דלקת מפרקים שגרונית: מדריך

(10)
לדרג
תוכן מקודם

דלקת מפרקים שגרונית עלולה להתבטא בהגבלת תנועה ובכאבים. דחייה בטיפול עלולה להזיק למפרק. בשנים האחרונות פותחו תרופות חדשות למניעת נזק למפרקים. מדריך

רופא ריאומטולוג
054-2994042

כ-1% מהאוכלוסייה עלול לפתח דלקת פרקים שגרונית במהלך החיים. המחלה פוגעת במספר כפול של נשים לעומת גברים - ועשויה להתפתח בכל גיל, אך שיאה בעשורים הרביעי עד השישי לחיים.

המחלה באה לידי ביטוי בכאב מפרקים, בנפיחות במפרקים ובהגבלה בתנועה. אחד המאפיינים של המחלה הוא תחושת נוקשות מפרקים בשעות הבוקר, המשתפרת במהלך היום. המחלה נמשכת על פני שנים ארוכות, במהלכן מתפתחים בהדרגה נזק ועיוות למפרקים ולגידים. כמעט כל מפרק עלול להיפגע, אולם מפרקי הידיים נפגעים בשכיחות רבה יותר. ללא טיפול, עלולה המחלה לגרום לנכות קבועה ולסבל גופני מתמשך. במצבים קיצוניים, עלולה הדלקת לחרוג מהפגיעה במפרקים ולערב גם את העור, העיניים, הריאות ומערכת העצבים.

מהם גורמי הסיכון להתפתחות המחלה?

כאמור, דלקת מפרקים שגרונית נפוצה באופן משמעותי יותר בקרב נשים. מזה זמן רב, ברור כי יש נטייה גנטית להתפתחות המחלה, אולם הגנטיקה אינה הסבר מספק - וישנם גורמים סביבתיים, אשר רובם אינו מוכר. מבין הגורמים הסביבתיים, עישון הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר המוכר לנו כיום. ישנם מחקרים התומכים בכך שדלקת חניכיים עלולה להיות גורם חשוב בהתפתחות המחלה, בקרב אנשים עם נטייה גנטית לכך. ייתכן גם שלאוכלוסיית החיידקים במעיים יש השפעה על התפתחות המחלה. אין כיום הוכחה ברורה שאכילת מזונות מסוימים או הימנעות מהם גורמת למחלה זו.

בשנים הקרובות צפויים להימצא הקשרים סביבתיים ברורים יותר. התקווה היא כי יהיה ניתן להשפיע על חלק מהגורמים הללו, כדי להפחית את הסיכון להתפתחות המחלה. ברור כי הפסקת עישון ושמירה על היגיינת פה נאותה חשובים מאוד, בהקשר של שמירה על הבריאות הכללית; וגם בהקשר של הפחתת הסיכון לחלות בדלקת מפרקים שגרונית.

דלקת מפרקים שגרונית (אילוסטרציה: שאטרסטוק)
דלקת מפרקים שגרונית (אילוסטרציה: שאטרסטוק)

כיצד מתבצע אבחון המחלה?

קצב ההתקדמות של דלקת פרקים שגרונית ודרגת חומרתה - שונים מאדם לאדם; ולכן, בתהליך האבחון, הרופא המטפל יצטרך לקבל את ההיסטוריה הרפואית האישית ולערוך בדיקה גופנית, לרבות בדיקה מפורטת של כל המפרקים.

גורמים כגון משך הזמן של נוקשות הבוקר, נפיחות ורגישות המפרקים, היכולת להניע בקלות את המפרקים, חום המפרקים, קשריות או גושים תת-עוריים - כל אלה הם סימנים היכולים להצביע על מחלת דלקת מפרקים שגרונית.

גם תבנית הפגיעה בפרקים עשויה לסייע לרופא לקבוע או לשלול דלקת מפרקים שגרונית. כך, למשל: המפרקים נוטים להיפגע באופן סימטרי.

