שלום סיוון, חינוך ולא אילוף מאחר ואנחנו לא כלבים אבל כן צריך לחנך, כמו שאמרת התחלת עם תהליך ומה שקרה הוא שנישברת אז מה שהיא מבינה מזה זה שאם היא תבכה יותר זמן או יותר חזק בסוף היא תקבל את מה שהיא רוצה. לימדתם אותה לישון על הידיים, עכשיו אתם רוצים ללמד אותה לישון במיטתה היא מתנגדת, כמובן זהו שינוי שלא בא מצידה והיא נלחמת בו. מה שחשוב לזכור שאם התחלתם תהליך כלשהו הוא להתמיד בו..... אני לא דוגלת בבכי של יותר מדקה אחת אבל בכל חינוך גם בחינוך לשינה אין מצב שאין בכי בכלל. ואני יכולה להבטיח שבלילה הראשון שהוא הכי סיוטי שיש היא תבכה דקה אתם תרגיעו היא תבכה שוב דקה , אתם תרגיעו וזה יכול לקחת גם 3 שעות.... בלילה השני זה כבר יקח פחות ובדר"כ 3 ומרגישים את השינוי. בגילה היא אולי טרם מדברת אבל אפשר להסביר לה על השינוי שעתיד להתרחש כדי להכין אותה, כשאתם מתכוננים לבצע את הלמידה קחו לכם לפחות 3 לילות שאתם איתה ואין שינויים משמעותיים (עדיפות לרוב האנשים היא סופ"ש) תסבירו לה ש" מהיום הולכים לישון כל אחד במיטה שלו," תתמידו עם טקס השינה שהיא רגילה אליו. תדאגו שהיא מבינה שאתם נשארים איתה בחדר (אחד מכם כל פעם) עד שהיא נרדמת, תלטפו אותה כל עוד היא מתמסרת ושוכבת אם היא מתרוממת, שבו על כיסא בחדר ותמתינו אם תחזור לשכב תמשיכו בליטופים (אם זה כמובן משהו שהיא אוהבת) אם מתחילה לבכות עליכם להמתין דקה שלמה על השעון, כל הפסקה בבכי מאפסת את השעון. ואחרי דקה תרימו אותה להרגעה, ברגע שנרגעת להחזירה למיטה וללטפה, אתם מנסים כך לחזק את החיובי, 3 לילות הם בדר"כ כלל הכי קשים ומעייפים (אתכם ההורים) אבל אם לא תישברו היא תלמד. עם הזמן תוכלו לצמצם את נוכחותכם באופן הדרגתי בזמן ההרדמה.
שלום, האם מאובחן? האם מקבל הוראה מתקנת (מותאמת) במסגרת כלשהי? כדאי לערב את המורה המתקנת, המחנכת, ואם יש מת"לית (אחראית על תחום לקויות הלמידה בבית הספר), גם אותה. בגיל זה הייתי מתמקדת בדיבור ב"גובה העיניים", הסבר החשיבות, במקביל ובלי לוותר על הרבה חיזוקים חיוביים גם בתחום הקריאה וגם בתחומי החוזק שלו. בהצלחה.
