תוצאות חיפוש עבור מחלת-כליה-כרונית

לארקוקסיה יש יתרון אחד גדול והיא ושצריך לקחת אותה פעם ביום בעוד שאטופן בדרך כלל עדיף פעמיים ביום . ארקקוסיה פחות פוגעת ברירית הקיבה משום שהיא ספציפית לאנזים שנקרא COX2 מה שאטופן לא . יש להמנע משתי התרופת בנוכחות מחלת כבד מתקדמת או מחלת כליה מתקדמת עם ירידה ניכרת בקצב הסינון הגלומרולי. עוד, לא ממלץ לקחת ארקוקסיה בנוכחות יתר לחץ דם לא מאוזן אך זה נכון גם לגבי אטופן. אטופן זול יותר .

לראות תשובה למעתה

אין באפשרותי לראות קבצים מצורפים

glomerular filtration rate מבטא את מידת הסינון הכלייתי, שמבטא את התפקוד הכלייתי. הנוסחא המחשבת זאת מושפעת ממספר גורמים - ערך קראטינין בדם, גיל, מין, גזע. ככל שעולים בגיל, הערך המתקבל נמוך יותר. לעיתים גם מבלי שנראה בעיה כלשהי בכליות. לכן, כאשר הערך המתקבל הוא מעל 60, צריך להוכיח שקיימת פגיעה כלייתית נוספת כגון בעיה בבדיקות השתן או בהדמיה, כדי להגדיר שאכן קיימת בעיה בכליות. נתון חשוב נוסף הוא שנוסחת ה MDRD נוטה להיות פחות מדויקת בערכים אלו שמעל 60 ולכן מומלץ להשתמש בנוסחא אחרת. לסיכום - לא בטוח שיש משמעות לערך שהתקבל. אם בדיקת שתן לכללית תקינה והדמיה תקינה, אין צורך בהמשך בירור או מעקב.

התכשיר Enaladex המכיל את החומר הפעיל Enalapril שייך למשפחת התכשירים מעכבי ה -ACE (מעכבי האנזים המהפך) אשר מותווה לטיפול ביתר לחץ דם, אי ספיקת לב, וכטיפול לאחר התקף לב. התכשיר Amlow המכיל את החומר הפעיל Amlodipine הינו תכשיר ממשפחת חסמי תעלות הסידן, אשר מותווה (בין השאר) לטיפול ביתר לחץ דם. לתרופות ממשפחת מעכבי ה ACE כמו אנלדקס אפקט מטיב על הכליות ואף ניתנות להאטת התקדמות מחלת כליות כרונית. עם זאת לעיתים תרופות אלו עלולות לגרום להחמרה בתפקודי כליות בעיקר בחולים בעלי גורמי סיכון. התרופה ארקוקסיה, שהחומר הפעיל בה הוא Etoricoxib שייכת למשפחת ה NSAIDS (תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות), ומעכבת את האנזים COX-2 באופן סלקטיבי. גם התכשיר Voltaren המכיל את החומר הפעיל Diclofenac sodium שייך למשפחת ה NSAIDS. תכשירים משפחת התרופות NSAIDs, בעלי פוטנציאל לפגיעה כלייתית בעיקר במטופלים עם גורמי סיכון על כן, כאשר תרופות ממשפחת ה- ACE נלקחות עם תכשיר מקבוצת NSAID's כגון ארקוקסיה קיים סיכון מוגבר לפגיעה כלייתית ועליה בלחץ דם. יש לציין כי בנוסף להעלאת הסיכון לפגיעה כלייתית שימוש בתכשירים מקבוצת NSAIDs עלול להעלות את הסיכון לתופעות לוואי לבביות כגון צבירת נוזלים, עליה בלחץ דם, אוטם שריר הלב (התקף לב) ושבץ. לפיכך הטיפול בתרופה מומלץ לפרק הזמן הקצר ביותר ובמינון הנמוך ביותר היעיל בכלל המטופלים ואילו במטופלים הסובלים ברקע ממחלות קרדיווסקולריות שונות כגון: מחלת לב איסכמית, אי ספיקת לב, יתר לחץ דם לא מאוזן ועוד, השימוש בתכשיר מהווה התווית נגד (אסור לשימוש). במקרים בהם יש צורך בשילוב בתרופות אלו מומלץ להיוועץ ברופא המטפל על מנת לבדוק את הסיכון מול התועלת של השימוש בתרופה.

כמות הקראטינין בשתן מושפעת מגורמים שונים ואינה מעידה על מחלת כליות, העובדה שאין מיקרואלבומין היא מצוינת. הקראטינין בדם מושפע גם הוא מגורמים שונים, בין היתר מסת שריר. באנשים צעירים עם מסת שריר גדולה קראטינין 1.06 הוא תקין

בלה, קצת קשה לענות עם הבלבול ששלחת אבל אענה בקצרה - לאימך יש ירידה ב- GFR המבטא את התפקוד הכלייתי ועדות להפרשת אלבומין (חלבון) בשתן. מכאן שיש לה אי ספיקת כליות. במידה ואלו הערכים שלה בדרך כלל ולא מדובר בהחמרה חולפת, מוגדרת באי ספיקת כליות כרונית דרגה 3A. נוכחות גלוקוז בשתן יכולה להיות משנית לתרופה לאיזון סכרת או לפגיעה כלייתית (הנקראת פגיעה טובולרית). סביר להניח שהמחלה תתקדם ככל מחלת כליות על רקע סכרת, אם כי קצב ההתקדמות תלוי בגורמים רבים כגון תזונה, איזון לחצי דם וסכרת, מצבים הגורמים להחמרה חריפה בתפקוד הכלייתי (למשל מצבי התייבשות, תרופות שונות ועוד). כיום יש תרופות מסוימות היכולות להאט את ההדרדרות בתפקוד הכלייתי. ישנה חשיבות רבה להערכה ומעקב על ידי נפרולוג.

אלברטו. תפקידן המרכזי של הכליות הוא לסנן ולהפריש חומרי פסולת, עודפי מים ומלחים. קיים קושי לבדוק ישירות את הפינוי הכלייתי או יכולת הסינון של הכליה באופן מדויק בשגרה. כדי להעריך במדויק את יכולת הסינון של הכליה יש צורך בבדיקה מסובכת, הכרוכה בהזרקת חומר לווריד ומעקב אחר רמותיו בדם במקביל לאיסוף שתן במשך 24 שעות. שיטה זו מורכבת ואינה ישימה לצורך הערכה שגרתית של חולים, ולכן אינה משמשת בקליניקה אלא לצורכי מחקר. לכן ביום יום משתמשים בשיטות חלופיות, קלות וזמינות יותר לביצוע, הנותנות אומדן לתפקוד הכלייתי. קראטינין היא מולקולה שקל לבדוק (בבדיקת דם), ומשתמשים בה להעריך (בערך) את רמת התפקוד הכלייתי. רמת הקראטינין תלויה גם בגיל, מין, גזע. עלית קראטינין בדם מצביעה על פגיעה כלייתית אך לא מכמתת בכמה נפגעה יכולת הסינון. יש נוסחאות שונות בהן משתמשים לשערך את קצב הפינוי = הסינון הכלייתי על סמך בדיקת קראטינין בדם, והזנת גיל, מין, גזע לתוך נוסחה. אחת הנוסחאות הזמינה באינטרנט ומקובלת היום לשימוש היא CKD EPI. עליך להזינה כך באינטרנט ותמצא. קופות החולים פעמים רבות מוסיפות את תוצאות החישוב לתוצאות המעבדה כ eGFR. התוצאות המתקבלות הן בדרכ בקורלציה טובה לבדיקת התפקוד הכלייתי לו היה מבוצע באותה שיטה מחקרית שתארתי קודם לכן. אפשרות נוספת בה אנו משתמשים לעתים היא חישוב פינוי הקראטינין ע"י איסוף שתן של 24 שעות ובדיקת דם לקראטינין ביום מסירת האיסוף. מכפילים את נפח השתן במיליליטר ביחס של ריכוז הקראטינין בשתן ובדם ומחלקים ב1440. יש עוד מדדים לחומרת הפגיעה הכלייתית למשך כמות האלבומין המופרש בשתן. ממליצה שתהייה במעקב סדיר של נפרולוג שיוכל להסביר יותר, וכן לנקוט צעדים שאולי יעקבו התדרדרות המחלה הכלייתית.

