נגישות
נגישות

אבחון רגשי: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

האבחון הפסיכולוגי

לפני תחילתו של טיפול פסיכולוגי, או לצרכי הערכה שונים, מבצעים המטפל והמטופל אבחון פסיכולוגי. שי קולין מרחיב בנושא זה. מהו אבחון פסיכולוגי?מטרת האבחון, כשמו, לאבחן ולקבוע מהו מבנה האישיות של הנבדק, וכך לקבל תמונה המשקפת את קשייו ודרכי ההתמודדות אתם, למשל: קשיים רגשיים, חרדות ופחדים סביב הדימוי העצמי, או קשיים סביב יצירת קשרים בין אישיים. בנוסף, האבחון יכול לגלות קשיי חשיבה כגון קשיים בזיכרון ובתפיסה שיכולים לפגוע בתפקודם של תלמידי בית ספר וסטודנטים. אבחון חשיבתי של קשיי למידהתלמידי בית ספר רבים סובלים מקשיי למידה ספציפיים. אבחון פסיכולוגי יכול להצביע על קשיים אלה, והפסיכולוג יכול להמליץ על עזרה נקודתית במוקד הבעיה. תלמיד אשר מתקשה בחשיבה מורכבת הדורשת אינטגרציה בין פריטי מידע, יתקשה בתחומים ספציפיים בבית הספר, למשל בפתרון בעיות בחשבון. תלמיד הסובל מבעיות תפיסה אשר תופס תמונה שהוא רואה במהופך...

סיבות אפשריות ומצבים דומים לאבחון רגשי

בריאות הנפש - תמונת המחשה
בריאות הנפש חוזרים הביתה מותשים מהעבודה? אין לכם כוח למשפחה ולתחביבים? אתם לא לבד: ארגון הבריאות הע...
ללמוד עוד על אבחון רגשי
האבחון הפסיכולוגי-תמונה

לפני תחילתו של טיפול פסיכולוגי, או לצרכי הערכה שונים,...

מאת:
31/10/1999
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לאבחון רגשי?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

אבחון רגשי: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום ליאת אני אם לשלושה: ילד בן 10.5, ילדה בת 14 וילדה בת 4. הבן החמוד שלי מתנהג בצורה ילדותית, נאיבי (תמים) ו"דבוק לאמא", נוטה להתפרצויות זעם ובכי אם אינו מקבל משהו בזה הרגע, כמעט ללא יכולת לדחות סיפוקים, כל הזמן מבקש שיקנו לא צעצוע זה או אחר, נלחץ ממצבים מעט מורכבים, כמו לקבוע מפגש עם חבר ("שאת תתקשרי"). אם חבר לא יענה לו הוא לא ינסה שנית אלא יוותר. הוא לא מתמודד עם ילדים שמציקים לו ונעלב במהרה. אני מזהה קושי רגשי וגם "אוטיזם חברתי". מצד אחד הוא רוצה להיפגש עם חברים אך כשהם נפגשים הוא לא ממש יודע מה לעשות אתם. הוא יכול להעליב חבר סתם כי לא חשב שהוא פוגע בו או להעלם לחבר בגינה כי "שכח לומר שהוא הולך". לעומת ילדים בני גילו שאני מכירה הוא ילדותי ו"בכיין". אני גם מרגישה שבני כיתתו לא כ"כ רוצים להפגש אתו, לא ממש מעריכים אותו וזה כואב לי נורא. ברור לי שילדים בסביבתו מזהים את חולשתו ומנצלים זאת לרעה. הוא מתנהג באופן קורבני ומאד קשה לו ולנו עם זה. בעקבות ייעוץ של יועצת ביה"ס פניתי לטיפול פסיכולוגי עבורו. לאחר 6 מפגשים בני טוען שהיא לא עוזרת לו. אני תוהה האם לא היה צריך קודם לעשות לו אבחון רגשי ורק אחכ' להחליט מה עושים. לגבי היחסים בבית, המצב לא פשוט. אני האם "התומכת והמכילה " ובעלי האב "הרע והביקורתי". דבר שלא מוסיף לדימוי העצמי של הבן שלנו. יש לי ריבים רבים עם בעלי על היחס שלו אליו ואין לי ספק שהוא תרם רבות במהלך השנים לדימוי העצמי הנמוך שלו. אודה לך על התייחסותך לעניין ואולי תמליצי לי מה לעשות. תודה רבה

שלום איילה, על פניו, ובהסתמך על מה שכתבת (אין לי ספק שהדברים מורכבים יותר מכפי שאפשר לתאר בפנייה קצרה בפורום), הייתי ממליצה על הדרכת הורים אינטנסיבית, עם או בלי הטיפול בילד עצמו. ילד בן עשר מתקשה להעריך האם ועד כמה הטיפול עוזר לו, ומבחינה זו, אני מציעה לתת לטיפול עוד זמן. בעיני, הטיפול חייב (חייב!!!) לכלול גם הדרכה הורית, שכן אתם הדמויות המשמעותיות שצריכות ויכולות לחולל את השינוי. אני מזכירה כאן, שוב, משהו שנאמר רבות בפורום שלנו: ילדים אינם נולדים עם יכולת לעמוד בתסכולים ולדחות סיפוקים. הם לומדים זאת בהדרגה בעזרת הוריהם, שאמורים להציב לילד גבולות ו"לאמן" אותו באכזבות והתנגשות רצונות. ילד שמקבל מה שהוא רוצה, תמיד ומייד, אינו לומד להתמודד עם תסכול, ולכן מועד לקשיים רגשיים וחברתיים. אני ממליצה לכם בכל פה להגיע להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים מנוסה, ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה ושנה טובה! ליאת

שלום רב, בני בן חמש ועשרה חדשים, מסיים גן חובה. אנו שוקלים בכובד ראש להשאירו לשנה נוספת בגן על מנת לאפשר לו בשלות רגשית ומוכנות לכתה א' מהפן הרגשי. בגיל שלש וחצי אובחנה אצל בני מחלה אורטופדית (פרטס) ברגל שמאל, אשר גרמה לו לצליעה, כאבים עזים, והימנעות מפעילות שגרתית לגיל זה: ג'ודו, כדורגל וכו'. לאחר שנה של טיפולי הידרותרפיה, מצב הרגל השתפר מאוד עד כדי חזרה לתפקוד מלא בתחילת השנה הזו. בתחילת השנה כבר זוהו קשיים רגשיים הבאים לידי ביטוי בפרישה לבכי בזמן קונפליקטים או תסכול רב. לפני כשלושה חדשים גילינו כי המחלה הופיעה גם ברגל השנייה, והילד חווה כאבים וצליעה וטיפולים מחדש. כעת אנו חוששים בנוגע לעלייתו לכתה א, מפאת הכאבים העזים, קצב התקדמות המחלה והחלמתה, וקשיים ברמה יום יומית בפן הרגשי. חשוב לציין כי לבני אין בעיות נוספות מיוחדות. מהפן החברתי, מוטורי וקוגניטיבי הוא בהחלט מתאים לבני גילו, ואף חברותי ביותר, סקרן, ומאוד חכם. שאלתי היא: נאמר כי כי טיפול רגשי ניתן לקבל לאחר אבחון רגשי אצל פסיכולוג ילדים. האם עלי לפנות לפסיכותרפיסט. מה בנוגע לטיפולים כגון תרפיה באמנות, במוסיקה, בחיות...האם יכל להתאים. תודה רבה על ההתייחסות.

שלום לך, ראשית, מציעה לפנות לפורום השכן - פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר: http://www.doctors.co.il/forum-3284 שנית, אם את רוצה אבחון, את צריכה לפנות לפסיכולוג ילדים קליני. אם את רוצה טיפול רגשי, זה יכול להיות גם פסיכולוג ילדים קליני או מטפל מוסמך באחד מהתחומים שציינת - אומנות/מוסיקה/בע"ח. אם הוא אוהב ומתחבר לאחד מהתחומים האלה זה יכול להיות נהדר בשבילו. בהצלחה, והחלמה מהירה!

שלום לך אמא, מניחה שקראת את ההודעה מתחת ומחזקת את הנאמר. ממליצה שתעלי הודעה זו בפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד. רק בריאות.. ליאת.

בני בן 5 ו-10 חודשים , ילד מאוד נבון, עם יכולות קוגנטיביות מאוד גדולות, אוהב סיפורים,ובעיקר לצייר. אך בשנתיים האחרונות אנו מרגישים שמתפתחת אצלו בעייה ריגשית שבאה לידי ביטוי במצבים הבאים: קשה לו עם מעברים מפעילות אחת לאחרת, הוא נרתע מלהשתתף בריכוז בגן ומוצאים אותו יושב בצד מחוץ לריכוז, הוא מסתתר כאשר הוא עומד לפגוש את סבא, סבתא או אפילו אבא. כאשר הוא מוצף ברגשות קשה לו לווסת עצמו ובשלב זה הוא יכול פתאום לקבל רגליים קרות או להגיב בהתפרצויות זעם, הוא מגן על עצמו באמצעות דמויות על שהוא מכיר, הוא לא מקבל הפסד הוא חייב לנצח, גם אם טעה, הוא מרגיש נחות, יש לו דימוי עצמי מאוד נמוך, אנחנו מרגישים שיש לו בעיה עם עצמו ומאוד רוצים לסייע לו? האם אבחון רגשי יכול לזהות הבעיה??? האם יש לקשר ל-ADHD???

רלי שלום, התאור שמסרת אינו אופייני להפרעת קשב ורכוז, אך אין לשלול הפרעה זו. עם זאת, גם אם קיימת הפרעת קשב ורכוז, לא נראה מתאורך שזוהי בעייתו העיקרית של בנך. מתוך התאור עולה תמונה של ילד הסובל מחרדות. כיון שקיימת הפרעה בתפקוד, וככל הנראה גם מצוקה אצל הילד, יש בהחלט התויה לטפול. בשלב הראשון, אני ממליץ על פניה לפסיכיאטר ילדים או לפסיכולוג ילדים, כדי לבצע הערכה מסודרת ומלאה. הפסיכיאטר/פסיכולוג המעריך, ימליץ לכם גם על המשך טפול אם יש צורך, וכן על אבחונים נוספים אם יש צורך. בריאות ואושר, ד:ר ברנע ארז.

שלום גברתי. הילד מאוים ממשהו, שקרוב לודאי מצוי באוירה הביתית / משפחתית חינוכית . במקום להרעיל או לסמם אותו, כדאי לבדוק את מקורות האיום שבפרוש יכול להיות סובייקטיבי, אך עבורקו מאד ממשי ושם להשקיע את המאמץ לשינוי. רק בריאות - גבי

"רק בריאות - גבי" שלום, שוב, אבחנת בזריזות, האשמת את ההורים במצב. הנחרצות אינה במקומה. ולמען הסר כל ספק, גם אני מתנגד "לסמם או להרעיל" ילדים. יום טוב, ד"ר ברנע ארז

האם ניתן לערוך אבחון רגשי לילד בן 3 וחצי על רקע קושי בהתאקלמות לגן, המתבטא בחוסר רצון לשחק עם ילדים אחרים ובאי רצון לצאת לשחק בחצר הגן? יש לציין שמחוץ לגן מדובר בילד שמח, אוהב, חכם ביותר וחברותי, ובנוכחות שלנו מתחבר ומשחק עם ילדים אחרים, אבל בגן מסרב לעשות זאת, ולא רוצה ללכת לגן. אחר הצהריים מבקש להיפגש ולשחק עם ילדים מסוימים מהגן, אבל לא מוכן לשחק איתם בגן עצמו, אלא רק בבית. במפגש עם אנשים שאינו מכיר הוא מאד מתבייש, ומכאן שאני דואגת כיצד ניתן לאבחן ילד שלא ירצה לשתף פעולה עם המאבחנת? תודה.

שלום רב, המיומנות של המאבחנת היא בדיוק זו - כלומר, היא יודעת בדיוק כיצד לתקשר עם כל ילד, כולל ילד "ביישן". שנה טובה, ד"ר מ. למפיט