הי שירה, גם אני תוהה, האם הדברים האלו מדוברים? האם מה שנכתב כאן ידוע וגלוי? הביאי זאת לפגישה, זה חלק חשוב ביותר. אל תשאירי אותו בחוץ. אודי
שלום סיוון, חינוך ולא אילוף מאחר ואנחנו לא כלבים אבל כן צריך לחנך, כמו שאמרת התחלת עם תהליך ומה שקרה הוא שנישברת אז מה שהיא מבינה מזה זה שאם היא תבכה יותר זמן או יותר חזק בסוף היא תקבל את מה שהיא רוצה. לימדתם אותה לישון על הידיים, עכשיו אתם רוצים ללמד אותה לישון במיטתה היא מתנגדת, כמובן זהו שינוי שלא בא מצידה והיא נלחמת בו. מה שחשוב לזכור שאם התחלתם תהליך כלשהו הוא להתמיד בו..... אני לא דוגלת בבכי של יותר מדקה אחת אבל בכל חינוך גם בחינוך לשינה אין מצב שאין בכי בכלל. ואני יכולה להבטיח שבלילה הראשון שהוא הכי סיוטי שיש היא תבכה דקה אתם תרגיעו היא תבכה שוב דקה , אתם תרגיעו וזה יכול לקחת גם 3 שעות.... בלילה השני זה כבר יקח פחות ובדר"כ 3 ומרגישים את השינוי. בגילה היא אולי טרם מדברת אבל אפשר להסביר לה על השינוי שעתיד להתרחש כדי להכין אותה, כשאתם מתכוננים לבצע את הלמידה קחו לכם לפחות 3 לילות שאתם איתה ואין שינויים משמעותיים (עדיפות לרוב האנשים היא סופ"ש) תסבירו לה ש" מהיום הולכים לישון כל אחד במיטה שלו," תתמידו עם טקס השינה שהיא רגילה אליו. תדאגו שהיא מבינה שאתם נשארים איתה בחדר (אחד מכם כל פעם) עד שהיא נרדמת, תלטפו אותה כל עוד היא מתמסרת ושוכבת אם היא מתרוממת, שבו על כיסא בחדר ותמתינו אם תחזור לשכב תמשיכו בליטופים (אם זה כמובן משהו שהיא אוהבת) אם מתחילה לבכות עליכם להמתין דקה שלמה על השעון, כל הפסקה בבכי מאפסת את השעון. ואחרי דקה תרימו אותה להרגעה, ברגע שנרגעת להחזירה למיטה וללטפה, אתם מנסים כך לחזק את החיובי, 3 לילות הם בדר"כ כלל הכי קשים ומעייפים (אתכם ההורים) אבל אם לא תישברו היא תלמד. עם הזמן תוכלו לצמצם את נוכחותכם באופן הדרגתי בזמן ההרדמה.
שלום, האם מאובחן? האם מקבל הוראה מתקנת (מותאמת) במסגרת כלשהי? כדאי לערב את המורה המתקנת, המחנכת, ואם יש מת"לית (אחראית על תחום לקויות הלמידה בבית הספר), גם אותה. בגיל זה הייתי מתמקדת בדיבור ב"גובה העיניים", הסבר החשיבות, במקביל ובלי לוותר על הרבה חיזוקים חיוביים גם בתחום הקריאה וגם בתחומי החוזק שלו. בהצלחה.
הי שירה, גם אני תוהה, האם הדברים האלו מדוברים? האם מה שנכתב כאן ידוע וגלוי? הביאי זאת לפגישה, זה חלק חשוב ביותר. אל תשאירי אותו בחוץ. אודי
שלום רב! בזמן ששמים רטייה יש לתת מטרות גדולות וקרובות לצפייה. אפשר גם להושיב קרוב למסך הטלויזיה. כל זאת עם הרבה חיזוקים חיוביים. בהצלחה! ד"ר יגב רונית
אכן נכון
טלי יקרה שלום רב, נראה שאתם כבר עושים את מה שצריך לעשות. היה באבחונים ונמצא בטיפול. חשוב ללוות את הטיפול של הבן בהדרכת הורים פרטנית. בנוסף, כדאי לעבור תהליך של קבלת הילד כמו שהוא במעלותיו ובחסרונותיו. חג שמח שירלי
