כליה באורך 6.7 סמ לגיל 7 נשים קטנה. הכליה השניה תקינה בגודל. יש סבירות שהכליה הקטנה מתפקדת הרבה פחות מ 50% מהמצופה לגבי כל כליה. משערת שכל הנתונים אצל הנפרולוג המטפל שיתן גם הנחיות לגיב סגנון חיים מתאים
1. נשמע כמו משהו חדש אבל צריך לבדוק, הדחיפות בהתאם לחומרה. 2. בהחלט
היצרות מעי ?? קשה לתת מענה לפנייתך דרך פורום זה. מציע להיעזר בינתיים ברופא המשפחה
כליה באורך 6.7 סמ לגיל 7 נשים קטנה. הכליה השניה תקינה בגודל. יש סבירות שהכליה הקטנה מתפקדת הרבה פחות מ 50% מהמצופה לגבי כל כליה. משערת שכל הנתונים אצל הנפרולוג המטפל שיתן גם הנחיות לגיב סגנון חיים מתאים
1. נשמע כמו משהו חדש אבל צריך לבדוק, הדחיפות בהתאם לחומרה. 2. בהחלט
היצרות מעי ?? קשה לתת מענה לפנייתך דרך פורום זה. מציע להיעזר בינתיים ברופא המשפחה
שלום רב אבחנות באוטופדיה והמלצות לטיפול נעשות לאחר קבלת היסטוריה רפואית , בדיקה ועיון בצילומים , מכלול הדברים הוא אשר מוביל לאבחנה ממה שכתבת לא ניתן להגיע לאבחנה בברכה ד"ר בנימין בנדר
ככל שמתבגרים גמישות הפרקים יורדת , אך אין ספק שגמישות זה משהו שניתן לעבוד עליו , קשה להעריך האם תגיעי לשפגט מלא אך על פניו תשפרי את הטווח הקיים כמעט בוודאות. במידה ותעבדי על הגמישות בצורה מדורגת לא תגרמי נזק כל תנועה חדה או עומס לא תואם יכול לגרום לדלקות וקרעים בשרירים ו/או גידים . בהצלחה
שלום רב, מציע לעשות הכל בהדרגה, לפי יכולתך ולא להגזים.
שלום, את אכן מתארת מצב מורכב וסימני מצוקה שלדעתי היטבת לזהות. לכן אם חשבת שמצבו מצריך בירור מקצועי באשר לסיכון אובדני, הוא בוודאי מצדיק קבלת טיפול רגשי. בברכה, ירדן פרידון ברשף
בכל סוגי ספורט מוציאים אנרגיה. אם הנער מוצי אנרגיה רבה בספורט ותזונתו אינה מכסה את הוצאת האנרגיה, סיכוי גדול שהגדילה תפגע כדאי להתיעץ עם דיאטנית ספורט בקשר לתזונתו
הי מימה, לא הצלחתי לצלוח את כל הודעתך, זו האמת. זה הרגיש לי שוב מאותו דבר. אין כאן חלון ולא הזדמנות. יש כאן דפיקה מתמדת של הראש בקיר. אודי
לא יודע לענותב לי לראות את בדיקות הדימות שלך ולבדוק אותך - נשמע לי שיש לך לפי התיאור גם סוג של גמישות יתר ובמצב כזה לחזור לאקרובטיקה - זה חיפוש צרות מציע לך לחזור לפעילות גופנית רגילה לכושר וכוח שרירים בלי עומסים על המפרקים והגב ד"ר נחשון רנד מומחה לכירורגיה אורתופדית ולניתוחי עמוד השדרה www.isc.co.il [email protected] קביעת תור: 7645400 - 03 054-7478864