כאשר הרופא חושד כי קיימת דלקת מפרקים שגרונית, הוא צפוי לבקש צילומי רנטגן ובדיקות דם, כדי לאשש את האבחנה - ולהעריך את חומרת המחלה. בבדיקות הדם בודקים מדדים של דלקת וכן נוכחות של נוגדנים האופייניים לדלקת מפרקים שגרונית.

בדיקות אלה יכולות לתמוך באבחנה, אך אינן עומדות בפני עצמן, אלא בשילוב עם התשאול, הבדיקה וצילומי הרנטגן, האולטרסאונד או ה-MRI.

מדוע חיוני לבצע אבחון מהיר?

אבחון מהיר ככל הניתן מהווה מפתח לטיפול מוצלח. קיימים מספר רב של טיפולים לדלקת מפרקים שגרונית. העקרונות המרכזיים המהווים תנאי להצלחה הם:

1. פנייה מהירה לראומטולוג לצורך אבחון.

2. התחלה מהירה של טיפול - ולא יותר מ-3 חודשים מאז תחילת הסימפטומים.

3. מעקב מתמיד אחר תוצאות הטיפול והתאמתו או שדרוגו, בהתאם למצב המחלה.

4.שמירה על אורח חיים בריא, לרבות הפסקת עישון, שמירה על היגיינת הפה ושמירה על משקל גוף תקין.

לצורך הקלת הכאב, עשוי הרופא להתחיל בטיפול בתרופות אנטי דלקתיות ללא סטרואידים (כגון: אדוויל, נקסין, אטופן וארקוקסיה). תרופות אלה מפחיתות כאב, אולם אינן מאטות את הנזק למפרקים.

האם קיימות תרופות נוספות, להקלה על כאבים הנגרמים מהמחלה?

סטרואידים הם נוגדי דלקת חזקים מאד. הם גורמים להקלה מהירה מאד בנפיחות ובכאב. רופאים וחולים רבים מוצאים בהם גשר חשוב להקלה, עד תחילת השפעתן של תרופות המשנות את מהלך המחלה - ומאטות את הנזק למפרקים, אך בשל תופעות הלוואי ארוכות הטווח של הסטרואידים, משתדלים להימנע משימוש ממושך בהם או משימוש במינונים גבוהים. לעתים קרובות, על אף כל המאמצים, החולה נזקק למינון קטן של סטרואידים. התכשיר המקובל בישראל נקרא פרדניזון. לרוב, ישתדל הראומטולוג לתת מינון של לא יותר מ-5 מ"ג לאורך זמן; עם זאת, לתקופות קצרות, ניתן להעלות את המינון.

מה באשר לטיפול המשנה את מהלך המחלה?

הפיתוח של תרופות לדלקת מפרקים שגרונית נמשך כל העת. ישנן תרופות הנמצאות בשלבי מחקר שונים. הטיפול התרופתי הנוכחי הביא לשיפור עצום באיכות חייהם של החולים - ולעצירת חלק גדול מן הנזק שהכרנו בעבר.

יש רמזים לכך שטיפול מהיר ומוקדם בחולים עשוי לשנות את מהלך המחלה, באופן שחלק מהחולים ייהנו מהפוגות ממושכות מאוד במחלה - ואפילו מריפוי! ההחלטה על המשך הטיפול או על הפחתת הטיפול התרופתי צריכה להיעשות בשיתוף פעולה בין החולה לראומטולוג.

מהן התרופות המרכזיות הקיימות כיום לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית?

התרופות נחלקות לתרופות פומיות (דרך הפה) ותיקות; לתרופות ביולוגיות; ולתרופות פומיות חדשות.

כיום, התרופות אינן רק מקטינות את הכאב והנפיחות, אלא גם מונעות את הנזק למפרקים ולגידים, לאורך זמן.