כולנו צריכים להיות מנומסים ומתחשבים אבל אף אחד מאיתנו לא צריך להיות נתון לסחף חברתי ורגשי שאינו מתאים. את מעורה, עקב נסיונך בהוראה, למונח המקצועי 'חיזוק' (או 'חיזוק חיובי') - שמעודד את ההישנות של ההתנהגות שהתרחשה. קחי בחשבון שמה שאת עושה יכול להתנות את ההתנהגות של הגברת הלא רצויה. מענה שלך לטלפון ושיחת נפש מתמשכת מהווה חיזוק. לענייני עבודה: תמצאי מישהי אחרת מצוות המורים שיהיה המענה הראשי לשאלות מקצועיות, כך שהאינטראקציה ביניכן על הבסיס המקצועי ידולל ויצומצם למינימום ההכרחי. במישור החברי-חברתי: אם המענה לפניות שלה יהיה 'אני כעת עסוקה', או 'יש לי דקה עד הפגישה הבאה' - המענה ישאיר אותך בעמדה של 'מנומסת', אבל יתן לאותה גברת חיזוק מאד חלקי, אם בכלל. גם אם השיחה תתחיל, תמנעי מלתת עיצה, לשתף בחוויות החיים, וכו'. סביר מאד שצרור של 'מענה מנומס' שלא יארך יותר מכמה מילים, והמנעות מוחלטת שלך מלהכנס לשיחות נפש - יעשו את העבודה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
לברוך שלום, החזרה היא הבסיס ללמוד, או באנגלית: Repetition is the mother of learning. אם נהנים - זה בונוס. בברכת למוד מהנה, כרמל ערמון
עקב תקלה במערכת התשובות, תשובתי לא התפרסמה לכן עונה לך שוב. כנראה מס' סיבות לקשיים בשינה:1 פספוס של חלונות השינה שלה גם במהלך היום, נסי לשים לב לסימני עייפות עדינים ולהשכיבה לפני הזמן שבדר"כ משכיבה אותה. 2. יתכן שהבכי תוך כדי שינה בלילה הם ביעותים, אם מתרחשים כל לילה באותה שעה ניתן לשבור את המעגל בכך שתעירי אותה הערה חלקית כחצי שעה לפני שקורה אירוע הבכי. 3. יכול להיות שחסרה לה נוכחותך ע"מ לתת לה ביטחון לכן אפשרי בהחלט להיות נוכחת בחדרה וללטף אותה כל עוד מתמסרת להשכבה, אם מנסה "חנדעלך" להפסיק את הליטוף ולהישאר בחדר בלי ליצור קשר עין. אחרי כ-3 דק' נסי להשכיבה שוב וללטף, המטרה היא לתת חיזוקים חיוביים להתמסרות לשינה ולא לתת חיזוקים להשתוללות כלשהי. 4. בגילה מנורת לילה עם טיימר יכולה מאוד לעזור לשינה במהלך הלילה. כשהולכים לישון כחלק מטקס השינה אומרים לאור לילה טוב ומכבים, הטיימר מכוון לשעות הבוקר וכאשר מתעוררת באמצע הלילה מזכירים לה שהאור עדיין ישן לכן גם היא צריכה עדיין לישון, כשהאור יקום גם היא תקום.
שלום רותם. מספר טיפים שעשויים לעזור במצבך. טקס שינה מצוין, מומלץ להימנע מזמן מסך. בגילו זקוק לכ-11 שע' שינה בלילה ועוד 1-2 שע' שינה במהלך היום. וודאי שלא חסרות לו שעות שינה. מנורת לילה שמחוברת לטיימר יכולה לעזור, כחלק מטקס השינה אומרים לילה טוב לאור. אפשר לשבת לידו בחדר לנסות להימנע מיצירת קשר עין או לצחוק מהשטויות שעושה שזו בעצם דרך שלו לקבל תשומת לך ממך אפילו אם היא שלילית כמו כעס עליו. אפשר לשבת לידו ולתת לו חיזוק חיובי כמו ליטוף כל עוד שוכב במיטה רגוע, ברגע שמתרומם קם או משתולל מפסיקים. אם מחליטים לא להיות נוכחים בחדר זה קצת ירגיש כמו "הרם הורד" עלייך להמתין מחוץ לחדר וכל פעם שיוצא (בלי יוצא מהכלל) מחזירים אותו למיטה. חשוב מאוד להסביר לו מה קורה: "עכשיו עושים אמבטיה ואח"כ הולכים לישון" "אחרי שהולכים לישון לא יוצאים מהמיטה" "כל זמן שהאור ישן גם אתה ישן" אנא תזכרי שכל שינוי ממה שהוא רגיל יביא להתנגדות מצידו לכן אחרי שהחלטת על דרך פעולה להתמיד בה ולא להישבר ע"מ שיבין שלא תשני את הדרך. בהצלחה
שיר שלום. מעבר לסביבה חדשה, לכל כלב (בכל גיל) דורשת תקופת הסתגלות. לוקח זמן להתרגל לסיבה החדשה ולהרגיש בנוח. ההמלצה הטובה ביותר הינה להקפיד על סדר יום קבוע ככל האפשר ולהתמיד עם חיזוקים חיוביים בכל פעם אשר עושה צרכיו בגינה אם זו בחירתכם. בהצלחה!
