הורות בימי קורונה: איך מפחיתים את החרדה בבית?

(9)
לדרג
תוכן מקודם

לשדר אופטימיות, לא לייפות את האמת ולהעניק אחריות, גם על ילדים קטנים מאוד - ד"ר יונתן קושניר, פסיכולוג קליני ומומחה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעות חרדה ושינה, מספק מסר של הרגעה להורים וגם שלל עצות להפחתת חרדה בילדים, בצל משבר הקורונה

פסיכולוג קליני
077-2306915 (מספר מקשר)

יתכן שזה יפתיע אתכם לקרוא, אך האמת היא שבשבועות האחרונים אני פוגש הרבה יותר הורים לחוצים מילדים לחוצים. הורים לחוצים ישנם בשפע, בזמן שילדים לחוצים אני רואה הרבה פחות. אמנם אני שומע פה ושם על ילדים שמגלים סימני לחץ אבל עיקר הלחץ מגיע הלכה למעשה מההורים.

הסיבה לכך קשורה, ככל הנראה, לכך שאנחנו מתמודדים עם איום שלא ניתן לגעת בו או לשמוע אותו; לשינוי הבלתי אפשרי שאנו צריכים לעשות בשגרת יומנו ולחרדות כלכליות וקיומיות בניגוד להתקפת טילים או לאזעקה עולה ויורדת, למשל, קורונה היא איום "שקט" ובלתי מורגש, למעט מה שאנו רואים בטלוויזיה. מעבר לכך, ההשלכה המשמעותית ביותר על שגרת חייהם של הילדים מתבטאת בכך שהם לא צריכים ללכת לבית הספר. כיוון שבלאו הכי ילדים רבים לא ממש אוהבים ללכת לבית הספר, חלק בלתי מבוטל מהם רואה במשבר הקורונה דבר חיובי.

לכל זה ניתן להוסיף את העובדה, שכיום ילדים מתקשרים זה עם זה באמצעים דיגיטליים ולכן גם כשהם נמצאים בבית ולא יוצאים החוצה, רבים מהם לא חווים פגיעה משמעותית במיוחד בקשרים החברתיים שלהם.

 ההמלצה הטובה ביותר היא לשדר כמה שניתן אופטימיות ורוגעצילום: שאטרסטוק

בהלת הקורונה: איך מתמודדים עם החרדה?

ימי קורונה: איך מייצרים לילדים בטחון בזמנים של חוסר ודאות?

מגיפת הקורונה – האם סוף העולם מגיע?

כיצד נמנע ממפלס החרדה בבית לעלות?

כיוון שעיקר הלחץ מגיע מאיתנו, ההורים, ישנם מספר דברים שבאפשרותנו לעשות במטרה למנוע ממפלס הלחץ והחרדה לעלות. הדבר החשוב ביותר הוא להבין, שהאווירה שאנחנו משדרים משפיעה על הילדים שלנו באופן משמעותי ביותר: האופן שבו אנחנו מתנהלים ומתקשרים במשבר הנוכחי, ישפיע מאוד על התגובה של  הילדים - האם הם יישארו רגועים, או אולי יתחילו לסבול מלחץ ואפילו מחרדה.

לפיכך, ההמלצה הטובה ביותר היא בראש ובראשונה לשדר כמה שניתן אופטימיות ורוגע. אין משמעות הדבר שיש לשקר או חלילה לייפות את האמת. הדבר האחרון שאני ממליץ עליו הוא לשקר לילדים או להציג להם מצג שווא. אך גם כשמביטים למציאות בעיניים פקוחות, אין שום סיבה שלא לגלות אופטימיות לגבי העתיד.

 

אילו פעולות אפשר לנקוט כדי להרגיע את הלחץ?

אחד הדברים המעניינים ביותר שרואים במחקרים הוא שילדים שמקבלים משימות הכרוכות בנטילת אחריות, נוטים לסבול פחות מלחץ במצבי משבר. למשל, במלחמת לבנון השנייה, נתנו לילדים לשמור על בובה של כלבלב והסבירו להם שהבובה מפחדת. מתצפיות שנעשו על ילדים אלו, עלה כי רמת החרדה אצלם היתה מופחתת יחסית לילדים שלא שמרו על הבובה.