מטוטרקסט: זו תרופה מרכזית בשימוש בדלקת מפרקים שגרונית. התרופה יעילה ובטוחה, בתנאי שהיא נלקחת על פי ההוראות המדויקות. התרופה ניתנת פעם בשבוע - ביום קבוע. לרוב רצוי ליטול לפני השינה. הראומטולוג רושם בדרך כלל בין 3 לבין 6 כדורים, בנטילה חד פעמית. אם יש קושי, ניתן לחלק את המנה - לבוקר ולערב. התרופה מצריכה מעקב חודשי אחר תפקודי הכבד וספירת דם בחודשים הראשונים; ובהמשך, מרווחים את הבדיקות . יש לציין שהתרופה פועלת לאט ושיא השפעתה הוא רק לאחר כ-6 חודשים.

תרופות אחרות בקבוצה זו הן סלזופירין, פלקווניל וערבה - הניתנות כולן דרך הפה. פעמים רבות, ישלב הרופא שתיים או שלוש תרופות מסוג זה. ישנם מחקרים המראים כי שילוב כזה משפר את מצב החולים. בהנחיות הנהוגות כיום יש צורך למצות את הטיפול בתרופות מסוג זה, טרם התחלת טיפול בתרופות חדשות או בתרופות ביולוגיות.

מה בנוגע לתכשירים ביולוגיים?

פותחו מספר תרופות ביולוגיות המנטרלות מולקולות שונות - ומפחיתות בכך את הדלקת.

בין התרופות, הראשונות שפותחו הן קבוצת נוגדי TNF. בקבוצה זו קיימים כיום 4 תכשירים בישראל: REMICADE, ENBREL, SIMPONI HUMIRA.

תרופות אלה משפרות מאוד את איכות החיים של החולים הסובלים מדלקת מפרקים שגרונית - ומונעות נזק למפרקים. התרופות יעילות בעיקר במתן משולב עם מטוטרקסט.

תופעת הלוואי העיקרית של תרופות אלה, כמו גם של שאר התרופות הביולוגיות, היא שיעור מעט גבוה יותר של זיהומים - ועל כן הרופא יבקש מהחולה לבדוק חשיפה סמויה קודמת לצהבת זיהומית ולשחפת, כדי לנקוט פעולות מנע - ולהימנע מהתפרצות זיהומים.

MABTHERA: נוגדן כנגד תאי דלקת מסוג B, הניתן בשילוב עם מטוטרקסט, בעירוי תוך ורידי - פעם בחצי שנה עד פעם בשנה.

ACTEMRA: תכשיר כנגד מולקולה הנקראת IL-6 הגורמת לדלקת. ניתן תוך ורידית או תת עורית.

ORENCIA: תכשיר הפועל על מערכת החיסון - ומפחית את הדלקת. ניתן תוך ורידית או תת עורית.

מה בנוגע לתכשירים חדשים שאינם ביולוגיים?

בשנים האחרונות, מתגלות מולקולות האחראיות על דלקת - שניתן להשפיע עליהן בעזרת תרופות פומיות, שלא היו מוכרות עד כה. הנציגה היחידה כיום בארץ היא XELJANZ, שהיא תרופה פומית הניתנת פעמיים ביום. נטילתה אינה מחייבת שילוב עם מטוטרקסט, אך התרופה ניתנת לעתים בשילוב. תופעת הלוואי העיקרית של XELJANZ היא שלשול; ויש נטייה מעט מוגברת לזיהומים, כמו עם התרופות הביולוגיות.

ד"ר עודד קמחי הוא ראוטמולוג בכיר במרכז רפואי מאיר בכפר סבא.

סייעה בהכנת הכתבה: מארי-רוז גוטמן, כתבת zap doctors.


בואו לדבר על זה בפורום דלקות מפרקים.

שדות שמסומנים בכוכבית הם חובה
חשוב לדעת: לאחר מילוי הטופס פרטיך יועברו למרכז השירות של Zap Doctors ומשם לרופאים בתחום הרפואי הנ"ל. בכל מקרה של בעיה דחופה אנו ממליצים להתייעץ עם רופאים בקופ"ח או בבי"ח ולהימנע ממילוי פרטים אישיים, רגישים או חסויים בטופס.
רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום