הלם קרב

הי לכולם, אני בת 26 וחיי לא היו קלים כמו שפחות או יותר לכל מי שמשתתף בפורום הזה...אני בטיפול כבר למעלה מחצי שנה,מנסה להתמודד עם מחסורי שינה מטורפים...ולקום בבוקר לעבודה,רגישות לרעש מטורפת,רגישות גבוהה מאוד להכל,בלבול,קשב וריכוז וכל מה שקשור לניתוקי הלם קרב ובכלל כל יום עם החיים,כל יום זו התמודדות חדשה,מלחמה חדשה ולבד(אבא שלי מכחיש קיומי ואמי חולת סרטן סופנית).אני מצטערת שאני סקפטית, אבל יש מקומות שאני יודעת שזה מאוחר מדי...זה כבר חלק ממני,זה מי שאני.אני בשלב שהחלטתי שאני חייבת להתחיל ללמוד שנה הבאה.רציתי לקבל המלצות לכל מי שהוא בעל ניסיון וידע לבחירה של מקצוע שיכול להתאים לאנשים מיוחדים כמונו שהכל בסופו תלוי באיך אנחנו קמים בבוקר. תודה

שלום לך ט' אני יודע כמה זה קשה, אני ההיתי שם, סיפורך דומה לשלי, במהלך מחלתי, אבי נפטר בפתאומיות ממחלה סופנית, הקשר עם אימי היה רופף וגם לה היו צרות משלה, כך שלא שיתפתי אותה במה שעבר עליי, כך שתמיכה מהורי לא היתה לי. נאלצתי לחפש תמיכות אחרות, זה כנראה, מנגנון ההגנה שנותן את הכוח לשרוד ולהלחם. החלטתי לחפש את התמיכה אצל אשתי ומשפחתה, שיתפתי אותם בכל, הם הבינו ונתנו חום ואהבה ברגעים הקשים, היו קשיים עם אשתי, אך היא החליטה לבסוף להשאר ולתמוך גם בגלל התינוקת שלנו, שנולדה באותה תקופה. ברגעים הקשים לא היה לי חשק לעשות דבר, אפילו לא לקבל שיחות טלפון ולא ליצור קשר עם חברים שהתעניינו בשלומי, התמסרתי לטיפולים הפסיכיאטרים והקוגנטיביים האמנתי שהם יעזרו לי להחלים האמנתי במטפלים שלי, לקחתי את התרופות שנתנו לי בקפידה, החליפו לי מס' פעמים את התרופות, לבסוף קבלתי 2 סוגי תרופות והרגשתי שמשהו זז, אבל לא מספיק, לאט לאט העלו לי את המינונים עד שהיגיעו למינון המקסימלי ופתאום לאחר כשנתיים של טיפולים הרגשתי הטבה, התפקוד היום יומי השתפר. חפשתי עוד תמיכה והתחברתי ל-2 חברים טובים שהיו לי מהעבר, שתפתי אותם בכל קשיי, הם הבינו אותי ותמכו בי, הרגשתי שאני לא לבד, זה עזר לי מאוד להתקדם. היום אני משוכנע שבמצבים קשים כאלה לא טוב היות האדם לבדו, התמיכה של המשפחה הקרובה והחברים הם משמעותיים ביותר להחלמה. במלחמה הזאת צריך להקפיד על כמה כללים: להאמין שהמצב יכול להשתפר, להתמיד בטיפולים השונים, לשתף את הקרובים אליך בקשיים ובמה שעובר עליך, לחפש תמיכות ולהעזר בהן, לא להכנס לרחמים עצמיים, לעשות מאמצים להשתפר. במהלך התקופה חפשתי דרכים להעסיק את עצמי, בחרתי לעשות רק את הדברים שאהבתי לעשות בעבר והפסקתי אותם בגלל המחלה. נוכחתי לדעת שבבית לבד הכי שקט לי, וכשיש לי שקט אני רגוע יותר והמחשבות הרעות נדחקות ובמקומן פועל הדמיון, אבל זה לא סיפק אותי, התחלתי לגלוש באינטרנט בכל מיני נושאים שענינו אותי, וראיתי שזה עוזר לי. התחלתי ליצור, לנסות להוציא לפועל את הרעיונות שעלו במוחי, ראיתי שההתעסקות הזאת עם היצירה מפנה את המחשבות לדברים חיוביים ויפים ואז פתאום הופיע גם הסיפוק מהיצירה, הרגשתי שאני כבר לא אפס חסר ביטחון, יש בי משהו חיובי, שאני יכול לפתח, וזה נותן הרבה כוח להמשיך להלחם. אני מספר לך את כל זה כי בסופו של דבר זה מתקשר למה שבקשת, אני ממליץ שתתמקדי בנושאים שהכי מעניינים אותך וההתעסקות בהם גורמים לך לאושר וסיפוק ואת זה רק את יודעת. בהצלחה בהמשך דרכיך, תזכרי גם שיש תקווה לשיפור. הפצוע האלמוני