הממצאים האלו אומתו במחקרים נוספים, והמסקנה היא אחת: מתן אחריות לילדים הוא גורם מחסן מפני לחץ. לכן, זהו הזמן לתת לילדים אחריות ולחלק להם משימות המתאימות לגילם. האחים הגדולים יכולים לתפעל את הקטנים, הילדים הקטנים יכולים להיות אחראים על רעיונות לפעילויות משותפות וכולם יכולים לסייע בניקיון הבית או בהכנת הארוחות.

ממה חשוב להימנע בימים אלה?

אחת הבעיות השכיחות ביותר שאני מזהה לאחרונה, קשורה להתנהגות אובססיבית בהקשר של צריכת חדשות. הנתונים הנוגעים להגבלות, לתחלואה ולתמותה, משתנים ללא הרף ואפילו משעה לשעה. ישנם רבים שנוהגים להתחבר לאמצעי התקשורת השונים או להשאיר את הטלוויזיה דלוקה באופן קבוע, מתוך שאיפה שהמידע יספק להם תחושה של שליטה.

בסופו של דבר קורה בדיוק ההפך – המציאות הופכת ליותר ויותר קודרת, מדי יום יש חולים נוספים, וחלילה אפילו נפטרים, ומה שאמור היה לספק לנו מעט שליטה, בשלב מסוים רק מעלה את מפלס החרדה. בשלב הזה הילדים עלולים להיות מושפעים לרעה, ולכן חשוב מאוד לעצור את התהליך ההרסני והממכר הזה כמה שיותר מוקדם.

זה מזכיר למשל  אדם שמנסה להירדם ולא מצליח. המצוקה שהוא חווה גורמת לו להציץ בשעון כל מספר דקות, בתקווה להשיג שליטה על תחושת הזמן ולהירגע. אך מה שקורה בפועל, זה שבכל הצצה הוא מגלה שיש לו פחות ופחות זמן לישון, ובעקבות זה הוא רק נהיה לחוץ יותר והקושי להירדם הופך לגדול יותר בהתאם.

האם כדאי להגמיש את החוקים בבית במצבי חירום?

בשבועות האחרונים פונים אליי הורים רבים ושואלים האם כדאי אולי לבוא לקראת הילדים בתקופה הלא פשוטה הזו ולהגמיש מעט את החוקים. זו אכן שאלה חשובה שכדאי לתת עליה את הדעת. במבצע צוק איתן, למשל, ילדים רבים סבלו מחרדות ופחדו לישון בלילה לבד. מטבע הדברים, ההורים הזמינו אותם לישון אצלם במיטה כדי להרגיע אותם. אבל, המבצע הלך והתארך ולמעשה איש לא ידע מראש מתי יסתיים. כשהסתיים המבצע, אחרי 50 ימי לחימה, השינה המשותפת הפכה מאמצעי זמני להרגעה, להרגל קבוע.

גם כאן מתרחשת תופעה מעניינת ואפילו מעט פרדוקסלית – השינה עם ההורים אמורה הייתה להרגיע את הילד, אך בסופו של יום מה שקרה זה שהחרדה של הילד רק התחזקה והתקבעה, כיוון שהוא הבין שהוא לא מסוגל להתמודד לבד עם החרדות שלו והפנים שהוא חייב לישון עם ההורים, כיוון שאחרת הוא לא יוכל להירדם. וזה בדיוק מה שאנחנו לא רוצים שיקרה.

לאור זאת, אני מציע לפני הכל לנסות להפנים את העובדה שפתרונות זמניים בהחלט יכולים להפוך להרגלים קבועים. לאחר מכן, אני מציע שנבין שממש לא ברור מתי המשבר הזה יסתיים ושייתכן שנצטרך להתמודד עם משבר הקורונה עוד חודשים ארוכים. ומהרגל שנטמיע בתקופת המשבר ונתמיד בו חודשים ארוכים, יהיה לנו מאוד קשה להיפטר.

 

מה בכל זאת כדאי לעשות כדי להקל על הילדים?

