מהו "טיפול בחשיפה" מתוך כתבה בעתון

מהו "טיפול בחשיפה" בבסיס השיטה עומדת חשיפה ממוקדת וישירה של המטופל למה שגרם לו את מצוקתו, והתמודדות ישירה ונוקבת עם הפרעות החרדה שלו. כאן לא מאפשרים לו למחוק זיכרונות הקשורים בטראומה. החוויות הקשות שעבר מוחזרות אליו במלוא עוצמתן על-ידי המטפל, שאינו מאפשר לו להתחמק. מטפלים המתנסים לראשונה בטיפול בחשיפה מדווחים שהעימות הישיר מול ההתחמקות של המטופל וההזמנה לעסוק בזיכרונות הכואבים ללא הרף, הם חוויה קשה. המטפל, כמו מנתח החותך בבשר החי, מחזיר את המטופל שוב למראה הרם, האיברים המרוסקים, זעקות הקרב או המכות וההתעללות שספג בילדותו. פרופ' פואה:, הסבל הזמני שחווה המטופל במהלך הטיפול הוא מוצדק ולאור ניסיוני המצטבר מהווה את החלק החשוב ביותר בפיתוח יכולתו להבריא מהפרעה קשה. במהלך העיבוד הרגשי הוא חווה מחדש חוויות רגשיות קשות הרבה אחרי שהתרחשו. החוויה המחודשת כוללת את סולם הרגשות שחווה בזמן האירוע, הפחד, האימה, הזיעה הקרה, תחושת המחנק וחוסר המוצא. לאחר הטיפול, זיכרון הטראומה יגרום לו עדיין לעצב אך לא לתחושה מציפה של אבל או לחוסר אונים. נסיעה באוטובוס תחזיר לו את זיכרון הפחד שחווה, למשל, בעת פיגוע, אבל הוא לא ילווה בתחושת שיתוק או בדפיקות לב מואצות והרגשת סכנה", הטיפול בחשיפה לא מצליח אצל כולם, בקרב 20 אחוז מהמטופלים, תחושת האימה וחוסר האונים אינם נחלשים עם הזמן, תבנית הפחד נעוצה בתוך ליבם, אבל רוב המטופלים נחלצים מתסמיני הפוסט-טראומה, ותפקודם הכללי משתפר מאוד, פרופ' פואה, חשוב לי להדגיש שזו שיטה טיפולית ממוקדת, שנוערה לסייע בהורדת סימפטומים כגון מחשבות בלהה, פלשבקים, עוררות-יתר פחד להירדם ובעיקר הימנעות מכל התנסות שעלולה להזכיר את ריחו של אותו פחד". התשובות שעונים המשתתפים בטיפול לשאלות על הרגשתם בסוף המפגשים מעידות על רוח הדברים: אני מתעניין עכשיו באנשים יותר מאשר בעבר";.אני כבר לא מרגיש מת מבפנים", אני עדיין מרגיש שעלי לעמוד על המשמר, אבל אני יודע שניתן לסמוך על אנשים", וגם, תשובה משמעותית במיוחד בעיני מיישמי השיטה: אני יודע שהאירוע הנוראי ההוא לא התרחש בגלל הדרך שבה נהגתי". זיכרון שאינו נמחק אפשר למחוק זיכרון טראומטי בעשרה מפגשים? פרופ' פואה:, לא, אבל הסימפטומים הרבה פחות מורגשים, אנשים שאין להם קשר זורם עם הילד שלהם כי הם חסומים, מסוגלים פתאום לחבק אותו, להיחשף בפניו רגשית, להשתובב איתו, לספר לו סודות שמורים" כמה זמן יכול אדם להסתובב במצב פוסט-טראומטי? "לפעמים כל החיים. אדם יכול לסחוב על גבו זיכרון מעיק במשך עשרות שנים. הוא יכול להינשא, להיות בן-זוג, להוליד ילדים, אבל יש לו הרבה הימנעויות, המון דברים שהוא פוחד לגשת אליהם, חרדות מחשיפה רגשית, חשדנות, מחסומים אינטימיים". אז את כאילו כותבת לו מחדש את זיכרונותיו?. ''לא ולא. אני מפגישה אותו איתם. אין לי שפנים הנשלפים מהכובע. הטיפול בשיטת החשיפה נבדק במחקרים קליניים רבים. זו שיטה תקפה שמוכיחה את עצמה. אנחנו י מטפלים בכל קורות הזיכרון הטראומטי, ההתחלה שלו, האמצע והסוף. גם כשזה תקוע עמוק במוח ולמטופל קשה מאוד לחזור על הסיפור, לחוש את העלבון, הפחד, האשמה. השיטה הזו היא פשוט כלי עבודה נפלא. לא פעם המטופל מבקש 'עזוב אותי, אני לא זוכר', ובאמת המאורע לא מאורגן אצלו. יש לו רק את הפלשבקים. בטיפול נותנים לו הזדמנות להתחבר לסיפור במלואו על כל אימיו, "היו לי חוויות עם מטופלים ישראלים, שבנוסף: אימת הזיכרון הייתה להם תחושה שהאירוע קרה בגלל התנהגותם 'אם הייתי יותר יעיל ויותר זריז הייתי מציל את חברי מן האש'. על-ירי הטיפול בחשיפה אני משדרת להם שזה לא היה ככה. שהם נהגו שם בסדר גמור. אני אומרת, ספר לי את הסיפור כמו שהוא קרה, דקה דקה, ובוא נתחבר לסיטואציה', ואז הוא מסוגל לומר פתאום 'בעצם אני כן עשיתי מה שיכולתי, הרמתי את החבר שלי, גררתי אותו, נתתי לו מים, ליטפתי את ראשו'", איך זה קורה? המטופל שכח את כל זה בתוך ה'מחיקון' וההימנעות הכללית שלו מכאב הזיכרון, והנה הוא מגלה שהוא יכול לחיות עם האמת, פתאום יש לו שליטה על הזיכרון, שליטה על הסיפור, הטראומה כבר לא מנהלת לו את החיים, הוא מנהל לעצמו את הזיכרון שלו, זו עבודה קשה למטפל, אבל היא מתגמלת בהמון סיפוק. בישראל יש, לצערי, הרבה מקום לשיטת טיפול כזו. היתרון הוא שאחרי עשרה מפגשים, המטפל יודע אם האדם יכול לארגן בעזרתו מחדש את הזיכרון שחסם את חייו. לפעמים אני מציעה עור חמישה מפגשים. אם זה לא עוזר ב-15 פגישות, זה כבר לא יעבור אף פעם".

תודה לך על ריכוז המידע של טיפול בחשיפה, לי באופן אישי הטיפול עזר והיווה לי את קרש הקפיצה להתמודדות היום יומית. תודה לממציא השיטה ולמטפלים בשיטה.

שחשפת אותי לשיטת החשיפה וגם לך דרור על הגישה ההפוכה להתבונן בנושא. אפשר אפילו לראות זנב של דג בשרשור למטה... כרגע מתקשה להחליט מהו הכיוון 'הנכון' יש בכל החלטה תמיד מן ההימור, יצאתי אמנם מבולבלת אבל בהחלט עם חומר למחשבה. תודה ושנים טובות.