לד"ר גרין ולשכן שלא ישן
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
חברים יקרים. נכנסתי אחרי זמן מה שוב לפורום וראיתי את התכתובת. מה שכללי,נהפך לאישי מה שהאחד חווה ,השיני לא מסכים,איך שמישהו מפרש,השיני לא מרגיש..הדיון ביניכם זו מדינתינו במיקרוקוסמוס או זה העולם,הכל סובייקטיבי,הכל תלוי בנקודת המבט האישית,ואותי כאמא טרייה לחייל קרבי טרי,עיניין לשמוע יותר ממה שידוע ממחקרים ,ניסיונו המקצועי של הד"ר וכולי,אך שוב הכללי מתורגם לאישי. הכל נורא מסובך,ומקווה שמהדיון שנוצר פה אצליח אולי לראות גם נקודות אור שיחזקו ולא יחלישו. הרבה בריאות לשניכם. חיזקו ואמצו. אמא.
שלום לאמו של החייל הקרבי, את צודקת. הפורום שלנו משקף, באופן מוגזם, את התרבות הישראלית, משום שזו תרבות פוסט-טראומטית של מדינה שלמה שנמצאת בחרדה ובמלחמה בלתי-פוסקת. אני מבין את הצורך שלך במחקרים אובייקטיביים, אבל לצערי התחום הרגשי, המכונה בטעות 'נפשי', אינו תחום אובייקטיבי הניתן למחקר מדויק. בתחום הטראומה המחקרים קטנים עוד יותר, ולמרות שישראל יכולה היתה לשמש מקור עשיר למחקר של הלם-קרב, ההזנחה של אגף השיקום מונעת את האפשרות הזו. דווקא משום שמדובר בתחום כל-כך אישי, שכל אחד חווה אותו באופן שונה, אני יכול לשתף אותך בניסיוני, ובמסקנה שהתמיכה המשפחתית חשובה יותר מכל 'טיפול'. בהצלחה, ד"ר דרור גרין
תודה על תגובתך. זה קצת הרגיע זמנית לפחות את פחדיי וחרדותיי שלבטח יבואו בגלים. ולצערי יעברו עוד שנתיים וחצי של גלים כאלו. מאדם רגוע ובטוח..השתניתי רגשית מאז גיוס הבן. והזדקנתי בכמה חדשים..רגשית הזדקנתי. חבל. אך בכל זאת אנחנו חיים כאן כי ...!? סופ"ש נעים שמחה שיש כתובת
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