כדי למנוע מהרגלים זמניים להפוך לקבועים, אני מציע להציב גבולות, לחשוב קדימה ולגלות יצירתיות. הרעיון הוא למצוא את אמצע הדרך - בין מה שהילד צריך כדי להתמודד לגמרי לבד מבלי שנצטרך להתייחס למצוקה שלו, לבין, בדוגמה הנ"ל, לקבל אותו למיטה בזרועות פתוחות ובלי שאלות. כך לדוגמה, ניתן להרגיע את הילד, לשהות איתו מספר דקות בחדרו ולהבטיח לו שאחד ההורים יגיע לבדוק שהוא בסדר כל חמש דקות. מדובר בפתרון ביניים מצוין שמונע הקצנה של החרדה ופיתוח של תחושת חוסר אונים בילדים.

בתקופות של לחץ ישנה חשיבות גדולה לתת ביטוי לרגשות השליליים, לחששות ולפחדים, בילדים ובמבוגרים כאחד. במקרה שיש לכם ילדים קטנים, ניתן כמובן לעודד אותם לבטא את הרגשות שלהם בדרך יצירתית. כך למשל, אפשר לשאול אותם אם מתחשק להם לצייר את הפחדים שלהם.

אך שוב – באופן טבעי רוב הילדים לא מתייחסים למגפת הקורונה כאל משהו שלילי במיוחד. הם לא נעשים חולים, רוב הסיכויים שהם לא מכירים אדם שחלה וסובל מתסמינים חמורים ובשורה הסופית, הם נמצאים בחופש ויכולים להמשיך לתקשר עם החברים שלהם באופן מקוון.

בהקשר הזה חשוב לי להדגיש, כי גם מומלץ שלא לשאול את הילד יותר מדי פעמים לאורך היום אם הוא מרגיש טוב או אם הוא בסדר. כששואלים ילד פעם אחר פעם אם הוא בסדר, מגיעה נקודה שבה הוא מתחיל לחשוב שייתכן כי ההורים חושבים שהוא חלש או שבאמת משהו לא בסדר בו והוא פשוט לא מודע אליו. זוהי אחת הדרכים שבהן הורים שותלים חששות בילדים שלהם, מבלי להתכוון לכך כמובן.

כמה חשוב לשמור על השגרה בתקופה זו?

באופן כללי אנחנו יצורים שאוהבים שגרה, כיוון שהיא מספקת לנו תחושה של ודאות ולרובנו המוחלט יש סדר יום קבוע. זוהי הסיבה שבגינה שינויים בשגרה הקבועה, עשויים להוביל בהחלט לשינויים רגשיים מסוימים. רוב האנשים אומנם לא יגיבו לשינויים האלה בחרדה, ובדיוק כך גם רוב הילדים יסתגלו לשינויים בקלות. יש כמובן גם ילדים שיקחו את השינוי הנוכחי בצורה מעט קשה יותר מאחרים. אבל אפשר לומר שהשמירה על שגרה וסדר יום קבוע, קשורה יותר לרצון למנוע מהמערכת הביתית לצאת מאיזון ופחות קשורה לחשש מפני חרדה של ממש.

ילדים שמקבלים משימות הכרוכות בנטילת אחריות, נוטים לסבול פחות מלחץ במצבי משבר. צילום: שאטרסטוק

לסיום: הורים לילדים צריכים לזכור שרוב הילדים הם חזקים ויודעים להתמודד רגשית גם עם מצבים לא פשוטים. לפיכך, המסר המרכזי שלי הוא שאת הזרקור יש להפנות בעיקר להורים: ילדים להורים שמתנהלים בצורה סבירה ושומרים על אופטימיות ושלוות נפש, קרוב לוודאי לא יסבלו בעצמם מלחץ, לא כל שכן מחרדה.

ד"ר יונתן קושניר - פסיכולוג קליני ומדריך באיגוד הישראלי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי.  

סייע בהכנת הכתבה: עודד פשטצקי, כתב zap doctors.

  • צור קשר
  • קבע פגישה
  • שאל אותי
שדות שמסומנים בכוכבית הם חובה
חשוב לדעת: לאחר מילוי הטופס פרטיך יועברו למרכז השירות של Zap Doctors ומשם לרופאים בתחום הרפואי הנ"ל. בכל מקרה של בעיה דחופה אנו ממליצים להתייעץ עם רופאים בקופ"ח או בבי"ח ולהימנע ממילוי פרטים אישיים, רגישים או חסויים בטופס.
רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום