הרופאה צודקת אם כי אפשר גם לחכות אין פחד מזיהום
שלום נגה, הסיכוי נראה לי נמוך. הרבה בריאות אפי
שלום לך, ככל שתנסי "לשחזר" את מה שקרה, כך זה ייראה לך פחות ברור, ויהיו יותר ספקות וחרדה. ה"שחזור" הנו טקס ומומלץ להימנע ממנו. יופי שאת משתדלת באופן כללי להימנע מטקסים. חשוב לזהות את כל הטקסים שאת עושה על מנת להימנע מהם. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794957
הרופאה צודקת אם כי אפשר גם לחכות אין פחד מזיהום
שלום נגה, הסיכוי נראה לי נמוך. הרבה בריאות אפי
שלום לך, ככל שתנסי "לשחזר" את מה שקרה, כך זה ייראה לך פחות ברור, ויהיו יותר ספקות וחרדה. ה"שחזור" הנו טקס ומומלץ להימנע ממנו. יופי שאת משתדלת באופן כללי להימנע מטקסים. חשוב לזהות את כל הטקסים שאת עושה על מנת להימנע מהם. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794957
שלום, כדי לצמצם את הסיכוי להידבק במחלות זיהומיות מהפרשות של עכברים או כלבים מומלץ להקפיד על נקיון הבית, על כביסת בגדים, מצעים ומגבות שהזדהמו בהפרשות כאלו, ועל רחיצת ידיים במים ובסבון לעתים תכופות, ובעיקר לאחר שימוש בשרותים ולפני טיפול במזון ואכילה. הרבה בריאות אפי
שימוש בגלולות המכילות אסטרוגן כרוך בסיכון מסויים לקרישיות יתר, הסיכון היחסי עולה עם הגיל והסיכון האישי תלוי בגורמים נוספים כמו עודף משקל, עישון ונטיה משפחתית לקרשיות.
היי אסף, לא חייבים לדמיין משהו אחרי החשיפה, יש כל מיני דרכים לעשות אותה ותלוי מה מתאים לסיטואציה או למטופל. הרעיון בחשיפה באופן כללי הוא הפחדה עצמית מכוונת. כלומר, אתה נחשף למה שמפחיד אותך במטרה לפחד, ולהעצים את הפחד כמה שיותר. בתחילה הפחד מתגבר, אבל אחרי שאתה נשאר זמן מה בתוך המצב המפחיד בלי לברוח ממנו, הוא דועך, והמוח מתרגל למחשבה המפחידה ולומד שלא קורה שום דבר למרות שאתה חושב אותה או נמצא בסיטואציה שכביכול מסכנת אותך. כשאתה מדמיין דברים מפחידים, אתה חווה את שיא הפחד באופן מכוון, בלי לברוח ממנו. בשלב זה, מבצעת למידה מאוד חשובה: המוח לומד, שגם אם אתה חושב ומדמיין את מה שמפחיד אותך ביותר, לא קורה שום דבר. כך, למעשה, הוא לומד שאין סכנה ואפשר "לכבות" את מנגנון הפחד. כשחוזרים על פעולת החשיפה שוב ושוב, בשלב מסוים המוח כבר יודע שאין טעם להפעיל את האזעקה (החרדה), מאחר שהמחשבה הזו לא באמת מסוכנת. בברכה, פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
שלום דניאל, הדבקתך בנגיפי 'איידס' ו'הפטיטיס B' במהלך האירוע המתואר בשאלתך נחשבת כבלתי סבירה. יחד עם זאת, אם את חוששת שנדבקת "ולא ישנה בגלל זה כבר שבועיים" אז את יכולה להיבדק. הרבה בריאות אפי
שלום דגנית, בביטוי "לא סביר" אני מתכוון ש"זה" (למשל הדבקה בחיידק כשלהו) אמנם יכול לקרות באופן תיאורטי אבל הסיכוי המעשי ש"זה" יקרה הוא נמוך ביותר. הרבה בריאות אפי
