראתי מחקר שהסיכון בהפסקה עולה ב 40 אחוז)? 3. במנותק מעלות התרופה, מי מהתרופות אספירין או פלביקס עם פחות סכנת דימומים באיברי מטרה ככל שחולפות השנים? תודה נ.ב: לא יודע אם זה נכון, אבל רראתי במקום שבגלל שקוטר עורק הכלייה צר יותר לעומת עורקים כלליים, הרי שהצורך בנטילה משולבת של אספירין ופלביקס קצרה יותר.

מהשאלות אני מבינה שאתה חושש מאוד מדימום ולכן שוקל להפסיק את אחת התרופות או את שתיהן. לצערי לא אוכל לתת עיצה כזו, המנוגדת לספרות ולהמלצת הרופאים המטפלים שלך, בוודאי לא מבלי לעיין בכלל החומר הרפואי. חשוב שתדע שהסיכון לדימום בגיל 53 כתוצאה מנטילת אספירין + פלאביקס הוא נמוך יחסית, ולאחר הפרוצדורה שעברת סביר שמידת הנזק בהפסקת הטיפול תעלה על התועלת. אגב, עורק הכליה הוא בדרך כלל בקוטר של 5-6 מ"מ, בעוד שקוטרם של העורקים הכליליים הוא נע בין 1 ל -5 מ"מ.