זיקוקי דינור ביום העצמאות

קשה. קשה הוא המעבר החד הזה בין יום הזכרון ליום העצמאות. הרי מה נראה לאנשים במדינה? שנשמח יום לאחר מכן? זה הרי אבסורד! אחנו, לפחות אני, מרגיש את הזכרון מהטראומה יום יום שעה שעה ואיני צריך את היום הזה, אך החדות הזאת שמגיעה פתאום וכל השמחה והבלאגן, בשביל מה?! אני כותב בכוונה עם סימן תמיהה, כי הרי זה אבסורד שהקהל המכובד שלנו ישמח אחרי יום שכזה, אולי אפשר לעשות אתנחתא קלה? לעשות פסק זמן או טיים-אאוט ולהירגע עם חשבון נפש ולא מיד בחופזה לצאת ולפוצץ את הערים עם הזיקוקים... בקשר לזיקוקים, אפרופו, אותי לפחות ואני מניח שעוד הרבה אנשים יקרים מכניסים לחרדות קשות ומחזירות לטראומה שהייתה. עוד התקף חרדה ועוד אחד ואפילו שידוע שהוא עובר אחרי 45 דקות ושאפשר לקחת לוריוון וכדורי הרגעה שונים, בשביל מה? בשביל מה הסבל הזה ולמה לא חושבים עלינו, הלומי הקרב? הרי את היום הזה חברים שלנו שנהרגו ואנחנו שנפצענו וחווינו את הטראומה הוא בשבילנו ובסוף קורא ששוכחים אותנו... ממש כך! בוא נעזוב אותנו, או לפחות אותי, אבל מה עם הכלבים המסכנים שלנו? הכלב שלי מפוחד כולו ולקח לו שעתיים להתאושש ואז הגיעה עוד מכת זיקוקים מקוללת וחוזר חלילה גם לגבי הכלב שלי וגם לגבי עצמי... מה קורה פה? אנשים אוהבים רעש? אולי יחשבו לעומק מה שזה עושה להלומי קרב, לכלבים המסכנים, לאלו שחוו טראומה מכל סוג שהיא ובכלל לאנשים הזקנים והתשושים שכל רעש קטן מקפיץ אותם ללא קשר לטראומה... מה איתם? הדבר צריך שינוי ובינתיים בכל יום העצמאות שמגיע מידי שנה בשנה אני חווה את הטראומה מחדש. קשה לי ואני מבולבל מאוד מזה...