שלום ליטל. מדובר בכלב צעיר, כך שיהיה לך מספיק זמן לעבוד איתו ולתקן אותו. מצד שני אנחנו לא יודעים מה עבר עליו ב 10 החודשים לחייו. אני ממליץ תמיד לתת לכלב 10 ימי הסתגלות, לתת רק חיזוקים חיוביים כשעושה משהו ראוי. לאחר מכן הייתי מזמין מאלף מקצועי שיעבוד עם שניכם יחד. בינתיים תהנו האחד מהשניה. שבוע טוב
שלום, אוכל הוא "עניין" שאינו נטול קונטציות - חברתיות, תרבותיות, נפשיות, פסיכולוגיות, פיזיולוגיות וכיוב'..זהו נושא שיכול להיות מאוד "טעון" סבוך "ומסבך" בחיינו, ומאידך גם להישאר -יחסית- פשוט ונייטראלי. אני חושבת שהשאלה שלך נובעת מתוך אותה הבנה אינסטינקטיבית של מה שאני מתארת, אחרת היית פשוט נותנת לילד עוגייה בלי לחשוב פעמיים. אז מכאן לשאלתך - לא כדאי לקשר אוכל באופן כ"כ ברור, תדיר ועקבי עם פיצוי/תגמול/ענישה וכיוב' (גם לא צריך להגזים - פינוק כזה או אחר במהלך בילוי זה בסדר גמור..) וכן עדיף לשבח במילים: לבטא מילים חמות, חום, גאווה, הכרת תודה או כל דבר אחר שמתאים בסיטואציה. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
ילדים רבים מסרבים בגיל זה לצחצח שיניים , אבל מומלץ לא לותר , ולהעביר מסר שזה דבר חשבו כמו כל פעולה למשל רחצה או החלפת טיטול אפשר לשיר שיר , לתת חיזוקים חיוביים לקנות ספר בנושא
שלום כנרת, גם במקרים של הורים מו-שלמים (!), ילדים קטנים נוטים לפתח סוג של רגרסיה בשעה שהם מרגישים (איכשהו) שעדיף להיות קטן. פער הגילאים אצלכם באמת קטן, ושני הילדים שלכם עדיין קטנים ו'קונקרטיים' מאד. כלומר, זקוקים למגע וטיפול פיזי שוטף. גם אם קיימת ידיעה ויכולת לעשות את הדברים בצורה עצמאית, המטיבציה כרגע היא להיות דווקא "קטן", ולקבל את אותו טיפול שמקבל הילד הצעיר שלכם. זו תופעה שכיחה וטבעית, שנעלמת כאשר הגדול מגלה את יתרונותיה של הבכורה. אפשר לעזור לו בכך, לשבח אותו על גילויי עצמאות (מבלי לבקר אותו במקרים האחרים), לעשות דברים "של גדולים" רק איתו ("כי אתה הגדול והמקסים שלנו"), ואפילו לתת לו קצת זכויות יתר כמו למשל איחור בשעת ההשכבה בהשוואה לילד הקטן, וכד'. כרגע, תנו לו את היחס המיוחד לו הוא זקוק, אך מבלי לעשות מזה עניין גדול. עודדו וצ'פרו כל גילוי של עצמאות, וקוו לטוב. זה בהחלט עובר מתישהו. שבת שלום ליאת
טלי שלום, ביום שבנך לא קיבל את הריטלין הוא כנראה התנהג כרגיל, כמו שהיה מתנהג לפני שקיבל את התרופה. אבל לאחר שהמורה והילדים ראו אותו במצב טוב יותר, אז כנראה ההבדל בלט יותר מאשר בעבר. גם הילד כבר חווה מצב חיובי (כמו שאמרת, הוא הרגיש מה זה "פלאות"), ולכן ייתכן שהתנהגותו ה"רגילה" גרמה לו תסכול וחוסר אונים, ולכן רב עם כולם גם בבית. אין גמילה מהתרופה, ולכן אין "קריז". צריך להסביר לו שהיום הלא-מוצלח לא קרה בגלל שהוא ילד רע, אלא קרה בגלל שהתרופה לא נלקחה (אל "תפילו את האשמה" עליו, הוא לא אמור לזכור, אלא זה תפקיד ההורים לדאוג שבכל בוקר יקח את הריטלין. כולנו שוכחים לפעמים...). חשוב גם לתת לו חיזוקים חיוביים על ימים שבהם הוא מתנהג כמצופה ומצליח להתמודד בכיתה ועם החברים. בהצלחה!
שלום רונית, יכולות להיות מספר סיבות לאכילה מוגזמת אצל ילדים, בין היתר הרגלי אכילה לא נכונים בבית וקושי של ההורים להציב גבולות ולהיות עקביים. כמו כן בדיוק כשם שילדים רבים נמנעים מלאכול מאכלים מסוימים או אוכלים מעט מידי, וכך משיגים את תשומת לב ההורים (כל ארוחה הופכת למשא ומתן על אוכל/לתחנונים/דיונים), כך נשמע שגם האינטראקציה שלכם מול ילדכם סביב האוכל כבר הפכה לדרך עבורו להשיג את תשומת ליבכם המלאה - מה שמהווה חיזוק חיובי להתנהגות הזו שלו. מנגד בהחלט ייתכן שקיים בו צורך ממשי ליותר זמן איתכם, ליותר תשומת לב או במילים אחרות - צורך בקשר קרוב וחזק יותר עם הוריו. כדאי שתנסו לבדוק מהם צרכיו הרגשיים שאינם מקבלים מענה מספק ובמקביל כאמור בידקו את הרגלי האכילה המשפחתיים והפחיתו עד למינימום האפשרי את המאבקים והדיונים סביב האכילה. לשם כך צריך להחליט על לוז קבוע ועקבי של שעות ארוחה (בהתיעצות עם דיאטנית) ורצוי שיהיה משותף לכל או לחלק מבני הבית. תצטרכו להיות מוכנים לעמוד מול ילדכם אסרטיביים ועקביים מתוך אמונה שכך אתם בעצם דואגים לשלומו ולבריאותו. בכל מקרה חשוב שתדעי שטיפול יעיל בהפרעות אכילה כולל התערבויות מכיוונים שונים כמו הדרכת הורים, דיאטנית ורופא התפתחותי. כיום בכל מרכז רפואי גדול קיימת יחידה לטיפול בהפרעות אכילה לילדים בגיל הרך, וניתן להגיע לשם עם הפנייה של רופא לצורך התייעצות וקבלת טיפול. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
שלום לילך, לדעתי את לא מהווה דמות סמכות לגבי הבן שלך. כל עוד את לא דורשת או קובעת לו דברים , אין קונפליקטים. ברגע שאת מנסה להיות סמכות , הוא מתעלם ממך. אולי גם בעבר לא היית דמות סמכות לגביו. בכל מקרה, אני מציע שתלכו ההורים להדרכת הורים . אפשרי גם לקרוא את הספר שלי - זוגיות והורות. יש שם כמה פרקים שעוסקים בנושא של סמכות בתוך המשפחה ואיך בונים אותה. מה דעתך? אהוד גלבוע
שלום שרון, אם את מבינה שנקלעתם לסוג של מאבק כוח, את גבר בחצי הדרך לפיתרון. אחרי הכל, אי אפשר להיאבק אם אין לך פרטנר, ולכן אם תזוזו מהעמדה הנאבקת ותשחררו, משהו ישתחרר גם אצלו. בסופו של דבר, הילד שלכם ייגמל - בזאת אין ספק - ולכן, עד אז, הניחו! גם כשאתם רואים שהוא מתאפק, אל תעירו ואל תגערו. תוכלו להכין מראש תחתונים ומכנסיים להחלפה, ועודדו אותו לטרוח ולהתלבש בעצמו (ללא כעס!!!). כשיצטרך להתמודד לבדו עם המכנסיים הרטובים (אפשר לעזור קצת, זה בסדר) המוטיבציה שלו לא לפספס תעלה. נסו לשבח הצלחות, אך גם זאת לא בהגזמה יתרה. כל זמן שהוא מבין שבאמצעות הפיפי הוא מפעיל אתכם ושולט במצב הרוח שלכם - זה מצב בלתי רצוי. עוד קצת סבלנות... ליאת
שלום יעל, תרשי לי לעודד אותך להמשיך להביע את כל הדברים הטובים שאת מרגישה כלפי בנך ושבאים מהלב. לא זה מה שיוצר "קשיים בדימוי העצמי וקשיים פסיכולגיים". היווצרות קשיים מהסוג הזה, אינם נובעים מגורם יחיד זה או אחר, ובוודאי לא מביטויי אהבה בגיל הרך. להיפך, יש תיאורטיקנים שטוענים שבהעדר ביטויי הערכה ואף "הערצה" מהסוג הזה מצד הורים, ילד עלול דווקא לסבול מ"חסך" פסיכולוגי. אז המשיכי בדרכך האוהבת.. בברכה, ירדן פרידון ברשף
מזל טוב להולדת בנך. 3 שבועות זה מוקדם מדי. גם מה שאת אומרת "מפחדת להרגיל אותו", לא נחשב בגיל כזה. המלצת ביניים במיטונת שצמודה למיטה שלך או בעריסה שלו שגם כן צמודה למיטתך. כמו כן לא לחכות שירדם בידיים ואז להניחו במיטה אלה להשכיבו במיטה ער ולתת לו חיזוקים חיוביים של קול כמו: ששששששששש ומגע, ליטוף או תפיחות קלות עד שנרדם.