שניאור שלום, אתחיל את תשובתי במנטרה הקבועה: "אימון נגזר ממטרה" במקרה שלך הגדרת את מטרת האימון (אם הבנתי נכון) שיפור יכולות בתרגילי אקרובטיקה שונים כגון הדגל. ואכן לצורך כך יש צורך גם בטכניקה וגם בכוח ספציפי. לפיכך בתשובה לשאלתך אכן יש מקום לתקופת הכנה אך חשוב להבין כי בספורט תקופות הכנה מתבססות על תאריכי תחרות. לא ציינת בשאלתך אם יש מסגרת לוח זמנים, במידה ולא אזי מעגל האימונים לא צריך להתייחס לזמנים אלא לקצב התקדמותך. בכדי להיות יותר מעשי, לתפיסתי יש מקום לתרגילים מורכבים כגון סקווטים בעצימות גבוה לתקופה מסוימת ולאחר מכן להתמקד בתרגילים הייחודיים למטרתך. לתפיסתי אין צורך בתרגילי בטן ספציפים. לגבי תרגילים לשרירים גדולים (עקריים) לא הייתי מפריד אותם לתקופות ארוכות אלא משלבם לסירוגין בתכנית האימון. חשוב להבין כי החשיבה צריכה להיות מכיוון של תנועה ולא של שרירים, מוחנו אינו יודע לזהות שרירים אלא תנועות (גם לא תמיד) וזה כיוון החשיבה שצריך להיות באימון - אימון תנועות לא שרירים. בהצלחה אורי
שניאור שלום, ראשית חשוב שתבין כי אין קשר בין המטרה שציינת לביצוע אימון עצים מאד כפי שתארת,בכדי להשתפר באותם תרגילי אקרובטיקה יש לעשותם ולהתאמן עליהם והגברת העצימות כפי שתארת לא בהכרח רלוונטית, יחד עם זאת יש מקום לביצוע אימונים עצימים מדי פעם מה שעשוי לשפר כוח מירבי ,כל עוד מקפידים על ביצועים נכונים. בהצלחה אורי
תפירת עדשה לקשתית היא בהחלט אופציה במקרים בהם אין זונולות, אם כי במקרה שלך דרושה אקרובטיקה לא פשוטה לצורך כך.. לגבי הגז- לרוב יש מעבר של גז גם לחלק הקדמי - לשכה קדמית- ונוצר מעין שיווי משקל, כך שהעסק מסתדר.
1)אחת הסיבות המובילות בספורטאים היא בעיה תזונתית- חובה לגשת לדיאטנית ספורט 2) פרט להורמון גדילה יש לוודא שאין בעיות נוספות 3) טיפול של שנתיים וחצי אינו מוסיף 15 סמ לגובה הסופי 4) טיפול בהורמון גדילה מחייב טיפול עד הגעה לגובה הסופי. אחרת חלק מהגובה שהוספת בתחילה הולך לאיבוד
אור שלום, תינוקות הגדלים, נוטים לשנות את "חלון השינה" שלהם - ולכן יתכן וגם אצל בנך - חלון השינה השתנה. חלון שינה זה בדיוק הזמן בו יש להשכיב את התינוק לישון - גופו מוכן לכך. אם מפספסים את חלון השינה - התוצאה היא תינוק המתקשה להירדם, קימות מרובות בלילה, ואף יקיצת בוקר מוקדמת. יתכן, ובנך בחודש האחרון שינה את "חלון השינה" שלו וכל הקושי כעת נובע מכך שהוא הולך לישון אחרי הזמן המתאים. לכן , כדאי מאד להשכיב אותו מוקדם יותר - כל יום להקדים את טקס השינה בחצי שעה - וכך לבחון האם ההקדמה של ההשכבה - גורם לו להירדם בצורה קלה יותר כפי שעשה בעבר. גם מונוטוניות עוזר מאד לתינוק להירדם - לכן כשהוא נמצא בעגלה קל לו יותר - כי העגלה זזה באופן מונוטוני. אך כפי שציינת - בהחלט ראוי להרגילו להירדם ולישון בלילה במיטתו - ולכן הטפיחות בגב ומילות לחש ש'ש'ש'ש - זו גם פעולה מונוטונית המרדימה תינוקות. אם הוא נעמד רצוי לא להוציאו מהמיטה - אלא לחבק אותו קרוב כאשר הוא עומד למשך דקה, ואחרי זה להשכיבו. אם הוא ממשיך להתנגד - אז לנסות להמשיך לחבק אותו כשהוא שוכב - עם הצמדת הלחי שלך ללחי שלו - זה לא קל - כי זה דורש מעט אקרובטיקה בהתכופפות אליו.בהצלחה!