הי. ראשית כל בהצלחה. הטיפול בדופלקס אינו מותר בהריון בעיקר בגלל הואלסרטן שהינונטרטוגני בטרימסטר השני והשלישי בעיקר. כעקרון מומלץ לפנות למרפאה נפרולוגית לשם החלפת הטיפול , לטיפול שמותר בהריון כגון לבטולול, ניפדיפין, הידרלזין. בנוסף ממליץ על מעקב במרפאת הריון בסיכון ומעקב נפרולוגי במהלך ההריון, בהצלחה ובשורות טובות יובל נ.ב. יש מצבים שבהם ממליצים להמשיך בדופלקס עד לכניסה להריון ורק אז להפסיקו ולעבור לטיפול בטוח. החלטה זו תלויה בכל מני גורמים כמו הקושי באיזון לחץ הדם ונוכחות מחלת כליה. ברוב המקרים אם יש תכנון מראש להריון ואין סוגיות נוספות מומלץ לשנות הטיפול עוד בטרם הכניסה להריון, כבר בשלב התכנון.

באי ספיקת כליות יש המלצה לתזונה דלת חלבון למניעת התקדמות וסיבוכי אי ספיקת כליות כרונית. האם דיאטה עתירת חלבון יכולה להאיץ/ לגרום לאי ספיקת כליות במטופלים ללא אי ספיקת כליות זה נושא לא פטור עדין כפי שאתה מצטט בעצמך. כמות החלבון שאתה אוכל נראית לי מופרזת, אלא אם אתה במקרה ספורטאי מקצועי ,ויש המלצה של דיאטנ/ית ספורט קלינ/ת . ממליצה לך לפנות להערכת דיאטנ/ית שיראה את התזונה בכללותה אל מול ממצאים מעבדתיים וקלינים וסוג הפעילות הגופנית .

נוכחות בנס גוהנס משמעותה שיש מצב טרום ממאיר או ממאיר של תאי דם לבנים מסוג תאי B/פלזמה. התאים הללו שוכנים בדרך כלל במח העצם. הם מפרישים בכמות גדולה חלבון חד שיבטי (ובנס גוהנס הוא החלבון המופרש בשתן). החלבון עלול להיות טוקסי (זאת אומרת לגרום נזק) לאברים שונים בניהם הכליה . אחוז תאי הפלזמה החד שבטיים במח העצם הוא אחד הקריטריונים להגדיר מיאלומה אבל לא קובע את הטוקסיות של החלבון. החלבון יכול לגרום לפגיעות שונות ומגוונות במנגנונים שונים שלא ארחיב עליהם כעת. בכדי לאבחן מיאלומה (גידול ממאיר) דרושים שלושה תנאים : ביופסיית מוח עצם שבה הודגם ריבוי תאי Plasma חד שבטיים (מוגדר כמעל 10 אחוזים), חלבון חד שבטי בדם או בשתן או הפרעה ביחס ובמספר המוחלט של השרשרות הקלות החופשיות בדם, אנמיה/היפרקלצמיה/נגעים ליטים בעצמות או פגיעה כלייתית . מי שאין לו קריטריונים למיאלומה עדין יכול לסבול מפגיעה כלייתית עקב רעילות החלבון המונוקלונאלי המופרש בשתן. הדבר מכונה Monoclonal gammopathy of renal significance . פגיעות כלייתיות מישניות לחלבון חד שיבטי הן כדוגמא AL amyloidosis אך יש רבות אחרות . את צריכה לפנות להמטולוג (אילו הרופאים האמונים על טיפול בשק המחלות הזה – plasma cell dyscrasia ), בוודאי יציעו לך לבצע ביופסיית מח עצם והערכה נוספת. אם לא תאובחן מיאלומה תוצע לך ביופסיית כליה ואם הנזק הכלייתי מישני לחלבון המונוקלונאלי אזי תקבלי טיפול מכוון לתאי הפלזמה.בהצלחה.

