אי שמירת סוד -המשך

ואם הרצון להתאבד הוא מתוך מצב שפוי שפשוט המון זמן (שנים) יש הרגשה שאין טעם ליות יותר מתוך שיקולים ולא מתוך מחלת נפש שגורמת לא לחשוב בבהירות או לא להיות שפוי או לשלוט בעצמך? ואם אדם רק יספר על מחשבות אובדניות הרי זה קורה לרובנו במהלך החיים , האם אפשר להיות רגוע לפנות לפסיכיאטר מבלי שידווח על כך ? ולמי מדווח? חייבת לציין שאני שואלת שאלות אלו מתוך התעניינות וכתגובה לתשובתך לשאלתי הקודמת ולא בגלל שרוצה חס וחלילה להתאבד.

הינה אני רוצה להיתאבד אבל אין לי האומץ והכלים לעשות זאת ואני לא רוצה לגרום אי נוחות לאף אחד מי שהוא יכול ליתן לי עיצה איך לעשות זאת וגם לא להיקבר מחוץ לגדר אחי לפני הרבה שנים שלח יד בנפשו לאחר מכן כולנו נותרנו המומים וכואבים אני ממש לא רוצה לגרום זאת לאישתי ולבני שהם בוגרים אבל יחד עים זאת מאסתי בחיי והכאבים הפיזיים בעיקר וגם הנפשיים שאני נושא עימי די נימאס לי

חשבת על זה ברצינות? כי השאלה שלי היא...אתה רוצה לסים את הכאב....ואם מתאבדים, אתה בטוח שאתה מסים עם זה? עם מה אתה מסים? הכאב? החיים? העולם הזה? ואם יש חיים אחר כך לאן אתה הולך, ואם אתה מתאבד לאן אתה הולך? ואם אתה מתאבד וחושב שזה מסים הכל, אבל הכל, מה איכפת לך איפה תיקבר? ואיך תיקבר? ומה אחרים ירגישו? אם אתה חושב שתסים עם הכל,, אז תסיים עם הכל... לא כך? אני בניגוד לדרור חושבת אחרת,,, אין לאדם זכות לסים את חיו,, אלה חיים שניתנו לו בדין ולא בזכות, הוא אמור לעשות עימם משהו בעולם,,עם כאבים ובלי כאבים, ולהחזיר את הנשמה שלו בזמן שזה שיצר אותה יבחר ולא בידי האדם.. לכאב יש מטרה...לכל דבר יש מטרה... צריך למצוא אותה.. אני לא הייתי בוחרת בכאב בשום מקרה, אבל כשהוא קים...לא צריך לברוח... ובודאי שאסור לברוח לכיוון של התאבדות...