רצוי לבצע צילומים או הדמיה אחרת תחילה
שלום הדר, בגיל שנתיים, הפחדים שאת מתארת הם אכן שכיחים ונורמטיביים. כעיקרון, הדרך להגיב להם - לתפיסתי - היא לאזן בין היענות ואמפתיה מצד אחד, לבין הצורך לא להיכנע או להשתעבד לפחדים, מצד שני. כשהיא אומרת שהיא מפחדת, חשוב שאת תישארי רגועה ולא תשדרי בהלה או הזדהות-יתר. אפשר לעזור במידת מה במניעה (לא מוכרחים להגיע לביקור בספארי בגיל זה, או להפעיל את שואב האבק דווקא על ידה), אך כאשר היא בהתקף פחד או בכי, רצוי לא להפוך את האומללות שלה לאמצעי להשגת תגמולים ורווחים (פינוק-יתר). לוליינות ואיזון, אינטואיציות אימהיות ושכל ישר... בהצלחה ליאת
בהריון אפשר לקיים יחסי מין כרגיל בלי בעיה כמובן שככל שההריון מתקדם צריך לשים לב ליכולתה ולנוחותה של האשה ולא לעשות לוליינות קרקס של אישה שחודש תשיעי להריון לא יודע מה זה הריון כפול. הריון זה הריון אחרי הלידה יש רווח זמן עד שהמחזור חוזר. אפשר להכנס להריון שבועות מספר אחרי הלידה. אל תשאלי אותי כמה שבועות. על מנת להכנס להריון, האישה צריכה שיהיה ביוץ ושהביצית תעבור מהשחלה לחצוצרה שם תפגוש את הזרע ומשם לרחם. אם יש וסת מסודרת זה מצביע שיש תהליך ביוץ מסודר. יש מצב שיהיה ביוץ ואישה תכנס להריון עוד לפני שיש לה וסת, כך שאסור לסמוך על זה שאם אין וסת אחרי לידה אז האישה מוגנת 100% אישה אחרי לידה שחוזרת לקיים יחסי מין צריכה לדאוג להגנה- קונדם או גלולות.
"קנקים" אינם מחלה אם הם מופיעים באופן אקראי. הצורך להפיק אותם באופן מכוון ורצוני הוא עניין נפשי ויש הגורסים כי הגזמה בהפקת הקנקים יכולה להזיק למפרקים. מציע שתתרכזי בפעילות גופנית מקובלת.
מעבר של גידים ורצועות על זיזי עצם ומרפקים אין לזה חשיבות רפואית ד"ר נחשון רנד מומחה לכירורגיה אורתופדית ולניתוחי עמוד השדרה www.isc.co.il [email protected] קביעת תור: 7645400 - 03 054-7478864
לפי עיסוקייך אני מניח שבורכת בגמישות יתר גמישות יתרמ לווה לע"ק בנטיה לקרקש במפרקים. עצם הקרקוש אינו מזיק וצריך ללמוד להתעלם ממנו
את כנראה גמישה, ולכן הקנקים הם חיכוך של מפרקים. בדר"כ זה לא מזיק ולא קורה שום דבר.
שלום שרון, העולם שלנו הולך והופך יותר ויותר ציני, וילדים קטנים מפתחים מידה של קהות רגשית, כהגנה מפני תכנים מאיימים אליהם הם נחשפים בכל סוגי המדיה. למזלנו, לא כולם ככה. אם תיזכרי בשנות ילדותך, ודאי תיווכחי שלא היו בהן גירויים אינטנסיביים כ"כ, מאיימים כ"כ, ואלימים כמו אלה הקיימים בחיי ילדייך. הילד שלך מגיב באופן הכי טבעי ונורמלי, למצבים רויי אלימות או למצבים עם פוטנציאל מבהיל ולא צפוי (למשל אולם תיאטרון חשוך ומרעיש). גם סיפורו של משה התינוק, עלול לזעזע ילדים קטנים, בעיקר אחים לתינוקות רכים. איזה רציונל יכול להרגיע אותו? משה (שהיה קטן אפילו מבתך הצעירה) היה אמור להיות מושלך אל היאור, ובצעד הירואי, גורלו התחלף, וזימן לו שייט מפוקפק מאד באותו נהר עצמו, בתוך תיבת גומא קטנה, שנמשתה (בניגוד גמור לתכנית של הוריו) ע"י אישה זרה, בתו של הצורר... תודי שזה לא ממש "תירס חם" הסיפר הזה. אני מציעה לשמוח על כך שהילד שלך נבון ורגיש, נרתע מכל מה שמריח אלימות, ומעדיף סביבה מוכרת ונינוחה. וותרי לו על מופעים רועשים מלחיצים (יגיע הזמן המתאים לכך), ועל סיפורים וסרטים שלא עושים לו טוב. נדמה לי שרגישות היתר הזו, גם אם לזמן מה עושה לך (ולו) חיים קשים, תתברר בסופו של דבר כנכס אישיותי ובסיס להתנהגות חברתית הגונה ושוחרת שלום. בברכת 'תנו לגדול בשקט' :-)) ליאת