ראשית המטוריה מיקרוסקופית פרסיסטנטית (כרונית מתמשכת) היא אף פעם לא "תקינה". אין הבדל בין 25 ל300 תאים. אני מניחה שהנפרולוג שלך שמכיר אותך, את ההיסטוריה האישית והמשפחתית, לקח בירור ראשוני שהוא בדרך כלל מעבדתי והדמיית כליה והיה שבע רצון ממנו. ברור אורולוגי תלוי בגיל ובמחלות הרקע והטיפול בהן. גם אני לא חושבת שכעת יש מקום להרחבת הברור האורולוגי. על מנת להיות בטוחים בסיבת המטוריה על רקע מחלת כליה יש לבצע ביופסיית כליה. לא נהוג לבצע ביופסיה אם אין חשד להתקדמות של מחלת הכליות (תיפקודי הכליה תקינים, אין החמרה משמעותית בפרוטאינוריה) ואם לא עולה חשד למחלה סיסטמית שכן הטיפול לא ישתנה .בהסתמנות קלינית שקטה ויציבה הטיפול (למחלת הכליה) הוא הדרכה לאורכות חיים וטיפול תרופתי בתכשיר המעכב או חוסם את פעילות ציר רנין אנגיוטנסין אלדוסטרון . אין טיפול ספציפי להמטוריה והטיפול מכוון להורדת הפרוטאינוריה.

מיץ חמוציות עשוי לתרום למניעת זיהומים חוזרים בדרכי השתן, אך לא ידוע לי כי מאט התקדמות מחלת כליות. כמובן שבמידה ומחלת הכליות הכרונית נובעת מזיהומים חוזרים (זה לא גורם נפוץ לאי ספיקת כליות כרונית) אז הפחתת הזיהומים החוזרים עשויה להאט את התקדמות המחלה.

שלום דויד לרוב ערכים מעל 60 נחשב לתקין, במידה ויש ממצאים נוספים כגון חלבון בשתן, ככל הנראה יש בעיה בכליה אך עדיין לא פגיעה משמעותית. רצוי לציין שעליתה על אחת הבעיות והמגבלות של השאלות המוגשות כאן בפורום. אתה שואל לגבי בדיקה אחת מבלי לספר לי את מכלול הסיפור הרפואי ולכן הדברים לעיתים יוצאים מהקשרם. דוגמא הכי פשוטה. אם ישאלו אותי בפורום האם ל"ד 90/60 הוא תקין אז סביר להניח לאגיד כן זה תקין, אך יכול להיות מישהוא בטיפול נמרץ עם ערכים כאלו שהולכים וירודים בברכה ד"ר עמוס נאמן

לא מכירה עבודה שבדקה ספציפית בטיחות קנביס רפואי במושתלי כליה, אלא הנתונים בספרות הם לגבי מטופלים שהיו מכורים לקנביס טרם השתלה, והם לא רלוונטים למקרה עליו שאלת. התרופה כן נחשבת בטוחה באנשים עם מחלת כליות כרונית בדרגות השונות. כעקרון קנביס רפואי הניתן תחת פיקוח נחשב בטוח, אך יש להתאים את הזנים בהתאם לרקע של המטופל. מחלות כגון מחלות לב, לחץ דם ועוד ישפיעו על הזנים והמינונים. כמו כל תרופה חדשה, יש להתייעץ עם הרופא המטפל במרפאת ההשתלות לפני התחלת טיפול.

בנשים אריתרוציטים ולויקוציטים בשתן יכולים להיות קשורים ללקיחה לא נכונה של הדגימה, דלקות בדרכי השתן, וסת ועוד. אבל אם זה חוזר על עצמו שנים צריך לוודא שאין הפרשת חלבון בשתן ולהעריך האם זה ביטוי של מחלת כליה. גם אם יש אריתרוציטים בשתן שנים אבל אין הפרשת חלבון והתפקוד הכלייתי תקין, הרי שמדובר במחלה עם פרוגנוזה טובה

כשיש תיפקוד כלייתי תקין (כפי שיש באי ספיקת כליות כרונית דרגה1) אין יותר סיבוכים לעובר או לאם . אין לי יכולת להיכנס לקישור

יש קשר בין תרופות המפייתות חומציות בקיבה כגון נקסיום לבין הופעה של מחלת כליות. הסיכון הוא סביר ולכן כמו בכל תרופה, אם יש אינדיקציה מוצדקת לנטילתה, יש להמשיך אותה תוך מעקב. במידה ונגרמת פגיעה כלייתית ההפיכות תלויה במהירות בה זוהתה הפגיעה

המשמעות שרקמת הכליה לא תקינה, כלומר סימני נזק כרוני. זה בפני עצמו מבטא פגיעה בכליות ולא הגורם להן

שלום שיר , לצערי אינני מכיר את עולמות הביטוח האוסטריים ועל כן מציע לפנות לסוכן ביטוח מקומי או מישהו שמתמצא בביטוח מקומי . יכול מאוד להיות שהוא גם זכאי לביטוח הסוציאלי באוסטריה (כמו קופת חולים בארץ), אולם כאמור - לבדוק עם מישהו מקומי שבקיא בפרטים. אתם יכולים להתחיל בקישור להלן : https://www.ceu.edu/info-current-students/health-care/insurance/oegk בהצלחה רן

אין הבדל משמעותי בין שתי קבוצות התרופות ואין המלצה להעדפת תרופה אחת על פני האחרת. יכול להיות שיש תרופות מסוימות שהן פוטנטיות יותר להורדת לחץ דם אך לאו דווקא להורדת פרוטאינוריה. הכל שאלה של מינון - האם הוא מקבל את האקספורג במינון מכסימלי. בכל מקרה נראה שהגיע ליעדי הטיפול מבחינת ערכי האלהומינוריה, השאלה אם לחצי הדם מספקים.

מדובר ב gfr גבולי ולכן צריך להעריך ממצאים נוספים לקיום מחלת כליה והערכת כמות החלבון בשתן כדי לתת המלצות תזונתיות. כעקרון כשיש מחלת כליות כרונית וה gfr אכן נמוך מ 60 ממליצים על הגבלת חלבון, תוך התחשובת במחלות רקע, מצב תזונתי ועוד. אין בעיה עם לקיחת קומפלקס של ויטמיני B

זו שאלה מורכבת שאני לא בטוחה שיש לה תשובה. היא תלויה בהרבה גורמים אבל הכי חשוב בניהם הוא תפוקת השתן. מי שלא נותן שתן הסבירות שיפתח הפרעות מלחים מסכנות חיים, או תסמינים של עודף נוזלים בגוף גדול וכך גם הסכנה לתמותה. תלוי כמובן גם במחלות הרקע, גילו (ביולוגי בניגוד לפיזיולוגי) כפי שמשתקף מצבו התפקודי הבסיסי של המטופל

כליות אקוגניות הם ממצא לא ספציפי באולטרסאונד שלעיתים מרמז על נוכחות מחלת כליה (כרונית או אקוטית). אם בהדמיה גודל הכליות תקין ועובי הפרנכימה לא מדווח כמופחת (זה לא צוין על ידך אך בהנחה שכך), ביחד עם תיפקוד כלייתי תקין, והעדר אלבומינוריה כנראה שאין מקום לחשד למחלה כרונית או אקוטית. ולמרות כל זאת יש המטוריה שמקורה יכול להיות אורולוגי או נפרולוגי. ראשית עקב גילך ובוודאי אם היה או יש רקע של עישון יש לפנות לברור אורולוגי. אם לא נמצאה סיבה אורולוגית להמטוריה יתכן ומקורה כלייתי ויש מקום ליעוץ נפרולוגי