קרישת הדם בתינוק ביום השמיני.

שלום למומחים. נצטט מדברי ד"ר אילה אברהמוב במאמרה "בעיות קרישה ודמום ביילוד". (אסיא, כרך ג עמ' 384): "מנגנון הקרישה תלוי בקבוצת חלבונים הנוצרים בכבד, אשר נקראים "גורמי קרישה" או "פקטורי קרישה". גורמים אלה מסומנים במספרים הרומיים IIIX-I (1-13), והם מפעילים זה את זה בשרשרת (בעזרת אנזימים) עד לקבלת הקריש היציב הנקרא פיברין. בימים הראשונים אחרי הלידה אין הכבד בשל עדיין לפעילות זו, וברור שאינו יכול לעמוד במעמסת יתר של פעילות כירורגית. (דבר) היכול לגרום למותו של התינוק עקב דמם מסיבי, ללא יכולתו של התינוק להתגבר על הדמם הזה. באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים הכבד מתחיל להתאושש הוא הולך ומתבגר, ותיפקודיו משתפרים, ובגיל 8 ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי קרישה, ומניעת דמם". ברצוני לדעת האם זה נכון והאם יש תוצאות מחקר בנושא זה. בכבוד רב דוד

א. בודאי שמה שמצוטט אינו משהו כללי וזהה לכל היילודים. יש הנולדים עם כבד בשל ויש הנולדים עם כבד פחות בשל. אתה יכול לראות זאת בהתפלגות הופעת הצהבת הפיזיולוגית אצל יילודים שם לכבד יש תפקיד בפינוי הבילירובין. יש גם מצב של עוברים שאין להם מספיק ויטמין K כדי לייצר את גורמי הקרישה ואצלם עלולים להיות דימומים (מוקדמים או מאוחרים, בתלות בתזונתם ובאספקת ויטמין K). ראה את המאמר הבא: http://www.emedicine.com/ped/topic966.htm גם זה דבר שמתרחש רק בחלק קטן מהיילודים. ב. הסיבה לביצוע הברית ביום השמיני היא כי זו היא מצוות התורה ומי שמחפש לכך תימוכין לוגיים ומחקריים שוגה.

"יש הנולדים עם כבד בשל ויש הנולדים עם כבד פחות בשל. " "גם זה דבר שמתרחש רק בחלק קטן מהיילודים." ת. אני לא שואל על מקרים מיוחדים ויוצאי דופן. השאלה היא מה קורה לרוב התינוקות? "הסיבה לביצוע הברית ביום השמיני היא כי זו היא מצוות התורה ומי שמחפש לכך תימוכין לוגיים ומחקריים שוגה." ת. האם בדרך כלל ולרוב התינוקות באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים הכבד מתחיל להתאושש הוא הולך ומתבגר, ותיפקודיו משתפרים, ובגיל 8 ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי קרישה, ומניעת דמם?

א. יש מידע בעברית על ענין קרישת דם ביום השמיני? ב. ממה שהבנתי המאמר בקישור סותר את דבריה של דר' אילה אברהמוב ואת המחקר המובא בספרו של י.מרוז? נצטט מדברי ד''ר אילה אברהמוב במאמרה ''בעיות קרישה ודמום ביילוד''. (אסיא, כרך ג עמ' 384): ''מנגנון הקרישה תלוי בקבוצת חלבונים הנוצרים בכבד, אשר נקראים ''גורמי קרישה'' או ''פקטורי קרישה''. גורמים אלה מסומנים במספרים הרומיים IIIX-I (1-13), והם מפעילים זה את זה בשרשרת (בעזרת אנזימים) עד לקבלת הקריש היציב הנקרא פיברין. בימים הראשונים אחרי הלידה אין הכבד בשל עדיין לפעילות זו, וברור שאינו יכול לעמוד במעמסת יתר של פעילות כירורגית. (דבר) היכול לגרום למותו של התינוק עקב דמם מסיבי, ללא יכולתו של התינוק להתגבר על הדמם הזה. באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים הכבד מתחיל להתאושש הוא הולך ומתבגר, ותיפקודיו משתפרים, ובגיל 8 ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי קרישה, ומניעת דמם''. יותר מכך. ממחקר שהתפרסם בניו?יורק בשנת 1953 עולה, כי בעוד שלפני היום השמיני קים חוסר משמעותי בחומרי הקרישה, ואילו לאחר היום השמיני חומרי הקרישה עומדים על רמה מספקת וקבועה הנשארת לאורך כל חיי האדם (100%), הרי שלקראת היום השמיני מתרבים חומרים הקרישה בקצב מהיר והם עומדים ביום השמיני על רמה של 110%(!). כלומר, ביום השמיני, ורק ביום השמיני, מגיע ריכוז חומרי הקרישה לשיא של כל הזמנים, מעל הכמות הרגילה המלווה את האדם לאורך כל חייו. (המחקר מובא בספרו של י. מרוז, ''השם: הווה'' עמ' 61). ברור הוא שהמצוה למול היא עקב ציווי התורה, אך בכל זאת לפי שני מחקרים אלה נמצא כי קימת רמת קרישת דם מספקת דווקא ביום השמיני. האם יש מחקרים נוספים המאששים זאת?