שלום. אכן הדיון מוצה. נראה שאנחנו הולכים במעגלים, אתה נטפל לנקודות שאמרתי מחוץ לקונטקסט וכד'. ובכל מקרה זה לא נושא הפורום. ועוד משהו - אני הגנתי על האנונימיות שלך לא בציניות - אלא מפני שאני באמת מאמין בזכותו של כל אדם להתבטא ולפעמים רק האנונימות מאפשרת זאת. נראה שאתה שש אלי קרב בראיה קצת "קונספירטיבית" של הממסד הפסיכיאטרי (אגב אני לא "ממסד", אני אני זה אני אבל נו מילא) ובמיוחד התאוריה הקונספירטיבית שהפסיכיאטרים "המציאו את הסיינטולוגים" - אבל שוב - נו מילא. גם לא רמזתי שאתה סיינטלוג, ציינתי שהרוח הגבית של התנועה האנטי פסיכיאטרית (שאתה משתייך אליה) היא באופן לא מבוטל ממומנת כספית ואידיאולוגית ע"י הסיינטלוגים ממניעים אלה ואחרים. ולמען הסרת ספק - תנועת האנטי-פסיכיאטריה היא תנועה לגיטימית לכל דבר (על אף שאני חולק עליה) וזכותך להתבטא בנושא, אבל למה פה, בפורום סכיזורפניה שמיועד למטופלים ומשפחותיהם? לגבי האיומים - אתה דווקא כן דיברת נגדי בטון מאיים בהרבה שרשורים - דוגמאות: "איך אתה ישן בלילה?", "ההמלצות שלך בגדר עבירה פלילית", "תהיה חשוף לתביעה אזרחית שעלולה לעלות לך ממון רב" ועוד ועוד, וזאת למרות שאינך מכיר אותי, ולא טיפלתי בך מעולם. אתה אמנם צודק שאתה "עמוק בתוך זכות חופש הביטוי" (מישהו אמר שלא?) אבל הטון - אכן מאיים. אז זה לא פלילי. אז מה. אבל זה מעשה של בריונות שאין לה מקום בפורום. וברוב הפורומים יש תקנות נגד זה. (ושוב - למרות זאת - אני לא מחקתי לך הודעות והגבתי לפניותיך). והערה אחרונה בהחלט לפני שהדיון הזה נסגר לעד - אני באמת לא מבין על מה טיפסת על עץ כה גבוה - מעולם לא טענתי שפסיכיאטריה זה מדע מוחלט ושמחלות פסיכיאטריות חקוקות באבן. אם הייתי בכלל טורח לקרוא את הדיונים שכתבתי - אני בכלל לא משתמש במונח מחלה (כי זה לא) וכתבתי בעצמי שהרבה מהאבחנות לא מדויקות ומשתנות לאורך זמן. כמו כן מעולם לא המלצתי לאשפז אנשים בכפיה אלא במצבים קיצוניים כפי שכתבתי לעיל ולפי החוק הישראלי. הרי מגיע לאנשים בפורום לדעת את החוק בישראל, גם אם הוא לא מוצדק לדידך. גם לדעתי יש בעיות בחוק. אפילו הסכמתי אתך שיכול להיות שעדיף שהעניין צריך להיות בידי שופט ולא פסיכיאטר מחוזי לאחר שייקבל חוות דעת. נראה לי שמי שגיבש לעצמו דעה מוקדמת על הממסד הפסיכיאטרי אוטומטית מניח שכל משעוסק במקצוע הוא אוטומטון שפועל מתוך כוחנות שהממסד אפשר לו כדי לרמוס אנשים מסכנים שרק העזו להיות שונים וכדומה. ואחרי זה לך תוכיח שאין לך אחות. שוב, אם היית טורח לקרוא את הדיונים שלי בפורום - ההתייחסות שלי למתמודדים עם בעיות נפשיות היא תוך כיבוד מוחלט של זכויותיהם, שאיפותיהם, ורצונם למימוש עצמי תוך התנגדות לשלילת האוטונומיה שלהם פרט למקרים בהם החוק מחייב זאת. אז מה בדיוק אתה רוצה פה מהפורום? לא ברור. אתה רוצה לדון על תיקונים לחוק? פנה ל: http://www.ichle.com/87091/protocols אתה רוצה לדון באנטי פסיכיאטריה? פנה לאלפי פורומים שונים באינטרנט. בברכה, ד"ר אהוד ססר ולסיום - יש הרבה אנשים שאובחנו כסובלים מסכיזופרניה ובדיעבד התברר שזה טעות - אני אישית ביטלתי את האבחנה למספר לא מבוטל של מתמודדים.