חוסר החלטיות

בן 25, בריא בדרך כלל. בשנה האחרונה התחלתי לסבול משפיכה מוקדמת. גם באוננות וגם בזמן מין. רוב חיי לא סבלתי מבעיה כזאת או בכל אופן היה לי הרבה יותר קל להתאפק. היום אני מוצא את עצמי במצב שאני צריך לעצור כל כמה שניות. ממה זה יכול להיגרם? והאם יש באמת טיפול?

הי איזבל, אם יש לך סבלנות לקרוא ,אני אשמח לשתף אותך בחווייה מאוד לא פשוטה שעוברת עלי כרגע. אשמח לשמוע מה את חושבת. עברתי חצי שנה נורא קשה, חצי שנה של גמילה מציפרלקס לאחר שנים ארוכות של לקיחת הכדור. חצי שנה של חוסר ביטחון מאוד קשה. התחילו אצלי ספקות לגבי עצמי והיכולות שלי, מה אני רוצה, מה נכון לי (בעיקר מבחינת אורח חיים ובחירת מסלול לימודים שלמעשה עד היום לא הצלחתי להסגר עליו), קושי בקבלת החלטות אפילו לגבי דברים קטנים ביום יום, התמודדות עם אבל על מוות של סבא וסבתא במשפחה, הרגשתי שאני הולכת לאיבוד ומתחילה לאבד שליטה על חיי. כבר מעל לשבועיים מתמודדת עם תחושה קשה, תחושה נוראית ומתמדת שמלווה בחרדה קשה ובתסכול רב. מרגישה תחושה מוזרה ולא מובנת של ריחוף, של בהייה, תחושה של ניתוק מהמציאות למרות שאני נוכחת בה פיזית, מרגישה כאלו אני כאן ולא כאן, תחושה של ניתוק מהסביבה, אני שומעת, ורואה ומגיבה באופן אוטומטי לסביבה ומבצעת את הפעולות היומיומיות באופן אוטומטי ללא שום חיבור ורגש, כאלו אני מרגישה שאני לא לגמרי בתוך הסיטואציה. התחושה הקשה הזו התחילה לעורר אצלי שאלות וספקות לגבי המציאות, אני כל הזמן שואלת את עצמי האם זה אמיתי מה שאני רואה? למרות שבפועל אני רואה. האם אני באמת שומעת? למרות שאני באמת שומעת. בוחן המציאות נשאר תקין אבל משום מה אין אין לי חיבור, אין לי רגש כאלו יש איזשהי תקלה במוח. כשאני רואה טלויזיה ומעסיקה את עצמי במשהו אני חווה כמה רגעים של נחת ושל שכחה מהמחשבה שהפכה למציאות כבר אבל ברגע שאני בחוסר מעש וחוזרת למציאות מה שנקרא אני חווה שוב מחדש את החרדה הזו. למעשה חזרתי לקחת את הכדור בעקבות הניתוק שגרם לי בפעם הראשונה להתקף חרדה מאוד עצום. כעת אני מתוסכלת ומדוכאת מהעובדה שחזרתי לקחת את ה"סם" הנוראי הזה שרק מטפל בסיפטום, שרק יוצר אשליה של בסדר, שגורם לך להרגיש כבוייה רגשית, זומבית וכל כך האמנתי שאני בדרך הנכונה כשבחרתי להפסיק ולטפל באופן טבעי אם באמצעות צמחים, פרחי באך שמאוד עזרו לי לתקופה, אם בשיחות ובמגע. והיום אני חושבת שעשיתי טעות שבמהלך החצי שנה הזו לא הלכתי לטיפול פסיכולוגי באופן רציף (הלכתי לטיפול רגשי הוליסטי בתדירות לא מאוד גבוהה) והרגשתי שזה נותן לי המון אך הבעיות היו כל כך עמוקות  שהייתי צריכה כנראה מעבר, כנראה הייתי צריכה לחזור לפסיכולוגית. כנראה הייתי צריכה טיפול מעמיק יותר.   כשאני חושבת על כל זה יכול להיות שכל התקופה הזו גרמה לי להתרסקות נפשית שהנפש כבר לא יכלה לעמוד בה והתוצאה היא ניתוק, דיכאון, ייאוש. כל כך חוששת מהמצב שאני נמצאת בו כרגע, מרגישה שמשהו לא בסדר איתי, אני לא יודעת מה גרם לי למחשבות האלה ולתהיות והספקות לגבי המציאות , זה פשוט התחיל להתפרץ ואני לא יודעת מה יכול להיות הגורם לכך, קשה לי להצביע- אם זה נבע מהפסקת הכדור, מאירועים שחוויתי במהלך השנה שגרמו לי להתערערות, אם המצב קשור בחויות מהילדות, אין לי מושג מדוע התחלתי להרגיש כך ואם זו אכן הפרעה שהחלה או רק מחשבה שהפכה למציאות. בנוסף אשמח לדעת האם יש הבדל בין טיפול רגשי-הוליסטי לבין טיפול פסיכולוגי, אם כן, מה ההבדל בעצם ואיך אני יודעת לבחור את סוג הטיפול שנכון למצבי? ניסיתי גם וגם הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך שנים ארוכות ולפני שנה עברתי לטיפול רגשי והרגשתי שאני מתחברת יותר לטיפול הרגשי. השאלה אם לאור המצב שאני נמצאת בו כרגע כדאי כן ללכת לכיוון של טיפול עם פסיכולוגית מקצועית שיכולה לאבחן ולטפל בצורה מדוייקת יותר... איני יודעת מהו/ם הטיפול/ים הנכון/ים למצבי. חשוב לי לציין שאני מאוד נרתעת מהטיפול התרופתי ורוצה לטפל באמצעים טבעיים (צמחים, פרחי באך, שיחות,מגע) ולא להיות תלוייה בכדורים שגורמים לי להרגיש כמו זומבית כבוייה רגשית, עייפות, ובעיקר חשוב לי לשמור על הנפש שלי מאוזנת ללא כדורים שרק יחמירו את המצב , כי ברגע שמפסיקים הכל חוזר, כמו שקרה לי.

היי לך עברתי את אותם מדורי גהינום תוך טיפול בציפרלקס.. כל מילה וכל תיאור של תחושה עם הכדור.. ממליצה לך בחום לטפל גם בתופעות וגם בגמילה עם פסיכיאטר מוסמך כי זה מה שעשיתי..ולא היה קל לצאת מהמקום הממכר של הכדור.. לי הגמילה היתה קשה ורצופה בכאבים גופניים קשים..מעבר לשיחות עם הפסיכיאטר..ועם תוספים של כדורים אחרים במשך כמה חודשים עד שיצאתי מזה לא מכירה "תרופות " כמו פרחי בך..שהם קלים מאוד כדי לצאת מזה חטולית

כתבת שנגמלת מציפרלקס בעזרת תוספות של כדורים אחרים. הכדורים. מהם

חטולית שלום אמרת שעשית גמילה מהציפרלקס בעזרת בסיכולוג ובעזרת תרופות נוספות.מהם התרופות שלקחת

שלום, אחותי צריכה לעבור בהחלפת מפרק ברך. מדובר ברשלנות של נפילה וטיפול לא מתאים. שמו גבס לאחר נפילה ובבוא הזמן מסתבר שנקרעה רצועה צולבת. לא נעשה ניתוח. כיום אין סחוס כאבי תופת וגם רגל שיוצאת מצירה. לא ברור איך שום רופא לא החליט וקבע שזה מה שצריך לעשות. כיום המצב שאין סחוס גם במפרק השני. ניתוח? כולם אומרים שאם אין שיתוף פיזותרפיסט תהיה נכה על כיסא גלגלים. איך נחליט? בעבר: שהיינו בהתייעצות לא נאמר מה יהיה אם לא ננתח? שום רופא גם לא עונה לי על השאלה הזו. בחכמת הדביעבד אנו רואים הליכה איטית כאבים קושי עליית מדרגות.. ושוב שום רופא לא יכול לומר מה אם.. שבוע שעבר הייתיאצל אורתופד: שבכלל אמר לעניין העתיד שכבר הרגל גם מקובע מבחינת שרירים.. כלומר ניתוח יעשה יותר יותר קשה.. הציע:PRP או ח. הילארונית. אף אחד לא אמר לנו על זה... ושאלתי: זה באמת מועיל למי שאין סחוס? האם זה עדיף מאשר מריחת משחות וולטרן וקטו ספריי? ובכלל יש טעם למרוח? כי משתמשת די הרבה בכל בעיטה של חוסה או מזג אוויר.. אישית אני בעד כדורים כי מבחינת הפגת כאב (אבל ברור שכדור זה לא בריא בכלל לעומת משחה) ושאלה נוספת: איך אפשר להחליט לגבי ניתוח? אם היו אומרים לנו לפני 20 שנה שאם לא תנתח לא ישאר סחוס והרגל תתעקם (את זה אף רופא לא אמר) היינו יודעים מה לעשות. וכעת זה שוב בעיה להחליט בשבילה החשש מכיסא גלגלים. לכן אשמח אם תתיחס לעניין טיפול בזריקות לעומת מריחת משחות ואם אפשר לעניין ניתוח?

בעיות שכחה וזיכרון (ערפול מוחי). חולשה או סחרחורת בעמידה או בישיבה זקופה. קשיי ריכוז ושמירת מידע. קושי לקבל החלטות. תחושת בלבול וחוסר התמצאות. הפרעות שינה. עייפות יתר. בעיות קוגניטיביות שונות מה זה יכול להיות?