רגישות ופחדים אצל בן 5.5

שלום, יש לנו 3 ילדים (הבכור בן 5 וחצי, האמצעית בת שנתיים וחצי והקטנה בת חודשיים וחצי). בני הבכור הוא ילד נבון ומקסים עם הרבה קוצים בישבן :) הוא ילד מלא שמחת חיים, אוהב לשיר ולהופיע ולעשות הצגות, לקפוץ ולעשות תרגילי אקרובטיקה... במקביל, הוא נורא מזדהה רגשית עם סיפורים או מצבים: הוא לא מסוגל לראות סרטים אלימים או לשמוע סיפורים על אלימות ומתוך כך הוא נמנע מללכת לקולנוע או תיאטרון או לקרוא ספר - מעצם החשש שאולי תהיה בו אלימות או עלילה מפחידה. לדוגמא, הוא לא מוכן לראות את אלדין או טרזן, הוא ישר מבקש להחליף ערוץ. הוא לא מוכן לראות את צעצוע של סיפור או כל סרט אחר. אם כבר הולכים להצגה, הוא יושב עלי מחזיק לי את היד ומזיע.... מספיק שיש בסרט מוזיקה מפחידה או קול של רשע והוא ישר נרתע.... אפילו דרדסים היה לו קשה לראות בהתחלה בגלל גרגמל.... הוא נורא מזדהה עם הסיפור על משה בתיבה ברמה שהוא לא מוכן לראות את סבא טוביה -סיפורי התנך. כבר פעמיים שהוא בוכה בלילה בגלל הסיפור הזה...דמעות ויבבות כאב על התינוק שנשלח בתיבה... אנחנו מנסים להסביר לו את הרציונל אבל עדיין קשה לו. האם זהו מצב טבעי, שלב בהתפתחות הרגשית? האם ניתן להקל עליו או לטפל בפחדים? אשמח לעצה.

שלום שרון, העולם שלנו הולך והופך יותר ויותר ציני, וילדים קטנים מפתחים מידה של קהות רגשית, כהגנה מפני תכנים מאיימים אליהם הם נחשפים בכל סוגי המדיה. למזלנו, לא כולם ככה. אם תיזכרי בשנות ילדותך, ודאי תיווכחי שלא היו בהן גירויים אינטנסיביים כ"כ, מאיימים כ"כ, ואלימים כמו אלה הקיימים בחיי ילדייך. הילד שלך מגיב באופן הכי טבעי ונורמלי, למצבים רויי אלימות או למצבים עם פוטנציאל מבהיל ולא צפוי (למשל אולם תיאטרון חשוך ומרעיש). גם סיפורו של משה התינוק, עלול לזעזע ילדים קטנים, בעיקר אחים לתינוקות רכים. איזה רציונל יכול להרגיע אותו? משה (שהיה קטן אפילו מבתך הצעירה) היה אמור להיות מושלך אל היאור, ובצעד הירואי, גורלו התחלף, וזימן לו שייט מפוקפק מאד באותו נהר עצמו, בתוך תיבת גומא קטנה, שנמשתה (בניגוד גמור לתכנית של הוריו) ע"י אישה זרה, בתו של הצורר... תודי שזה לא ממש "תירס חם" הסיפר הזה. אני מציעה לשמוח על כך שהילד שלך נבון ורגיש, נרתע מכל מה שמריח אלימות, ומעדיף סביבה מוכרת ונינוחה. וותרי לו על מופעים רועשים מלחיצים (יגיע הזמן המתאים לכך), ועל סיפורים וסרטים שלא עושים לו טוב. נדמה לי שרגישות היתר הזו, גם אם לזמן מה עושה לך (ולו) חיים קשים, תתברר בסופו של דבר כנכס אישיותי ובסיס להתנהגות חברתית הגונה ושוחרת שלום. בברכת 'תנו לגדול בשקט' :-)) ליאת