שלום, לא לגמרי ברור לי האם מדובר בהתנהגות "מתגרה", או בהתנהגות המונעת מפחד כלשהו (למשל פחד מזיהום, שמסיבה כלשהי מיוחס לילדה). מהדברים שלך עולה ניחוח קל של משהו כזה, ולאו דווקא של משהו שמתכוון להעליב. בגיל 5-6 אנחנו רואים הרבה דאגה סביב מוות, ענייני בריאות ושלמות הגוף. נסי לשים לב מה בדיוק מרתיע אותו, ומה למעשה הוא מנגב עם המגבון. נסי לבחון גם האם בתך הצעירה יוצרת פרובוקציות מכוונות, הגורמות לו להיגעל או לכעוס. אם את סבורה (לאחר ההתבוננות הזהירה שלך) שמדובר בחרדה, רצוי לנסות להפחיתה בדרך של הסברה ותמיכה. אם את ממשיכה לחשוב שמדובר בהתנהגות פוגענית כלפי אחותו, השתדלי להימנע מלהעיר או להתערב. זה שהדברים "מקפיצים אותך" מחזק את המוטיבציה המשותפת של שניהם להגיע לקונפליקט הזה. לכן, בכל פעם שזה מתחיל, התרחקי לחדר אחר, גם כדי לא לראות ולהתרגז, וגם כדי לא לתגמל בתשומת לבך את ההתנהגות הזו. כמו כל מריבת אחים אחרת, גם הנוהג הנפסד הזה ייכחד אם לא תתייחסי אליו. ממליצה לך להיעזר במילות החיפוש "מריבות בין אחים", ולקרוא תשובות דומות שניתנו כאן בעבר בנושא זה. בשמחות ליאת
את מודעת מאד לכך שיש סיבות רבות לכך שאינך אוכלת כראוי בהריון. כדי למצוא את הדרך המתאימה לך ביותר לתקן כבר עכשיו את האכילה למענך ולמען העובר אני מאד ממליצה שתפני לדיאטנית שתוכל להתאים לך תפריט אישי בהתאם להעדפותיך אך גם בהתייחס להריון ותרגיע אותך לגבי החששות ממזונות מסוימים שלא תמיד יש הצדקה. בהצלחה
שלום דודי, אם ברצונך לקבל תשובה ברשת, אז אני מציעה לך לפנות לפורומים יעודיים לOCD. אפילו כאן ב"דוקטורס" ישנו אחד כזה, לנוחיותך אני מצרפת את הלינק.http://www.doctors.co.il/forum-4213 בברכה, ירדן פרידון ברשף
מלי היקרה, חולי סוכרת הינם בסיכון מוגבר לבעיות בריפוי פצע שעשוי להיות ממושך.יחד עם זאת ממליץ בחום לפנות שוב למרפאה על מנת שנבדוק את הפצע ונתרשם. חג שמח
שלום לך, אינך חייב ללכת לרופא, אתה יכול לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). טיפול כזה יכול לתת לך כלים מעשיים להתמודד עם הטקסים ועם המחשבות הטורדניות, וכמובן עם החרדה שהן יוצרות. בכך, הטיפול יכול לעזור לך לפתור את הבעיה לתמיד, בעוד תרופות יכולת רק לשפר את המצב, ורק באופן זמני (כל עוד אתה נוטל אותן). אין מניעה להשתמש גם בטיפול תרופתי כעזר, אך בהחלט אין חובה. כדי ללמוד עוד על הטיפול, אתה מוזמן לעיין בתשובות שנתתי לאחרים בפורום וכן באתר שלי, המכיל חומר רב. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד אתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום. הטיפול של הפרעה טורדנית כפייתית יכול להתחיל עם מטפל קוגניטיני התנהגותי ולא רק עם רופא. יתכן ועבודה עצמית בלי תרופות תעזור לך. במיינד קליניק בתל אביב יש לנו מטפלים מנוסים בתחום שיכולים לעזור לך. תפנה לדר אירנה נתנאל או לגב' יעל מרקוביץ להערכה. פרופ' לאון גרינהאוס מיינד קליניק www.grunhaus.co.il www.mindclinictlv.co.il 036962733 036962745
שלום רב, בגיל הרך פחדים הם עניין נפוץ מאד, ובדר"כ יש בהם כדי להעיד על התפתחות קוגניטיבית תקינה. אם תחשבי על כך, הפחד מחיידקים הוא פחד עם היגיון הישרדותי, ויש לו בסיס מציאותי כלשהו. מה שקרה לילד שלך, זו התנייה של הפחד מהחיידקים שראה בהצגה, כך שההימנעות עתה היא לא רק מהחיידקים, אלא גם מההצגה, שנקשרה אסוציאטיבית לחיידקים. כרגע, אם אתם לפני טיפול, הייתי מניחה לו, ולא מכריחה אותו לעשות דברים מעוררי חרדה, במיוחד אם ההימנעות היא ממשהו שאינו חלק מהרוטינה היומיומית. כלומר, לא לתת לו פטור ממשימות החיים השוטפות (כמו הליכה לגן), אך מההצגה בהחלט כן. בהצלחה בטיפול! ליאת