שלום רב, א. המשיכו בגישה המתונה והתומכת ב. בהחלט נש מקום לחזור לשימוש מלא בחיתול. במידה והילדה לא תיזום מעצמה פרידה מן החיתול בחודשים הקרובים - פנו לגורם מקצועי לקבלת הכוונה. בברכה, ד"ר ברוך קושניר. ייעוץ לגמילה מחיתולים, טיפול בהרטבת לילה, עצירות, התלכלכות וחרדת אסלה. מוקד מידע וזימון תורים ארצי: 03-5115933 www.kushnir.co.il www.aslaksuma.co.il www.facebook.com/kushnirhelp אפליקציה לסמארטפונים : "האסלה הקסומה"
שלום יערה, את מעלה שאלות חשובות, נדמה לי שמרבית התשובות כבר נמצאות אצלך.. יתכן וזה מעיד על בעיה בוויסות החושי, חשוב לאבחן (מכון להתפתחות הילד) ולהתאים טיפול במידת הצורך. בנוגע לאלימות, לתפיסתי הדרך הטובה ביותר להתמודד כוללת כמה מרכיבים. מניעה, איתור מצבים או שעות ביום בהם האלימות מתרחשת או גוברת ולנסות ולמנוע מצבים בהם היא מתרחשת. כשהוא נוקט באלימות, התגובות שלכם צריכות לכלול הסבר קצר שממשיג את האירוע כמו "אני מבינה שאתה כועס כי לא קיבלת X, אבל אלימות לא מקובלת עלי והיא אינה הפתרון" (משהו בסגנון). לצד זה, התגובה ההתנהגותית צריכה להמחיש לילד שכאשר הוא נוקט באלימות הוא מפסיד מזה ולא להפך. כלומר, כעס, שיחה ארוכה, הרמה על הידיים וכו' מהווים חיזוק חיובי שבסיסו הוא תשומת לב מוגברת כתוצאה ישירה של האלימות. במקום זה, אני מציע להניח לו ולהתרחק ממנו, במידה והוא מכה ילד אחר אז להרחיק את הילד האחר ממנו ולא אותו. המרכיב השלישי הוא מתן התנהגות חלופית. כשהוא כועס ומתוסכל אפשר להציע לו "להוציא" את העצבים על משהו אחר, שק אגרוף יכול להיות פתרון מצוין. בנוגע לחוגים, למרות שקרטה או ג'ודו נתפסים כאלימים, בפועל מדובר באומניות לחימה שהבסיס שלהם בנוי על שליטה עצמית וויסות. לכן אני חושב שגם זה רעיון מצוין שיאפשר לילד לפרוק אנרגיות ובמקביל ללמוד לעשות שימוש נכון בגופו ובכוח שלו. בברכה, קובי.
איילת שלום רב, אחת "הבעיות" המרכזיות של ההורים הינה, שהם רוצים שהילדים שלהם יהיה תמיד שמחים, מאושרים ומרוצים. כאשר דבר זה אינו בא לביטוי בחיים ההורים מרגישים חסרי אונים. נשמע שאתם עושים כל שביכולתיכם לעשות בהורות, ומטפלים בילדיכם באהבה גדולה ובמסירות מרובה. אינכם יכולים לשלוט בתחושותיה של בתכם, וכל ניסיון ליצור מצב שבו היא תרגיש טוב יותר, רק יחזק את תחושת הנחיתות שלה. על-כן, תני מקום לתחושות אלו, והראי לה שיש בחירה בחיים היא בוחרת רק בדרך אחת מתוך המגוון, לדוגמא: אני מבינה שאת עצובה שהרמתי את אחיך על הידיים, אני רואה שגם את רוצה על הידיים. בואי נראה יחד מה ניתן לעשות אולי תעזרי לי עם התיק או אולי תחזיקי לי בשמלה התנהגות זו תעשה לי מאוד שמח. איזה כייף שאת עושה לי כייף, את ילדה מקסימה !! בדרך זו את נותנת מקום לתחושות שלה, מביעה הרבה אמפטיה, שמה גבול ומלמדת אותה לבחור בהתנהגות, שעליה היא מקבלת חיזוק חיובי. בהצלחה, שירלי