שלום.מצטער שאני לא יכול לענות לך על השאלה. הפורום הזה הוא למבוגרים. עליך למצאו פורום של ילדים ונוער ולהעלות שם את השאלה. פרופ לאון גרינהאוס ממינד קליניק 036962733 036962745
פונה יקרה, ראשית ממש צר לי על דרך הייסורים והכאב שעברת בשל הקודולימה . לצערי הרב התופעה הולכת ומתפשטת במהירות רבה ולמרות השגת הריפוי ממנה בעזרת טיפול הליזר נשארות בנות רבות עם טראומה נפשית בעניין ופחדים ניכרים מקיום יחסי מין. המקרה שלך שאת מציגה כאן הוא ממש מקרה אופייני שניתן להיתקל בו לעיתים די דחופות. בואי נאמר שכל מצב של כאב, גרד, עיקצוץ או שריפה באיזור איבר המין הנשי , בין אם זה בפתח הנרתיק, בין אם זה בתוכו ובין אם זה בין השפתיים הקטנות או איזור הדגדגן, במידה ולא יימצא לו גרום פיזיולוגי כלשהו הוא יישתייך באופן אוטומאטי לקבוצת הוולוודינה , ווסטבוליטיס. בקבוצה זו כלולים מכאובים והצקות באיבר המין הן בעת קיום יחסי מין והן במהלך היממה בהיעדר גורם פיזיולוגי כלשהו מאובחן. כמובן שבראש ובראשונה יש לקבל אבחנה גניקולוגית לקיומה של התופעה ולשם כך יש לפנות לגניקולוגיות המומחיות באיבחון תופעה זו. הטיפול לתופעה קיים, אפשרי, והוא שילוב של עבודה פסיכולוגית עם הפחדים והרתיעות למיניהן. עבודה סקסולוגית של שימוש במאמני נרתיק ולעיתים נוצר גם הצורך להשתמש בתרופות מתחום רפואת הכאב הניתנות ע"י רופאי כאב מומחים. את מוזמנת לקרוא את הכתבה בנושא: |http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2149504 הייתי רוצה לחזק את ליבך באמת ובתמים כי אפשר לצאת מהסיפור הזה רק אל תתייאשי ופני לאיבחון המתאים ואחריו לטיפול המתאים. כל טוב והצלחה, אילנה.
היי יורם, התופעה שאתה מתאר אכן מוכרת. קנאביס ידוע כמפחית תחושות של חרדה ודיכאון בזמן שמעשנים אותו, ומאחר ש- OCD היא הפרעת חרדה, אין זה מן הנמנע שגם החרדה הקשורה ב-OCD תפחת. יש להדגיש כי החרדה פוחתת רק למשך תקופת הזמן שהקנאביס משפיע, וזאת בדומה להשפעתן של תרופות הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים (למרות שמדובר בחומר שונה לחלוטין). לעיתים, פסיכיאטר מאשר שימוש בקנאביס לטיפול בהפרעות חרדה (נתקלתי בזה בעיקר בתחום ההפרעות הפוסט טראומטיות). אולם, קשה מאוד להשיג אישור כזה, והוא בדרך כלל ניתן רק לאנשים שלא הגיבו לטיפול תרופתי רגיל. זאת מאחר שלקנאביס גם השפעות מזיקות, ויש נטייה להשתמש בו לרעה. רוב הסיכויים הם, שפסיכיאטר ירשום לך תרופה מקבוצת ה- SSRIs, שיעילות מאוד בטיפול בדיכאון, חרדה ו- OCD. לתרופות אלה השפעה בטווח הארוך, כלומר השפעה קבועה כאשר נוטלים את התרופה כל יום, ולא רק למשך מספר שעות. תחת השפעה של תרופות כאלה, החוויה היא דומה למה שתיארת- יש תחושת שליטה במחשבות ובחרדה, והן לא משתלטות על החיים. מומלץ מאוד לנסות טיפול כזה, אם עדיין לא ניסית, לפני שפונים לטיפול פחות קונבנציונלי או לסמים לא חוקיים. בנוסף, כדאי מאוד לשלב טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), שנותן לך כלים להתמודדות עם מחשבותיך בטווח הארוך. ניתן למצוא הסבר מפורט על הטיפול באתר שלי. בסיומו של טיפול מוצלח, ניתן להפחית את השימוש בתרופות עד להפסקתו, מאחר שהסימפטומים של ההפרעה פוחתים ואף נעלמים. בהצלחה!
שלום לך עלייך להתייעץ עם פסיכולוג או פסיכיאטר המתמחה בטיפול בילדים. ייתכן והבעייה קשורה להפרעה אחרת כגון הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (חרדה מחיידקים), ולא להפרעת אכילה. בהצלחה! גילי
סופיה יקרה, התיאור שלך נשמע הולם אבחנה של OCD, הגם שיש בו 'מכל טוב'. יש כאן פעולות כפייתיות אופייניות, וגם מחשבות אובססיביות טורדניות. משתנה, שמאד מנוסה בנושא, יכולה להיות עבורך מעין 'אחות גדולה' (אם היא תרצה, כמובן). אני מצטרפת בחום להמלצה שלה לקרוא בנושא, והספר עליו המליצה נחשב טוב מאד. לא אמרת אם את מטופלת או לא, ולכן אציין שהטיפול המקובל והיעיל בהפרעה זו הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי משולב בתרופות ממשפחת ה-SSRI. אל תחכי. בהצלחה ליאת
שלום רובי, לא לגמרי ברור מהודעתך האם הקושי במתן שתן מופיע רק במקומות ציבוריים, והאם הוא קשור למחשבות ספציפיות כמו בושה, פחד מזיהום ועוד. בכל מקרה, אני ממליצה לפנות לייעוץ אישי עם פסיכולוג קליני, שיוכל להעריך בפגישה מהם מקורות הקושי ומהו הטיפול המועדף. המון הצלחה, אורנה ראובן-מגריל
אין מניעה להיכנס לבריכה.
היי שאלות שהתשובות עליהן ארוכות אבל אנסה בכל זאת להדגיש את העיקר. יש הבדל בין אישיות והפרעה כפייתית. אישיות הן התכונות של אדם שאתן הוא חי וטוב לו איתן, התכונות הללו אינן מפריעות לו ולעתים הוא אף גאה בהם. יסלחו לי יוצאי גרמניה אולם אני משתמש בהם רק לשם הבהרת הנקודה. יקים יכולים להחשב לבעלי אישיות כפייתית כאשר הם דואגים לסדר, ניקיון וחוק, הם רוצים להיות כאלו וחושבים שכולם צריכים להיות כמוהם. הפרעה כפייתית, מה שנקרא בעבר נאורוזה, שקיים הרגל כפייתי או מחשבה והיא מפריעה לאדם. אני צריך לרחוץ את ידי עשרות פעמים, אני צריך לנקות את כל הבית, פחד מחיידקים, מחשבה שהרוכסן פתוח ואני צריך לבדוק ולסדר אותו כל הזמן....אבל מחשבות או מעשים אלו מפריעים לי. אז אנחנו מדברים על נאורוזה=הפרעה כפייתית. אני מקווה שההבדל ברור. במילים מקצועיות מדובר על תופעה אגוסינטונית-אינה מפריעה במקרה של אישיות. ואגו דיסטונית (כמו דיסהרמוניה במוסיקה), שהיא מפריעה לאדם כאשר מדברים על נאורוזה. פסיכוזה, סיפור אחר, הפרעה בשיפוט המציאות, דברים לא טבעיים. ביי דר' גיורא הידש